עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    גוף

    רחוב הנשמות הטהורות

    1 תגובות   יום שבת, 9/1/16, 23:37

    סמטה צרה מאד ומפותלת. מצידיה ניגרים מי שופכין אל בורות מרותכים. שכונה ציורית בפאתי עיר נחושת ידועה. בתים קטנים עם גגות אדומים. מרפסות מתפוררות וחלונות רעועים. תריסים מעופשים ואבן ירושלמית מסותתת טיפין.
    בתי כנסת יחודיים ברחובות השכונה הידועה. בית כנסת אחד ממוקם בדיוק באותה סמטה צרה ומפותלת המובילה אל השוק ההמוני והצבעוני.
    בחמש לפנות בוקר יהודה היה פותח את בית הכנסת כדי להכין אותו לתפילת הבוקר. היה מניח יהודה סידור מהודר על כל שולחן קטן שהיה מונח ליד מושב קבוע של אותו מתפלל. היה מטאטא את הרצפה ומדיר אבק מהחלונות. קורא בסידור ומחכה בשקיקה לבואם של המתפללים. אך מחכה יהודה לשווא ולא מצליח להרכיב מניין שבועות על גבי ימים. היו אנשים שהעדיפו או שהיו רגילים להתפלל בבתי כנסת אחרים בשכונה. אבל האמת אף אחד לא אהב את יהודה. אולי פחדו מפניו המעוותות, אולי מרגלו החסרה ואולי מאורח חייו אשר היה ידוע לכלל.
    יהודה הוא מחלוצי השכונה ולמעשה הוא מתגורר בשכונה עוד טרם נולדה המדינה. יהודה ידוע כשכן שקט ונוח לבריות, לא מתערב ותמיד בסבר פנים יפות. ליהודה חמישה ילדים, שלושה בנים ושתי בנות. אשתו רחל נפטרה ממחלה כבר בשנות השבעים.
    השנה יהודה כבר יהיה בן תשעים ושש. בשארית כוחותיו ועם מקל המשמש לו לתמיכה הוא קם לפנות בוקר ומוצא פעמיו ברחוב העקלקל עד לבית הכנסת הפינתי, מקום שבו נשמתו מתחברת אל אלקיו. שם היה מרגיש כי נפתחים לפניו שערי שמיים. שם היה מתמלא עולמו ברוח וקודש.

    לימים אנשים החלו להתרחק מיהודה. אנשים זכרו לו נתכים מן העבר. גם ילדיו שכבר התחתנו והקימו בית ולהם ילדים ונכדים, לא ממש מעורבים בחייו של אביהם והוא נותר ערירי.

    לפני שנים רבות הקים יהודה אגודה למתן גמ"ח. רבים האנשים אשר התדפקו על דלתותיו בבקשה זו או אחרת. יהודה תמיד נענה לבקשות אך היה נוהג לעזור לאנשים בדרך מאד ייחודית ומסוימת. דרך טריטוריאלית השייכת רק לסביבתו ולפי מיטב הבנתו ואמונתו וזה אומר שיהודה היה מסנן את האנשים להם היה מוכן לעזור. ולמי כן עזר? למשפחתו, לחבריו ולבני עדתו בלבד וכל מי שהיה מגיע מחוץ למסגרת זו היה נתקל בסירובו.
    לימים אנשים זכרו לו זאת וכשנפצע בתאונת דרכים אף אחד לא הגיע לבקרו ואף אחד כמעט לא דרש לשלומו.
    השכונה הציורית בפאתי העיר, השכונה הישנה והמתחדשת. מדרכות אספלט חדשות לצד סמטאות כרך צרות ובית כנסת המתמלא בבן אדם אחד בודד או בשניים ואולי שלושה אך לא יותר.

    מה נדיר זכרונו של האדם. אינו שוכח ודבר אינו נעלם מעיניו. כאשר יושיט ידו לעזרה בזמן מצוקה וידו אינה נלחצת לשלום בעוד האחר מאותו צבע ומאותה עדה מתקשה להשתחרר מאחיזת היד הכבדה.

    סמטה צרה ומפותלת בפאתי שכונה אחת ציורית.
    ועל שלט הכניסה כתוב בגדול:
    ברוכים הבאים "לרחוב הנשמות הטהורות".

     

    © כל הזכויות שמורות לאלי משעלי

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/1/16 16:11:
      יפה!

      ארכיון

      פרופיל

      elimish
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין