עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הנכד והדרורים

    16 תגובות   יום רביעי, 16/12/15, 00:54

    הנכד והדרורים

     

    "החמוד הזה שלנו, עמד כל הזמן הזה על אדן החלון והביט החוצה", בישרתי לבתנו, כשחזרתי עם הנכד לחדר האורחים, שם שהו כולם. "ומה לדעתך הכי הרשים אותו?"

    "הציפורים", ענתה בתנו כלאחר יד.

    ממש התאכזבתי. עבורי זה היה כה מרגש, ועבורה זה היה דבר מובן מאליו.

    חשבתי קודם, שזו אולי הפעם הראשונה שנכדנו בן השנה וחצי מגלה את הציפורים, אולם התברר שגם בקיבוץ בו הוא מתגורר בגליל התחתון, יש ציפורים וגם מהן הוא מתרגש.

    היינו בקומה השנייה, כשרעייתי ובתנו שיחקו עם הנכדות הגדולות. מכיוון שלא יכולנו להצטרף למשחק של הגדולים, לקחתי את נכדנו הקטן ועברנו לחדר השינה, הפונה אל הכביש. העמדתי אותו על אדן החלון ונעמדתי מאחוריו, כשידי מחבקת את מותניו. פחדתי שרגליו הקטנות עלולות להחליק ברווח הצר שבין אדן החלון לסורגים. זו גם הסיבה שלא יכולתי לצלם אותו – חששתי לעזוב אותו אפילו לרגע.

    הוא התבונן בסקרנות בכל הנעשה בחוץ. לכל מכונית שעברה הוא קרא "קאקוׄ", בדיוק כמו אחותו הגדולה. כשהייתה בגילו, השתמשה בצירוף זה כדי לבטא טרקטור, מטוס, מסוק, ואפילו עורב - אולי בגלל ה"קרא, קרא!"

    למראה הכלבים והחתולים שעברו על המדרכה, השמיע הילד קולות של נביחה ויללה - את המילים חתול וכלב הוא לא יודע עדיין לבטא. אולם, כשחתול אחד טיפס על קיר הגדר שממול וקפץ לצדה השני, הוא אמר "הלך". הוא חזר על המילה "הלך" גם כשחתול אחר נכנס אל מתחת למכונית שלנו, שעמדה בצד המדרכה.

    בשלב מסוים הגיעה קבוצה של דרורים אל העץ הגדול הנטוע ממש מול חלוננו. נכדנו הקטן רעד מהתרגשות. הוא עזב את הסורגים והרים את ידיו כלפי מעלה, ואני הידקתי את אחיזתי בו. הוא נופף בידיו והניע את אצבעותיו לעבר הדרורים וקרא "בואי, בואי!", כאילו מדובר בציפור אחת. כל תזוזה של הדרורים על העץ השירה ממנו מספר עלים אל המדרכה, להזכירנו שאנחנו עדיין בסתיו, בעונת השלכת. בהדרגה, בזוגות ובשלשות, התעופפו מאתנו הדרורים אל העץ של השכן, ונעלמו מן העין, למרבה אכזבתו/אכזבתנו. בלית ברירה, חזרנו לחדר השני אל יתר בני המשפחה.

    התרגשותו הרבה של הנכד הקטן מן הדרורים והחזקתו צמוד אלי, גרמו לי כמעט לדאות מעלה עם הדרורים. רגע של אושר צרוף!

     

    למחרת ראינו בטלוויזיה רופאה ישראלית, המתנדבת להגיש סיוע רפואי לפליטים הצובאים על שערי אירופה, שסיפרה על ניסיונה בעיירה שכוחת אל, בגבול מקדוניה-סרביה. התרשמתי מאד מדבריה, ובעיקר מן המניע שלה להתנדב. היא אמרה שהגיעה למסקנה שאין ביכולתה לעשות שינוי גדול בעולם, אך היא איננה מוותרת, ותורמת בדברים הקטנים שבהם היא כן מסוגלת לחולל שינוי.

    החלתי את דבריה על שאלת האושר. אם אין אירועים דרמטיים המגדירים אדם כמאושר, גם רגעים כביכול פעוטים, יכולים לגרום לו לתחושת אושר עילאי.

    רגע אחד כזה היה בזמן שביליתי עם נכדי בצפייה מחלוננו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/1/16 00:40:

      צטט: רונית אברהם 2015-12-31 18:54:57

      סיפור מקסים. אחזור לככב (כיכבתי פוסט אחר שלך ;) ) האנלוגיה טובה ודומה. בזכות רסיסי האושר האלו וגם בזכות ל"ו הצדיקים (שהגברת דוקטור בוודאי אחת מהם), העולם קיים. אחרת בשביל מה?

      תודה רבה על הביקור, על התגובה ועל הכוכב לסיפור האחר.

      כל טוב, עמוס.

        31/12/15 18:54:
      סיפור מקסים. אחזור לככב (כיכבתי פוסט אחר שלך ;) ) האנלוגיה טובה ודומה. בזכות רסיסי האושר האלו וגם בזכות ל"ו הצדיקים (שהגברת דוקטור בוודאי אחת מהם), העולם קיים. אחרת בשביל מה?
        28/12/15 12:59:

      צטט: מרב 1956 2015-12-27 07:47:35

      רגעי אושר.

      חשוב לכתוב אותם ולשחזר כאשר, המצב דחוק.

      כשפעם נשאלתי על תחביביי עניתי איסוף רגעי אושר.

      תודה, מרב.

      חשבתי שהגבתי. בכל אופן, אני מקווה שהאוסף שלך כבר גדול, והולך ותופח.

      כל טוב, עמוס.

        27/12/15 07:47:

      רגעי אושר.

      חשוב לכתוב אותם ולשחזר כאשר, המצב דחוק.

      כשפעם נשאלתי על תחביביי עניתי איסוף רגעי אושר.

        24/12/15 11:37:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-12-24 01:27:29

      הנה איך ילדים קטנים יכולים להיות מאושרים גדולים מדברים פעוטים שאין לנו זמן אפילו להסתכל עליהם.... תודה לך על הפוסט הנפלא!

      תודה רבה לך, רחלי.

      מרבית המבוגרים מאבדים את היכולת להנות מן הרגע ומן הדברים "הקטנים", יכולת שיש לכולנו כילדים.

      סופ"ש נעים, עמוס.

        24/12/15 01:27:
      הנה איך ילדים קטנים יכולים להיות מאושרים גדולים מדברים פעוטים שאין לנו זמן אפילו להסתכל עליהם.... תודה לך על הפוסט הנפלא!
        21/12/15 07:58:

      צטט: face 2015-12-21 00:52:24

      יפה כתבת עמוס. אם הקטן היה כבר יודע לקרוא אותך כאן הייתי מביאה לפה תמונה של דרור או הוא בכלל היה דרורה שראיתי היום. ואותה רופאה שציינת ריגשה גם אותי היא ובכלל על הצוות של עמותת נתן שיצא לסייע, 

      תודה רבה לך, על הביקור על הכוכב ועל התגובה.

      הדרורים מרגשים את הנכד הקטן, אך לא בדקתי אם גם תמונות של דרורים מרגשות אותו. גם אני, במרום שנותיי, נהניתי לראות את הדרוריםמתגלות ונעלמות בתטוך העלווה, כשהעלים הנושרים מעידים על קיומם, יותר מאשר דמותם בפועל.

      כל טוב, עמוס.

        21/12/15 00:52:

      יפה כתבת עמוס. אם הקטן היה כבר יודע לקרוא אותך כאן הייתי מביאה לפה תמונה של דרור או הוא בכלל היה דרורה שראיתי היום. ואותה רופאה שציינת ריגשה גם אותי היא ובכלל על הצוות של עמותת נתן שיצא לסייע, 

        21/12/15 00:40:

      צטט: אהובהקליין 2015-12-20 20:15:16

       עמוס היקר.

      נהניתי לקרוא על הנכד היקר והמתוק.

      זה פשוט כיף לגלות מה הם מסוגלים להבין ולדבר כבר בגיל כזה קטן.

      לרגע הנכד  החמוד  הזכיר לי את שלמה המלך שהבין את שפת עולם החי- כולל הציפורים.

      אני מאחלת לך:

      הרבה נחת והמשפחה המורחבת.

      שבוע טוב ומאושר.

       

      בברכה

      אהובה

      תודה רבה, אהובה.

      התברכנו בנכדים נהדרים, ואני מודה - הם גורמים לי הרבה אושר.

      כל טוב והרבה נחת גם לך, עמוס.

        20/12/15 20:15:

       עמוס היקר.

      נהניתי לקרוא על הנכד היקר והמתוק.

      זה פשוט כיף לגלות מה הם מסוגלים להבין ולדבר כבר בגיל כזה קטן.

      לרגע הנכד  החמוד  הזכיר לי את שלמה המלך שהבין את שפת עולם החי- כולל הציפורים.

      אני מאחלת לך:

      הרבה נחת והמשפחה המורחבת.

      שבוע טוב ומאושר.

       

      בברכה

      אהובה

        17/12/15 00:20:

      צטט: באבא יאגה 2015-12-16 22:25:58

      המשך להנות מהרגעים הקטנים, שאינם כה קטנים כפי שנדמה לנו

      תודה רבה.

      כבר מזמן למדתי שדברים גדולים נבנים מצירוף של הרבה דברים קטנים, לכאורה.

      כל טוב, עמוס.

        16/12/15 22:25:
      המשך להנות מהרגעים הקטנים, שאינם כה קטנים כפי שנדמה לנו
        16/12/15 18:00:

      צטט: HagitFriedlander 2015-12-16 11:15:28

      מרגש תיאורך וכמה הקשבה יש בך לדברים הקטנים גדולים שבחיים...תודה!

      תודה רבה לך, חגית.

      יש לנו תקשורת נהדרת, לנכד ולי. כשהוא רואה אותי הוא מיד מושיט ידיים לחיבוק! אין נפלא מזה!

      כל טוב, עמוס. 

        16/12/15 11:15:
      מרגש תיאורך וכמה הקשבה יש בך לדברים הקטנים גדולים שבחיים...תודה!
        16/12/15 10:18:

      צטט: sari10 2015-12-16 09:46:18

      נכון בהחלט!!
      האושר בנוי מרגעים קטנים של וואוו...
      של שמחה ♥
      תענוג לראות את ההנאה וההתפעלות
      של ילד קטנטן מדברים שעבורנו
      הם כבר עניין שביום יום.

      תודה רבה, שרי.

      זהו תיאור של רגע אחד (שנמך כארבעים דקות), אולם ככלל, נכדים הם אושר מעצם קיומם, וכמובן שעבור הסבים הם "הכי יפים, הכי מוכשרים והכי מוצלחים בעולם" - קביעה אובייקטיבית לחלוטיןחיוך.

      כל טוב, עמוס.

        16/12/15 09:46:

      נכון בהחלט!!
      האושר בנוי מרגעים קטנים של וואוו...
      של שמחה ♥
      תענוג לראות את ההנאה וההתפעלות
      של ילד קטנטן מדברים שעבורנו
      הם כבר עניין שביום יום.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין