עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    אלימות

    16 תגובות   יום רביעי, 2/12/15, 17:07

    אלימות

     

    בבקר ה-21.1.15, היה פיגוע באוטובוס מספר 40 בתל אביב. תריסר אנשים נדקרו, ארבעה מהם פצועים קשה. לוחמי יחידת "נחשון" של השב"ס דלקו אחרי המחבל, נטרלו אותו והביאוהו חי לחקירה.

    זעמתי על מעשהו של המפגע ולרגע עלה בי הרהור שחבל שלא הרגו אותו במקום. במחשבה שנייה הצדקתי את הלוחמים שירו ברגליו ולא בראשו. הם מילאו את תפקידם בכך שנטרלו אותו ומנעו ממנו להמשיך ולפגוע באזרחים תמימים נוספים. כבכל מדינה מתוקנת, עונשו ייקבע על ידי בית המשפט.

     

    ערב קודם, ראינו את הסרט "משחק החיקוי", שבו הגיבור, פרופ' טיורינג, מצטט מה ששמע (בתרגום חופשי): האלימות נמשכת, כאשר מי שנוקט אותה מפיק ממנה הנאה. בדרך כלל, ההנאה מגיעה מתגובות הקורבן. אי-תגובה של הקורבן עשויה לשים קץ למעשי האלימות.

     

    הפיגוע בתל-אביב והסרט העלו בי מחשבות על האלימות שאנו נתקלים בה יום-יום. בצדקנותנו אנו נוטים לייחס את האלימות לאחרים – המחבלים הפלסטינים, האסלאם הפונדמנטליסטי, דאע"ש, ואחרים – ואילו אנו, "עם סגולה", חפים מכל סממני אלימות. החושבים כך טועים. גם אנחנו עלולים להידרדר למעשי אלימות בלתי רציונאליים ולמצוא להם צידוקים בדיעבד. ברצוני להביא סיפור אחד להדגמה.

     

    במלחמת יום הכיפורים, כבר לא הייתי במערך הלוחם וגויסתי כאיש הג"א. במיון נוסף, כשהתברר שאני מפקד טנק בהכשרתי, מוניתי לפקד על טנק אמבולנס והוטסתי לרפידים, ומשם לבלוזה. היינו חמישה צוותים כאלה בבסיס האוגדה הצפונית של התעלה – מפקד ונהג לכל טנק. קובצנו מכל מיני מסגרות, והיינו זרים זה לזה, ולא צוותים אורגניים ותיקים. טנקי האמבולנס לא הגיעו, ובהמתנה להם, מלאנו כל מיני תפקידי "כלבויניקים" בבסיס, בהתאם לצרכים.

    יום אחד, הוטלה עליי משימה לשמור על אנשי קומנדו מצריים שנפלו בשבי בגזרה, ויתר תשעת השריונאים הועמדו לפקודתי. היו שם כעשרה שבויים גדולי גוף ושחורי עור, ששכבו על הרצפה כפותים בידיהם וברגליהם. צה"ל לא לקח שום סיכון עם הענקים הסודנים האלה, ולא אפשר להם שום מרחב תזוזה.

    הלכנו לאורך שורת השבויים, כדי לראות עם מי יש לנו עסק, ולתכנן את השמירה, כאשר לפתע, אחד מפקודיי החל בועט באחד השבויים, פעם אחר פעם, צועק ומקלל. תפסתי אותו בידו, ועצרתי בעדו.

    "מה אתה עושה? אסור להתעלל בשבויים!"

    "אבל בן דוד שלי נפצע פה בסיני".

    "ואתה חושב שהשבוי הזה פצע אותו?"

    "מה אכפת לי, הוא מצרי".

    "הוא שבוי וכפות, חסר אונים. הוא לא מהווה יותר איום עלינו".

    "אז מה? מי יודע כמה חיילים שלנו הוא הרג?"

    "זה לא רלבנטי. כרגע הוא שבוי, והוא זכאי לטיפול על פי כל המגבלות החוקיות והמוסריות של אמנת ז'נבה".

    "מעניין את התחת שלי".

    "שמור על הפה שלך, חייל. אתה לא נוגע בו, ולא בכל שבוי אחר. זוהי פקודה", אמרתי בפסקנות. "אתה פה כדי לשמור עליהם, ותו לא".

     

    נתקלתי בתופעות דומות נוספות במסגרת השירות הצבאי, ואני משוכנע שכל אחד מאתנו יכול לדלות מזיכרונו מקרי אלימות שנתקל בהם, ולאו דווקא כלפי אויבים במסגרת הצבאית. זרעי האלימות כנראה חבויים בנו כחלק מהאני הקולקטיבי שלנו, שריד משלב בהתפתחות המין האנושי, בטרם גיבשה החברה את כללי ההתנהגות והמוסר המוכרים. בתנאים מסוימים, נפרצים הסכרים התרבותיים שבנינו, ולרגע מתפרצים היצרים והרגשות הקמאיים מבלי שיש לנו שליטה עליהם. אולם עלינו לכבוש את היצר ולזכור את מה שנאמר לקין (בראשית ד', פסוק ז'): "לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו, ואתה תמשול בו". 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/12/15 08:55:

      צטט: מרב 1956 2015-12-27 07:54:21

      אני אוהבת את התנהגותך מול אותו חיל אלים.

      אך האמנם אתה מסכים עם המשפט שציטטת

      אי-תגובה של הקורבן עשויה לשים קץ למעשי האלימות.

      כמו שאצל הנוצרים נותנים את הלחי השניה אך האלימות לא חדלה.

      תודה על התגובה, מרב.

      קודם כל - זאת אפשרות - "עשויה".

      דבר שני - במקרים רבים, חוסר תגובה מרפה את ידי התוקפן. אני יכול לחשוב על לא מעט אירועים בחיי היום-יום שהעדר תגובה על התגרות אלימה מסיים את העניין, שאחרת עלול להתפתח לאלימות מילולית ואפילו פיסית.

      אין לי ספק, שיש אלימות המחייבת תגובה מיידית. כשמחבל לעת מצוא תוקף ודוקר מישהו, חובה "לנטרל" אותו - לאו דווקא להרוג אותו, אלא להסיר את מסוכנותו. 

      שבוע טוב, עמוס.

        27/12/15 07:54:

      אני אוהבת את התנהגותך מול אותו חיל אלים.

      אך האמנם אתה מסכים עם המשפט שציטטת

      אי-תגובה של הקורבן עשויה לשים קץ למעשי האלימות.

      כמו שאצל הנוצרים נותנים את הלחי השניה אך האלימות לא חדלה.

        10/12/15 01:07:

      צטט: יעל מ 2015-12-09 18:49:10

      נגעת בסוגייה כל כך רלבנטית לימים האלה שבהם באמת יש המון אלימות חסרת גבולות מכיוונים שונים, מבית ומחוץ. מאוד מעניין נקודת המבט האישית שלך, ה"חוויה" האישית שלך שדרכה אתה מעביר את המסר

      תודה רבה לך, יעלי, על המילים החמות.

      גילויי האלימות חסרי הרסן, שמתגלים אצלנו לפעמים, בצוק העתים, הביאו אותי לכתיבת הפוסט ולהעלאת המקרה הפעוט, אך המשמעותי, מניסיוני שלי.

      חג אורים שמח, עמוס.

        9/12/15 18:49:
      נגעת בסוגייה כל כך רלבנטית לימים האלה שבהם באמת יש המון אלימות חסרת גבולות מכיוונים שונים, מבית ומחוץ. מאוד מעניין נקודת המבט האישית שלך, ה"חוויה" האישית שלך שדרכה אתה מעביר את המסר
        6/12/15 00:10:

      צטט: מיסיס הייד 2015-12-03 20:01:00

      איזה סיפור מחכים עמוס. תודה שהבאת.!

      נועה, תודה לך על שקראת והגבת.

      חג שמח, עמוס.

        5/12/15 23:44:

      צטט: באבא יאגה 2015-12-05 23:19:34

      זעמתי על מעשהו של המפגע ולרגע עלה בי הרהור שחבל שלא הרגו אותו במקום. במחשבה שנייה הצדקתי את הלוחמים שירו ברגליו ולא בראשו. - מזדהה עם דבריך

      תודה רבה, באבא יאגה.

      שבוע טוב, עמוס.

        5/12/15 23:42:

      צטט: נונבכרך 2015-12-05 20:07:03

      דבריך משקפים, בדרך פלסטית, מציאות שישראלים רבים מעדיפים להתעלם ממנה. לכן התעודדתי מדבריו של שי ניצן, פרקליט המדינה, שקבע כי ״ברגע שחלפה הסכנה והמחבל פגוע או אזוק - אסור לפגוע בו״. הדברים נאמרו בתחילת השבוע בפנייה לתלמידים במסגרת המיזם ׳אקדמיה ברשת׳. תודה לך ותודה לו.

      תודה רבה לך.

      אני שמח שכיוונתי לדעת גדולים.

      שבוע טוב, עמוס.

        5/12/15 23:41:

      צטט: אהובהקליין 2015-12-03 20:31:49

       עמוס היקר.


      אתה מעלה נושא חשוב.

      יישר כוח!


      האלימות  היא  תופעה שיש למגר אותה באמצעים חינוכיים

      החל מהגיל הרך.


      ישנם סרטים  רבים שהאלימות מככבת שם ווהשפעתה שלילית על הצופים.

      זו בעיה שיש לטפל בה.

       


      בברכה


      אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אני מסכים שאחת הדרכים היעילות לטפל באלימות היא חינוך. לא בדיבורים, אלא בדוגמה אישית.

      שבוע טוב, עמוס.

        5/12/15 23:19:
      זעמתי על מעשהו של המפגע ולרגע עלה בי הרהור שחבל שלא הרגו אותו במקום. במחשבה שנייה הצדקתי את הלוחמים שירו ברגליו ולא בראשו. - מזדהה עם דבריך
        5/12/15 20:07:
      דבריך משקפים, בדרך פלסטית, מציאות שישראלים רבים מעדיפים להתעלם ממנה. לכן התעודדתי מדבריו של שי ניצן, פרקליט המדינה, שקבע כי ״ברגע שחלפה הסכנה והמחבל פגוע או אזוק - אסור לפגוע בו״. הדברים נאמרו בתחילת השבוע בפנייה לתלמידים במסגרת המיזם ׳אקדמיה ברשת׳. תודה לך ותודה לו.
        3/12/15 20:31:

       עמוס היקר.


      אתה מעלה נושא חשוב.

      יישר כוח!


      האלימות  היא  תופעה שיש למגר אותה באמצעים חינוכיים

      החל מהגיל הרך.


      ישנם סרטים  רבים שהאלימות מככבת שם ווהשפעתה שלילית על הצופים.

      זו בעיה שיש לטפל בה.

       


      בברכה


      אהובה.

        3/12/15 20:01:
      איזה סיפור מחכים עמוס. תודה שהבאת.!
        3/12/15 00:33:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-12-02 19:51:56

      נכון. אתה צודק עמי. זרעי האלימות נטועים בנו עוד מימי האדם הקדמון. כשאני קוראת בדיוק עתה ב"ישראל היום" את סיפורי אלמנות הי"א במינכן ואיך חתכו לספורטאים את הבולבולים, אני אומרת שזה בהחלט יכול לקרות גם לנו...

      תודה רבה, רחלי.

      כשכתבתי את הסיפור, הדגמתי מקרה שנתקלתי בו אישית. יכולתי באותה מידה להביא את הדוגמה של מחמד אבו חדיר, הילד הערבי שנחטף, נרצח ונשרף בידי צעירים יהודים, שהשבוע שניים מהם הורשעו בדין, וגזר דינו של השלישי מתעכב.

      מאחל לכולנו שלא יהיו יותר דוגמאות כאלה מקרבנו.

      כל טוב, עמוס.

        2/12/15 19:51:
      נכון. אתה צודק עמי. זרעי האלימות נטועים בנו עוד מימי האדם הקדמון. כשאני קוראת בדיוק עתה ב"ישראל היום" את סיפורי אלמנות הי"א במינכן ואיך חתכו לספורטאים את הבולבולים, אני אומרת שזה בהחלט יכול לקרות גם לנו...
        2/12/15 18:05:

      צטט: sari10 2015-12-02 17:59:21

      עמוס,
      נהנתי לקרוא את הפוסט שלך.
      מסכימה איך כי עלינו לשמור על צלם האנושיות שלנו.


      מה שסיפרת בקשר לחוויות במלחמת יום הכיפורים?
      זה מקומם לשמוע,
      כיון שהייתי מצפה להתנהגות כזו מהאויבים שלנו ולא מאחד משלנו...

      אך מסתבר כפי שאמרת כי בכל אחד כנראה טמון משהו...

      שמשתחרר בנסיבות מסוימות.

       

      בקשר למחבלים המפגעים ברחובותינו?

      אני סבורה שצריך לירות על מנת להרוג ולא לפצוע.

      בעיני זה לא דומה כלל לסיפור התעללות בשבויים.

      לא חושבת שצריך להאכיל אצלנו אסירים מחבלים

      שבהזדמנות כזו או אחרת אולי ישחררו אותם במסגרת עיסקה... 

      תודה רבה, שרי.

      תגובת הבטן שלי דומה לשלך. אולם, כאשר אני מפעיל שיקולים ערכיים ואנושיים, אם אין סכנת חיים, צריך לנטרל ולאו דווקא להרוג, גם אם זה אומר לכלכל רוצחים בכלא.

      כל טוב, עמוס.

        2/12/15 17:59:

      עמוס,
      נהנתי לקרוא את הפוסט שלך.
      מסכימה איך כי עלינו לשמור על צלם האנושיות שלנו.


      מה שסיפרת בקשר לחוויות במלחמת יום הכיפורים?
      זה מקומם לשמוע,
      כיון שהייתי מצפה להתנהגות כזו מהאויבים שלנו ולא מאחד משלנו...

      אך מסתבר כפי שאמרת כי בכל אחד כנראה טמון משהו...

      שמשתחרר בנסיבות מסוימות.

       

      בקשר למחבלים המפגעים ברחובותינו?

      אני סבורה שצריך לירות על מנת להרוג ולא לפצוע.

      בעיני זה לא דומה כלל לסיפור התעללות בשבויים.

      לא חושבת שצריך להאכיל אצלנו אסירים מחבלים

      שבהזדמנות כזו או אחרת אולי ישחררו אותם במסגרת עיסקה... 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין