מיסטיקה ושאר ירקות
מיסטיקה על קצה המזלג
אין מקריות, ואמנם הכל צפוי אבל הרשות תמיד נתונה...
פוסטים פופולאריים
-
קריסטאלים ואבני מרפא
21/8/08 | 3493 צפיות
-
החוזים הישנים
18/4/08 | 3030 צפיות
-
הזמנה לסטודיו פתוח
11/9/08 | 7713 צפיות
-
החוזים הישנים - המשך
21/4/08 | 2061 צפיות
-
צמיחה רוחנית
26/2/08 | 3167 צפיות
-
יום הולדת שמח
11/8/08 | 7488 צפיות
פוסטים אחרונים
- סטודיו פתוח רמת השרון 8/9/11
- אולי זה יביא שלום... 4/3/09
- כריזמה 24/2/09
- ארבע יסודות ומה הם אומרים לי 30/1/09
- התמודדות עם כאב חלק 2 25/1/09
- התמודדות עם כאב 23/1/09
צמיחה רוחנית
| צמיחה רוחנית
התפתחות רוחנית נודעה במסורת של צמיחה ותובנה הבאה אחרי מאבק חווית מוות לידה מחודשת, אסון, מחלה או הארה אשר באה בעקבות משהו דרמטי קשה שזעזע את החיים השגרתיים וגרם לעלית מדרגה ותובנה רוחנית המובילה לדרך חיים חדשה. האם זה מחויב המציאות? האם אין אפשרות לצמוח להתפתח לגלות את נתיב הרוח ללא דרמה, אסון או מאבק ? מדוע ניראה שרק החלמה ממחלה קשה , תאונה או מוות סמלי הם השער להתפתחות רוחנית?
למעשה נוצרה התמכרות לצמחה תוך מאבק, למדנו במהלך השנים שחוויות טראומטיות קשות גורמות לגילוי עצמי של כוחות שלא ידענו שקיימים בנו, גילוי של תכונות, מאגרי אנרגיה ויכולות שהיו כל הזמן אך לא ידענו להפעיל אותם. תכונות אופי, אומץ לב אמון אהבה שלא לחצנו על הכפתורים שלהם עד שלא קרה לנו ה"אסון". למדנו לחשוף את האור בזכות החושך שפקד אותנו.
למעשה יש אופציה אחרת , לא חייבים ללכת בנתיב הפחד על מנת להגיע לצמיחה רוחנית . נכון שחוויה טראומטית יכולה לפתוח את התובנה שלנו אבל לא חייבת להיות טראומה על מנת לעשות זאת. אפשר לנסות לגלות את עולם הרוח בלי לעבור דרך שער הסבל והכאב .
החוכמה היא להקשיב לעצמנו, להביא את הרוח אל חיינו היום יומיים בלי הצרה , להתחיל בלי הטריגר שגרם לנו להתעורר , לקום בלעדיו. נתיב האהבה ההרמוניה והשיתוף, קבלת עצמנו ואהבת עצמנו, יכול לפתוח לנו את עולם הרוח בלי לפסוע תחילה במחוזות הכאב והסבל.
דתות רבות מלמדות סגפנות ועינויי נפש וגוף על מנת להתעלות, וחינוך זה הקנה לנו את האמונה שאי אפשר בלי זה, אולם יש דרכים אחרות , עכשיו בתחילתו של עידן הדלי, זאת נקודת מפנה בה אפשר לשנות את השביל הישן בו לימדו אותנו לפסוע ,להתחבר לחוכמה ולקול הפנימיים שלנו בלי לסבול ולהתייסר. להתחבר אל הרוח. לשם התחלה יש להתחיל לקרוא ,ללמוד, להקשיב ,ללכת לסדנאות לנסות לחוות ולהתחבר אל האני הפנימי שלנו , ההדרכה האמיתית נמצאת בתוכנו אנו , ואת ההדרכה הזאת ניתן למצוא בעזרת מסעות פנימה אל עצמנו, או מה שניקרא מדיטציה שבה אנו מנסים לעשות מסעות אל נפשנו פנימה.
|
תגובות אחרונות
-
razam-דודי רצם
בתגובה על לידה
-
milina
בתגובה על קולומביה
-
דיאטן
בתגובה על כדור הארץ
-
יהודית מליק-שירן
בתגובה על חיבור
-
מעופפת - דורדור
בתגובה על אולי זה יביא שלום...
-
justafriend
בתגובה על הפריה
תגובות (57)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהצלחה
מסכים איתך! גם אני התחלתי להתפתח כך...
תודה!
תודה לך מור על התגובה הנפלאה..
על הכוכב..
המון הצלחה בדרכך
דורית
דורית יקירתי,
מאחר ואני בעיצומו של המסע הזה, מזדהה באופן מוחלט עם התוכן של הפוסט היפה הזה.
לדעתי, הסיבה לכך שברוב המקרים הצמיחה באה ממקום של כאב גדול, היא שלרוב האנשים מאד קשה לבצע שינוי. האוטומטים, האגו, הסביבה - משפחה, חברים, צבא, תקשורת, תומכים ומתדלקים כל העת את ההשפעה של החוץ פנימה.
אומרים לנו מה מקובל, מה ללבוש, מה לאכול ואפילו מה לחשוב, מה זה להיות אין או אאוט.
ומסע רוחני הוא למעמקי הפנים של עצמנו.
צמיחה רוחנית היא העצמה של האני הגבוה שלי, חיבור לאמת הפנימית שלי, והחלשה של ההשפעות החיצוניות.
כמה שאדם מתחזק פנימה, כך החוץ שלו הולך ונחלש . לכן יש כאן מצב שההרגלים, האוטומטים, החינוך והשפעת הסביבה עושים הכל כדי לשמר את השפעת החוץ על הפנים.
לכן לרוב האנשים קשה להתחבר למקום הרוחני, אל עצמם פנימה. אין להם את הכוחות.
רק בשעת משבר כאשר קורה שבר גדול, הטראומה מצליחה לזעזע את הסדר הישן ונוצר מקום למשהו חדש.
מעטים הם אלה שיש להם את הפתיחות ללמוד, לשנות ולצמוח. זה דורש אומץ, זה דורש כניסה למרחבים לא ידועים, לחוסר ודאות ולפעמים לכיאוס. רק אלה שמוכנים לחוות את הכיאוס והערפל, יש להם את היכולות להגיעה לצמיחה והתפתחות רוחנית מהמקום הטוב.
מהמקום של כיף, הנאה והתגלות.
אז אני 100% איתך כי גם אני עושה את הדרך הזאת ממקום של בחירה, הנאה וסקרנות רבה.
תודה ששיתפת אותנו
כוכב גדול
סופ"ש נפלא
מור
תודה לך יקירה על התגובה המאלפת...
מסכימה איתך .. האמת... מי יודע באמת היכן היא...ואולי כל הענין זה החיפוש אחריה..
יפה לך התשובה הזאת דורית, זה נכון. ובכל זאת, הבודהיזם למשל מושתת על הצורך לפתור את הסבל , שהוא מין בילט אין כזה של המצב האנושי. שם הבינו את המלכוד, חרב הפיפיות של הנאה-סבל, אושר-אומללות, סיפוק-תיסכול, מה שהוביל לתפישה של וויתור על כל עסקת החבילה, על המאניה ועל הדיפרסיה ובגדול על הרבה ממה שהופך אותנו לאנושיים. הגיעו גם אסכולות כמו של שכננו מלמעלה כאן בתגוביות, שמבקשות מאיתנו להפסיק להרגיש, בתור מוטו לחיים.
מבאס בניו אייג', איך שאנשים תופסים עליו טרמפ למקומות שנוחים אישית להם ולמבנה הנפשי (שלא לומר הסריטות...) שלהם ומתיימרים לדבר בשם האמת המוחלטת.
והאמת? כתבו עליה הרבה דברים, והיא בכלל לא ידעה שהיא כזאת...
ואת? תמשיכי לעשות טוב ויפה לעצמך ולאחרים, ואל תתני לשום דבר לעצור אותך...
כן עופר אבל יש מצבים בהם זרע נקלט באדמה גם כשהוא על פני השטח ומבלי להקבר הוא מצליח לנבוט ולהכות שורש...
הצמיחה באה בגלל משבר כשם שזרע שיפול על פני הקרקע לא יצמח... הוא זקוק לנפילה מתחת לפני הקרקע כי שם כוח הצמיחה...
לכן מסביר המהר"ל מפרג: "כי נפול תיפול" (כלומר שתי נפילות) שזה הייתרון שלנו...נפילה אחת על פני הקרקע והשניה מתחת שמשם תגיע הצמיחה...
אכן, גילגול.. תודה
יפה כתבת. מאמינה בדברים שנכתבו.
מאמינה בסימנים שאנו מקבלים כל הזמן כצמיחה רוחנית "ללא דרמה".
לעיתים ה"מכות" שעליהן כתבת מגיעים לאחר שורה של סימנים קטנים יותר.
מדיטציה, התבוננות ושקט הם הדרך הנכונה....
*
גם לי.
אפשר וצריך ללמוד מטעויות.
שתדעי לך שאני חושבת על הפוסט שלך מאתמול...
המחשבה שעלתה לי שכמו שגוזמים עץ, ההתפתחות שלו הרבה הרבה יותר מהירה.
אולי כך אנחנו
גדלים גם בלי, אבל כשיש נסיון בחיים ששובר קצת, זה מקדם אותנו.
לי זה קרה באופן אישי...
כן אפור
יש שם כאילו שממש ממתינים לטרף.
מעניין,
ממקומי הפחות רוחני
איני אוהב וזאת בלשון המעטה
את אלו שמנצלים מצבים קשים ומחזירים בתשובה
צמיחה ללא התרסקות
היא הנכונה
עממי לדעתי
האמת.... גם אני....
התחלתי במקום הנוח, ואז נעצרתי כי היה נוח...
אז באה המכה...
ובכל זאת... אולי יש גם כאילו שיכולים בלעדיה
יקירה
הלוואי עלינו ועל כל עם ישראל
לי זה לא הלך,לצערי
אני נדרשתי למכה
תודה גם לך שיפופה יקרה
אבל אתה עצמך אומר. שיש צמחיה מתוך משהו שהוא פחות... כלומר אפשר לצמוח מה"פחות" אבל לא חייבים לצמוח מהסבל." פחות" אינו דווקא "סובל"
כרגיל-צודקת לדעתי....
תודה לך!
לפעמים אין דבר כזה אבל אפשר תמיד לנסות.
לא יודעת מה לא הבנת אבל מה שהתכוונתי הוא שצריך לנסות להתעורר רוחנית בלי להמתין לחבטה או לצרה שתעיר אותנו..
מקווה שהבהרתי
זה אכן נושא לדיון.
אני אישית מאמין שלכל אחד קיימת תבנית משלו לצמיחה רוחנית.
חלק צומחים רק מתוך שמחת חיים, אהבת הרוח והאנשים שסביב או אז הם לא צומחים הם פשוט חיים. משמעות המילה צמיחה היא ממשהו שבהכרח היה קודם לכן פחות,
פחות מבין, פחות מודע, פחות מחובר וכו'.
דרך אגב--מי שצומח מכאב ומקונפליקט לדעתי מתבל את הצמיחה שלו באלמנטים בעלי משמעות ומורכבות גדולה פי כמה וכמה מזה שפשוט חי חיי רוח עשירים. הרצון לצמוח נובע מלכתחילה מאיזשהו הכרח, סבל, חיפוש משמעות וכו'.
החוכמה היא להקשיב לעצמנו, להביא את הרוח אל חיינו היום יומיים בלי הצרה , להתחיל בלי הטריגר שגרם לנו להתעורר , לקום בלעדיו.
לא הבנתי כלום. יש דבר כזה ?
זמן ונכונות
מי אמר?
העלית פה נושא מורכב ומעניין.
כשלאדם טוב הוא נח על הנוחות ולא עושה שינוי. דרך הסבל הוא מבין שמשהו צריך להשתנות.
אני חושבת שעכשיו אנשים יותר פתוחים לנושא הצמיחה ואולי המצב הזה מביא איתו צמיחה מחודשת שאינה כרוכה בסבל. צריך זמן כדי לראות אם המשפט הזה נכון.
באהבה
עופרה
לסיכום, כמו שמישהו פעם אמר :
"creativity is the resolution of internal conflicts"
אפשרי, תודה.
ניראה שזה דיון נפרד ..שלא כדאי לדחוף אותו כתגובה אלא לתת לו מקום של כבוד כפוסט בפני עצמו.. מה דעתך לפתוח שאלה כזאת אצלך בבלוג או בפורום מיסטיקה?
צמיחה דרך שמחה.. יופי של הגדרה
תודה תמר
חושבת שצמיחה תוך מכבק נולדה מתפיסה נוצרית ביסודה, שכל מה שקשור ברוח הוא מנותק בהכרח מהגוף ומהחומר, והתעלות מגיעה ע"י סגפנות.
התפיסה הזאת, לשמחתי, מתפוגגת, ובמקומה באות התפיסות שקוראות לצמיחה דרך שמחה, דרך בניה ולא מתוך כאב.
מסכימה עם מה שכתבת. תודה.
ואללה יוסי אתה מזכיר לי בהגדרה הענקית הזאת "התשובות לכל השאלות..." את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.. התשובה היא 47 , רק מה השאלה..(רק מי שראה או קרא יכול להבין)
את הקשר לרוחניות נוכל למצוא רק אם נגדיר מהי רוחניות. ניראה שהגדרותינו שונות..
המון נשיקות...
תודה על הירוק
ניצה יקרה, תודה על ההתעניינות.. הכל בסדר, פשוט לא יצא..
תודה גם על הכוכב :)
אני מסכים איתך שהכל מתחיל מתוכנו, כלומר מהשאלה, מה מהות קיומנו?
הפוסט המעניין שכתבת, לדעתי קשור לתהליך ההתפתחות האישית ושדרוג לרמת מודעות והתפתחות גבוהה יותר, אבל אין לכך כל קשר לרוחניות, לדעתי.
לגמרי מסכימה, למידה ראוי שתעשה כל הזמן.
זה נכון שמאורע טראומטי מעורר שאלות ומחשבות שמהן אפשר לצמוח לשינוי.
אבל כמו שאמרנו אפשר גם סתם כך פעם בכמה חודשים/שנים לאבק כמה מדפים ולסדר כמה מגירות. ואז אולי נוכל להמנע לפחות מחלק מהאסונות.
נשיקות.
דורית, זה כתוב כרגיל מעניין.
המון זמן לא כתבת.
אני מקווה שהכל בסדר.
כוכב ותודה
תודה משה..
תודה לך וגם על הכוכב..
כן רק שזה לא סותר, מה שאני אמורת שאפשר ללמוד גם לפני שטועים
התאהבתי
תודה :)
גם אני מסכימה עם שירלי ופלפל.
לומדים מטעויות וצומחים כשמשהו נשבר
כנראה חוקי הטבע חלים גם עלינו.
החוכמה להמשיך לצמוח תמיד.
השאלה היא אם חייבים להתרסק קודם.. לפני שעולים, ואני אומרת שלא חייבים להתרסק
כן מסכימה עם ההגדרה שלך, כשנפסיק להתנגד נמצא דרכים שאינן ככוכות בסבל
תודה גם לך
אפשר לעלות רק אם נימצאים למטה
אפשר להבין רק אם מבינים שלא מבינים
אפשר עוד מלא דברים והשמיים הם הגבול......
שירלי......
"אנחנו נדחפים על ידי הסבל עד שאנחנו מתחילים להמשך על ידי האושר" (מיקל בקווית')
איך שאני רואה את זה (מניסיון אישי), כל עוד אנחנו באופן בסיסי מתנגדים לצמיחה והתפתחות אנחנו זקוקים לטראומות כדי שישברו (אפילו זמנית) את ההתנגדות שלנו ויראו לנו שאפשר אחרת. ברגע שאנחנו מפסיקים באופן בסיסי להתנגד, אנחנו מתחילים להיות מונעים על ידי האני האותנטי ומרגישים מעין רוח גבית שדוחפת אותנו קדימה.
דיון חשוב מאוד פתחת כאן. תודה.*
בשום אופן לא מציעה להסיר את מנגון הכאב לא הפיזי וגם לא הנפשי. זה מה ששמור עלינו חיים.
מציעה לנסות להגיע עוד לפני שהתחיל לכאוב..
לדעת שיש תחתית ושכואב לפגוש אותה, ולנסות להמנע מהמפגש .
תודה לך ויום טוב גם לך
קראתי את הפוסט שלך בשקיקה בדיוק כמו שכתבת...
התשובה היא פשוטה: שרק דרך השיקרי אפשר להגיע לאמיתי
למה?
כי ככה זה.
והפוסט שלך מככב אצלי :-)
יום טוב