עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    יש אמיתות כואבות כל כך שרק הבושה מדרבנת אותנו להשלים איתן. ויש דברים עצובים כל כך, שרק הנפש שלך יכולה לבכות עליהם למענך.

    0 תגובות   יום חמישי, 21/4/16, 18:50

    מהימים האלה .

    אני משמיד ראיות . 

    הלב נשבר ואני מנסה לטאטא שאריות מהרצפה ולזרוק לפח לפני שמישהו יראה .

    מודה באשמה . 

    ישנם דברים שכנראה כבר אי אפשר לתקן , ולטייח עם פרצוף מחייך מבחוץ כשמבפנים אני מת .

    הגוף עובד על אוטומט . 

    בית , עבודה , לא מספיק לחבוש פצע אחד וכבר מופיע אחר.

    מכניס עוד אחת למיטה , כשהיא מחבקת אז טוב לי , בבוקר אחרי זה עובר.

    מה שלא הורג אותי גם לא מחשל .

    צונח חופשית ,

    לפעמים רוצה שכל זה ייגמר,

    להימחק מהמפה , להיעלם בשיכחה ,

    להיקבר.

    זאת חרדת הנטישה , ההודעה שהיא כתבה , הריח בחולצה שמשחק על הרגש ,

    אלה לילות ללא שינה , וכדורי ההרגעה , לישון עם אמא במיטה , כדי להרגיש שוב ילד .

    ואם הייתה לי הבחירה , להחזיר את אבא בחזרה

    לבקש רק פעם משאלה , אז הכל היה בסדר . 

    לא להתערבב במחשבה , עם מי עכשיו היא בדירה , באמצע אזכרה ,

    מנגב דמעות בסתר.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      AdiBilvod
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין