עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    הדבורה והנשר - סיפור קצר לפסח

    15 תגובות   יום רביעי, 20/4/16, 08:55

    בתוך השקט הגדול שמסביב הייתה מנסה לגנוב לעצמה כמה שעות שבועיות של דממה מוחלטת, רק היא והחול והים. משעות של שיטוטים על החוף היא למדה את מסלולי החיים מסביב לרצועה הכחולה והשלווה. היא ידעה מתי מתעוררים השחפים ומתחילים את מלאכת יומם הסזיפית ברדיפה אחרי דגיגי הרקק. היא למדה מתי מגיעים העורבים ומפצחים במקורם השחור את קונכיות הסלע הזעירות. היא הכירה את קול הצווחות שהקימו בני הכנף כאשר הנשר לבן הצוואר חצה את הרקיע, דואה על גלי החום של שעות אחר הצהריים. כל אלו לא הפריעו לה. כל אשר ביקשה נפשה היה לצום מהדיאלוג האנושי. לחדול מלדבר ולהאזין. להניח לנפשה מפיטפוטי הסרק הבלתי נלאים של הזולת. מהקשקשת האינסופית, מחילופי האינפורמציה התפלים וחסרי החשיבות, מהצורך הכפייתי של אנשים מסויימים להשמיע את קולם רק כדי לאשר לעצמם כי הם עדיין חיים. את כל אלה השאירה מאחוריה כאשר הייתה פוסעת בצעד בטוח אל פיסת החוף השלווה שלה, מפלטה הסודי. המקום בו התנקזו כל מחשבותיה ורצונותיה לפס אחד צר של שקט מתמשך. כמו איוושה חרישית שאינה מטרידה את הנפש או את המח, אלא רק משחקת קלות בצמרות העצים, נוגעת, לא נוגעת, בעלוות העלים הירוקה.

     

    **

     

    הוא הביט בעיניים עייפות על המונה הקטן בתחתיתו הימנית של מסך המחשב שלו, עוד בשעות אחר הצהריים המוקדמות הוא עקף את דרישת המינימום של מעסיקיו. אבל כמו תמיד, הוא המשיך קדימה, אל הלקוח הבא, אל העסקה הבאה. הוא יכול היה לסגור את המכונה, ללבוש את הג'קט ולצאת אל אחר הצהריים הרטוב שבחוץ, אולי ללגום קפה הפוך באיזה כוך שקט, אולי להתחמק להצגה יומית, אולי להפתיע אותה בשעה מוקדמת, עוד לפני שהילדים חוזרים הביתה. שעה קסומה של עונג, זו הייתה יכולה להיות, אבל הוא לחץ על הכפתור והמתין לצלצול הבא. הוא נזכר איך הזמינו אותו בהנהלה לשיחה, הספק העבודה החריג שלו סיקרן את מעסיקיו. הם תהו שמא הוא מעוניין לרדוף אחרי אתגרים גדולים יותר, או אולי הוא מעוניין בתגמול גדול יותר. משהו חייב להיות לא תקין, אם הוא מייצר מדי יום פי 2.5 יותר אינטראקציות מהעובד הממוצע בפירמה שלהם. אבל הוא רק מלמל בבישנות כי טוב לו כך, הוא ישמח להעלאה קטנה בשכר הבסיס, אך לא ביקש מעבר לכך, רק שיניחו לו להמשיך לנהל את סדר יומו עם מינימום של הפרעות מצדם. לא, אין לו בעיה להתמודד עם לקוחות בעייתים שהקולגות שלו הרימו מולם ידיים, ולא, אין לו דרישות חריגות לעבודה הנוספת אותה הוא מבצע עבור התאגיד. הוא היה שבע רצון, אלו הנורמות שאליהן הוא רגיל מהבית, ככה תיכנתו אותו, לא מפריע לו שהאחרים נוטשים את העמדות בחמש אחר הצהריים, הוא אוהב לעצב לעצמו את היום. אם אין להם התנגדות מיוחדת לכך. נציגי ההנהלה הביטו אחד בשני והנהנו בהסכמה, חוששים לאבד את העובד הנדיר שנפל בחלקם. הם הסכימו לכל בקשותיו. הוא רק ביקש לחזור לעמדתו. סגן המנהל שאל האם יסכים לקבל בונוס חודשי, הוא משך בכתפיו והנהן בראשו לחיוב ועזב את החדר. הוא לקח עוד קפה מהמטבחון, וכריך עם טונה מהמכונה. אחר כך הניח את האוזניות על ראשו והפעיל את המחשב. לגברת פאנגול מהעיירה נאנט שבצפון צרפת היו בעיות עם המוצר שלה.

     

    **

    היא הייתה מובילה את הילדים אל המשמורת. אל בית ההשכלה, מבנה נמוך ומיושן שמסדרונותיו מוארים בניאון חיוור ומלאים בקולות צוהלים של ילדים ובפטפטת אינסופית של אימהות במכנסי יוגה. היא היתה חולפת בינן כמו צל חרישי, מבקשת לעצמה להיות רואה ובלתי נראית, מחייכת ומהנהנת למספר מכרות חביבות, את רובן הכירה מהחוגים של ילדיה. היא היתה מחליפה ביעילות פרטים טכנים, שעות וכתובות של איסוף והורדה, תאריכים של יום טיול ומועדי החזרת ספרים, את הכל זכרה לפרטי פרטים. אך ראשה וליבה היו טרודים בעניינים אחרים, ולא היה בם מקום לאכסן בעיות של אמהות אחרות. בעיות משומשות, מיד שניה או שלישית. לרוב חשה כי תושביה של השכונה הירוקה מעצימים את הבלי חייהם למימדים בלתי סבירים. היא לא מצאה בסיפורי הטלוויזיה השבורה והמקרר המקולקל אפילו לא קורטוב של סבל אמיתי, של כאב אותנטי. רק אתנחתאות של אי נוחות קלה. מחוות של הקרבה מינימלית, למען חיי הרווחה המשפחתיים. כמה איום זה להחמיץ את מכון הכושר בשל המתנה ממושכת לטכנאי הכבלים? שאלה את עצמה, כאשר החלה להתרחק מהמולת הכוורת האנושית התוססת. שם במדרגות אל החוף הנסתר הרשתה לעצמה להסיר מעליה את כל מעצורי המוסר והצביעות החברתית. שם לא נאלצה לחייך ללא סיבה. שם בילתה את שעותיה השלוות ביותר. מתמסרת לזרמי הרוח ולזרמי התודעה שחלפו במהירות עצומה בתוך גולגלתה השוקקת. שברי מחשבות נפלאים דוהרים בפראות על רסיסי העשן של אבוקתה הריחנית, ממש כמו הנערים הרטובים שדהרו על הגלים הנשברים בחיוך מנצח של גברים צעירים שהצליחו, לרגע אחד, להכניע את הטבע. והנה הם שבים אל מעמקי הים כדי לנסות ולתפוס את הנחשול הבא. עייפה ומרוקנת היא הניחה לראשה ליפול על מגבת החוף הצבעונית. היא הסירה את חולצתה ואת חזייתה ומרחה קרם שיזוף על גופה, מתענגת על קרני השמש הנדירות שדיגדגו את פטמותיה הורודות.

     

    **

    כמו תמיד הוא היה האחרון לעזוב את המשרד. בהילוך מכני סגר את עמדת המחשב שלו, לוחש לעצמו שוב ושוב את המספר האחרון בצג המונה שלו. הוא ידע בעל פה את קוד ההפעלה של מערכת האזעקה. הוא כיבה את האור וסגר את הדלת. המעלית הובילה אותו אל קומת החניה, שם צפצפה לקראתו המכונית האפורה, מודל יפני פשוט, מתאים לאופיו, לא מנקר עיניים. הוא נפנף בידו לשומר ההודי המנומנם בעמדת השער ויצא אל הרחוב הרטוב. ככל שהתקרב אל מרכז העיר נראו יותר אנשים ברחובות, רובם צעירים, פוסעים בחבורות קטנות וצוהלות, בין בית מרזח אחד למשנהו. הוא כבר לא הרגיש צעיר, אך עדיין התפלא איך כאשר חבורה צוהלת של נערות חלפה על פני זגוגית המכונית הייתה אוחזת תנועה נוקשה בתחתוניו, בעודו ממתין במעבר החציה, לאורות המתחלפים. חלל המכונית היה אטום לקולות ולריחות שבחוץ, אך מתאי הזיכרון של מוחו היו עולים וצפים ניחוחות פנטום של נשים בשלות. מגרים ומסעירים את מנהרות אפו, מטשטשים את חושיו ומסעירים את דמיונו, עד שהתחלף האור לירוק ונהגים חפוזים מיהרו לזרז אותו בצופרם. "234 עסקאות" הוא חזר ומלמל לעצמו את המספר מפינתו הימנית של מסך המחשב. "234 עסקאות ביום אחד". היא בטח תאהב אותו הלילה, היא תשמח ותתגאה בו, הוא חשב. גופו הגיב אחרת, הוא רפה והתרכך כשהמכונית האפורה המשיכה להתגלגל אל עבר שכונת מגוריו. משאירה מאחוריה את אורות הניאון, היבהובי הסיגריות וקול הנערות הצוהלות. הוא התגלגל באיטיות אל בין העצים האפלים והמדרכות הנקיות של שכונתם הנקיה והבורגנית. עייף, רעב ורך.

     

    **

    זה קרה כשלא יכלה עוד לשאת את דממת בדידותה. כמו משום מקום הגיע האות שלו חיכתה. זה היה כבר קיץ, והילדים יצאו אל חופשת המחנה, אי שם ביערות העד המוריקים, הרחק משאון הכרך התובעני. היא נותרה מרוקנת, מחוסרת תכלית. כל תפקידה היה לחייך ולנשוק לו כשהוא מספר לה בעיניים כבויות על המספר היומי שלו. היא לא נזקקה לשום מאמץ רגשי כדי לבצע את המטלה הזאת. רק לפעול כמו רובוט מכני המביע סיפוק על דבר שאין לו בו הבנה או הזדהות. החול הזהוב של רצועת החוף נותר בן בריתה היחיד. בימי הקיץ היא חלקה אותו עם אורחים אחרים. אם בחורף יכלה לבלות כאן שעות ארוכות בבדידות קסומה, עכשיו נאלצה לחלוק את איוושת הגלים עם הזולת. כדי להמלט מהקשקשת האינסופית, מחילופי האינפורמציה התפלים וחסרי החשיבות, ומהצורך הכפייתי של אנשים מסויימים להשמיע את קולם רק כדי לאשר לעצמם כי הם עדיין חיים, היא פנתה והלכה עד שהרחיקה עד מאוד מהכביש המוביל לחוף. שם מצאה פינה שקטה ומבודדת. רק אמן צעיר, חסון ופרוע שיער, עמד שם וצייר את קו האופק הכחול. היא הניחה את מגבת החוף הצבעונית שלה על החול החם והשליכה את ראשה לאחור. מתמסרת לצריבתה של שמש הקיץ הלוהטת. ככה נחה לה כשעה, נטולת דאגות וקלה כנוצה, עד שלפתע הגיע ניחוח עדין אל אפה והיא הרימה את ראשה. האמן ישב לו על החול, נח מעמל יומו, לוגם קלות מכוס קטנה ומושך להנאתו עשן ממותק. היא לא יכלה לשאת עוד את דממת בדידותה וניגשה אליו. קלה כנוצה. ישבה שם וצחקקה כנערה, לוגמת מכוסו ומתענגת על עשנו. אחר כך, נטולת דאגות הסירה את חולצתה ונתנה למכחולו לצייר את דיוקנה, את פניה, זרועותיה, ירכיה ואת פלומת ערוותה הצהבהבה. קול צווחות השחפים בישרו לה על בואו של הנשר לבן הצוואר, דואה באציליות בשמיים הכחולים, היא הניחה לאמן הצעיר לסיים את עבודתו. אחר כך הרימה את המגבת הצבעונית שלה, אחזה בידו השזופה ומשכה אותו אחריה אל בין העצים. שם נשכבה, רכה, מפוייסת ומזמינה, נטולת דאגות וקלה כנוצה, והובילה אותו אל קן תאוותיה. מתפתלת ומתענגת על חום בשרו הנוקשה ועל אדי המשקה ושרידי העשן המחוללים סערה בדמה הרותח, עד שבאו דמעות אל עיניה והיא התיישבה ורוקנה את שק יסוריה על מרחבי החול הזהובים.

     

    **

    הוא הקיש את הקוד הסודי של מערכת האזעקה וחמק אל מחוץ למוסך, מותיר מאחוריו את היפנית הנאמנה שלו, חוצה את החצר הקטנה עד הדלת האחורית של ביתו. הוא נכנס בשקט מופתי, אפילו שהילדים היו בחופשת הקיץ, עדיין היה רגיל להיכנס לביתו בדממה מרבית, העיקר לא להפריע. הוא טיפס במדרגות בחרש, נזכר לרגע בנערות הצחקניות ממעבר החציה, אולי ימצא אותה במצב רוח רומנטי, חשב לרגע. היא ישבה על הספה הכחולה ברגליים משולבות ובהתה במסך הטלוויזיה הענק בעיניים כבויות. אדישה לנוכחותו. מיכל גדול וריק של יוגורט פירות נח על הרצפה לרגליה, רק רגל כפית של כסף מציצה מבעדו. היא אפילו לא סובבה אליו את ראשה. "234 עסקאות" הוא אמר לה בגאווה. כשחזרו הילדים ממחנה הקיץ, היא כבר לא התגוררה איתם באותו הבית.

     

    כל הזכויות שמורות לקורנפילד מדיה (C) וונקובר, קנדה. אפריל 2016.

     

    **

    האמנית הפורצת של השנה בקנדה, אליסה קארה, "כאן", עם שיר על אחת שלא כדאי להזמין לליל הסדר. חג שמח לכל בית ישראל בארץ ובתפוצות. תודה שטסתם איתנו. 

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/4/16 05:07:

      צטט: שטוטית 2016-04-25 02:41:04

      חג אביב שמח שחר :)

       

      תודה רבה שטוטית יקרה, חג חירות שמח!!

        25/4/16 02:41:
      חג אביב שמח שחר :)
        24/4/16 17:05:

      צטט: face 2016-04-21 02:55:48

      אחלה כתיבה שחר.

      וחג של הרבה שמייח 

       

      תודה רבה פייסצ'וק, חג שמח.

      והשחף?? הוא בכלל מסיפור אחר!

        22/4/16 09:58:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-04-21 00:47:02

      ציורי מאד. עקרונית- אפשר להפוך את הסיפור לתסריט ולסרט לא רע בכלל...

      תודה רבה מכבית, את יודעת שבעיקרון אני הכל כותב בתור תסריטים, אבל מאוד אוהב לראות איך אנשים מגיבים.

      שמח שנהנית, חג שמח לך ולבני ביתך.

        21/4/16 23:04:

      צטט: באבא יאגה 2016-04-20 21:22:59

      אהבתי את מבנה הסיפור, כמעין דיאלוג או פינג פונג, שיוצר מתח עם הדיאלוג שאיננו בעלילה

       

      תודה רבה באבא, בשפת הקולנוע זה נקרא "עריכה מקבילה", והיא באמת מאפשרת לשמור על המתח ודלג על הדיאלוג.

      חג שמח וימים טובים.

        21/4/16 21:18:

      צטט: איציק אביב 2016-04-20 17:19:28

      סיפור יפה.

       

       

      תודה איציק, חג אביב שמח

        21/4/16 17:24:

      צטט: pinkason1 2016-04-20 17:13:29

      יפה אהבתי המשך שבוע נפלא חג שמח

      תודה רבה פנקסון, חג שמח

        21/4/16 03:17:

      צטט: א ח א ב 2016-04-20 16:23:16

      כרוניקה של עבודת יתר

       

      תודה אחאב, אתה יודע מה אומרים? שגם אלו שעובדים שעות נוספות בעצם בורחים ממשהו...חג חירות שמח
        21/4/16 03:01:

      יאללה ולמרות שעוד לא ערב חג. שחף אחד מתוק במיוחד.

      שחף נח קראתי לו למרות שהוא לא צרפתי אבל מתוק ברמות

      http://cafe.themarker.com/image/3307049/

       

      :))}{

        21/4/16 02:55:

      אחלה כתיבה שחר.

      וחג של הרבה שמייח 

      ציורי מאד. עקרונית- אפשר להפוך את הסיפור לתסריט ולסרט לא רע בכלל...
        20/4/16 21:22:
      אהבתי את מבנה הסיפור, כמעין דיאלוג או פינג פונג, שיוצר מתח עם הדיאלוג שאיננו בעלילה
        20/4/16 17:19:
      סיפור יפה.
        20/4/16 17:13:
      יפה אהבתי המשך שבוע נפלא חג שמח
        20/4/16 16:23:
      כרוניקה של עבודת יתר

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין