עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    סיפור ארץ-ישראלי

    12 תגובות   יום שישי , 15/4/16, 17:04

    סיפור ארץ-ישראלי

     

    ולוולה עלה ארצה מהעיירה דז'יאלושין בפולין, בראשית שנות השלושים. הוא היה צעיר בן תשע-עשרה ללא השכלה וללא מקצוע, ולכן עבד כפועל "שחור" ולא בחל בשום עבודה שהזדמנה לו. היו לו "ידיים טובות" ועד מהרה נודע כבעל חוש טכני שמסוגל לתקן כל דבר – פנס שחדל להאיר, רדיו שחדל לפעול, וכדומה.


    במפעל גדול שהוקם במפרץ חיפה, שמעו על הפועל המוכשר וגייסו אותו לעבודה במחלקת התחזוקה. יום אחד נקרא לתקן מכונה ש"נתקעה" ועינו קלטה את הבחורה שהפעילה אותה. כשהצליח תוך זמן קצר להחזיר את המכונה לעבודה סדירה, גם היא הסתכלה עליו בעיניים מעריצות. לאה, הצעירה המוקסמת, היתה ילידת ראש-פינה, והליכותיה הצבריות – הפתיחות, הישירות, הצחוק – כל אלה , בנוסף ליופייה, הכריעו את ולוולה, שהיה חביב הבנות בכל מקום שהגיע אליו, ועבר כמו פרפר, מאחת לאחרת. הוא היה גבה-קומה, בעל עיני תכלת ובלורית בלונדינית שופעת, שהיה מנגן בגרמושקה - מפוחית - שלו במפגשי הצעירים של אותם ימים. הוא הזמין את לאה להצטרף אליו למפגש של החבר'ה בערב שבת. היא הסכימה והם הפכו לזוג קבוע.


    הם קבעו להינשא בקיץ של אותה שנה - 1937 - ועוד לפני שנישאו, צלחו מאמציו של ולוולה להעלות ארצה את הוריו. בעקבותיהם הגיעו גם שני אחיו הצעירים, ואילו אחיותיו הנשואות וכל בני משפחותיהן נותרו בפולין ונספו בשואה.

     

    ולוולה עשה חיל בעבודתו במפעל ורכש לעצמו בית באחת הקריות. נולדו לו וללאה שני ילדים, בן ובת, אך בנישואיהם החלו להתגלות בקיעים. ולוולה היה קנאי לאשתו, ולא ראה בעין יפה את קשריה עם הבחורים מהמושבה ומהמפעל. הוא עצמו פזל לא פעם לצדדים, ואם נקרתה בדרכו הזדמנות של בילוי עם מישהי, ניצל אותה עד תום. כאשר היה בנו של ולוולה בן עשר ואחותו בת שמונה, התגרשו ולוולה ולאה, כשהם מטיחים האשמות כבדות זה כנגד זה. לאה קיבלה חזקה על שני הילדים, ותוך זמן קצר הם חדלו לחלוטין להתראות עם אביהם.

     

    לאה עברה לגור בצפת, קרוב למשפחתה ולחברי ילדותה. היא נישאה מחדש וילדה בת. גם ולוולה נישא בשנית, הפעם לעולה חדשה מהונגריה, ונולד לו בן. האחים ידעו אלה על קיומם של אלה, אך לא נפגשו מעולם.


    הבן הבכור התגייס לצבא ושירת כקצין בגולני. ולוולה שמע על כך והיה גאה מאד בבנו, אך מאמציו ליצור קשר עמו ועם אחותו, עלו בתוהו. הבן והבת סירבו להיפגש עם אביהם. הרגשות שהתפתחו אצל שני הילדים בהשפעת אמם היו כה קשים. כששמע ולוולה בראשית שנות הששים, שבנו עומד להינשא בקיבוץ רמת דוד, נסע לקיבוץ, למרות שלא קיבל הזמנה. היה חורף והמסיבה נערכה בחדר האוכל, לכבוד שלושה זוגות שהתחתנו יחד. ולוולה הצמיד את ראשו לחלון וצפה בחתונה מבחוץ, ועזב את המקום לפני שהאורחים החלו להתפזר. במשך שנים רבות נשא את העלבון בלבו, ואף חלק אותו עם בנו הצעיר שנולד מנישואיו השניים.


    ההיסטוריה חזרה על עצמה, וביתר שאת. סיסי, אשתו השנייה של ולוולה, שהיתה צעירה ממנו בעשר שנים, נאפה עם אחרים, וגם הוא המשיך לבגוד עם נשים מזדמנות. כשהדברים היו נודעים, היו פורצות מריבות סוערות, אך שני בני הזוג לא היו מעוניינים "לפרק את החבילה". ולוולה אהב את ביתו ואת הגינה שטיפח, ולא רצה לעבור, ואילו סיסי חששה לצאת לבד לחיים אחרים, ושמחה שאיננה צריכה לעבוד ולהתפרנס למחייתה.


    הבן הצעיר של ולוולה, החליט בבגרותו שעליו להכיר את אחיו המנוכרים. הוא היה כבר בוגר אוניברסיטה, נשוי ואב לשני בנים צעירים, כשהחליט לנסות ליצור קשר עם אחיו. גם מאמציו, כמו מאמצי אביו לפניו, עלו בתוהו.


    רק כעבור שנים רבות, כאשר שני בניו כבר היו גדולים, הוא סיפר להם את סיפור משפחתו. כולם נרתמו למלאכת חיפוש המשפחה האבודה, ואז התגלה שהאח הבכור, הקצין בגולני, נפטר ממחלה ממארת, כאשר שני בניו שירתו כטייסים בחיל האוויר. כשהשתחררו, הפך האחד לקברניט באל-על והשני סיים את לימודיו בטכניון כמהנדס, והשתלב במפעל לטכנולוגיה עילית. הניסיונות ליצור קשר עמם ועם דודתם, נכשלו – ילדי לאה וצאצאיהם לא היו מוכנים להיפגש עם קרוביהם, צאצאיה של סיסי .

     

    כשוולוולה נפטר, הגיעה בתו ל"שבעה" לניחום אבלים, שם פגשה את בני משפחתו החדשים, אולם ההיכרות לא יצרה קשר שנשמר. הרגשות לא התעמעמו עם השנים. אצל בתה של לאה נותרו זיכרונות קשים מילדותה, מהמריבות של הוריה. כשדברה עם בנה של סיסי, התברר שזהו סיפור "רשומון" – לכל צד הגרסה שלו לגבי השתלשלות העניינים והסיבות לפירוד. השיחות הפכו לוויכוחים טעונים, והרסו כל מאמץ לפיוס.

     

    עד היום לא נוצר קשר בר-קיימא בין בני המשפחה לדורותיהם. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/16 00:47:

      צטט: sari10 2016-05-07 12:43:03

      הסיפור הדמיוני שלך מרגיש כמו אמיתי לגמרי.
      עצוב שככה התפתחו הדברים והעוינות המשיכה שנים ארוכות
      גם בין הילדים....

      תודה רבה, שרי.

      בכל סיפור דמיוני כלולים מרכיבים הלקוחים מן המציאות, ואם להשתמש בקלישאה - "המציאות עולה לעתים על כל דמיון".

      העוינות הנוצרת בתוך המשפחה, לעתים קרובות חריפה ומתמשכת יותר מאשר העוינות הנוצרת בין אנשים שאינם קרובים.

      שבוע טוב, עמוס.

        8/5/16 00:43:

      צטט: face 2016-05-07 12:54:33

      סיפור יפה וכתוב נפלא !!

      השם. עשית לי להזכר באקווה וולווה וגם במפעל אחד או יותר נכון חברה שפעם הייתה שם ליד המפרץ. ש.שסטוביץ כמובן. 

      תודה !!

      תודה רבה לך, "פנים".

      אני שמח שהזיכרונות שלי מעוררים בך זיכרונות משלך.

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס.

        7/5/16 12:54:

      סיפור יפה וכתוב נפלא !!

      השם. עשית לי להזכר באקווה וולווה וגם במפעל אחד או יותר נכון חברה שפעם הייתה שם ליד המפרץ. ש.שסטוביץ כמובן. 

      תודה !!

        7/5/16 12:43:

      הסיפור הדמיוני שלך מרגיש כמו אמיתי לגמרי.
      עצוב שככה התפתחו הדברים והעוינות המשיכה שנים ארוכות
      גם בין הילדים....

        18/4/16 15:01:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-04-18 13:50:42

      ברוך עושה מעשים

       

      ברוך מקבץ קיבוצים 

       

      והעיקר

       

      תודה למספר הסיפורים. (סליחה על הבנליות)

       

      חג שמייח. 

      תודה רבה, מכבית.

      הסיפוק הראשון שלי הוא בעצם הכתיבה. השני - במשוב חיובי של הקוראים.

      חג פסח שמח גם לך ולמשפחתך, עמוס.

      ברוך עושה מעשים

       

      ברוך מקבץ קיבוצים 

       

      והעיקר

       

      תודה למספר הסיפורים. (סליחה על הבנליות)

       

      חג שמייח. 

        17/4/16 16:25:

      צטט: יעל מ 2016-04-17 14:03:02

      כתיבה יפה! הסיפורים שלך מסתיימים תמיד עם מה קרה שנים אחרי סיום העלילה ואיך המעגל נסגר. מעניין, זה באמת נותן את התחושה שזה סיפורים אמיתיים מהחיים

      תודה, יעלי.

      אם הסיפור הדמיוני שלי מצליח לתת תחושה "שזה סיפורים אמתיים מהחיים" - דייני (בהשפעת ההגדה של פסחחיוך).

      כל טוב וחג פסח שמח, עמוס. 

        17/4/16 14:03:
      כתיבה יפה! הסיפורים שלך מסתיימים תמיד עם מה קרה שנים אחרי סיום העלילה ואיך המעגל נסגר. מעניין, זה באמת נותן את התחושה שזה סיפורים אמיתיים מהחיים
        17/4/16 12:18:

      צטט: OverCat 2016-04-17 11:51:38

      בדומה לאהובה, קראתי וחשבתי לי, כמה יפה אתה מספר או כותב. וכמה סיפורים ארץ ישראלים כאלה שוכנים לנו פה בארץ הזו..

      תודה רבה, "חתולה".

      הסיפור הוא דמיוני, אך אופייני. הוא מורכב מאירועים שהתרחשו במציאות, לאו דווקא כולם בהקשר אחד.

      שבוע טוב וחג פסח שמח, עמוס.

        17/4/16 11:51:

      בדומה לאהובה, קראתי וחשבתי לי, כמה יפה אתה מספר או כותב. וכמה סיפורים ארץ ישראלים כאלה שוכנים לנו פה בארץ הזו..

        17/4/16 00:43:

      צטט: אהובהקליין 2016-04-16 21:57:19

       

       עמוס היקר.

       קראתי  את הסיפור בעיון רב.

        כתיבה מעולה ומעניינת, הכותרת הולמת היטב את התוכן.

      שבוע טוב ובשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אני שמח שאת מוצאת עניין בסיפוריי ושאת שבה לקרוא אותם.

      שבוע טוב וחג פסח שמח, עמוס.

       

        16/4/16 21:57:

       

       עמוס היקר.

       קראתי  את הסיפור בעיון רב.

        כתיבה מעולה ומעניינת, הכותרת הולמת היטב את התוכן.

      שבוע טוב ובשורות טובות.

       

       בברכה

       אהובה.

       

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין