עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    צמד חמד

    8 תגובות   יום שני, 25/1/16, 00:28

     צמד חמד

     

    פרופסור אמריטוס עמנואל קהת היה רגיל לשרה, העוזרת התימניה הוותיקה, שניקתה את הבית עוד בעת שאשתו הייתה בחיים. אך שרה, כמוהו, החליטה שהגיע זמנה לפרוש והפרופסור נאלץ לחפש עוזרת בית חדשה.

    הוא התעניין אצל שכנים ואצל חברים. ראיין מספר עוזרות בפוטנציה, ולבסוף בחר בזוג צעירים  מאוקראינה - בוריס ונטשה – שעובדים יחד ונראו לו נחמדים ואמינים. בוריס היה בלונדיני ותמיר, שהעדיף לשתוק ולתת לנטשה לדבר, ונטשה היא ששבתה את לבו במיוחד. היה לה שיער בלונדיני שופע, שהייתה קולעת לצמה יחידה המשתפלת אל גבה ומגיעה כמעט עד למותניה. היא הייתה ממוצעת קומה, חטובה וסקסית. היו לה לחיים גבוהות, שהעניקו לפניה יופי סלבי מובהק ועל פניה ריצד חיוך תמידי, שטבע חריצים דקים בצדי עיניה הכחולות.

    "שיקסע יפה", הרהר פרופ' קהת לעצמו.

     

    "העוזרת הקודמת הייתה באה פעם בשבוע. מתאים לכם?"

    "כן, אנחנו פנויים ביום רביעי לפני הצהרים".

    "מה התנאים שלכם?"

    "חמישים ₪ לשעה לכל אחד מאתנו, בתוספת הוצאות נסיעה".

    "מתאים לי. באיזו שעה תבואו?"

    "אנחנו יכולים להתחיל בשבע וחצי".

    "זה קצת מוקדם עבורי. אני מעדיף שתבואו בשעה שמונה".

    "בסדר גמור. נגיע ביום רביעי בבקר בשמונה".

     

    ביום רביעי, בשעה שמונה בדיוק, התייצבו השניים בביתו של הפרופסור. הוא הראה להם את הבית והסביר מהן ציפיותיו. הראה להם את מקום חומרי הניקוי, שואב האבק, המטאטא והמגב, הדלי וסחבות הרצפה, והשניים החלו לעבוד.

    פרופ' קהת פרש לחדר העבודה ועסק בענייניו. הזוג עבד בחריצות ובמיומנות ולעיתים נשמעו חילופי דברים קצרים ביניהם. נטשה הייתה באה מדי פעם לחדר העבודה כדי לברר פרט זה או אחר. היה נעים לפרופ' קהת שהיא זו שבאה והוא הרגיש שהוא מתחיל לחבב אותה.

    בשבוע השני לעבודתם חזרה התמונה על עצמה והפרופסור היה מרוצה. בעת התשלום שאל אותו בוריס:

    "היית רוצה מנטשה עוד משהו?"

    הפרופסור נבוך מעצם העלאת השאלה. בסתר לבו הרגיש שהוא משתוקק אל גופה החטוב וחזה המלא של נטשה, אך לא העז להודות ברגשותיו אפילו בפני עצמו.

    "לא...לא...", גמגם.

    "או. קיי.", אמר בוריס, "אבל תדע שהיא נותנת גם שירותים אחרים - מסאג' וגם שירותי ליווי".

    השניים עזבו את הבית והוא נשאר עם מחשבותיו ועם התלבטויותיו.

    בשבוע השלישי הגיעו השניים כרגיל. בשלב מסוים באה נטשה לחדר העבודה והציעה להכין לפרופ' כוס קפה.

    "בסדר, תודה", אמר.

    "איזה קפה אתה שותה? כמה סוכר?"

    "קפה נמס מגורען – יש במקפיא – עם מעט חלב, בלי סוכר בכלל".

    "בסדר גמור".

    כשהגיעה עם כוס הקפה, נשארה לעמוד בחדר ושאלה אותו כל מיני שאלות על עבודתו. פרופ' קהת הוחמא מהתעניינותהּ בו ולא הקפיד על בזבוז הזמן שלה, בעצם שלו - הוא משלם עבורו.

    כעבור כמה דקות חזרה לעבודה.

    הגשת הקפה הפכה למנהג קבוע, וכן גם השיחות, אלא שבפעמים הבאות גם נטשה שתתה אתו, בעוד בוריס ממשיך לנקות. גם משך הפסקות השתייה התארך.

    "אתה יושב הרבה ליד המחשב, פרופסור, אני חושבת שאתה זקוק לעיסוי", אמרה, כחודש וחצי לאחר שהחלו לעבוד אצלו. "אני מוכנה להדגים לך מסאג' לצוואר כאן ועכשיו".

    הפרופסור הסכים ומגע ידיה של נטשה, אפילו מבעד לבגדים, נעם לו מאד. העיסוי לא ארך זמן רב, אך נטע בו מחשבה שאולי כדאי להוסיף גם עיסוי להעסקתה של נטשה.

    כשהגיעו שוב, אמר להם פרופסור קהת, שהוא מוכן גם הפעם למסאג'.

    "מסאג' לא כלול בניקיון, זה חשבון נפרד", אמר בוריס

    "כמה זה יעלה לי?"

    "זה חצי שעה והמחיר הוא מאתיים ₪ בשבילך, כי אנחנו עובדים כאן. בדרך כלל זה שלוש מאות ₪", אמרה נטשה.

    "בסדר גמור, סיכמנו. בשבוע הבא אתם מביאים אתכם את מה שנחוץ למסאג' מלא?"

    כן, בוודאי", ענו שניהם במקהלה.

    וכך הוגדלה ההוצאה השבועית של הפרופסור.

    יום אחד, כשפרופ' קהת שכב על גבו בעת העיסוי, החלה נטשה לפשוט את חולצתה.

    "חם מאד היום", אמרה, "ואני רגילה לעשות מסאג' בגוף חשוף".

    המילים נעתקו מפיו של פרופ' קהת והוא נשאר פעור פה אל מול החזה המפואר שנגלה לעיניו.

    נטשה המשיכה לעסות את גופו במיומנות, מתעלמת מן האוהל שהתרומם בתחתוניו.

    כל השבוע היה פרופ' קהת נסער מחוויית העיסוי. הוא הרגיש בתשוקתו הגואה אל הצעירה היפה והמושכת והיה מודע גם להצעה של בוריס השתקן, לסיפוק שירותי ליווי. אולם, בכל שנות חייו לא שילם עבור שירותי מין, והייתה לו רתיעה מעצם המושג "זנות".

    כיצד עליו לנהוג? מה לעשות? אילו הייתה אשתו בחיים, הרהר בציניות, היה אולי יכול להתייעץ אתה – היא הייתה חברתו הטובה ביותר. מלבדה, לא היו לו חברים קרובים ואינטימיים שהיה יכול לחלוק עמם את התלבטויותיו.

    הגיל והבדידות עשו את שלהם ובפעם הבאה כשגחנה אליו נטשה, הושיט את ידו אל החזה החשוף. היא הסירה בעדינות את ידו.

    "זה לא כלול בתשלום", אמרה. "אם זה מה שאתה רוצה אנחנו צריכים להגיע להסדר אחר".

    "אני מוכן לשלם".

    "בסדר, כשנסיים נשב שלושתנו ונחליט על הסידור ועל המחיר".

     

    כך הכניס עצמו פרופ' קהת למערכת יחסים שלאט, לאט, כרסמה בחסכונותיו וגרעה מהירושה של ילדיו.

    וסופה של הפרשה, מי ישורנו?

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/1/16 08:20:

      צטט: אהובהקליין 2016-01-29 00:04:48

       

       עמוס היקר.

      אתה כותב בחן וכישרון רב.

      לגבי הפרופסור הייתי אומרת את  הפסוק הבא:

       

      "כי יצר לב האדם רע מנעוריו.."[בראשית ח,כ"א]

      או פתגם נוסף: "עבירה גוררת עבירה"

      [מסכת אבות.ד,ב]

       זהו סיפור עם מסר  חינוכי.

       

      יישר כוח!

      סוף שבוע נעים ומבורך.

       

      בברכה

      אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אכן, גם פרופסור אינו חף מיצרים.

      שבת שלום, עמוס.

        29/1/16 00:04:

       

       עמוס היקר.

      אתה כותב בחן וכישרון רב.

      לגבי הפרופסור הייתי אומרת את  הפסוק הבא:

       

      "כי יצר לב האדם רע מנעוריו.."[בראשית ח,כ"א]

      או פתגם נוסף: "עבירה גוררת עבירה"

      [מסכת אבות.ד,ב]

       זהו סיפור עם מסר  חינוכי.

       

      יישר כוח!

      סוף שבוע נעים ומבורך.

       

      בברכה

      אהובה.

       

        27/1/16 09:05:

      צטט: נחרצה 2016-01-26 20:57:58

      זכותו של אדם לעשות בכספו ככל העולה על רוחו...ואם נעמה לו הדרך על אחת כמה וכמה. ונטשה... אין ספק היא יודעת את העבודה.

      תודה רבה, סיגל.

      אכן זכותו להנות מן החיים ולשלם על כך, ואין לנו זכות לשפוט אותו על כך. אך לילדיו ולנכדיו יש בוודאי מה לומר כל כך (-:

      כל טוב, עמוס.

        26/1/16 20:57:
      זכותו של אדם לעשות בכספו ככל העולה על רוחו...ואם נעמה לו הדרך על אחת כמה וכמה. ונטשה... אין ספק היא יודעת את העבודה.
        25/1/16 23:38:

      צטט: sari10 2016-01-25 11:58:32

      עמוס............!!חיוך

      הופתעתי! איזה סיפור....

      ואתה מספר בכישרון רב שעושה

      חשק להמשיך ולקרוא!

      צחקתי לי, מאיפה השם המפואר הזה

      פרופסור אמריטוס עמנואל קהת ?

      ואהבתי גם את הסיום המשעשע....חיוך

      תודה רבה, שרי.

      אני שמח שאהבת גם את מה שהיה מבחינתך הפתעה.

      כל טוב, עמוס.

        25/1/16 11:58:

      עמוס............!!חיוך

      הופתעתי! איזה סיפור....

      ואתה מספר בכישרון רב שעושה

      חשק להמשיך ולקרוא!

      צחקתי לי, מאיפה השם המפואר הזה

      פרופסור אמריטוס עמנואל קהת ?

      ואהבתי גם את הסיום המשעשע....חיוך

        25/1/16 08:03:

      צטט: רחלי בן-צור 2016-01-25 00:49:39

      מסופר בכישרון רב על ידך, כמו תמיד, שזה נשמע כל כך אמיתי...חג שמח!

      תודה רבה, רחלי.

      חג אילנות שמח גם לך, עמוס.

        25/1/16 00:49:
      מסופר בכישרון רב על ידך, כמו תמיד, שזה נשמע כל כך אמיתי...חג שמח!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין