עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    בנות-הים

    15 תגובות   יום שבת, 2/1/16, 10:02

    בנות-הים

     

    מרי וג'ורג' רמזי גרו בבית קטן על שפת הים, בעיירת הקיט ברייטון, בחופו הדרומי של מחוז סאסקס, בדרום –מזרח אנגליה. ג'ורג' היה שַפׇּץ והיה מוכר בכל העיירה כבעל מקצוע מעולה, חביב ומסביר פנים. מרי הייתה עקרת בית, שהצטיינה באפיית תופינים. היא הייתה נוהגת להגיש תה ולכבד את חברותיה שביקרו בביתה, בתופינים מאפה ידיה, ואף הייתה מביאה להן תופינים כמתנה בחגים. יום אחד ערכה אחת מחברותיה מסיבה בביתה והזמינה אצל מרי כמות נכבדה של תופינים כתקרובת לאורחים. ההצלחה הייתה כבירה ושמע תופיניה של מרי נודע לתהילה, ומדי פעם הייתה מקבלת הזמנות נוספות. הייתה זו תוספת להכנסות המשפחה, שהועילה מאד כשנולד ג'ורג' רמזי ג'וניור.

     

    הילד אהב את הים מאז היותו תינוק. כשהיו יושבים על שפת הים, הוא היה משחק בצדפים, וכשגדל היה זוחל אל המים. כמובן שלמד לשחות מגיל צעיר והים היה חלק בלתי נפרד מעולמו. כשהים היה שקט ומזג האוויר היה נוח, היה מרחיק לשחות הרחק אל תוך הים, והיה נהנה במיוחד לצלול עמוק ככל שיכול.

    יום שמש יפה אחד, כשהיה בערך בן שלוש-עשרה, הים היה שוקט ומזמין, והוא יצא לשחות לעומק. עד הערב לא חזר. הוריו המודאגים פנו אל כוחות ההצלה, ואלה פתחו בחיפושים נרחבים אחריו, אך העלו חרס בידם – הילד לא נמצא. למחרת אחר הצהרים, נכנס ג'ורג' רמזי הבן הביתה בפנים זוהרות מאושר.

    "היכן היית?" חיבקה אותו אמו ודמעות בעיניה. "כל כך דאגנו לך".

    "אנחנו כל כך שמחים שחזרת", אמר ג'ורג' רמזי האב, שהקלה ניכרה על פניו.

    "לא תאמינו מה שקרה לי", פתח הבן. "בערך מאה וחמישים יארד מהחוף צללתי ואז בא מולי דג ענק. לפני שהספקתי לברוח, הוא פער את הפה ושאב, ואני נסחפתי בזרם המים לתוכו. הבטן של הדג הייתה גדולה כמו חדר מלא מים, אבל הייתי יכול להרים את הראש ולנשום. אני לא יודע כמה זמן עבר עד שהדג שוב פתח את פיו ופלט, ואני נסחפתי עם המים החוצה אל הים".

    ההורים האזינו פעורי פה ובאמת לא האמינו למשמע אזניהם.

    "במים ראיתי פתאום מולי מין פעמון זכוכית ענק שכיסה ארמון גדול", המשיך הבן לספר. "בפעמון היתה דלת זכוכית סגורה. פתחתי אותה ושחיתי דרכה. בתוך פעמון הזכוכית היה אויר צח לנשימה, שחיתי עד פתח הארמון ונכנסתי.

    בכניסה היה אולם גדול, כמו אולם ריקודים, מלא עד מחציתו במים. ואז, להפתעתי ראיתי שלוש בנות-ים, שבחציין העליון נראו כמו בנות רגילות בגילי, אך מן המותניים ומטה היה להם זנב של דג. הן נתנו ידיים וחגו במעגל, כאילו רוקדות לקולה של מוסיקה שלא יכולתי לשמוע.

    כשראו אותי, אחת מהן - הכי יפה - שהיה לה כתר אלמוגים על הראש, שחתה לעברי. עמדתי וחיכיתי. היא הושיטה לי יד ומשכה אותי להצטרף אליהן למעגל. ככה חגנו קצת במעגל, ואז בת-הים שהביאה אותי, שאני מאמין שהייתה נסיכה, נפנתה אלי ונתנה לי נשיקה על השפתיים. שתי בנות-הים האחרות גם התנשקו בפה הרבה זמן, כמו שבחורים מנשקים בחורות בטלוויזיה.

    אחרי כן הביאו אותי לחדר יותר קטן ושם נתנו לי לאכול דגים חיים. זה איכס, אבל אכלתי כי כבר הייתי רעב. בסוף נעצמו לי העיניים והלכתי לישון בחדר אחר, על דרגש גבוה מעל המים.

    כשהתעוררתי ופקחתי עיניים, ראיתי את הנסיכה בפתח מסתכלת עליי.

    'יופי, התעוררת', אמרה והושיטה לי יד. 'בוא אתי, אני רוצה שתכיר את המשפחה שלי'.

    היא הובילה אותי לאולם מלכות ענק, עשוי משיש עם עיטורי זהב. הקירות היו מקושטים בקונכיות צבעוניות ובפסלי אלמוגים. בקצה האולם ישב על כיסא מלכות מהודר, גבר ענק, בעל כתפיים רחבות וגוף שרירי, שהתלתלים שלו נראו כמו אצות-ים ונפלו בשפע על כתפיו. לצידו ישבה אישה יפהפייה, אולי נימפה, וליד הכיסא שלה היה יצור שבחצי העליון נראה כמו בחור צעיר ויפה ובחצי התחתון היה בעל גוף ארוך של דג וזנב של דג.

    מלך הים, החזיק ביד ימין כידון גדול בעל שלוש שיניים, וביד שמאל סימן לי שאתקרב.

    'בוא אליי', אמר לי. 'אורח של בתי תמיד רצוי בארמוני'.

    התקרבתי אליו ולא כל כך ידעתי מה לעשות. אז כופפתי את הראש לפנים ואמרתי 'הוד מלכותך'.

    'בני, מה אתה מבקש? מה אני יכול לעשות למענך?'

    'אני רק רוצה לחזור הביתה בשלום', אמרתי.

    'בתי, וטריטון בני, ילוו אותך בבטחה אל החוף', אמר המלך וסימן בידו לנסיכה ולבחור הצעיר שחציו דג, שיקחו אותי החוצה.

    יצאנו מהארמון, והנסיך והנסיכה אמרו לי להיות ביניהם ולהחזיק בסנפירי הגב שלהם. הם שחו במהירות, כמו הדולפינים בדולפינריום, והרוח הכתה בפנים שלי, אבל היה ממש כיף. הם שחו ככה אתי עד חוף ברייטון, והנה אני כאן".

     

    "זה סיפור מאד מוזר שאתה מספר", אמר אביו. "אתה בטוח שלא נרדמת על החוף וחלמת אותו?"

    "לא! אני אומר לכם את האמת. כל זה קרה לי ואני כל כך שמח. בת-הים הנסיכה הייתה כל כך יפה. יותר יפה אפילו ממגי, הילדה הכי יפה בכיתה שלי".

    בערב, לפני השינה, ג'ורג' ומרי שוחחו על הענין.

    'אולי הסיפור בכל זאת נכון", אמרה האם לבעלה. "הוא עדיין קטן ואנחנו לא סיפרנו לו על פוסידון ועל אמפיטריטה ולא על בנם טריטון, וזה מה שהוא תיאר. חוץ מזה, אין לו מושג מה זה לסביות, אז איך הוא המציא את הנשיקה של בנות-הים?"

    "אינני יודע", ענה ג'ורג'. "זה ממש פנטסטי. אולי זה משום שהוא אוהב לקרוא כל כך הרבה ספרים".

    ההורים חגגו את שובו של בנם, ומרי הכינה הרבה תופינים מגוונים לחגיגה. אולם, הם שמרו את סיפורו בלבם, ולא סיפרו לאף אחד, רק ציינו לעצמם, שלילד יש דמיון מפותח.

     

    ג'ורג' רמזי ג'וניור הלך לבית הספר התיכון ואהב במיוחד את שיעורי הספרות. באוניברסיטה התמחה בספרות אנגלית מימי הביניים, ופגש שם סטודנטית חמודה. הוא התחתן אתה ונולדו להם שני ילדים. לפרנסתו עבד ג'ורג' ג'וניור כעורך תכניות בערוץ הטלוויזיה המקומי בחבל סאסקס.

    יום אחד סיפרה לו אחת העובדות בערוץ, על תחרות מספרי סיפורים, שהזוכה בה מוכתר בתור "השקרן הגדול ביותר בעולם", שמתקיימת ב"פאב הגשר", בעיירה סנטון שבמחוז קומבריה. זוהי תחרות שנתית לזכר בעל הפאב הראשון, שנודע כמספר סיפורים דמיוניים, והיא הפכה למסורת שמושכת אליה מספרי סיפורים מכל העולם.

    כשחזר הביתה, סיפר על התחרות לאשתו.

    "לסיפור שקרה לך בים כשהיית ילד יש סיכוי להתקבל לתחרות, למרות שאינו דמיוני. אתה אפילו עשוי לזכות בפרס", שכנעה אותו.

     

    הוא הלך לתחרות וזכה במקום הראשון!

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/1/16 19:46:

      צטט: יעל מ 2016-01-12 17:27:11

      אין אפשרות לתת כוכב, יש כנראה בעיה במערכת

      יעלי, תודה רבה, על הכוכב ועל שתי התגובות.

      נכדתנו הגדולה, כשהיתה בת 4 בערך, היתה ממש נלהבת מדמותה של אריאל כבת הים הקטנה בסרט המצוייר של דיסני. עבורי היא זיכרון מהנס כריסטיאן אנדרסן ומהפסל המקסים בקופנהאגן.

      כשבוע אחרי שפרסמתי את הסיפור, ובלי שום קשר אליו, קיבלתי במייל את הכתבה על מערת הצדפים במחוז קנט באנגליה, והעליתי את הקישור לאתר, כתגובה לסיפור שלי.

      אגב, האם יש קשר מודע בין החתולים שאת מציירת לחתול צ'שייר מ"עליסה בארץ הפלאות"? 

      כל טוב ותמשיכי להנות מסיפורי אגדות, עמוס.

        12/1/16 17:27:
      אין אפשרות לתת כוכב, יש כנראה בעיה במערכת
        12/1/16 17:26:
      אני חושבת שזו פעם ראשונה שעסקת במשהו שקשור ממש לסיפורי אגדה או מיתולוגיה, ויש בזה המון חן לדעתי. אני ממש מחוברת לזה. וגם מאמינה בבנות ים. מאוד אהבתי!
        10/1/16 13:38:

      נתקלתי היום בצילומים מארמונו של אל הים! (???)
      להנאת הקוראים.
      http://www.disclose.tv/news/this_mysterious_undergro
      und_building_still_baffles_everyone/118943

        3/1/16 23:47:

      צטט: אהובהקליין 2016-01-03 23:30:16

      עמוס היקר.

      אתה כותב בחן רב  וכישרון נפלא.

      אני נהנית מכל מילה.

      יישר כוח!

      שבוע טוב ויצירתי.

       

      בברכה

      אהובה.

      אהובה, תודה רבה.

      אני שמח שאת מבקרת, קוראת ונהנית.

      כל טוב, עמוס.

        3/1/16 23:45:

      צטט: באבא יאגה 2016-01-03 23:22:32

      נהניתי לקרוא, תגיש לתחרות מספרי הסיפורים, עמוס

      תודה רבה, אסתר.

      נראה לי שהתחרות הזאת באנגליה סגורה בפני כותבי עבריתמזעיף את הפה.

      כל טוב, עמוס.

        3/1/16 23:30:

      עמוס היקר.

      אתה כותב בחן רב  וכישרון נפלא.

      אני נהנית מכל מילה.

      יישר כוח!

      שבוע טוב ויצירתי.

       

      בברכה

      אהובה.

        3/1/16 23:22:
      נהניתי לקרוא, תגיש לתחרות מספרי הסיפורים, עמוס
        3/1/16 11:51:

      צטט: HagitFriedlander 2016-01-03 08:33:01

      לא סתם אומרים "המציאות" עולה על כל דמיון....:))))

      תודה רבה לך, חגית.

      לפעמים הגבולות בין מציאות ודמיון מיטשטשים, וזה חומר טוב לסיפורים ולסרטים.

      כל טוב, עמוס. 

        3/1/16 08:33:
      לא סתם אומרים "המציאות" עולה על כל דמיון....:))))
        3/1/16 08:32:

      צטט: רחלי בן-צור 2016-01-03 01:18:35

      כישרון מולד לסיפור יש לך.

      תודה רבה, רחלי.

      אני מתאמן הרבה בסיפור סיפורים לנכדותיי.

      שבוע טוב, עמוס.

        3/1/16 08:32:
      ים של דמיון ושל סיפור מופלא! שבוע טוב!
        3/1/16 01:18:
      כישרון מולד לסיפור יש לך.
        2/1/16 11:23:

      צטט: sari10 2016-01-02 11:11:02

      איזה סיפור יפה!
      אגדה, דמיון או מציאות? חיוך

      תודה רבה, שרי.

      תחרות השקרן הגדול בעולם היא אמתית. שמעתי אצל שמואל שי ברדיו, שמישהו שלח לתחרות סיפור על שתי בנות ים לסביות, וזה הניע אותי לכתוב את הסיפור הזה.

      שבת שלום, עמוס.

        2/1/16 11:11:

      איזה סיפור יפה!
      אגדה, דמיון או מציאות? חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין