עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    אולף הקטן

    16 תגובות   יום חמישי, 19/11/15, 01:41

    אולׇף  הקטן

     

    אולף היה בן עשר כשנולד בן דודו הקטן אולף. מאז הוא נקרא אולף הגדול, ובן דודו -  אולף הקטן. כך קראו להם כולם, אפילו הוריהם.

    אולף הקטן גדל. הוא הלך וגבה, כתפיו התרחבו ושריריו תפחו. מקטנותו היה חייב לסייע להורים - היה קשה להתפרנס בכפר הקטן באיסלנד. לאמו עזר לטפל בגינה הקטנה שליד הבית והיה מדדה על רגליו הקטנות ומשקה במשפך את הצמחים. לאביו הדייג היה עוזר להתיר את הקשרים ברשתות, וכשגדל קצת יותר, היה יוצא עמו בסירה לדייג בלב הים.

    הוא נקרא עדיין אולף הקטן גם כשהיה בחור מגודל. הוא היה מתהלך בחולצות צמודות, שהבליטו את שריריו - בנות הכפר לא יכלו להתיק ממנו את עיניהן, והוא לא נשאר אדיש אליהן. עד מהרה הרגיש שמיצה את חייו בכפר. הסיפורים ששמע על נורבגיה, מכורת הוריו, ועל גרנלנד, שהתגלתה על ידי אריק האדום, הסעירו את דמיונו ונפשו נכספה להרפתקאות ולהפלגה אל מרחבי הים.

    יום אחד פשטה שמועה בכפר שהקפטן ליף אריקסון, מחפש אנשים שיצאו אתו להפלגה הרחק מערבה. ליף שמע מאביו, אריק האדום, שממערב לגרנלד משתרעת יבשת גדולה ורחבה והוא תכנן לחקור אותה. מתנדבים ויקינגים חסונים רבים הצטרפו למשלחת, אך אולף "הקטן" היה גבוה ורחב כתפיים מכולם. ליף התרשם ממנו והפך אותו לסגנו ויד-ימינו. הוא סייע לקפטן בכל, החל מטיפול במפרשים וכלה ביישוב סכסוכים בין האנשים.

     

    "אהוי, יבשה לפנים!", קרא הצופה מראש התורן.

    בהתרגשות רבה, התקרבו הספינות הוויקינגיות אל החוף, כאשר כל האנשים מצפים בכיליון עיניים להרפתקה על היבשה, אחרי ימים רבים של הפלגה בים.

    "אינני יודע מה, או מי, מצפה לנו בחופים אלה", אמר ליף אריקסון לאנשים שעל ספינת הדגל. "כולם חייבים לעטות קסדות ושריון ולשאת נשק, אך לא לעשות שימוש בנשק, ללא פקודה מפורשת".

    הפקודות הועברו גם לאנשים בשתי הספינות הנוספות.

     

    השמש עמדה באמצע השמים כאשר עגנו שלוש הספינות במפרץ לא גדול, והאנשים ירדו מזויינים אל החוף. עד מהרה הבחינו בקבוצת אנשים, שעמדו וצפו בהם מאחורי העצים.

    אולף ומספר אנשים נוספים, התקדמו כמה עשרות מטרים לפנים ובידיהם ארגזים. הם פרקו על החול מתכולת הארגזים - בדים צבעוניים, מראות ותכשיטים זולים. לאחר הפריקה, חזרו אחורה אל יתר הלוחמים.

    בצעדים מהוססים התקדמו הגברים מסבך העצים והתקרבו אל הארגזים. הם היו חשופי חזה ועורם החום בהק בשמש. בידיהם נשאו חניתות מעץ, ולחלקם היו קשתות ואשפתות חיצים. הם מיששו את הבדים ונבהלו ממה שנשקף אליהם מן המראות. הייתה זו פגישתם הראשונה עם אנשים מאירופה.

     

    ליף אריקסון התרשם שלא נשקפת לאנשיו סכנה, הן בגלל נחיתות כלי הנשק של הילידים ומספרם המועט יחסית, והן בגלל התדהמה והסקרנות שגילו. לא היה בהם דבר מאיים. הוא יצא לקראתם עם אולף ועם עוד מספר לוחמים גבוהים וחסונים ובתנועות ידיים סימן להם שכוונתם לשלום. הגברים נבהלו בתחילה וחזרו אל מחסה היער, אך סקרנותם גברה עליהם. אט, אט יצאו והתקרבו אל ליף אריקסון וחבורתו.

    הלוחמים הוויקינגים הושיטו להם את הבדים הצבעוניים, והם התקרבו עוד יותר וקיבלו מידיהם את המתנות. בשלב זה יצאו מספר זקנים מן היער, וכן מספר נשים, ובמהרה חגגו הילידים בצהלות את החידושים שהגיעו ממרחקים. הם עטו לגופם את הבדים, שיחקו במראות וקלטו בהן את אור השמש ואף סינוורו את חבריהם. גם גברים וגם נשים ענדו לצווארם את המחרוזות הצבעוניות והשמחה הייתה גדולה.

    מנהיג הילידים סימן לליף אריקסון שהם מוזמנים לבוא בעקבותיהם. לאחר צעידה קצרה הגיעו לכפר של אוהלים חרוטיים עשויים מפרוות איילים, שעשן היתמר מראש כמה מהם. אנשיו של ליף אריקסון התקבצו ברחבת הכפר, והוא עצמו, בחברת אולף ומספר לוחמים נוספים, הוזמנו לאוהלו של ראש הכפר.

    ראש הכפר וליף אריקסון החליפו ברכות, כל אחד בשפתו, וראש הכפר רמז שכולם מוזמנים לסעודה. גברי הכפר יצאו ליער וכעבור זמן חזרו עם שלל הציד – חזיר בר ושלושה תרנגולי הודו גדולים.

    נערכה כירה מן הבשר שניצלה באש המדורות, ואל הבשר התלוו מאכלי שורשים ומין משקה מר אך מרווה. בתום הארוחה הוזמן ליף אריקסון להתארח באוהלו של ראש הכפר, ואנשי חבורת הפיקוד, הוזמנו לאוהלי נכבדי הכפר. שאר האנשים לנו ברחבה, כאשר הילידים מספקים להם שמיכת מעורות חיות ציד.

    ליף אריקסון, אולף ושני מפקדי הספינות, זכו לאירוח כיד המלך. כל אחד מן האורחים זכה גם בבת של המארח, בתוספת לשמיכות. ליף אריקסון ואולף התאהבו בבנות מארחיהם. בת זוגו של אולף, פּוׄקׇפּֽרימה, בתו של סגן ראש הכפר, הייתה יפהפייה, בעלת עיני שקד ושער שחור כעורב, שהגיע עד למותניה. אחד מחשובי הלוחמים הילידים היה מאוהב בה וציפה לשאת אותה לאישה, אך פוקפרימה התאהבה באולף, הוויקינג הגבוה והחסון, והייתה מוכנה ללכת אתו באש ובמים. הלוחם היליד המאוכזב ניסה להמריד את חבריו כנגד הלבנים.

    "הם לקחו מן הנשים שלנו וכעת גם ייקחו מאתנו את האדמות שלנו ואת היער מקור מחייתנו", ניבא ולא ידע מה ניבא. כעבור כחמש מאות שנה זה אכן מה שקרה לילידים של יבשת אמריקה.

    חבריו לא שמעו לו, וברוב ייאושו פנה ליער והלך לחבור לשבט אחר.

    ליף אריקסון ואנשיו היו אסירי תודה לראש הכפר ולאנשיו על קבלת הפנים, והמשיכו לתור את הארץ עוד כשנה. כאשר החליטו לחזור, לקח ליף אריקסון גזע עץ חצוי לשניים, וכתב עליו בכתב הרוּנוׄת האיסלנדי, את תמצית ביקורו ביבשת החדשה.

    לאחר שדאג להשאיר את רישומו בהיסטוריה, שבו ליף אריקסון ואנשיו לאיסלנד, כאשר פוקפרימה, זוגתו של אולף, ובת ראש הכפר, זוגתו של ליף, עושות עמם את המסע. מאז ניתן למצוא באיסלנד גם אנשים ששערם שחור וצבע עורם יותר כהה.  

     

    הסיפור בדיוני, אולם ליף אריקסון (970-1020), בנו של אריק האדום, אכן הגיע בערך בשנת 1000 לספירה לצפון אמריקה, לניו-פאונדלנד שכיום בקנדה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/11/15 10:35:

      צטט: קוכליאה 2015-11-24 20:58:15

      הסיפור מסופר בקסם ובחן רב! אהבתי ונהניתי מאוד לקראו! תמשיך לכתוב! תודה(:

      תודה רבה, איריס.

      תגובתך מעודדת ואין ספק שאמשיך לכתוב.

      יום נעים, עמוס.

        24/11/15 20:58:
      הסיפור מסופר בקסם ובחן רב! אהבתי ונהניתי מאוד לקראו! תמשיך לכתוב! תודה(:
        22/11/15 14:39:

      צטט: עננות רכה 2015-11-22 14:31:54

      נהניתי מביקורי כאן .
      קסם של סיפור.

      תודה רבה.

      אני שמח שנהנית מן הביקור ומן הסיפור.

      את מוזמנת לשוב ןלקרוא עוד.

      שבוע טוב, עמוס.

        22/11/15 14:37:

      צטט: מיסיס הייד 2015-11-22 10:51:52

      סיפור מקסים וסוחף, תודה! :)

      תודה רבה לך על הביקור, על הכוכב ועל התגובה. את מוזמנת לשוב בכל עת.

      שבוע טוב, עמוס.

        22/11/15 14:31:

      נהניתי מביקורי כאן .
      קסם של סיפור.

