עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    אפוקליפסה מחר

    20 תגובות   יום חמישי, 7/1/16, 21:50

    איזו פתיחה סוערת הביאה לנו 2016. עוד לא שבוע וכבר עימות מתגלגל בין סעודיה ואיראן, התחממות מחודשת בגיזרת הגבול הודו – פקיסטאן, סגירת המסחר בבורסה של שנחאי, פצצת מימן בצפון קוריאה, ומרדף אחרי רוצח מטורף ברחובות תל אביב. אצל אברהם שלום זה לא היה קורה. בינתיים בוונקובר רעדה האדמה, לא משהו רציני, 4.9 בסולם ריכטר, קורה כאן מדי כמה שנים, כדי להקפיץ לנו את הדופק. אה, כן, והשבוע, עם החזרה לבית הספר בתום חופשת החורף, אפילו ירד קצת שלג, ככה כדי שנרגיש באמת כמו עיר קנדית. זה נראה נפלא בתמונות הנרגשות ברשת החברתית

    . http://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/snow-ish-day-in-vancouver-area-makes-for-pretty-pictures-tricky-commute-1.3388463 

     

    **

    אנחנו כבר שבוע מבלים באזור האפס, יום ולילה, אפילו משחק הכדורגל השבועי של הישראלים נדחה בשל דשא קפוא. ועדת השלושה: שלמה, יוסי ק. ודויד הקטן, הוציאה הודעה ברשת שהמגרש מסוכן לבריאות השחקנים. ברגע האחרון הצלחתי לתמרן את הפנטום לנחיתה במגרש הסינטטי שבחוף יריחו. משחק על מגרש מלא, עם איים של קרח בשוליים. הרכבים מלאים, 11 נגד 11, רב גילאי ורב-תרבותי. הנשואים נגד הרווקים גירסת קיטסלאנו. במחצית עוד החזקנו אותם על 0:0, אבל שם זה נגמר. בחצי השני חטפנו חמש חתיכות, קורה. לפחות יצאנו עם שער כבוד, בדקות הסיום. זה היה המשחק הראשון בחיים שלי על דשא סינטטי, ואני יכול להבין למה מקצוענים לא אוהבים אותו. אשכרה התגעגעתי לבוץ. ביום א' חוזרים ל"אריק המבר", אל תהיו פדלאות.

     

    **

    הספר האחרון של טום קלאנסי שקראתי היה "כל הפחדים כולם" (The sum of all fears) אי שם בראשית שנות התשעים. הספר מתחיל בשעת החירום של מלחמת יום כיפור, מטוס פנטום ישראלי יוצא להפציץ את דמשק בפצצה גרעינית קטנה ונעלם אי שם בהרי הלבנון. הפצצה מתגלה שנים מאוחר יותר בשלג, על ידי חבורת טרוריסטים פלשתיניים שמחליטים לפוצץ את הסופרבול. הסרט זכה לעיבוד קולנועי עשר שנים מאוחר יותר, עם בן אפלק ומורגן פרימן בתפקידים הראשיים. אולפני פארמונט ושות' ספרו 200 מיליון דולר רווחים על הפקה שעלתה 68 מיליון דולר. לא מדובר בקלאסיקה גדולה, רוב הצופים והמבקרים היו תמימי דעים שמדובר בסרט בינוני למדי. לא אחד שנחרט בזיכרון, אבל בכל זאת נזכרתי בו השבוע, לא בגלל הפנטום ולא בגלל שהסופרבול עוד מעט מגיע. https://www.youtube.com/watch?v=HJIF9-6D52w  

     

    **

    נזכרתי בתרחיש האימה של קלאנסי בגלל המאמר המרכזי של מגזין "טבלט" שמיועד לצעירים מקצוענים מיהדות צפון אמריקה. כתב אותו הסופר רון רוזנבאום והכותרת שלו היא "לחשוב על הבלתי מציאותי: הכחדתה של מדינת ישראל"

    http://www.tabletmag.com/jewish-news-and-politics/195438/lamentation-for-israel

    המאמר הוא ארוך ומנומק, רוזנבאום אולי לא מוכר בישראל, אבל בארה"ב הוא פרסם שלושה ספרים "אלו ששכחו את העבר", אסופת מאמרים על אנטישמיות, "מלחמות שייקספיר", ו "להסביר את היטלר". מה שהקפיץ אותו מהכורסא היה נאום של נשיא איראן אחרי עיסקת הגרעין אייטולה חמינאי, התרברב שם שתוך "25 שנים ישראל לא תהיה על המפה", אז כן, אפשר לומר שגם האייטולה המקורי אמר את אותם הדברים לפני 25 שנה. אבל כאן נכנס לתמונה המשוואה הבלתי נתפסת באכזריותה של המנהיג "המתון" עלי רפסנג'אי שאמר שארצו מוכנה לחילופי מהלומות גרעיניות עם ישראל, כי במקרה כזה גם "אם איראן תספוג מיליונים של מתים, עדיין יישארו מיליונים להילחם, אבל כדי להרוס את הישות הציונית צריך רק פצצה אחת". זו יכולה להיות גם "פצצה מלוכלכת" כמו בספר "כל הפחדים כולם", זה לא חייב להיות נשק שמושלך ממטוס או טיל מונחה. סתם מטען שמגיע מהים, או מארץ החיזבאללה. אתם הרי מכירים את כל הסיפורים האלו, הם מופעים אצלכם בעיתונים. צריך להכיר בעובדה שהאפוקוליפסה יכולה להיות ממש מעבר לפינה, אפילו אם זה נראה לכם בלתי נתפס. אם מנהיגים באזורנו יכולים לרסס את בני עמם בגז, ולהרעיב למוות ערים שלמות, מה זה כבר בשבילם פצצה מלוכלכת?

    http://www.haaretz.co.il/1.2654668

     

      **

    אז זה באמת מחמיא שנשיא טורקיה אומר "שצריך להכיר בעובדה שתורכיה וישראל זקוקות אחת לשניה". זה מס שפתיים נחמד לאיחוד האירופי שהעביר לו עכשיו 3 מיליארד יורו כדי לבנות גדר שתסגור את אירופה בפני פליטים. כמו בטרגדיה יוונית, הגדר שבונים עכשיו כדי לעצור את הפליטים המוסלמים, תוכל להפוך, חלילה, למלכודת המוות של הפליטים היהודים. ביום של הפצצה. או אחריה. שאלת הפליטים הסורים מעסיקה מאוד את יהדות צפון אמריקה, ואת הציבור בכלל, בשני צידי הגבול. אחרי שהפליטים הסורים כיכבו בבחירות הקנדיות ב 2015, הם ישפיעו גם על הבחירות בארצות הברית בנובמבר הבא. כי בדמשק האפוקליפסה היא עכשיו, אבל מה יהיה מחר? http://www.bbc.com/news/world-us-canada-34849891  

     

    **

    בינתיים, המאמצים של הממשלה הליברלית החדשה בקנדה, לעזור לאירופה עם הפליטים, נתקלו בהפתעה לא מתוכננת. 30 אחוז מהפליטים שקיבלו פניה ממרכזי הקליטה והמיון שהקימה הממשלה בבירות ורבת עמון, סירבו להצעה להגר לקנדה. חלקם נימקו את זה ברצון לחזור לביתם אחרי המלחמה, אחרים ביקשו להישאר באזור, קרוב למשפחה. חלק אמרו שהם לא מאמינים שיוכלו להחזיר את ההלוואה הממשלתית שכוללת את בדיקות הבריאות, כרטיסי הטיסה וסל קליטה משפחתי. ביום האחרון של השנה האזרחית עמד מספר הפליטים שהגיעו לקנדה על קצת יותר מ 6000, רבע מהכמות שהבטיחו הליברלים בבחירות. רציתי לנסות ולתרגם למישהו את המונח הערבי "צומוד", אבל החלטתי לוותר, "הגלוב אנד מייל" מסביר את זה בקנדית מדוברת (ובאלפיים מילה), לא רוצים, לא צריך. לא נשמור לכם טינה, ושיהיה לכם בהצלחה

    . http://www.theglobeandmail.com/news/world/why-some-syrian-refugees-decline-canadas-resettlement-offer/article27985618/?cmpid=rss1&ref=yfp

     

    **

    אבל מה יקרה אם באמת נצטרך לקבל פליטים יהודים? חס ושלום. אני מקווה שנוכל לעמוד באתגר. יש לנו קהילה מגוונת רב דורית ורב לשונית. בערב ראש השנה אני יושב לקפה עם זוג חדש, ח. וצ. שנחתו לפני שלושה שבועות מחיפה, עם שלושה ילדים. זו הגיחה השנייה שלהם לחו"ל, אחרי כמה שנים בארה"ב, ומזג האוויר תפס אותם לא ממש מוכנים. הסברתי להם שהמילה "קהילה" הוא מושג מפתח בקנדית מדוברת. כל פוליטיקאי, אמן, ספורטאי או אקדמאי שנושא דברים, יקפיד להשחיל את המילה הזאת בין המשפטים. אפשר לבחור ולהתשייך לקהילה באיזה דרך שרוצים, דרך איזה בית כנסת שרוצים, יש לנו את כל הזרמים, כל המהדורות. מחוץ למועדוני הדת, יש לא מעט מעגלים חברתיים שיכולים לעזור למהגרים למצוא את קבוצת השייכות שלהם. מסתבר, שלמרות שוונקובר היא העיר השנייה הכי יקרה בעולם, כרגע, אחרי הונג קונג, הקהילה היהודית בוונקובר היא הצומחת ביותר בקנדה עם גידול של 14% בעשר השנים האחרונות. הקהילה שלנו מונה כ 26 אלף איש, 14 אלף מתוכם חיים בוונקובר עצמה, 6000 בריצ'מונד לציון, והשאר בפרברים היותר מרוחקים, שם מחירי הדיור יותר שפויים, אבל יש פחות שירותים קהילתיים. אולי בעתיד, אחרי האפוקליפסה.

      http://www.cjnews.com/news/canada/vancouvers-jewish-scene-filled-with-new-faces

     

    **

    בנתיים אנחנו ממשיכים לעבוד קשה באמריקה, כדי לבנות את הבתים שלנו, לגדל את הילדים שלנו, ושישאר גם קצת להחזיר לקהילה, שלנו ושלכם. כמיטב המסורת של עונת האוסקרים הלכתי עם ר. לראות את הסוס המוביל של האחים ווינשטיין לעונת האוסקרים הזאת, "קארול". כמו תמיד אצל האחים כל החומרים הנכונים נכנסו לעיסה. הסרט מבוסס על הספר "מחיר המלח" של הסופרת האמריקאית המעולה פטרישה היגסמית' ("הכישרון של מר ריפלי") שנאלצה לפרסם אותו בשם-עט בשנות החמישים, בגלל האווירה הציבורית באותם הימים. את "קארול" נשכר לביים טוד היינס, שכבר עסק ברומנים אסורים בשנות החמישים בסרט "הרחק מגן עדן" (עם ג'וליאן מור בסטוץ בין גזעי), ולתפקידים הראשים לוהקו קייט בלאנשט ורוני מארה, ולמרות כל ההחלטות הנכונות וכל הכוונות הטובות, אחרי הצפייה אתה יוצא מהאולם בלי שום באזז מיוחד. סרט טוב, עשוי נכון, משחק מעולה, אבל רק סיפור על רומן מחוץ לנישואין, שהופך לדרמת גירושין עם כל האמוציות המוכרות. חסר כאן קצת עומק או פרספקטיבה נוספת על חיים של להט"בים בשנות החמישים. הצילום יפיפה, רוני מארה גונבת לקייט את ההצגה, ואת פרס השחקנית בפסטיבל קאן, אבל כנראה שהגענו לאחרית הימים כי סיפור אהבה לסבי הוא כבר לא סנסציה כזו גדולה. סתם עוד סרט טוב.

     

    ''

     

    **

    מקצוענות היא לעשות דברים מסובכים שיראו כאילו הם קורים בקלות, זוהי עבודה קשה מאוד, להיות מקצוען, בכל תחום. כדי להפוך למקצוען צריך להקדיש המון שעות ומאמצים. אז היות ואני עדיין מתלמד, אני צריך להעלם לכם לשבועות שלמים, ככה זה החיים על הסט, אז אני מצטער מראש שאני נאלץ להחמיץ את כל האירועים הנפלאים האלו שמחכים לכם לקראת הט"ו בשבט. ביום שישי (8.1) מציעים בכולל אוכל תימני לארוחת השבת. ביום ג' 12 לינואר הקרנה נוספת של "פעם בחיים" הצרפתי עטור השבחים בשבע בערב ב JCC. ביום שישי, 15 לחודש, ארוחת שבת במוישה האוס, לצעירים וסטודנטים. בשבת 16 לחודש קבוצת "אלף" של תושבי הפרברים עושה ט"ו בשבט בפארק האגם בברנבי. באותו היום ב 5:30 אחר הצהריים "גבעת חלפון אינה עונה" ב JCC, "לסרג'יו פנית, לא טעית". ואם כבר ט"ו בשבט, אז ב JNF מחפשים מתנדבים להתרמה טלפונית בשני ימי א' הבאים, (17, 24). "יהודי מזרח העיר" הולכים לסטנלי פארק בא' (24) לכבוד חג האילנות, פרטים בטמפל שלום. ואילו מרים בני והחברים יסיימו את החודש בערב שירי אהבה (31) הכנה לוולנטיין. נשמע טוב, חבל שאני צריך להפסיד, אבל הנה משהו שלמדתי בשנה החדשה. אם אתה רוצה להיות מאושר, אל תשאל את עצמך "מה אני רוצה?", שאל את עצמך "עבור מה אני מוכן לסבול ולהקריב?" מאמר מעניין מאוד, של הסופר מארק מנסון. שווה בהחלט.

    http://qz.com/584874/you-probably-know-to-ask-yourself-what-do-i-want-heres-a-way-better-question/?utm_source=atlfb

     

      **

    המונח האמריקאי Silver lining הוא המקבילה ל "סוף טוב", אופטימי. כי למרות הכל, אנחנו צריכים לקוות ש 2016 לא תביא עלינו את האפוקוליפסה. אולי באמת זו תהייה שנה של שלום עולמי ואושר, אולי היא תיראה ותישמע כמו שתי האחיות השבדיות האלו, קלרה ויוהנה סודרברג, שמרכיבות את הצמד "ערכת עזרה ראשונה", שכל מה שהן ביקשו זה שיראו להם את "הסוף הטוב" ו 15 מיליון צופים שמחו לעזור להן להגיע לשם. אל השוליים המוכספים של הענן. ככה באמת נראה סוף טוב. בקרוב אצלכם. שנה טובה.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/1/16 15:59:

      צטט: תאודורה. 2016-01-13 08:51:17

      וגם סרט חדש בסדרת "מלחמת הכוכבים"... ששווה צפיה

      הציעו לי כרטיסים בחינם, העדפתי לוותר. צ'טער, זה לא כוס התה שלי.

      אבל, זה בסדר גמור, בידור זה חשוב ובריא.

        13/1/16 08:51:
      וגם סרט חדש בסדרת "מלחמת הכוכבים"... ששווה צפיה
        11/1/16 04:36:

      צטט: נערת ליווי 2016-01-10 18:20:44

      שנה של הרבה טוב שתהיה.

      גם לך נערה מתוקה, רק ברכה.

        11/1/16 04:35:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2016-01-10 17:14:50

      קנדה אכן עושה רושם של מקלט טוב. שלא נצטרך. אתה עומד להיעלם אל "מעבר לסט" - אשמח להסבר למה כוונתך. בכל מקרה, מקוה שגם תיהנה.

      אני לא עובד 9 - 5 אלא במקבצים של ימי עבודה ארוכים, מאמץ מרוכז, ואחריהם ימי מנוחה והתאוששות.

      קר אצלנו, יחסית למה שאתם רגילים, אבל באמת שלא נצטרך.

        10/1/16 18:20:

      שנה של הרבה טוב שתהיה.

      קנדה אכן עושה רושם של מקלט טוב. שלא נצטרך. אתה עומד להיעלם אל "מעבר לסט" - אשמח להסבר למה כוונתך. בכל מקרה, מקוה שגם תיהנה.
        10/1/16 17:10:

      צטט: נומיקן 2016-01-10 09:46:09

      שנה טובה אבל בכל זאת, מדכא! כל הסבל האנושי הזה...

      שמעתי שיש תרבויות במרכז ודרום אמריקה, שבהן, כאשר אדם מת עורכים לכבודו חגיגה על שנגאל מסבל החיים.

      אנחנו - במערב - מקדשים אותם, רואים בהם כערך עליון, אבל כנראה שיש גם כאלו שרואים את הדברים אחרת.

        10/1/16 09:46:
      שנה טובה אבל בכל זאת, מדכא! כל הסבל האנושי הזה...
        9/1/16 15:19:

      צטט: באבא יאגה 2016-01-09 13:55:19

      אבל כדי להרוס את הישות הציונית צריך רק פצצה אחת - יימח שמו, אבל זה נכון, עוד סיבה שבגללה עלינו לצמצם עימותים ככל האפשר ולחתור להסכמים

      ולהתפלל לארבע חודשים של שלג כל שנה, פתאום תראי איך זה משנה את בני האדם.

      תהי בריאה וחזקה באבא, סוף שבוע נעים.

        9/1/16 15:17:

      צטט: תמרה ק 2016-01-09 11:36:57

      ושוב, אני מתחילה בתודה על הדיווחים המעמיקים שלך מרחוק, ואכן, הדברים נראים אחרת מפרספקתוטיבה של מרחק. גם הסקירה הקולנועית שלך מרתקת ומעניינת, בעיקר כשאתה מספר על דברים שפחות מגיעים לחלק הזה של העולם.

      לגבי טום קלנסי, עדיין זוכרת את סיפרו, צו נשיאותי, שתיאר מצב בדיוני, נכון לשנות ה90, של פיגוע טרור ע"י מטוס שמתרסק על הפנטגון.

      הזוי, לא?

       

      ואני מקווה שהאפוקליפסה לא תגיע לא השנה וגם לא בעוד 25 שנים. ואולי בכלל לא.

       

      ולגבי שלום עולמי? 

      אופטימית ככל שאהיה, באגף הזה זה לא קל....

      תודה תמרה, אני דווקא משתדל לכתוב על סרטים שכן מגיעים לישראל, כדי שיהיו רלוונטים גם עבורכם/ן. אבל, יתכן שבגלל שאני לא כותב על שוברי קופות, אלא בעיקר על סרטי איכות, תאריכי היציאה לקולנוע הם שונים. עדיין האמנות נשארת אומנות.

      לגבי קלנסי, יש כל מיני תאוריות שהמשרה שלו בתור "איש ביטוח" היא סוג של כיסוי, שהיו לו קשרים או בסי.אי. איי או משהו בסגנון, שאפשר לו להיחשף לכל מיני תרחישים בחדר-המלחמה. תרחישים הם משהו שגם בישראל עושים, ולראייה הכתבה המצורפת על הפצצה המלוכלכת.

      לא קלה היא הדרך, רק התקווה היא האור, אולי בגלל זה הדתות מבטיחות חיים טובים יותר אחרי המוות.

      בנתיים עם 2016 אפשר לקחת כל יום בנפרד, אז הלוואי שתהייה שבת שקטה.

        9/1/16 13:55:
      אבל כדי להרוס את הישות הציונית צריך רק פצצה אחת - יימח שמו, אבל זה נכון, עוד סיבה שבגללה עלינו לצמצם עימותים ככל האפשר ולחתור להסכמים
        9/1/16 11:36:

      ושוב, אני מתחילה בתודה על הדיווחים המעמיקים שלך מרחוק, ואכן, הדברים נראים אחרת מפרספקטיבה של מרחק. גם הסקירה הקולנועית שלך מרתקת ומעניינת, בעיקר כשאתה מספר על דברים שפחות מגיעים לחלק הזה של העולם.

      לגבי טום קלנסי, עדיין זוכרת את סיפרו, צו נשיאותי, שתיאר מצב בדיוני, נכון לשנות ה90, של פיגוע טרור ע"י מטוס שמתרסק על הפנטגון.

      הזוי, לא?

       

      ואני מקווה שהאפוקליפסה לא תגיע לא השנה וגם לא בעוד 25 שנים. ואולי בכלל לא.

       

      ולגבי שלום עולמי? 

      אופטימית ככל שאהיה, באגף הזה זה לא קל....

        9/1/16 09:04:

      צטט: שחר י 2016-01-08 23:51:06

      לא צריך ללכת לאויבנו, אפשר ללכת ל'ידידונו', אתה יכול לקרוא את קיסנג'ר שאמר שעד 2022 ישראל לא תהיה קיימת.

      תודה, לא הכרתי את הציטוט, הייתי פעוט בתקופתו, אני כמובן מקווה שנבואות הזעם לא יתגשמו, ורוצה להאמין שזה תלוי בנו, רק שלא נשוב לבכות על נהרות בבל.

        9/1/16 09:01:

      צטט: avgn111 2016-01-08 22:19:40

      שמו של הבמאי הוא טוד היינס.

      תודה על התיקון. שבוע טוב.

        8/1/16 23:51:
      לא צריך ללכת לאויבנו, אפשר ללכת ל'ידידונו', אתה יכול לקרוא את קיסנג'ר שאמר שעד 2022 ישראל לא תהיה קיימת.
        8/1/16 22:19:
      שמו של הבמאי הוא טוד היינס.
        8/1/16 15:57:

      צטט: רחלי בן-צור 2016-01-08 12:27:20

      כשנמצאים רחוק רואים את המצב לאשורו. את התמונה הגלובלית של האזור. ומה שאתה מנתח זה נכון, רק שיש כאן אנשים שעוד שוגים באשליות שאם ניתן לפלשתינאים כמה דונמים, הם ירגעו ואיתם כל הערבים ושלום עולמי יפציע ממבוא השמש ועד צאתו...

      הקיצונים בשני הצדדים עושים הכל - במשך שנים - כדי שהמתונים לא יוכלו לדבר.

      בני אדם מסוגלים לחיות ביחד ולנהל חיים נורמלים, אבל בישראל מי שמכתיב את הטון הם המטורפים, שלהם ושלנו.

      טרגדיה ידוע מראש.

        8/1/16 12:27:
      כשנמצאים רחוק רואים את המצב לאשורו. את התמונה הגלובלית של האזור. ומה שאתה מנתח זה נכון, רק שיש כאן אנשים שעוד שוגים באשליות שאם ניתן לפלשתינאים כמה דונמים, הם ירגעו ואיתם כל הערבים ושלום עולמי יפציע ממבוא השמש ועד צאתו...
        8/1/16 02:07:

      צטט: ~בועז22~ 2016-01-08 00:17:05

      חייב לומר לך שהאפוקליפסה כבר כאן, כלומר אצלנו..., צריך רק לצפות (מדי פעם...) במהדורת החדשות המקומית כדי להבין שהכול נמצא בבלבלה של ממש, ואפילו מפכ"ל המשטרה החדש (אחרי רק כמה ימים בתפקיד...) הצליח לזרוע סוג של אנטגוניזם והמשך חוסר-אמון במשטרה. הרוצח החמקמק מדיזינגוף ממשיך להיות חמקמק וזה בעצם כול מה שמעניין את האזרח הקטן, אצלנו בביצה הלבנטינית הקטנה...

      מאיפה אתה חושב שהחששות שלי מגיעות? משתדל לעקוב לפחות פעם אחת ביום, ורואה את רצף האירועים ומשפשף את העיניים. שרק נמצא לדרך לצאת מהמבוך הזה בשלום. שנה טובה בועז!

        8/1/16 00:17:
      חייב לומר לך שהאפוקליפסה כבר כאן, כלומר אצלנו..., צריך רק לצפות (מדי פעם...) במהדורת החדשות המקומית כדי להבין שהכול נמצא בבלבלה של ממש, ואפילו מפכ"ל המשטרה החדש (אחרי רק כמה ימים בתפקיד...) הצליח לזרוע סוג של אנטגוניזם והמשך חוסר-אמון במשטרה. הרוצח החמקמק מדיזינגוף ממשיך להיות חמקמק וזה בעצם כול מה שמעניין את האזרח הקטן, אצלנו בביצה הלבנטינית הקטנה...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין