עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מורה חיילת

    18 תגובות   יום שישי , 25/12/15, 08:06

    מורה חיילת

     

    הוא עמד בבית הקברות, נבדל מכל האחרים. הוא לא היה בן משפחה ולא נמנה עם החברים. עמד והאזין לקולות הנהי ולרעש העפר הנזרק אל הקבר, ושקע בהרהורים.

     

    את רבקה הוא הכיר עוד בעת שירותו הסדיר. הוא היה מ"מ צעיר, והיא הייתה מורה חיילת ותיקה, שלימדה עברית את חייליו הטירונים העולים החדשים. הוא היה בחור מופנם, רציני ושתקן. היא היתה מבוגרת ממנו בשנתיים, מוחצנת, צחקנית, ודברנית בלתי נלאית. איכשהו, הניגודים התחברו זה לזה, וכשהיו נפגשים בערבים בתום הפעילות, היא הייתה מדברת והוא היה מקשיב. הוא זכר שהייתה מספרת לו על חייליו כתלמידים, על ילדותה בירושלים ועל לימודיה בבית הכרם, בסמינר דוד ילין. היא סיפרה גם על אחד הקצינים במחנה שחיזר אחריה, וכיצד דחתה את חיזוריו. הוא לא נשאר חייב. חרצובות לשונו הותרו קמעה, והוא סיפר לה מקצת חוויותיו בבית הספר העממי והתיכון, ומן התקופה שהוא היה טירון.

    כששמעה על תכניתו ללמוד באוניברסיטה העברית, נתנה לו את כתובתה בירושלים, ברחוב חרל"פ, והזמינה אותו לבוא לבקר אותה. בשנתו השנייה, כשקיבל מגורים במעונות הסטודנטים בקריית שמואל, היה עובר באופן קבוע על פני רחוב חרל"פ בדרכו לתחנת האוטובוס מספר תשע לאוניברסיטה, ברחוב עזה, אך מעולם לא ניסה ליצור אתה קשר.

     

    לימים נפגשו שוב – שניהם הורים לילדים, הוא נשוי והיא גרושה. הם החליפו כמה מילות היכרות, ניסו לשחזר את העבר, אך לשווא. העבר נשאר בעבר, ובהווה לא היה ביניהם יותר דבר.

     

    כשראה את הידיעה בעיתון על מותה הטרגי, שוב נזכר בה. הוא לא ידע דבר קודם לכן על השיטיון או מחלת הנפש בה לקתה. עכשיו שמע, שכשהייתה בדרכה אל המטפלת שלה, עלתה על אוטובוס במספר הנכון, אך במקום לנסוע צפונה, נסעה דרומה - ונעלמה. ימים עברו מבלי שמישהו הרגיש בחסרונה. בחקירת המשטרה התקבלה עדותו של נהג האוטובוס שהסיע אותה עד לתחנה האחרונה בשכונת גילה. החיפושים הנרחבים בשכונה, של כוחות משטרה ומתנדבים, העלו חרס. כאילו בלעה אותה האדמה – קדימון למה שקורה עתה.

    בנה ובתה לא ויתרו. הם גייסו את חבריהם, ולמרות הסכנה, הרחיבו את החיפושים גם מעבר לשכונה, בכיוון ראס בית ג'לה. באחד הנקיקים התגלתה גופתה – היא כנראה מעדה והתדרדרה אל הואדי, נתקלה בסלע וגולגולתה התנפצה.

    "מי יודע?" חשב לעצמו. "אולי מוטב כך. במצב הביטחוני הרעוע באינתיפאדה, כאשר כל יום נדקרים יהודים, אם היתה מגיעה לשכונה הערבית, מי יודע מה היה עולה בגורלה?"

     

    הוא היה מאושר בחייו, באשתו ובילדיו, אולם עתה, מעל לקבר, חשב עליה. אולי, אם היה מחדש אתה את הקשר כסטודנט, אולי היה הקשר מתפתח למערכת יחסים, אולי זו הייתה מסתיימת בחתונה - ללא גירושים, ואז אולי לא הייתה נתקפת במחלתה, שייתכן ונגרמה בגלל בדידותה, ואולי לא הייתה מתדרדרת אל מותה.

    אולי?

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/16 11:02:

      צטט: נחרצה 2016-01-01 08:54:10

      ואולי לא היו הדברים מעולם...

      וכמו שאמרו כאן לפני " דלתות מסתובבות" - זה בדיוק זה.

      שני נתיבים חלופיים בגורלו של אדם כתוצאה מהחלטה פשוטה אם ללחוץ על פעמון שמאלי או ימני בפתח בית מגורים... אז אי אפשר להכות על חטא ולייסר עצמנו במחשבות מה היה קורה אילו, למרות שזה קורה לנו ולא פעם, משום שאין ערובה שדווקא הבחירה האחרת היתה מיטיבה עם חיינו

      תודה, סיגל, אני מסכים בהחלט.

      אולם במציאות, מדי פעם אנו תוהים "מה היה אילו?" ועובדה שהנושא חוזר בספרות הכתובה והמצולמת. הסרט עם גווינית' פלטרו מבוסס על סרטו של קישלובסקי, והוא הושפע מספר אחד, או יותר, המציגים את הנושא.

      שבת שלום, עמוס.

        1/1/16 08:54:

      ואולי לא היו הדברים מעולם...

      וכמו שאמרו כאן לפני " דלתות מסתובבות" - זה בדיוק זה.

      שני נתיבים חלופיים בגורלו של אדם כתוצאה מהחלטה פשוטה אם ללחוץ על פעמון שמאלי או ימני בפתח בית מגורים... אז אי אפשר להכות על חטא ולייסר עצמנו במחשבות מה היה קורה אילו, למרות שזה קורה לנו ולא פעם, משום שאין ערובה שדווקא הבחירה האחרת היתה מיטיבה עם חיינו

        31/12/15 18:39:

      צטט: קוכליאה 2015-12-31 17:44:06

      כמו בסרט "דלתות מסתובבות"...מי יודע... סיפור יפה(:

      תודה רבה, איריס.

      את השנייה שכותבת על "דלתות מסתובבות", אך לצערי, למיטב זכרוני, לא ראיתי את הסרט.

      אולם, לפעמים צץ הרעיון שהיה נחמד אילו יכולנו לשוב לאחור ולסובב את הדברים יותר לטובתנו, למרות שברור לכל שזה בלתי אפשרי. יש להפיק את המירב מכל מצב.

      כל טוב לשנה האזרחית המתרגשת עלינו לטובה, עמוס.

        31/12/15 17:44:
      כמו בסרט "דלתות מסתובבות"...מי יודע... סיפור יפה(:
        28/12/15 23:49:

      צטט: באבא יאגה 2015-12-28 21:06:17

      דלתות מסתובבות

      תודה רבה, 

      כמי שעוסק בתרבות הודו, אני מעדיף את הדימוי של החיים כגלגל. בתורה הזאת, המשלבת קרמה עם גלגול נשמות, המוות איננו סוף, אלא התחלה של סוג חיים חדש.

      כל טוב, עמוס.

        28/12/15 21:06:
      דלתות מסתובבות
        28/12/15 15:44:

      צטט: יעל מ 2015-12-28 15:30:16

      סיפור עצוב. השאלה הזאת- מה היה קורה אילו? - מאוד מעניינת, האם באמת אפשר היה לשנות גורלות של אנשים?

      תודה רבה, יעלי.

      במציאות האנושית הרגילה, אנחנו יכולים רק לקבוע מה יהיה בעתיד, על ידי ההחלטות שאנחנו מקבלים בצמתי ההכרעה בחיינו. את העבר לא ניתן לשנות. 

      יש סרטי מדע בדיוני, שבהם נוצרת, יש מאין, אפשרות לחזור לעבר ולשנות אותו. זכורה לי תכנית טלוויזיה היסטורית לילדים שנקראה "מנהרת הזמן", שבה הגיבורים היו עוברים אל העבר ומשתתפים בו בפועל. למיטב זכרוני, הם סייעו, כביכול, לדברים לקרות, כפי שאנו מכירים אותם, אך לא יכלו לשנותם. בסרטים אחרים, כן שינו את מהלך הדברים, אך, כמו שאמרתי - בדיוני.

      כל טוב, עמוס.

        28/12/15 15:30:
      סיפור עצוב. השאלה הזאת- מה היה קורה אילו? - מאוד מעניינת, האם באמת אפשר היה לשנות גורלות של אנשים?
        28/12/15 12:56:

      צטט: פרמינה 2015-12-28 12:35:59

      סיפור קצר, שהיה יכול למלא יריעת רומן ארוך....

      תודה רבה, טלי.

      מה הפלא - הוא מקיף חיים שלמים של שני גיבוריו, אך מתמקד בסצינה אחת - בית הקברות.

      כל טוב, עמוס.

        28/12/15 12:35:
      סיפור קצר, שהיה יכול למלא יריעת רומן ארוך....
        28/12/15 01:43:

      צטט: אהובהקליין 2015-12-27 20:11:43

       עמוס היקר.

       

      סיפור מעניין מאד כתבת.

      וכל זה בחן וכישרון רב.

      יישר כוח!

       

      בברכה

      ובשורות טובות.

       

      אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      התגובות שלך מעודדות אותי להמשיך לכתוב.

      כל טוב, עמוס.

        27/12/15 20:11:

       עמוס היקר.

       

      סיפור מעניין מאד כתבת.

      וכל זה בחן וכישרון רב.

      יישר כוח!

       

      בברכה

      ובשורות טובות.

       

      אהובה.

        27/12/15 08:44:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-12-27 02:07:59

      עצוב, איך שהחיים מתגלגלים לעתים במורד המידרון התלול. כתבת יפה. תודה.

      תודה רבה, רחלי.

      בתרבות ההודית קיימת תפיסה מוניסטית, הטוענת שהמציאות היא אחדות אינסופית, ורק בגלל מוגבלות התפישה האנושית, אנו עושים בה הבחנות, כמו "חי, צומח, דומם", "מוצק, נוזל, גז", למשל, בתחום הפיסי, או, למשל, "טוב ורע", "חיים ומוות", בצד היותר מופשט. גם ההבחנה בין "שמח" ל"עצוב", "הצלחה" ו"כישלון", שייכים לעולם ההבחנות שלנו, ואכן, לפעמים העולם מחייך אלינו ואנו שמחים, ולפעמים משקיע אותנו במצולות הייאוש והדיכאון. מעטים בלבד מסוגלים לקבל את הדברים, מבלי לעוף אל פסגות האושר מצד אחד, או לשקוע בצער וכאב, מאידך.

      היוגים בהודו, שמגיעים לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, נתפשים ככאלה שהם מעבר לעולם ההבחנות - "מוארים".

      שבוע טוב, עמוס.

        27/12/15 02:07:
      עצוב, איך שהחיים מתגלגלים לעתים במורד המידרון התלול. כתבת יפה. תודה.
        26/12/15 00:24:

      צטט: ת ה י ל ה 2015-12-25 20:18:11

      סיפור מרגש מאוד. החיים רצופים בבחירות שנכונות לאותו רגע בדיוק, אך לא תמיד לרגע שיבוא אחר כך.

      תודה רבה, תהילה.

      ראיתי היום סרט, שבו הגיבור אומר: "אנחנו מאכזבים את כולם, אך בעיקר את עצמנו". אני רוצה לקוות שזו איננה אמת אוניברסלית, ושאנחנו מקבלים גם בחירות נכונות. כללית, נראה לי שאין "בחירה נכונה" אבסולוטית, זה תלוי באדם ובנסיבות, ובעיקר - כיצד הבוחר מתייחס לבחירה אחר כך, מכיוון שאין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורנית.

      שבת שלום, עמוס. 

        25/12/15 20:18:
      סיפור מרגש מאוד. החיים רצופים בבחירות שנכונות לאותו רגע בדיוק, אך לא תמיד לרגע שיבוא אחר כך.
        25/12/15 11:36:

      צטט: sari10 2015-12-25 10:45:39

      סיפור מעניין.
      לפעמים יש בחיים תהיות על מה היה קורה אילו...

      מעניין מדוע הרהר כפי שהרהר...

      כנראה שבכל זאת היה ביניהם משהו, למרות שלא רומן.

      משהו שהשאיר חותם...

      תודה רבה, שרי.

      מטרת הסיפור הייתה להראות שכל החלטה שאנו מקבלים בצמתי הכרעה בחיים, קובעת את מהלך חיינו, אך חוסמת תסריטים אפשריים אחרים.

      החוכמה היא לא להסתכל אחורה בזעם, אלא להנות מכל רגע בחיים אותם בחרנו.

      שבת שלום, עמוס.

        25/12/15 10:45:

      סיפור מעניין.
      לפעמים יש בחיים תהיות על מה היה קורה אילו...

      מעניין מדוע הרהר כפי שהרהר...

      כנראה שבכל זאת היה ביניהם משהו, למרות שלא רומן.

      משהו שהשאיר חותם...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין