עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מחשבות ניסתרות

    מצאתי אותן בקירבי והן -
    המילים, כדורבנות נמצאות בתוכי
    מבקשות לצאת אל העולם לחופשי
    אט אט משחררת
    אט אט משתחררת

    0

    רשמים מביקור אמן

    10 תגובות   יום רביעי, 20/4/16, 18:46

    מזה תקופה ארוכה אני קוראת את אודותיו של האמן אמנון בקר, ב״דה מרקר קפה ״.

    בנו אחאב, מביא את סיפוריו בסדרת פוסטים מיוחדים...

    ״זיכרונות אמנון בקר- רגע לפני שאתה שוכח ״.


     אמנון בקר , יליד הארץ מתגורר בקיבוץ יזרעאל . אומן בכל רמ״ח איבריו...יוצר, סופר, כותב ומשורר צייר ופסל, מלחין ומחזאי, שפעל ופועל רבות במשך השנים בענייני התרבות בקיבוץ.

    וכן בין שיריו המפורסמים ניתן למצוא פניני תרבות מההווי- הישראלי, שכולנו מכירים ואוהבים.

    חלק מהחברים כאן ברשת, ב"דה מרקר קפה", הגיעו לבקרו את האיש ואת האגדה והעלו זאת כאן בתגובות ו/או בפוסטים. התחושה הזו שכן, שכדאי להכיר אדם מוכשר זה ביעבעה גם אצלי . זמן רב שרציתי לבקרו , אך משום מה בכל פעם קרה משהו ודחיתי את המסע .

    בהחלט קוראת לביקור הזה "מסע". לחצות את מרחבי הרשת ולפגוש אדם, לכאורה וירטואלי, שאודותיו קראתי רק בין דפי הקפה, נראה לי כהרפתקאה הלקוחה מאחת מני סדרות הטלוויזיה . כשהבנתי לאחר ימים רבים שאם לא אשים פעמיי צפונה, לכיוון ביתו, -פעולה כזאת לא תצא לפועל כלל וכלל ...

    לאחר תיאום עם אחאב, בו ביררתי את היום ואת השעה הנוחים ביותר לביקור- שמתי פעמיי צפונה לביקור אמן . יצאתי למסע מצוידת בהתרגשות, במים ובספרי- שאותו התכוונתי להעניק במתנה לאמן.

    הדרך האירה לי פנים. התנועה זרמה כמעט ללא עיכובים ובלי עצירות מיותרות ובתום שעה וחצי (נסעתי קצת מעל למהירות המותרת), הגעתי לפתח הקיבוץ , קיבוץ יזרעאל.

    שיחת טלפון ראשונה לאמנון בקר...

    ״שלום, זה אמנון?- אני מצטערת אם אני מפריעה", אמרתי ״אבל רצתי מזה זמן רב לבוא לבקרך והנה אני כאן ואההה מדברת כוכי״....קול ברור וצלול השיב לי מעברו השני של הקו ... כן מדבר אמנון, וכן את מפריעה לי ... (שמעתי חיוך בקולו) שתיקה . ״אמממ וטוב שאת מפריעה לי ״ המשיך והוסיף הקול ....״בואי תתקדמי עם הרכב , לאורכה של הדרך אני אנחה אותך איך להגיע ...״ לאחר חילופי המילים הללו הועברה שיחת הטלפון לאיימי( אחת מהאנשים המתעדים את זיכרונותיו).

    -״כנסי בדרך ללא מוצא ועצרי . שם בכיכר הקטנה , אבוא לאסוף אותך .... ״

     

    יום אביב נהדר וחם בתחילת חודש אפריל הטמפרטורות עלו וצמחו . הפעם (לשם שינוי), נהגתי ע״פ ההוראות . לקחתי שלוק מים, החניתי את הרכב ויצאתי החוצה.

    ''

     

    קלנועית ישנה וחביבה התקרבה אליי ועליה ישבה, איימי . בפנים מחייכות פנתה אליי ושאלה

    -היי , את כוכבה ?

    - ״כן ״, השבתי בחיוך

    - ״בואי , עלי , אביא אותך עד לסטודיו ״.

    בקלילות קיפצתי על הקולנועית . הקולנועית התגלגלה באין מפריע כמו בממלכה שלה, מכירה את הדרכים, "בעיניים עצומות". התקדמנו על שבילי הקיבוץ לעבר ממלכתו של אמן, גינות הבתים ושבילי הדרך שפעו ירוק וריח פריחה עמד באוויר וכן , גם שקט... שקט מרגיע .

     

    ''

     

    ''

     

    נכנסתי אל תוך הסטודיו ממלכתו של האמן, אמנון בקר...

    מיד בכניסה היכה באפי ריח המקטרת .


    החדר מרווח דיו והוא , אמנון, ישב על הכסא ... התרומם מכסאו , איש תמיר אך כפוף מעט ומרכיב משקפי ראייה. זקן לבן סמיך כיסה את פניו ועל שפמו שזורים פיגמנטים צהבהבים , עדות לשנים רבות של עישון מקטרת . על שולחן הכתיבה, היו פזורות מקטרות נוספות ושקיות של טבק ריחני ״סוף סוף אני כאן ״, אמרתי והוספתי נרגשת , ״מזה זמן רב שרציתי להגיע ...״ הוא הושיט לי את ידו ולחצתי אותה בחום . יד אמן .כף ידו הגדולה ואצבעותיו הארוכות עטפו את כף ידי חשתי שאני לוחצת את ידו של איש אהוב ומוכר כמו בן משפחה, שהן הרי אני מכירה אותו ... הוא כתב וסיפר לי/לנו את כל קורותיו עד היום... אנחנו מכירים את משפחתו, את חבריו, את דרכו האמנותית את כל הסיפורים ששמע ולא סיפר מעולם. מכירים את צעדיו הראשונים כילד וכמתבגר ואפילו את חלומותיו שלא סיפר לאיש - רק לי/לנו .... רגע, לפני שאתה שוכח ...נעים לי מאוד, טוב שסיפרת ....

    ''

    השיחה בינינו החלה וקלחה לא עצרה לשנייה . סיפרתי לו מה הביא אותי אליו וכן הוא הזכיר שהוא פגש בעוד חברים שהחליטו לבוא ולבקר אותו. אחר כך חזר ואמר את שמי, ״כ ו כ ב ה ״ חזר ואמר בהדגשה . ״יש לך שם מיוחד... ואת נשמעת צעירה .... ״ כאן הבנתי שלמרות המשקפיים שעל עיניו הוא לא ממש רואה אותי ....ושאלתיו -״כן , אני רואה רק כתמי אור״, ושב ושאל ״את נשמעת צעירה בת כמה את ? ״ איימי, שישבה סמוך אלינו אמרה שאני נראית בת 45 לכל היותר ואני השבתי שהיה שווה לי לעשות את כל הדרך עד אליהם... רק כדי לשמוע את זה .

    המשכנו לשוחח ואמרתי שאני אוהבת את יצירתו ואת הדרך בה הוא מספר את סיפוריו על הבד . ומיד חיברתי בינינו באהבה המשותפת ליצירה לציור ולמילים . אני מציירת וגם כן גם כותבת והזכרתי את אלבום ציוריי ושיריי ״האישה האחרת״ .

     

    ''

     

    כך המשכנו לשוחח דקות ארוכות, כמו חברים ותיקים שוזרים את האומנויות שלנו . וכששמע שאני בת לעולי בולגריה ותורכיה אמר, " לפני כמה זמן, הייתה פה עוד בולגריה...."

     

    שעת צהרים הגיעה ובקיבוץ כמו בקיבוץ בחדר האוכל הארוחה מוגשת בשעה זו...

    רציתי ללכת אך אמנון אמר ........"רק הגעת ,אני אוכל אחר כך משהו..."

    כך המשכנו לשוחח עוד ועוד . ציוריו מעטרים את קירות החדר ומאות רבות נוספים מונחים בסדר מופתי זה לצד זה ...כונניות מדפים עמוסי ספרים משכו את תשומת לבי... סדרת האינציקלופדיה העיברית במלוא הדרה הייתה מונחת שם... לרגע בא לי להוציא איזה כרך ולעלעל בו ממש כפי שנהגתי לעשות בילדותי...

    ''

     

     

    דיברנו על השירה העברית ואף הקראתי לו מספרי אותו שמחתי להקדיש לו . אמנון פנה לאימי שעדין הייתה בחדר וביקש ממנה להוציא עותק מספרו ״סיפורי בעל ואהליבה״, גם הקדיש לי אותו . מבטיחה לך אמנון לקרוא בספר.

     

    ''

    רותי, רעייתו של אמנון הגיעה המשכנו לשוחח על אמנות היצירה ועל כמה חשוב לנקד את השירים ... שמחתי להשמיע לאמנון מספר יצירות שלי, שהולחנו וכן שמחתי לקבל את הארותיו וכמו כן גם את הערותיו - מבטיחה להפנים....

     

    כשהגיעה השעה ללכת, ניגשתי וחיבקתי את אמנון והוא נגע בפניי כמו מנסה ללמוד ולראות דרך אצבעותיו את תווי פניי... ״הנה את הפסלים הללו יצרתי כשכבר ראייתי הלכה ופחתה״...אמר והצביע על פסלים המונחים על שולחן עבודה בקצה החדר. "הודות לרותי, שלא ויתרה לי והתעקשה שאמשיך ליצור". .. אמר. "כך גם עם כתיבת זיכרונותיי... בהתחלה חשבתי שאכתוב מספר מצומצם של פרקים והנה הם הולכים ונערמים להם ... אני זוכר כמעט הכל "...הוסיף ואמר אמנון "אפילו דברים שטותיים, שאני לא רוצה לזכור, אני זוכר" ...

     

    רותי ברגע של ספונטניות החלה קוראת מספרי... צילמתי ותיעדתי את המחווה היפה הזאת . הרגשתי שקיבלתי מתנה.

    אני רוצה מאוד להודות לך אמנון בקר, היקר, על כי האשרת והעשרת את עולמי הפנימי . שמחתי מאוד להכירכם אמנון ורותי היקרים, ראו בריאות ואושר ואהבה בביתכם. ונחת מכל בני משפחתכם המורחבת . בדרכי חזרה - התחושה שיש עוד כל כך הרבה מה לומר ומה ללמוד מאמנון ליוותה אותי והחלטתי לכתוב פוסט זה . רוצה מאוד להודות על הזכות לפגוש אותך אמנון בקר ועל ההשראה בביקור אצלך.

     

    ''

    חג אביב שמח והמשך עשייה ויצירה פוריים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/4/16 16:24:
      שבת שלום לכולם ❤️
        24/4/16 15:32:
      מעורר קנאה.... חג שמח ומזל טוב...:))
        23/4/16 23:20:
      יפה, שאפו
        23/4/16 22:41:
      אכן, יופי של מסע..... גם אני זכיתי לבקרו לא מזמן. אני חושבת שכשאמר לך שעוד בולגריה ביקרה אצלו לא מזמן, התכוון אלי :) נהנתי מכל רגע, אדם מיוחד מאד ויצירותיו מדהימים ... חג שמח :)
        23/4/16 12:11:

      יופי

        23/4/16 08:57:
      חג שמח
        23/4/16 08:57:
      חג שמח
        21/4/16 08:10:
      חג שמח ותודה על ביקור האמן.
        20/4/16 23:02:

       

       

       

       

      ברוטוס:   טוב עשית וזכית

       


      נטוס:      האמת היא שחשבנו לעשות זאת והיו כל מיני תירוצים שמנעו מאתנו. מקנאים בך 

       

       

      ..

       

        20/4/16 22:11:
      אשריך שיצא לך לבקר אומן גדול זה...שאני יכול רק להנות ממה שבנו אחאב מביא לנו מדי פעם..

      ארכיון