        22/11/15 10:51:
      סיפור מקסים וסוחף, תודה! :)
        20/11/15 16:59:

      צטט: יסינראל 2015-11-19 22:12:36

      עמוס, הדמיון שלך סוחף לעולמות ולהיסטוריות שקראנו עליהם פסקה או עמוד. היכולת שלך להרחיב ולפתוח צוהר למה שנעלם מידיעתנו מעורר בי רצון לבקש ממך לחשוף עוד נראטיבים מושתקים, למשל מי ואיך היו הויקינגיות. הרי היו כאלו, אז מי יספר את הסיפור שלהן?

      תודה רבה, שושן.

      הנגיעה היחידה שלי לנושא נשי הוויקינגים היתה באתר "יורוויק", בעיר יורק שבאנגליה.

      מתחת לאדמת העיר נמצאו שרידי כפר ויקינגי, והאנגלים הפכו את הכפר התת-קרקעי לאתר תיירות. המבקרים עוברים בקרוניות דרך תחנות שונות בכפר, רואים את המראות, שומעים קולות והסברים, אך הדבר הזכור לי ביותר הוא הסרחון! כפר הדייגם מסריח מדגים ומעשן וזה הדימוי שנשאר לי מן הנשים הוויקינגיות.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        20/11/15 16:52:

      צטט: באבא יאגה 2015-11-20 12:22:15

      צטט: יסינראל 2015-11-19 22:12:36

      עמוס, הדמיון שלך סוחף לעולמות ולהיסטוריות שקראנו עליהם פסקה או עמוד. היכולת שלך להרחיב ולפתוח צוהר למה שנעלם מידיעתנו מעורר בי רצון לבקש ממך לחשוף עוד נראטיבים מושתקים, למשל מי ואיך היו הויקינגיות. הרי היו כאלו, אז מי יספר את הסיפור שלהן?

      תודה, עמוס, שושן עשתה את המלאכה היטב, אני מצטרפת לדבריה

       

      תודה רבה, אלאונורה.

      את מתנדבת לספר את סיפור הנשים של הוויקינגים? אינני יודע עליהן דבר.

      שבת שלום, עמוס.

        20/11/15 16:47:

      צטט: אהובהקליין 2015-11-19 18:47:08

       עמוס היקר.

      נהניתי מאד מהסיפור.

      הוא כתוב בחן וכישרון אדיר.

      יישר כוח!

      בברכה

      ובשורות טובות.

       

      אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      שמח שהסיפור שלי מצא חן בעינייך.

      שבת שלום, עמוס.

        20/11/15 12:22:

      צטט: יסינראל 2015-11-19 22:12:36

      עמוס, הדמיון שלך סוחף לעולמות ולהיסטוריות שקראנו עליהם פסקה או עמוד. היכולת שלך להרחיב ולפתוח צוהר למה שנעלם מידיעתנו מעורר בי רצון לבקש ממך לחשוף עוד נראטיבים מושתקים, למשל מי ואיך היו הויקינגיות. הרי היו כאלו, אז מי יספר את הסיפור שלהן?

      תודה, עמוס, שושן עשתה את המלאכה היטב, אני מצטרפת לדבריה

       

        19/11/15 22:12:

      עמוס, הדמיון שלך סוחף לעולמות ולהיסטוריות שקראנו עליהם פסקה או עמוד. היכולת שלך להרחיב ולפתוח צוהר למה שנעלם מידיעתנו מעורר בי רצון לבקש ממך לחשוף עוד נראטיבים מושתקים, למשל מי ואיך היו הויקינגיות. הרי היו כאלו, אז מי יספר את הסיפור שלהן?

        19/11/15 18:47:

       עמוס היקר.

      נהניתי מאד מהסיפור.

      הוא כתוב בחן וכישרון אדיר.

      יישר כוח!

      בברכה

      ובשורות טובות.

       

      אהובה.

        19/11/15 14:00:

      צטט: sari10 2015-11-19 08:16:07

      אז יש סוף טוב הכל טוב?
      איזה סיפור הרפתקאות....חיוך

      תודה רבה, שרי.

      דמייני לעצמך מסע בספינות מפרש מאיסלנד לכיוון אמריקה בשנת 1000 לספירה.

      זה כשלעצמו הרפתקה שקשה לתאר!

      סופ"ש נעים, עמוס.

        19/11/15 08:16:

      אז יש סוף טוב הכל טוב?
      איזה סיפור הרפתקאות....חיוך

        19/11/15 07:55:

      צטט: HagitFriedlander 2015-11-19 06:28:04

      סחפת אותי עם הסיפור ...כמו תמונות מסרט שנעו מול עיני הקוראות:)

      תודה רבה, חגית.

      יש סרטים על ויקינגים וייתכן שהם עמדו לנגד עיניי כאשר כתבתי.

      יש בסיפור גם רמזים לסיפורים מההתיישבות האירופית הראשונה באמריקה, בעיקר מווירג'יניה.

      כל טוב, עמוס.

        19/11/15 06:28:
      סחפת אותי עם הסיפור ...כמו תמונות מסרט שנעו מול עיני הקוראות:)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין