עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    תראה לי

    6 תגובות   יום שישי , 1/4/16, 16:37

    תראה לי

     

    השיח הציבורי מרבה לעסוק בנושאי אונס, הטרדות מיניות וניצול מיני. לאחרונה גברו הדיונים מסוג זה בעקבות בקשת הנשיא לשעבר לקיצור עונשו, ובהקשר לפרשת תא"ל אופק בוכריס. מרבית הדיונים בנושא עוסקים בבגירים וביחסי מרות הנובעים ממעמד ודרגה. לעתים רחוקות נסב הדיון על ניצול מיני בקרב קטינים. הסיפור הבא מדמיין מצב דומה דווקא בין קטינים.

     

    "תראה לי גם את שלך", אמרה רבקה, והפשילה את תחתוניה.

    יצחק עמד נדהם. הוא ראה במקלחת אצל אחיו בן השלוש-עשרה את צמיחתה של פלומת הערווה, אך לא אצל בת. כל המצב היה הזוי מבחינתו. הוא עמד מרוגש, נבוך ומתבייש, סמוק כולו, ולא ידע היכן לקבור את עצמו.

     

    יצחק היה בן עשר ורבקה הייתה בת שתים-עשרה וחצי. הם גרו משני עברי הרחוב בכפר, שלא מכבר הפך לעיר. הוריהם, שהיו יוצאי גרמניה, מצאו שפה משותפת והתיידדו, כך שרבקה הכירה את יצחק מאז היותו תינוק. היא הייתה משחקת אתו עוד כשהיה בעגלה והיא כבר ידעה ללכת. כשאמה הייתה לוקחת אותה לגן השעשועים, או לחורשת האורנים עם הספסלים, הייתה לוקחת גם את יצחק אתה, ומשחררת את אמו לעבודות הבית.

     

    יצחק ורבקה נעשו חברים טובים. הם היו הולכים יחדיו לבית הספר, ואחרי הלימודים היו משחקים – פעם אצלה ופעם אצלו. היו ליצחק גם חברים בני גילו, שאתם היה מבלה את מרבית זמנו. בחצר של דניאלה, אחת הבנות בקבוצה, היה עץ תאנה ענף, ויצחק וחבריו היו נוהגים לטפס עליו. לכל אחד היה הענף "שלו". הענף של יצחק היה ליד הענף של דניאלה, ובסתר לבו אהב אותה, אך לא העז לגלות לה.

     

    לרבקה היו פנים יפים, עם עצמות לחיים בולטות ועיניים ירוקות עם זיק שובב, ממזרי. שערה היה בצבע פשתן, בהיר וחלק, מסופר בתסרוקת קארה קצרה. יצחק היה ילד גבה קומה, גבוה כמעט כמו רבקה, עם בלורית של שיער חום גלי, שהיה מאד גאה בה, ועיני התכלת שלו בלטו על רקע פניו שזופי השמש.

     

    "את יודעת שאנחנו עוברים מחר לשכונה המזרחית החדשה?" שאל יצחק את רבקה יום אחד, כשהיו בדרכם הביתה מבית הספר.

    "ההורים שלי הזכירו את זה", ענתה. "הם נסעו היום לתל-אביב, אתה רוצה לבוא אלי אחר כך?"

    "בטח", אמר ושמח שיהיו לבד, מבלי לדעת מה מצפה לו.

     

    הוריו של יצחק היו שכירים קשי יום, שספרו כל גרוש שהוציאו, ואילו הוריה של רבקה היו אמידים. אצל יצחק בבית היה רק מקלט רדיו "כינורי" ישן, ואילו אצל רבקה היו רדיו "פיילוט" חדיש, פטיפון וגם טלוויזיה בשחור-לבן – מוצר מותרות נדיר באותם ימים.

    כשהגיע יצחק אחר הצהריים אל רבקה, היא הוציאה תקליט של פול אנקה מעטיפתו, הניחה על הפטיפון והחדר התמלא בצלילי קולו הערב, בשיר  "שימי ראשך על כתפי"  (Put Your Head On My Shoulder).

    "רוצה לרקוד?" שאלה רבקה.

    "אני לא יודע לרקוד".

    "אז בוא, אני אלמד אותך".

    רבקה הושיטה לו את ידה והקימה אותו מהספה.

     היא החזיקה את ידו הימנית מתוחה לצד, ואת יד שמאלו הנחתה אל המותניים שלה.

     הם החלו לנוע באטיות לקצב המוסיקה, כאשר רבקה מובילה ומהדקת את יצחק אליה יותר ויותר. היא לבשה מכנסי התעמלות כחולים קצרים, צמודים בגומי לירכיים, וחולצת טריקו קצרת שרוולים. יצחק לבש מכנסי חאקי קצרים וחולצת קיץ מכופתרת.

    כשהסתיים השיר, הסירה רבקה את חולצתה, ובפני יצחק התגלו פטמותיה הוורודות, שהוסיפו מעט צבע ללובן ניצני שדיה.

    "לא חם לך? תפשוט גם אתה את החולצה", אמרה. "וגם את הגופייה".

    יצחק הביישן נשמע לה, מתגבר בקושי על מבוכתו.

     

    רבקה הפכה את התקליט ומשכה את יצחק אליה לריקוד נוסף. הם רקדו צמודים והוא הרגיש על עור חזהו את עקצוץ פטמותיה הקטנות שהתקשו.

    רבקה עצרה באמצע הריקוד ופשטה את מכנסיה.

    "עדיין חם, תוריד גם אתה את המכנסיים".

    בהיסוס רב נשמע לה.

    "בוא נלך לחדר שלי", אמרה ואחזה בידו.

     

    "תראה לי גם את שלך", אמרה רבקה, כשהורידה את תחתוניה ונעמדה עירומה ליד מיטתה.

    למרות מבוכתו וביישנותו, כהמשך ישיר לכל מה שקרה עד עתה, נשמע יצחק באופן מוכני לרבקה, ופשט גם הוא את תחתוניו.

    רבקה עלתה על המיטה, נשכבה על גבה ומשכה את יצחק אליה. כשהיה מעליה הניחה את ידיו על שדיה והחלה לנוע מתחתיו בתנועות מתחככות קצובות.

     

    "די, רבקה, תפסיקי. אנחנו רק ילדים!" התעשת יצחק וירד מן המיטה.

    הוא התלבש במהירות וברח הביתה.

     

    הוא נמנע ככל האפשר מלהתראות עם רבקה. כשהיו הוריו הולכים לבקר את הוריה, היה מוצא תירוצים מדוע לא להצטרף אליהם. הוא התערה היטב בבית הספר החדש, וגם בסביבתו החדשה, והיו לו הרבה חברים חדשים. 

     

    את החוויה שעבר באותו יום עם רבקה הדחיק יצחק ולא סיפר עליה לאיש. רק כעבור שנים, לאחר השירות הצבאי, ולאחר שקיבל משרת פקיד בעירייה, שבר את שתיקתו בנושא. הוא סיפר את הסיפור לפסיכולוג שלו. בשיחות עם הפסיכולוג הבין באופן מלא, שנוצל מינית, וזו היתה הסיבה שנתקל בקשיים ביצירת קשר בר-קיימא עם בנות.

     

    מיד לאחר שנפרץ סכר השתיקה, הוא הרים טלפון אל דניאלה, חברתו משכבר הימים, מבית הספר העממי. התברר לו שגם היא עדיין רווקה, והם קבעו להיפגש למחרת בבית קפה ברחוב דיזנגוף בתל-אביב.

     

    "ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה".

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/4/16 14:00:

      צטט: יעל מ 2016-04-13 13:35:19

      סיפור מאוד מיוחד. נושא יפה! הסוף היה קצת שונה ממה שציפיתי. חשבתי שהוא ימצא את עצמו חי באושר ועושר עם רבקה... :)

      תודה רבה, יעלי.

      בתנ"ך יצחק נישא לרבקה. אני העדפתי לסיים ברומנטיקה מן האגדותחיוך.

      כל טוב וחג שמח, עמוס.

        13/4/16 13:35:
      סיפור מאוד מיוחד. נושא יפה! הסוף היה קצת שונה ממה שציפיתי. חשבתי שהוא ימצא את עצמו חי באושר ועושר עם רבקה... :)
        4/4/16 15:34:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-04-04 13:26:47

      סוף סוף סיפור שונה ומיוחד.

      תודה, מכבית.

      כן, יש לי גם סיפורים כאלה, וגם אחריםחיוך.

      כל טוב, עמוס.

      סוף סוף סיפור שונה ומיוחד.
        2/4/16 11:53:

      צטט: HagitFriedlander 2016-04-02 08:13:16

      כובש לב וגוף♥

      תודה רבה, חגית.

      שבת שלום, עמוס.

        2/4/16 08:13:
      כובש לב וגוף♥

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין