עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    פוסטים אחרונים

    חידת האמן - הגאון

    26 תגובות   יום חמישי, 25/2/16, 04:14

    כבר הרבה זמן מתלוננים מהגרים ישראלים בוונקובר שאין כאן מספיק אקשן. מילא הקנדים, הם כבר לפני שנים הדביקו לעיר את הסלוגן No fun City. עיר נמל מנומנמת בגשם, לא תוססת כמו טורונטו ומונטריאול. מה שבטוח שבחודש האחרון, מאז פורסמה הידיעה שאחינועם ניני תופיע ביום העצמאות של הפדרציה היהודית, סערו כאן הרוחות כמו שלא ידענו שנים, ואלו לא היו הרוחות הקפואות מאלסקה. אלא רוחות מדבריות חמוצות מהמזרח התיכון. רוחות שנשאו ריח אחר, ישן ומוכר, הניחוח המריר של שנאה יוקדת, משהו שלא התגעגענו אליו בכלל. ישראלים שונאים ישראלים, מארגנים החרמות, מסכסכים ומחרחרי ריבים ומדונים, הכול בשם האחדות ואהבת המולדת. אלו הרוחות שיהודים מחו"ל לא מכירים, בשבילם זה תמיד בא בהפתעה. כמו בסיפור הזה שמצאתי על יהודי שבא לחפש כלה בישראל ומצא את שקשוקת האמוציות המקומית קשה לעיכול.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4260326,00.html  

     

    **

    אני האחרון שיתכחש לכך שוונקובר – וקנדה בכלל – יכולות להיות קשוחות ונוקשות מאוד עם מהגרים חדשים. אבל עם כל המכשולים והמחסומים שבדרך, עדיין תמיד אתה מקבל קורטוב של אהבה, תמיכה ועידוד, כמעט בכל שלב של המסע. שנאה כמעט ואין כאן, רק שיטה שנועדה להפוך את המתאימים לאזרחים קנדים, כאלה שיכולים להעריך את החיים כאן. מי שלא מתאים לו, או שמתגעגע לשנאה, שיחזור הביתה, אין בזה שום פסול. רק אל תייבאו את השנאה שלכם משם לכאן. אתם יכולים לייבא במבה, קרמבו, שקדי מרק. את הרפש האמוציונלי שלכם תשאירו בבית. אנחנו לא צריכים את זה כאן. מי שצולח בשלום את קשיי המסע נהנה כאן מחוויית חיים טובה בקנה מידה עולמי. הנה סקר טרי מאוניברסיטת פנסילבניה שדירג את קנדה כמדינה השנייה הכי טובה בעולם לחיות בה. עם ציונים גבוהים ברב תרבותיות, איכות חיים, תרבות, אמנות ואוצרות טבע. אז כן, מטבעו הקנדי משתדל להימנע מעימותים, להתרחק ממחלוקות ולוותר על ריבים מיותרים. הקנדי טוב לו בחיים, מה הוא צריך אנרגיות שליליות? http://www.metronews.ca/news/canada/2016/01/20/canada-ranked-second-best-country-in-world-in-new-survey.html  

     

    **

    בקהילה הישראלית שלנו יש רבים שנמצאים בין לבין, בשלב המעבר בין התרבויות. ישראל המסוכסכת, השסועה, הכואבת, הפצועה והמיוסרת. הבית של כולנו, וקנדה השלווה והמנומנמת, השקטה, היעילה והמשעממת. כמה מהאנשים האלו הובילו תנועת מחאה ברשת נגד ההופעה של ניני. הטיעון שלהם היה שמדובר באמנית מקטבת ולכן היא לא צריכה להתארח ביום שאמור לאחד אותנו. חבורת המתנגדים, המזוהים עם הימין הישראלי, מיהרו לערב את כלי התקשורת הישראלים, חלקם קיקיונים, בסיפור הזה, ומשם כבר התגלגל כדור הרפש בחזרה אלינו. לשיאה הגיעה הדרמה אחרי ש "הג'רוזלם פוסט" פרסם ידיעה הטוענת שלפדרציה אין בעיה עם תמיכתה של ניני בתנועת החרם על ישראל (BDS), אחרי שיצאה אזהרת תביעה מוונקובר לירושלים, הידיעה הוסרה מאתר העיתון, ולמחרת פורסמה התנצלות. אין ספק שבעידן המודרני גם ארבעה- חמישה צעקנים יכולים לגרום נזקים עצומים, ולהוריד לטמיון עבודה של שנים, שנעשית כאן בשקט, מאחורי הקלעים, בארגון והתנהלות קנדית, בלי ההתלהמות והצעקות שלכם, אבל ביעילות מרשימה. הנה תזכורת מ 2009. איך חוסל קמפיין ה BDS ברשת חנויות פופולרית בעיר.

    http://www.cjnews.com/news/mountain-equipment-co-op-boycott-motion-defeated  

     

    **

    אנחנו משקיעים כאן מאמצים אדירים במאבק בתנועת ה BDS שמסכנת את קיומה של מדינת ישראל. השבוע נחלה יהדות קנדה ניצחון גדול בפרלמנט הלאומי באוטווה, שם אישרה הממשלה הליברלית החדשה חוק האוסר על החרמת ישראל בקנדה, הניצחון בהצבעה היה ברוב עצום, 229 – 51. שמחת הניצחון החזיקה מעמד פחות מיממה, באוניברסיטת מקגיל שבמונטריאול, ישות אוטונומית אקדמית, הצביע ארגון הסטודנטים בעד תמיכה ב BDS אחרי קמפיין פרו – פלשתיני שנמשך 18 חודשים, הכריעו הסטודנטים ברוב של 512 – 357 בעד חרם על ישראל. אז נכון שמדובר באחוז קטן של מצביעים בקמפוס של 30 אלף תלמידים. עדיין, זה מראה כמה קשה מלחמת ההתשה ההסברתית במדינה עצומה כמו קנדה. זה היה יכול להיות קל יותר בלי מלחמות היהודים, אבל כנראה שיש כאלה שזו הסחורה היחידה שלהם. סלע קיומם.

    http://news.nationalpost.com/news/canada/mcgill-students-vote-to-support-boycott-divestment-and-sanctions-against-israel

     

    **

    אישית, הבעתי תמיכה בהופעתה של ניני בוונקובר. מבחינתי היא אמנית ישראלית, שחיה בישראל, משלמת מיסים בישראל, ובפעם האחרונה שבדקתי, מדובר במדינה שמתגאה בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם זו דמוקרטיה, אז מותר לה להביע את דעתה, אפילו אם היא לא מוצאת חן בעיני אזרחים אחרים. בעקבות חילופי האש המילוליים בפורומים של הישראלים בוונקובר נזכרתי כי בישראל של ימינו האזרח מגדיר את עצמו בעזרת השנאה. אמור לי את מי אתה שונא ואומר לך מי אתה. כולם שונאים מישהו, את הימין, את השמאל, את החרדים, את הערבים, את המתנחלים, את הפועל, את בית"ר, את הזועבי'ס, את בג"ץ, את האו"ם, אבל מעל הכול, הכי חשוב זה לשנוא את הערבים. האמת העצובה היא שבישראל אתה יכול להיות גנב, אנס, שודד, מעלים מס, רוצח, ראש ארגון פשע, על הכול ימחלו לך כל עוד תגיד שאתה שונא את הערבים. אם רק תעז להביע קמצוץ של הבנה או אמפתיה לסבלו של הצד השני, אתה גרוע מאחרון הבוגדים. זה טרגי, כי שנאה זו לא הסחורה שלנו. אף פעם לא הייתה, וכל פעם שחטאנו בה, נענשנו בחומרה.

    http://www.daat.ac.il/chazal/avot.asp?perek=4&mishna=19

     

    **

    פרידריך ניטשה היה פילוסוף, סופר, משורר והוגה דעות גרמני שחי במאה ה 19 ונחשב לאחד מאבות הפוסטמודרניזם. הוא ותלמידיו האמינו במה שהיום מוכר לנו בתור ההומניזם האבוליציוני אליו מתייחס יובל נח הררי, ההיסטוריון הגאון הישראלי, בספרו השני "ההיסטוריה של המחר".

    "הליברלים והסוציאליסטים נותנים ערך שווה לחוויותיהם ורצונותיהם של כל בני האדם, על אף שרוב בני האדם הם אנשים קטנים וחלשים שכוח רצונם דל ומנוון, והם עסוקים רק בטרדות קטנוניות ובמרדף אחר נוחות במקום בבריאתם של עולמות חדשים. בניגוד לליברלים ולסוציאליזם, ההומניזם האבולוציוני מבין היטב שמה שנותן משמעות ליקום הוא הרצון, ולכן ככל שרצונו של אדם עז יותר, כך לחייו ולחוויותיו יש ערך רב יותר. לדעת ההומניזם האבולוציוני, חוויות החיים של מרבית בני האדם אינם ראויים לשמש כמקור סמכות בשום תחום, לא בחיי הפרט, לא בפוליטיקה, ולא באמנות. רק חוויותהם של הגאונים ושל מבשרי העל-אדם ראויים לשמש כמקור סמכות. מי הם בדיוק הגאונים הללו? לאו דווקא מלכים, בנקאים עשירים, כוכבי פופ או מדענים מבריקים, אלא כל אדם אשר שיחרר את רצונו מכבלי "מוסר העבדים", ועל ידי כך דוחף את החיים קדימה. הדוגמא המובהקת לכך היא האמן – הגאון. לפי ההומניזם האבוליציוני, אמנים גאונים אינם מקבלים השראה מאלים או ממוזות. הם אנשים שניחנו בכוח רצון אדיר והם מסוגלים בכוח רצונם בלבד, ליצור יצירות מופת וכך להטעין את העולם במשמעות חדשה. "הסימפוניה התשיעית" של לודוויג ואן בטהובן, למשל, היא פרי רצונו העז של גאון. בזמן ששכניו קמו בבוקר ועבדו בסנדלריה או בשדה כדי למלא את כרסם באוכל וכדי לקנות נעלים חדשות, בטהובן קם בבוקר כדי למלא את העולם ביופי שלא נודע כמותו. רק אנשים מעטים מסוגלים לתת מתנות כאלה לעולם, ואת האנשים הללו יש לטפח"

     ("ההיסטוריה של המחר" מאת יובל נח הררי, עמ' 285) https://en.wikipedia.org/wiki/The_History_of_Tomorrow

     

    **

    אחינועם ניני היא אמן – גאון. היא נולדה בישראל בשנת 69', עברה בגיל שנתיים לניו יורק בעקבות מלגה שקיבל אביה. היא למדה בבית ספר דתי, עברה לתיכון לאמנויות נחשב, בגיל 17 חזרה לישראל, התגייסה לצבא, הלכה לבית ספר המוזיקה "רימון" ופצחה בקריירה מוזיקלית שהובילה אותה לפסגות עולמיות. היא הופיע עם סטינג, סנטנה, סטיבי וונדר, שירל קרו, אל דמיולה, אנני לנוקס ועוד רבים וטובים. היא חיה בישראל ומגדלת שלושה ילדים, בכל מדינה מתקדמת בעולם היא הייתה מקוטלגת תחת הקטגוריה של אמן – גאון, ומקבלת יחס בהתאם. תורתה אומנותה, בכל שאר התחומים שבהם היא מתבטאת, היא שווה כמו כל אזרח מהשורה. אותו כנ"ל אריאל זילבר, נולד בתל אביב, גדל בגן שמואל, איבד את כף רגלו כששיחק בנפל תחמושת ולכן הועף מהקיבוץ. עבר בין תל אביב וצרפת, בין קריירת סולו ולהקת תמוז. אין ספור פרישות מעולם המוזיקה וחזרה אל מרכז הבמה. באומנותו יצר מוזיקה נהדרת וקלאסיקות ישראליות נצחיות. מחוץ לבמה, כמוהו כאחד האדם. רוצים דוגמא קנדית רלבנטית. ניל יאנג, אמן – גאון, חבר בהיכל התהילה של הרוק. נולד בטורנטו, עבר לפלורידה כדי להחלים משיתוק ילדים, כשבגר חזר לקנדה לסיבוב הופעות עם גיטרה ומפוחית. אחר כך לסן פרנסיסקו, זיגזג בין קריירת סולו ושיתופי פעולה (באפלו ספרינגפילד, קרייזי הורס, קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג). הוציא למעלה מ 40 אלבומי מוזיקה. יאנג חי כבר שנים בצפון קליפורניה, אבל חבר מסדר הכבוד של קנדה. בינואר 2014 ניל יאנג עלה לקנדה ויצא בהתקפה חריפה נגד תעשיית הנפט שהורסת את פרובינציית אלברטה ומחריבה את היופי הטבעי שלה. הקמפיין של יאנג גרר תומכים ומתנגדים, אנשים תרמו לו כסף, אחרים כעסו. אף אחד לא קרא להחרים אותו. יאנג הוא אמן – גאון. הוא שגריר גלובלי של קנדה, אפילו שהוא לא חי כאן. האמנות שלו הופכת את העולם ליפה יותר. זכותו לדבר על נושאים שחשובים בעיניו. אף אחד לא יפסיק לקנות תקליטים שלו בעקבות זה. החרמות ונידויים לא קיימים כאן, הקנדי טוב לו בחיים. הוא לא צריך אנרגיות שליליות. ובכלל, מישהו יודע לאיזה מפלגה הצביע בטהובן? למישהו אכפת?

      http://www.cbc.ca/news/canada/calgary/neil-young-s-anti-oilsands-comments-draw-fire-from-industry-1.2499176  

     

    **

    ביום א' הקרוב יערך טקס פרסי האוסקר ה 88' בתיאטרון קודאק שבלוס אנג'לס. אחת הפנינים החבויות בטקס של השנה, סרט שבטח לא שמתם לב אליו, הוא "אנומליסה" של האמן – הגאון היהודי צ'רלי קאופמן שכתב וביים את הסרט ביחד עם דיוק ג'ונסון. זהו סרט אנימציה למבוגרים בלבד (דירוג R בארה"ב וקנדה) שקאופמן בחר להפיק עצמאית בגלל החשש לצנזורה של האולפנים. בעזרת קמפיין קיקסטארטר מוצלח וגיוס משקיעים פרטיים נולד הפרויקט הזה בתקציב צנוע של 8 מיליון דולר. זהו עיבוד נועז למחזה שקאופמן כתב לתיאטרון. הסיפור עוקב אחרי מייקל סטון, סופר מצליח של ספרי עזרה עצמית הנוסע בשנת 2005 לוועידה של אנשי מכירות בסינסינטי. סטון, איש רהוט אינטיליגנטי ומצליח סובל מבעיה ייחודית, כל בני האדם אותם הוא פוגש מדברים אליו באותו הקול בדיוק (השחקן טום נונאן), כולם נשמעים לו אותו הדבר. ההפרעה הזאת משעממת ומפחידה את סטון במידה שווה, עד שבמקרה הוא פוגש קול שונה, אחר, קול שמשנה את חייו. זוהי ליסה, זוהי חידת ליסה, משמו של הסרט, שהוא לא פחות מאחת היצירות המקוריות והמדהימות של השנה החולפת. תענוג קולנועי צרוף ומענג במיוחד שעולה – לטעמי לפחות – על כל יצירותיו המתוחכמות של קאופמן - אוסקר על "שמש נצחית בראש צלול" ומועמדויות על "אדפטיישן" ו "להיות ג'ון מלקוביץ'". קאופמן יזכיר לכם את מה שהאומות המתקדמות בעולם יודעות, אתה לא חייב לאהוב כל אמן-גאון, אבל גם חווית החיים שלו יכולה להיות קשה ומתסכלת לא פחות משלך. זהו סרט ה "אל תחמיצו" שלי לשנה הזאת, אז אל תחמיצו. באחריות.

    https://www.youtube.com/watch?v=WQkHA3fHk_0

     

    **

    אז השבוע הגיע האישור הסופי מהפדרציה היהודית. אחינועם ניני תופיע אצלנו ב 11 למאי ליום העצמאות. אבל עד אז יש זמן לבלות ולהתערבב באירועים הקהילתיים שלנו. בשלן הבירה פול ג'ייקובס, ביום ה' (25.2) במועדון היזמות של הכולל. המוישה האוס מזמין אתכם לטיול של נעלי שלג, ביום א' 28.2 בבוקר, פרטים בפייס. מי שרוצה לוותר על טקס האוסקר יוכל להאזין לפסיכולוג ד"ר סם גולדסטין מסביר על "כוחה של החסינות", איך לגדל ילדים חזקים בעולם קשוח, (28.2) בשבע בערב ב JCC. יהודי מזרח העיר מקדימים את הפורים בסדנת האמנות 4 חתולים ברחוב מיין (3573) ביום א' (6.3) בשלוש אחר הצהריים. פסטיבל הסרטים הבינלאומי לנשים בקולנוע יוצא לדרך ב 8.3 במרכז לקולנוע בינלאומי (1181 רח' סימור) וימשך שישה ימים, מומלץ. קבוצת "אלף" מציעה מחנה אביב לילדים בחופשת בתי הספר (14 – 24) פנו ליוסי ד. לפרטים. מסיבת הפורים של Yossilinks תערך ב JCC במוצ"ש ה 19 למרץ. שערי צדק חוגג פורים בסימן "הכח מתעורר" ב 23 לחודש, ולמחרת ירעידו קירות בכולל (24.3). כשנכנס אדר, מרבים בשמחה.

     

    **

    אז מכיוון שאהבתם כל כך את באסיה בולאט, שמבקרת השבוע בוונקובר, אז הנה עוד אחד מבית היוצר שלה, "טיפש/ה", כי כולנו יכולים לפעמים לעשות שטויות וטעויות, כולנו בני אנוש. גם אמנים – גאונים. תהיו טובים, נסו להבין אחרים, יהיו לכם חיים יותר יפים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/3/16 17:30:

      צטט: philia 2016-02-26 18:16:00

      מה להגיד לך, התחלתי לכתוב תגובה ארוכה. אלב אז הקשבתי עוד פעם לבאסיה בולאט.

      כיף לכם שאחינועם ניני תופיע אצלכם. היא נהדרת ואמנית מדהימה !! כתבת נהדר

      כן, יקירה, בבאסיה בולאט ננוחם, תודה לך, מכל הלב.

        1/3/16 17:28:

      צטט: שחר י 2016-02-29 22:28:00

      צטט: sbhsport 2016-02-29 19:00:43

      צטט: שחר י 2016-02-27 22:50:23

      הקונטרסטיות בין שם (קקקקקנדה) לכאן (ככככנען) גורמת לדברים להכנס לפרופורציות ולענוד מסגרת של שפיות על אפינו וכל זאת בעושר תיאורי רב.

      אבל, רגע.

      קנדה וישראל מתמודדות בפני אותם דברים? ברמה האישית פרטית, כנראה שדברים דומים: כלכלה, רווחה, חינוך, רב לאומיות, אבל נדמה לי שבכל זאת יש שוני רב. לצורך העניין הלוואי והיינו קנדים.

      אם נסתכל על ההשוואה הנוספת שעשית בין ניני לזילבר, גם שם יש איזה סוג של עצימת עיניים. את אריאל זילבר החרימו רבים ושמאלנים וטובים מאבות המוזיקה הישראלית, אז מדוע אסור לאחרים להחרים את ניני מאותם סיבות בדיוק?

      היה רצוי כמובן שאף אחד לא יחרים את אף אחד, הלוואי, אבל ההסטוריה מלמדת אותנו שחרמות שונות ומשונות היו דווקא נחלתם של אבות האומה (ומהצד השמאלי דווקא-מפאי, מפם ועוד).

      יש חוסר הגינות רב מאוד בטענות שהשמאל טוען כלפי מופע האימים של הימין, כפי שהוא קורא לזה ועצימת עיניים מהמציאות הקשה שאנחנו חווים.

      איבוד האנושיות שלנו, כתוצאה מהמציאות הקשה שאותה חווה העם בישראל, היא ניצחון הטרור.

      המציאות הייתה יכולה/ עשויה להיות מעט יותר פשוטה אם הסימפטיה של אומות העולם הייתה לצידנו,

      ולא היינו עושים להם "אצבע משולשת" בפנים, ועוד מבקשים שימשיכו לתרום כסף.

      אבל, כן, ישראל וקנדה לא מתמודדות עם אותן הבעיות.

       

       

      ודרך אגב אחרי חילופי דברים פרטיים בהחלט ביני לבין ניני (קשור לנושא), היא בקשה שאזמין אותה לשיר באזכרה של עמית, במעין סוג של סליחה/השתתפות/אמפטיה כלשהי. אם יגיעו זמנים של שירים, אולי.

       

      ידידי, אנחנו לא איבדנו את האנושיות. אין אנושים מאתנו (כולל רוב רובן של אומות העולם), אבל מה לעשות דורכים לנו על האצבעות עם נעליים ממוסמרות.

      טוב תראה, זה לא פשוט להיות המעצמה החזקה באזור.....

        1/3/16 08:07:

      צטט: נומיקן 2016-02-29 15:31:34

      תודה על המראה שהצבת שמזכירה לנו... המלצות נפלאות, רושמת לפני

      בבקשה חברה, אין בעד מה. ותודה לך שביקרת והגבת.

        1/3/16 08:03:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-02-28 22:42:29

      אכן השנאה והקיטוב ימין-שמאל מזוויעים אבל למרבה הצער זה אינו ענין חדש אצלנו. תודה על שפע המידע וההמלצות.

      זה אולי לא חדש, אבל נדמה לפחות, שזה הולך ומדרדר. תודה שביקרת.

        29/2/16 22:28:

      צטט: sbhsport 2016-02-29 19:00:43

      צטט: שחר י 2016-02-27 22:50:23

      הקונטרסטיות בין שם (קקקקקנדה) לכאן (ככככנען) גורמת לדברים להכנס לפרופורציות ולענוד מסגרת של שפיות על אפינו וכל זאת בעושר תיאורי רב.

      אבל, רגע.

      קנדה וישראל מתמודדות בפני אותם דברים? ברמה האישית פרטית, כנראה שדברים דומים: כלכלה, רווחה, חינוך, רב לאומיות, אבל נדמה לי שבכל זאת יש שוני רב. לצורך העניין הלוואי והיינו קנדים.

      אם נסתכל על ההשוואה הנוספת שעשית בין ניני לזילבר, גם שם יש איזה סוג של עצימת עיניים. את אריאל זילבר החרימו רבים ושמאלנים וטובים מאבות המוזיקה הישראלית, אז מדוע אסור לאחרים להחרים את ניני מאותם סיבות בדיוק?

      היה רצוי כמובן שאף אחד לא יחרים את אף אחד, הלוואי, אבל ההסטוריה מלמדת אותנו שחרמות שונות ומשונות היו דווקא נחלתם של אבות האומה (ומהצד השמאלי דווקא-מפאי, מפם ועוד).

      יש חוסר הגינות רב מאוד בטענות שהשמאל טוען כלפי מופע האימים של הימין, כפי שהוא קורא לזה ועצימת עיניים מהמציאות הקשה שאנחנו חווים.

      איבוד האנושיות שלנו, כתוצאה מהמציאות הקשה שאותה חווה העם בישראל, היא ניצחון הטרור.

      המציאות הייתה יכולה/ עשויה להיות מעט יותר פשוטה אם הסימפטיה של אומות העולם הייתה לצידנו,

      ולא היינו עושים להם "אצבע משולשת" בפנים, ועוד מבקשים שימשיכו לתרום כסף.

      אבל, כן, ישראל וקנדה לא מתמודדות עם אותן הבעיות.

       

       

      ודרך אגב אחרי חילופי דברים פרטיים בהחלט ביני לבין ניני (קשור לנושא), היא בקשה שאזמין אותה לשיר באזכרה של עמית, במעין סוג של סליחה/השתתפות/אמפטיה כלשהי. אם יגיעו זמנים של שירים, אולי.

       

      ידידי, אנחנו לא איבדנו את האנושיות. אין אנושים מאתנו (כולל רוב רובן של אומות העולם), אבל מה לעשות דורכים לנו על האצבעות עם נעליים ממוסמרות.

        29/2/16 19:04:

      צטט: גלית א' 2016-02-28 08:11:35

      כבר אי אפשר להגיד אחינועם ניני בלי מיד להוסיף אריאל זילבר. רציתי רק להעיר שאף אחד לא קורא להחרים את זילבר והוא לא מוחרם ולא מנודה. הוא מופיע ומושמע רבות ברדיו. הקריאה של ניני, ואחרים בעקבותיה, היא לא להעניק פרסים מטעם המדינה או גופים ממלכתיים לאדם שמתבטא בגזענות ובהסתה נגד אוכלוסיות שונות בחברה - ערבים, הומואים, שמאלנים - ומצדד ברוצח ראש הממשלה. אין זה ראוי להעניק פרס מפעל חיים למי שהשנאה וההסתה הם חלק ממפעל חייו.

       

      אני אישית הייתי מעדיפה בכל שעה לשמוע את זילבר ולא את ניני. המוזיקה שלה משעממת אותי תחת ולזילבר יש כמה שירים גאוניים בעיניי. הוא גם היה זמר הרוק הראשון שראיתי בהופעה (ובחזרות) בגיל 14 וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

       

      והנה קליפ של אמנים שונים, ובהם זמר מוחרם לכאורה, שהוקלט לרגל יום הולדתו של המוזיקאי יהודה עדר.

       

      אי אפשר גלית, כי הם מייצגים את שני הקטבים של הויכוח. אגב, פרישתה של ניני מאיגוד האמנים, כמוה כהחרמה, אפילו ששנינו מזדהים לחלוטין עם הסיבות שלה, ומזועזעים ממה שזילבר מייצג בשנים האחרונות, שלא לדבר לאן המדינה הולכת, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר.

        29/2/16 19:00:

      צטט: שחר י 2016-02-27 22:50:23

      הקונטרסטיות בין שם (קקקקקנדה) לכאן (ככככנען) גורמת לדברים להכנס לפרופורציות ולענוד מסגרת של שפיות על אפינו וכל זאת בעושר תיאורי רב.

      אבל, רגע.

      קנדה וישראל מתמודדות בפני אותם דברים? ברמה האישית פרטית, כנראה שדברים דומים: כלכלה, רווחה, חינוך, רב לאומיות, אבל נדמה לי שבכל זאת יש שוני רב. לצורך העניין הלוואי והיינו קנדים.

      אם נסתכל על ההשוואה הנוספת שעשית בין ניני לזילבר, גם שם יש איזה סוג של עצימת עיניים. את אריאל זילבר החרימו רבים ושמאלנים וטובים מאבות המוזיקה הישראלית, אז מדוע אסור לאחרים להחרים את ניני מאותם סיבות בדיוק?

      היה רצוי כמובן שאף אחד לא יחרים את אף אחד, הלוואי, אבל ההסטוריה מלמדת אותנו שחרמות שונות ומשונות היו דווקא נחלתם של אבות האומה (ומהצד השמאלי דווקא-מפאי, מפם ועוד).

      יש חוסר הגינות רב מאוד בטענות שהשמאל טוען כלפי מופע האימים של הימין, כפי שהוא קורא לזה ועצימת עיניים מהמציאות הקשה שאנחנו חווים.

      איבוד האנושיות שלנו, כתוצאה מהמציאות הקשה שאותה חווה העם בישראל, היא ניצחון הטרור.

      המציאות הייתה יכולה/ עשויה להיות מעט יותר פשוטה אם הסימפטיה של אומות העולם הייתה לצידנו,

      ולא היינו עושים להם "אצבע משולשת" בפנים, ועוד מבקשים שימשיכו לתרום כסף.

      אבל, כן, ישראל וקנדה לא מתמודדות עם אותן הבעיות.

       

       

      ודרך אגב אחרי חילופי דברים פרטיים בהחלט ביני לבין ניני (קשור לנושא), היא בקשה שאזמין אותה לשיר באזכרה של עמית, במעין סוג של סליחה/השתתפות/אמפטיה כלשהי. אם יגיעו זמנים של שירים, אולי.

        29/2/16 15:31:
      תודה על המראה שהצבת שמזכירה לנו... המלצות נפלאות, רושמת לפני
      אכן השנאה והקיטוב ימין-שמאל מזוויעים אבל למרבה הצער זה אינו ענין חדש אצלנו. תודה על שפע המידע וההמלצות.
        28/2/16 18:32:

      צטט: א ח א ב 2016-02-27 19:04:34

      מצטרף לקולות של אי שיתוף הפעולה עם שנאה באשר היא. אני אוהב מאד להקשיב גם לאחינועם ניני וגם לאריאל זילבר. דעותיהם הפוליטיות חשובות בדיוק כמו של כל אדם.

      סיכמת יפה, ידידי, תודה ושבוע נפלא.

        28/2/16 08:11:

      כבר אי אפשר להגיד אחינועם ניני בלי מיד להוסיף אריאל זילבר. רציתי רק להעיר שאף אחד לא קורא להחרים את זילבר והוא לא מוחרם ולא מנודה. הוא מופיע ומושמע רבות ברדיו. הקריאה של ניני, ואחרים בעקבותיה, היא לא להעניק פרסים מטעם המדינה או גופים ממלכתיים לאדם שמתבטא בגזענות ובהסתה נגד אוכלוסיות שונות בחברה - ערבים, הומואים, שמאלנים - ומצדד ברוצח ראש הממשלה. אין זה ראוי להעניק פרס מפעל חיים למי שהשנאה וההסתה הם חלק ממפעל חייו.

       

      אני אישית הייתי מעדיפה בכל שעה לשמוע את זילבר ולא את ניני. המוזיקה שלה משעממת אותי תחת ולזילבר יש כמה שירים גאוניים בעיניי. הוא גם היה זמר הרוק הראשון שראיתי בהופעה (ובחזרות) בגיל 14 וזו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

       

      והנה קליפ של אמנים שונים, ובהם זמר מוחרם לכאורה, שהוקלט לרגל יום הולדתו של המוזיקאי יהודה עדר.

       

      ''

        27/2/16 22:50:

      הקונטרסטיות בין שם (קקקקקנדה) לכאן (ככככנען) גורמת לדברים להכנס לפרופורציות ולענוד מסגרת של שפיות על אפינו וכל זאת בעושר תיאורי רב.

      אבל, רגע.

      קנדה וישראל מתמודדות בפני אותם דברים? ברמה האישית פרטית, כנראה שדברים דומים: כלכלה, רווחה, חינוך, רב לאומיות, אבל נדמה לי שבכל זאת יש שוני רב. לצורך העניין הלוואי והיינו קנדים.

      אם נסתכל על ההשוואה הנוספת שעשית בין ניני לזילבר, גם שם יש איזה סוג של עצימת עיניים. את אריאל זילבר החרימו רבים ושמאלנים וטובים מאבות המוזיקה הישראלית, אז מדוע אסור לאחרים להחרים את ניני מאותם סיבות בדיוק?

      היה רצוי כמובן שאף אחד לא יחרים את אף אחד, הלוואי, אבל ההסטוריה מלמדת אותנו שחרמות שונות ומשונות היו דווקא נחלתם של אבות האומה (ומהצד השמאלי דווקא-מפאי, מפם ועוד).

      יש חוסר הגינות רב מאוד בטענות שהשמאל טוען כלפי מופע האימים של הימין, כפי שהוא קורא לזה ועצימת עיניים מהמציאות הקשה שאנחנו חווים.

       

       

       

      ודרך אגב אחרי חילופי דברים פרטיים בהחלט ביני לבין ניני (קשור לנושא), היא בקשה שאזמין אותה לשיר באזכרה של עמית, במעין סוג של סליחה/השתתפות/אמפטיה כלשהי. אם יגיעו זמנים של שירים, אולי.

        27/2/16 19:04:
      מצטרף לקולות של אי שיתוף הפעולה עם שנאה באשר היא. אני אוהב מאד להקשיב גם לאחינועם ניני וגם לאריאל זילבר. דעותיהם הפוליטיות חשובות בדיוק כמו של כל אדם.
        27/2/16 17:40:

      צטט: ~בועז22~ 2016-02-26 02:52:28

      לחלוטין חושב כמוך.

      השנאה מעולם לא קידמה דבר וחצי-דבר.

      ועל-אף הכול - כמו כול תכונה אחרת, היא אנושית

      ורק הבנת מקורותיה יכול להוביל לקראת הדברתה.

      אני לא מאמין גדול בטבע האנושי, בסופו של יום

      הצהוב וההמוני, גובר..., לצערי.

      טובי הלב והמאמינים והעושים טוב, סופם להתאכזב

      מכול הרוע שצץ כמו פטריות אחרי גשם ומהשנאה

      שעוברת כאש בשדה קוצים, ומכלה כול חלקה טובה...

      כואב לראות את "הרוב הדומם", "הרוב השותק",

      אשר מתהלך "ביאוש מאופק", כדברי ת'ורו...

      אנושית בהחלט, בועז ידידי, מסכים, אנחנו יצורים מלאי אמוציות, חלקן שליליות.

      מצד שני, אנחנו כאן מיעוט קטן, שצריך למצוא דרכים להתחבר אחד לשני,

      כי אחרת נלך לאיבוד. לכן, יש דרך ויש ארץ. בנתיים, נראה כי תשקוט הארץ.

      לפחות עד יעבור האוסקר...:)

      שבוע נפלא לך, ידידי. תהיה אופטימי, יותר בריא.

        26/2/16 18:16:

      מה להגיד לך, התחלתי לכתוב תגובה ארוכה. אלב אז הקשבתי עוד פעם לבאסיה בולאט.

      כיף לכם שאחינועם ניני תופיע אצלכם. היא נהדרת ואמנית מדהימה !! כתבת נהדר

        26/2/16 17:49:

      צטט: באבא יאגה 2016-02-25 22:52:55

      כייף לקרוא. "הכול בשם האחדות ואהבת המולדת" - מזכיר אווירה של ימים אחרים ומשטרים חשוכים.
      ובענין המאמצים נגדBDS חברה ממונטריאול שלחה לי את הקישור הבא ובו נאום של Anthony Housefather בבית הנבחרים הקנדי, היה לי מעניין לצפות ולהקשיב
      https://m.youtube.com/watch?v=Q3O6O0KhqnY

       

      תודה באבא, תמיד שמח שמעניין לך, ותמיד שמח לראותך. מקווה שמשהו יישאר אחרי החושך הגדול.

        26/2/16 07:31:

      צטט: nancy1230 2016-02-25 18:57:38

      One of your best Post ever, Congratulation

      Thank you Nancy, really appreciate your support. have a great one. SBH

        26/2/16 02:52:

      לחלוטין חושב כמוך.

      השנאה מעולם לא קידמה דבר וחצי-דבר.

      ועל-אף הכול - כמו כול תכונה אחרת, היא אנושית

      ורק הבנת מקורותיה יכול להוביל לקראת הדברתה.

      אני לא מאמין גדול בטבע האנושי, בסופו של יום

      הצהוב וההמוני, גובר..., לצערי.

      טובי הלב והמאמינים והעושים טוב, סופם להתאכזב

      מכול הרוע שצץ כמו פטריות אחרי גשם ומהשנאה

      שעוברת כאש בשדה קוצים, ומכלה כול חלקה טובה...

      כואב לראות את "הרוב הדומם", "הרוב השותק",

      אשר מתהלך "ביאוש מאופק", כדברי ת'ורו...

        25/2/16 22:52:

      כייף לקרוא. "הכול בשם האחדות ואהבת המולדת" - מזכיר אווירה של ימים אחרים ומשטרים חשוכים.
      ובענין המאמצים נגדBDS חברה ממונטריאול שלחה לי את הקישור הבא ובו נאום של Anthony Housefather בבית הנבחרים הקנדי, היה לי מעניין לצפות ולהקשיב
      https://m.youtube.com/watch?v=Q3O6O0KhqnY

        25/2/16 20:46:

      צטט: כורך דברים 2016-02-25 18:25:34

      התיאטרון בו יערך טקס פרסי האוסקר כבר לא נקרא תיאטרון קודאק אלא תיאטרון דולבי. אני יודע כי בטקס ביום ראשון, תצעד בת משפחה שלי על השטיח האדון. סרט דוקומנטרי שלה last days of freedom הוא מועמד לאוסקר. מחכה לעוד פוסטים מעניינים שלך.

      וואו!! איזו התרגשות! כל הכבוד לבת הדודה והמון בהצלחה. נ.ב תודה על התיקון.

        25/2/16 20:10:

      צטט: איציק אביב 2016-02-25 15:07:59

      סקירה מקיפה.

      מצומצמת הפעם, אבל העיקר שאהבת. שבוע טוב איציק.

        25/2/16 18:57:
      One of your best Post ever, Congratulation
        25/2/16 18:25:
      התיאטרון בו יערך טקס פרסי האוסקר כבר לא נקרא תיאטרון קודאק אלא תיאטרון דולבי. אני יודע כי בטקס ביום ראשון, תצעד בת משפחה שלי על השטיח האדון. סרט דוקומנטרי שלה last days of freedom הוא מועמד לאוסקר. מחכה לעוד פוסטים מעניינים שלך.
        25/2/16 17:02:

      צטט: שטוטית 2016-02-25 09:29:20

      תודה על הסקירה שחר בהצלחה לצ'ארלי קאופמן באוסקר. שבת שלום

      אני לא מהמר עליו, זה קרב קשה בקטגוריה של סרטי ילדים - "הקול בראש" - בטח יקח.

      אבל על הסרט שלו לא הייתי מוותר בשום פנים ואופן. ד"ש לנמל, שטוטית.

        25/2/16 15:07:
      סקירה מקיפה.
        25/2/16 09:29:
      תודה על הסקירה שחר בהצלחה לצ'ארלי קאופמן באוסקר. שבת שלום

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין