עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ג'והן סמית

    8 תגובות   יום ראשון, 15/5/16, 11:50

    ג'והן סמית

     

    כל דמיון לגיבור הספר GREAT SMITH"", של אדיסון מרשל, אינו מקרי בהחלט.

     

    ג'והן סמית, האיש בעל השם הנפוץ והפשוט ביותר בממלכת אנגליה, לא היה איש פשוט, הוא היה פשוט גדול!

    ג'והן סמית נולד בשנת 1580 בכפר במחוז לינקולנשייר במזרח אנגליה, לא הרחק מהאוקינוס האטלנטי. הוריו היו איכרים עניים ועבדו קשה לפרנסת המשפחה. ג'והן הלך לבית הספר, אך בגיל צעיר החל לעבוד. הוא היה ילד חסון וחזק, שציית להוריו ולאדוניו.

    ג'והן עבד באורווה והכיר כל סוס בשמו. הוא אהב את הסוסים והסוסים אהבו אותו. בשעותיו הפנויות היה גם רוכב ללא אוכף והסוסים נשמעו לו, למרות שהיה רק ילד. כנער טיפח בלבו תקווה להיות לוחם, ולא רק סייס. הוא אלתר לעצמו סכין ציידים והיה יוצא לצוד ביער. קליעותיו בהטלת הסכין היו מדויקות, והיה צד עופות וארנבות כתוספת לתפריט המשפחתי. בחצר החווה היה משחק עם הנערים האחרים בדו-קרב חרבות מדומה, באמצעות מקלות, ועד מהרה הצטיין גם בכך. בחופשות היותר ארוכות שהיו לו, היה ג'והן הולך אל הנמל הקטן הסמוך, והיה מצטרף אל הדייגים ביציאה הלילית אל הים. כך הכשיר את עצמו גם כימאי בעתיד.

     

    בגיל שש עשרה, התייתם מאביו ואמו נישאה מחדש. הוא עזב באנגליה את חמשת אחיו ואת אחותו, והפליג לארצות השפלה, שם הצטרף כלוחם לצבאו של קפטן ג'וזפ דקסבורי, ולחם בשירותו במשך יותר משנתיים.

    הוא חזר לאנגליה, ופגש את בנו של בעל אחוזה שהכיר, שהתכונן להצטרף אל צבאו של אנרי  הרביעי, מלך צרפת ההוגנוטי, שנלחם נגד מלך ספרד הקתולי. בן האציל זכר את ג'והן וביקש ממנו לצאת עמו למלחמה. ג'והן הסכים בנפש חפצה ולא היה מאושר ממנו.

     

    במשך שנתיים נלחמו בנו של בעל האחוזה וג'והן, זה לצד זה, בצבא צרפת והתנסו בהרפתקאות מגוונות. בשנת 1600, נפצע חברו של ג'והן פצעים אנושים, ושכב על ערש דווי.

    "ג'והן חביבי, דרכי הגיעה אל סופה", אמר. "אני מוריש לך את סוסי ואת חרבי, ואני בטוח שאתה תמשיך ללחום למען הנצרות הפרוטסטנטית ותביא כבוד לנשק המשפחתי שלנו".

    "תודה רבה, אדוני, אני אטפל בך ותבריא".

    "לא, ג'והן, אני מרגיש שזה הסוף. אני רק מבקש שתחזור ללינקולנשייר ותמסור לאבי מכתב ממני ואת צרור הכסף שחסכתי".

    "לפקודתך, אדוני, מה שתבקש".

    כעבור יומיים, נפטר חברו והוא יצא לדרכו.

     

    ג'והן היה בן עשרים, צעיר מגודל, בעל כתפיים רחבות ומותניים צרות. שערו הבלונדיני גלש אל כתפיו ופלומת זקן בלונדיני כיסתה את פניו הנאים. בחגורת העור שלו, לצד סכין הציידים הישנה, היתה חגורה עתה חרבו של אדונו. את חרבו שלו, אותה לקח שלל באחד הקרבות,  קשר אל אוכף הסוס. הוא הידק לחגורתו את צרור כספו של אדונו, וגם את צרור כספו שלו, שהיה כבד למדי. הניצחונות בקרבות העניקו לו שכר נכבד וגם שלל לא מעט. הוא אמנם בזבז חלק מהכסף בבתי המרזח בשתייה עם חבריו, אך נשאר לו די.

    בימים רכב ג'והן מהר ככל האפשר בדרכיה של צרפת, ובלילות היה ישן בבתי מרזח כפריים, ונהנה מחסדיהן של הכפריות הצעירות, שלא יכלו לעמוד בפני קסמו.

     

    בלינקולנשייר מסר לבעל האחוזה את הבשורות הרעות, את צרור הכסף ואת המכתב. האב תחקר אותו רבות בקשר לבנו, והיה מרוצה לשמוע על עוז רוחו ואומץ לבו של בנו בקרב. כשנפרד מג'והן נתן לו מטבע זהב כאות להכרת תודתו.

    מבית האחוזה הלך ג'והן לבקר את אמו. האם ואחיו הקטנים שמחו אתו מאד – הוא חזר אליהם אחרי יותר משנתיים.

    "הבעאתי לך כסף לשיפור חיי המשפחה", אמר ג'והן לאחר החיבוק והנשיקה.

    "אתה שומר על עצמך בכל הקרבות שאתה משתתף בהם?" שאלה אמו.

    "אל תדאגי לי, אמא, רכשתי הרבה ניסיון ויש ביקוש לחרבי. כבר מחר בבקר אני יוצא שוב לדרכי".

    "לאן אתה ממהר? מדוע לא תמצא לך כאן נערה טובה ותשתקע פה?" שאלה האם. "סכום הכסף שהבאת יכול להספיק לך לרכוש חוה נאה".

    "אמא, רק התחלתי לראות את העולם. אני אוהב את מה שאני עושה ואני גם טוב בזה. אני חייב לחזור ליבשת ולהמשיך להילחם".

    "לאן תלך?"

    "ההולנדים נלחמים כבר מספר שנים נגד הכיבוש הספרדי. אני אלך לעזור להם".

    הוא נפרד בחיבוקים מאמו, מארבעת אחיו, ומאחותו, ויצא שוב לדרך.

     

    הוא הגיע לפלנדרייה, למצודה של אחד האצילים שעמד בראש קבוצה לא גדולה – כמה עשרות אנשים – שנלחמו נגד הספרדים.

    ג'והן התקבל על ידם בזרועות פתוחות.

    "אנחנו מאד שמחים שאתה מצטרף אלינו. אנחנו זקוקים ללוחמים חזקים ומנוסים כמוך", אמר לו ון-בויטנן, המפקד.

    בארוחת הערב הכיר ג'והן את מרי, בתו של האציל ההולנדי, וכבר ממבט ראשון נדלק הזיק ביניהם. הם שמרו בסוד את הקשר והיו מתראים בלילות, בעיקר באורוות – הקש הוא מצע טוב לאוהבים.

    ערב אחד, כעבור חודשיים של קרבות, חזר ג'והן למצודת ון-בויטנן, פצוע קלות בזרועו מאבחת חרב. מרי טיפלה בו במסירות וחבשה את פצעו במיומנות. כשנותרו לבדם, אמרה לו:

    "מדוע אנחנו ממשיכים להסתיר את אהבתנו? אבי מאד מחבב ומכבד אותך ואין לי ספק שהוא לא יתנגד לנישואינו".

    "מרי, אני באמת אוהב אותך, ואת יודעת את זה, אבל אינני יכול להתחייב. אני לוחם, חרב להשכיר, ולכן אני נודד. היום אני פה ומחר אני עשוי להיות במקום אחר. אם את רוצה, אנחנו יכולים להמשיך במצב של הדברים עכשיו. אם אינך יכולה יותר להסתיר את הקשר בינינו, לא תהיה לי ברירה, אלא לעזוב".

    "אני לא רוצה שתעזוב, ג'והן. אני רוצה שנתחתן ושתישאר כאן לתמיד".

    "זה בדיוק מה שאינני יכול לעשות", אמר ונשק לה. שניהם ידעו שזה הסוף.

     

    למחרת בבקר נפרד ג'והן מון-בויטנן, קיבל את שכרו ורכב לדרכו. הוא חצה את צרפת והגיע לחוף הים התיכון. בטנג'יר הצטרף לספינה של שודדי-ים ולחם על סיפוניהן של ספינות סוחר שנפלו שלל בידיהם. באחד הקרבות, נפל הקפטן של שודדי-הים והספנים/שודדים בחרו בג'והן לעמוד בראשם. הם הכירו באומץ לבו ובמיומנותו כלוחם, במיומנותו בהשטת ספינות ובמיוחד בכריזמה ובכושר המנהיגות שלו.

     

    לאחר ההתנסות כמפקד ספינת שודדי-ים, עבר ג'והן להילחם במסגרת צבאה של הממלכה ההבסבורגית האוסטרית, נגד ההתפשטות של העות'מאנים לאירופה הנוצרית. נסיך וולאכיה, "מיכאי האמיץ", שמע על הלוחם הנועז, והזמין אותו ללחום בעות'מאנים תחת דגלו. הוא הרג בקרבות פנים-אל-פנים שלשה מפקדים תורכיים, וערף את ראשיהם. לאחר המצור על לימבאך, בהיותו בן 21 בלבד, זכה בזכות אומץ לבו, לתואר "קפטן" מן ההונגרים.

    זמן קצר אחר כך, בקרב עקוב מדם נגד יחידה טטרית בצבא הסולטאן, נפל ג'והן בשבי. המפקד הטטרי הבין שהלוחם הצעיר הוא מיוחד במינו ושהוא עתיד לשלשל לכיסו סכום כסף נכבד תמורתו. הוא מכר אותו בשוק העבדים באיסטנבול, לאשה תורכייה מכובדת, המקורבת לחצר הסולטאן.

     

     

    עתה החלה תקופה חדשה בחיי ג'והן. מלוחם חופשי וגא, הפך להיות עבד – עבד-אהבה. בעלתו החדשה לא ידעה שבעה ממנו, ושעות רבות כל יום הקדיש לה מאונו. לבסוף מאסה בו, והעניקה אותו במתנה לאחיה, שהיה פחה נכבד ומפקד צבאי חשוב.

     

    גם הפחה התפעל ממראהו השרירי של הגבר הצעיר, וכשהתברר לו שג'והן בקיא בטיפול בסוסים, שלח אותו לעבוד באורווה.

     

    זה היה מחוכם מצדו לנצל את הידע של ג'והן בסוסים, אך לא היה מחוכם להכניס אל ארמונו גבר צעיר ומושך.

    עד מהרה פשטה השמועה בין נשות ההרמון על האוצר שנחת בארמון.  גם זינב, בתו של הפחה, הסתקרנה מן הסיפור על העבד הסייס המרשים, והיא הלכה להיווכח במו עיניה. כשהגיעה לאורווה, ראתה את ג'והן גורף את צואת הסוסים מן התאים ומפנה אותה במריצה אל פינה בחצר האורווה. היה יום חם, ופלג גופו העליון של ג'והן היה חשוף. הזיעה בצבצה על עורו השזוף והוא נצץ בשמש. זינב עמדה מרותקת למקומה, מוקסמת. אולם, היא היתה צעירה ותמימה, ולא עשתה דבר. היא סבה על עקביה, מבלי שג'והן הבחין בה, וחזרה לארמון.

     

    ג'והן עבד קשה באורווה. הוא אהב את הסוסים והיה דואג לכל מחסורם. הוא גם היה שופך עליהם מים להקלה מפני החום, ומסרק בקפידה את שערם. עד מהרה מינה אותו הפחה לתפקיד רב-הסייסים. הפחה קודם למפקד הצבא התורכי בחצי-האי קרים, והוא העביר את משכנו, את כל בני ביתו ואת עבדיו למקום החדש.

     

    מבין שפחותיו/פילגשיו של הפחה, גילה ג'והן חיבה מיוחדת לצעירה צ'רקסית, בעלת שיער שחור ארוך, וריסים ארוכים, שעורה היה לבן וצח כחלב. חיבה יתרה זו מצדו, עוררה את קנאתה של אחת מנשות ההרמון, שחשקה בעצמה בג'והן, אך הוא דחה אותה, והיא החליטה לשים קץ לקשריו עם הצ'רקסית.

    "אני אספר עלייך לפחה", אמרה לצ'רקסית, "ואז הוא יערוף את ראשו של הסייס. אם הוא לא יהיה לי, גם לך הוא לא יהיה".

    הצעירה הצ'רקסית מיהרה לספר על כך לג'והן.

    "אתה חייב לברוח מפה", אמרה לו.

    "את באה אתי?" שאל בחיוך.

    "אני מוכנה גם למות למענך", אמרה.

    "ייתכן ששנינו נמות במהלך הבריחה!"

    "חכי לי הערב בשבע. תתחבאי ליד השער הדרומי של הארמון", אמר.

    בשעה היעודה, הגיע ג'והן על סוסו הטוב ביותר של הפחה, אל השער הדרומי.

    "אני מוציא אותו לתרגול לילה", אמר לשוער. "פתח את השער!"

    השוער ידע שג'והן הוא רב-הסייסים האהוב על הפחה, אך לא ידע שג'והן הרג זה עתה את אדוניו. הוא פנה לפתוח את השער ללא היסוס. ג'והן הניף את הצעירה הצ'רקסית על הסוס והם יצאו בדהרה החוצה.

    הם ברחו לרוסיה, ומשם לפולין. בפולין, אחד האצילים התאהב בנערה, והביא אותה כרקדנית בטן לאחוזתו. ג'והן המשיך בדרכו מערבה והגיע שבע עלילות לאנגליה, והוא בן עשרים וארבע בלבד.

     

    זמן קצר לאחר חזרתו לאנגליה, נקרא ג'והן סמית לעמוד בראש משלחת של מתיישבים אנגלים, שהפליגה לאמריקה הצפונית. במזרח היבשת הוא ייסד את מדינת וירג'יניה ואף נתמנה, בגיל עשרים ושמונה, לנשיאה. הוא תרם רבות לביסוסה הכלכלי של המושבה ולביצורה, אך כעבור כשנה לכהונתו, הוא נכווה קשות וחזר לאנגליה לטיפול. בשל תככים פנימיים במושבה, לא חזר יותר לווירג'יניה.

     

    בעת שהותו בווירג'יניה הוא ערך מסעות מחקר לעומק השטח, ואף פרסם מפה ראשונית של האזור. לאחר פרישתו, חזר בראש ספינה, ותר את החוף המזרחי, צפונית לווירג'יניה. הוא אף טבע את המושג ניו-אינגלנד, כשמו של האזור.

    שמו נקשר גם בשמה של הנסיכה פוקהונטס – מה שמצריך סיפור נפרד, ואכן נכתבו כאלה. הוא עבר עוד מסעות, תלאות, הרפתקאות ואפילו הוחזק בשבי למשך שנה,אצל שודדי-ים באיים הקריבים. הוא כתב ספרים על קורותיו, שעוררו תמיהות באשר לאמתותם, אך מחקרים מאוחרים תמכו בו ואוששו את סיפוריו.

     

    ג'והן סמית מת באנגליה בגיל חמשים ואחת, שבע עלילות ומעשים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/5/16 17:52:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-05-17 15:34:55

      תודה על העלאה מענגת של נשכחות.

      תודה רבה לך, מכבית.

      למיטב ידיעתי, מעטים בארץ מכירים את עלילותיו של ג'והן סמית.

      כל טוב, עמוס.

      תודה על העלאה מענגת של נשכחות.
        16/5/16 11:39:

      צטט: אהובהקליין 2016-05-16 11:14:09

       עמוס היקר.

       נהניתי מאד מכתיבתך.

       יישר כוח!

      אתה כותב באופן נפלא!

       תלך מחיל אל חיל.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אני שמח מאד שנהנית. אמנם אני כותב להנאתי, אך משוב חיובי מקוראיי מוסיף על ההנאה.

      כל טוב גם לך, עמוס.

        16/5/16 11:14:

       עמוס היקר.

       נהניתי מאד מכתיבתך.

       יישר כוח!

      אתה כותב באופן נפלא!

       תלך מחיל אל חיל.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

        15/5/16 17:53:

      צטט: face 2016-05-15 16:40:39

      יפה עמוס. גם הסיפור וגם לקרוא אותך

      הזכרת לי 2 דברים,אחד סרט שראיתי לא מזמן ואני לא זוכרת את שמו. על המערב הפרוע (כמובן)

      והשני אקדחים סמית & ווסטן. נדמה לי שג'ון ויין השתמש בהם פעם מזמן,

      תודה רבה, "פנים",

      ההרפתקאות של ג'והן סמית חבקו חצי מהעולם המוכר בזמנו, וקדמו בהרבה ל"מערב הפרוע". הוא היה מעורב באמריקה ביצירת יחסים עם האינדיאנים ובמאבקים אתם, אך במזרח ולא במערב. הסיפור על הצלתו ממוות על ידי פוקהונטס, נפוץ למדי.

      האסוציאציה לשם החברה המייצרת אקדחים, היא האסוציאציה החופשית שלך, אך לא קשורה בו. חוץ מזה, נדמה לי שהאקדחים במערבונים היו אקדחי תופי מתוצרת "קולט".

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס.

        15/5/16 16:40:

      יפה עמוס. גם הסיפור וגם לקרוא אותך

      הזכרת לי 2 דברים,אחד סרט שראיתי לא מזמן ואני לא זוכרת את שמו. על המערב הפרוע (כמובן)

      והשני אקדחים סמית & ווסטן. נדמה לי שג'ון ויין השתמש בהם פעם מזמן,

        15/5/16 13:37:
      תודה רבה, שרי. היו לג'והן סמית באמת חיים מעניינים ומגוונים, ותוך כדי מימוש צמאונו להרפתקאות, הוא גם תרם, בדרכו, לחברה. גם לחם לצד הפרוטסטנטים כנגד הקתולים, גם לחם לצד הנוצרים נגד ההתפשטות האלימה של האסלאם לאירופה, וגם תרם את חלקו בהשתלטות אירופה על אמריקה הצפונית. קראתי את הספר באנגלית, בהיותי בתיכון, וייתכן שחלק מן הנטייה שהיתה לי להרפתקאות בצעירותי, הושפע גם מדמויות כמו ג'והן סמית. כל טוב ושבוע טוב, עמוס.
        15/5/16 12:36:

      עמוס....
      איזה סיפור ארוך.....חיוך
      חיים מיוחדים היו לו לג'והן סמית.
      הוא היה מכור להרפתקאות, לאדרנלין.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין