עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    החצר האחורית

    צדק זה עבודה קשה

    4 תגובות   יום ראשון, 15/11/15, 13:38

    כמידי שנה אני נדרשת לסוגיית המחאה, שהפכה בשבילי מעניין טרחני, לעניין רווחי, ועל כן משמח. כל שנה, בעונה היעודה, דור שלם דורש מחאה, ואני מוזמנת לכתוב או להופיע, במחאה זו או אחרת. משנה לשנה אני מעלה את מחירי מרכולתי. עניין של הצע וביקוש. מחאה הולכת חזק בשנים האחרונות. אם מישהו מרים גבה בעניין התשלום, אני זורקת לעברו שתי מילים בהגיה איטית, "צדק חברתי". ברצינות, מחאה זו עבודה, ועל עבודה יש לשלם. יותר מזה, מחאה זו לא סתם עבודה, זה המפלט האחרון של מוסיקאים אלטרנטיבים, המוזמנים תדיר למחות בחינם נגד כל מיני עוולות אופנתיות, בתחינה אל מצפונם הרגיש, ובחנופה לכישרונם הרב והאלטרנטיבי. הסיבה היחידה שהם מוזמנים, כמובן, היא כי הם היחידים שיש להם זמן פנוי לכך. קיסריה לא מחכה להם. בעצם, אף אחד לא מחכה להם, ולכן הם קלים להתפתות להבטחה,  שתמורת זיעת אפם וכישרונם החבוי, יקבלו חשיפה איכותית, במה מצפונית, תו תקן של המועדון הנכון, ומיליון מוחים שייחשפו אל המוסיקה. במקרה הטוב, אותם מיליון מוחים יורידו אח"כ את המוסיקה של האמן המצפוני חינם, הישר אל האייפד החדש שלהם, כיאה למעמד הביניים, המאובזר למשעי לעיתות מחאה. בכל מקרה, מחאה זה בון טון, בילוי חברתי איכותי ותרבותי, ספורט לאומי טרנדי וקייצי עם משנה סדורה וצפויה, וטיפול אנדרופיני בדיכאון הלאומי, כמו ריצת מרתון לשומקום, אבל עם אג'נדה.

     

    גם אני קיבלתי לאחרונה פניות רבות במיוחד להשתתף בכל מיני מחאות, ותאמינו לי, לא ידעתי שיש כל כך הרבה. מקוטג' עד כותל, מנשים עד אלוהים, מהומואים עד פליטים, משואה עד צבא, מירושלים עד ג'וז ולוז. מנטל אל נטל, ומטייקון אל טייקון, כוחם של המחאות עולה. אין דבר בעולם שאין בו רבב כלשהו שאי אפשר למחות נגדו. הכול הולך. כל מה שמעצבן. הריח. החום. היתושים. כל דבר הולך. חלומו של מוקי התגשם. אף אחד לא מדבר על שלום, וכולם מדברים על צדק. מדברים ומדברים ומדברים. וכך, בניגוד לימים כתיקונם, פתאום כולם רוצים אותי, שאדבר, שאשיר, שאביא אותה באיזו מחאה, על מה שבא לי, לא חשוב על מה.

     

    הביקוש הפתאומי הזה לכישורי המחאה שלי ריגש אותי מאוד כמובן, אך היה כל כך מוזר בעיניי, שהתחלתי לחשוד, ברוח הסרט "לחפש את שוגרמן", שאולי יש עולם מקביל לגלגלץ ולעיתון הנפוץ במדינה, עולם וורוד אך לא פחות מציאותי, של מחאות והפגנות, שבו אני כוכב גדול ומבוקש, ועדיין אינני יודעת על כך. ואם כך הדבר, זה אפילו יותר מוזר מהסיפור של שוגרמן, כי כבר כמה שנים אני מצהירה, בכל דרך אפשרית, ועל כל במה, שאינני חובבת מחאות באופן כללי, והפגנות אינן סוג הבילוי המועדף עליי, ושירים אינם יכולים לשנות את העולם, אולי רק להמתיקו מעט. המחאה היחידה שאי פעם התגייסתי אליה בלב מלא כוונה, היתה המחאה נגד עצמי. יצאתי בסיבוב הופעות ארצי, עם פסנתר שיכור ולב דואב, ומחיתי נגד עצמי, בכל כוחי, והקהל הריע ומחה כפיים, וביקש עוד ועוד מהדם האדום אדום הזה. יכול להיות שהצלחתי כ"כ במחאה נגדי, שהיה מי שראה בי הבטחה גדולה. לא חלילה הבטחה לחיים טובים, אלא הבטחה למחאה מוצלחת. ופה קבור הכלב כנראה. כי אחרי הכול, הצלחתה של הפגנת מחאה אינה נמדדת בשינוי שלשמו נועדה לכאורה, ובהשגת יעדיה המוצהרים, אלא ברייטינג שלה, בסחף, בחשיפה, באיכות ההפקה, ביצירתיות, בקופירייט, בסקסיות של התכנים והצועדים, ובעיקר, במחיאות הכפיים וברצועת הפירסומות. נדמה שהעם פשוט לקח את הציווי "צדק, צדק תרדוף" באופן מילולי מדיי, והוא מעדיף לרדוף אחרי הצדק בלי די, (מרתון, אמרנו), יותר מאשר לממש אותו. כי למי מבאי הפסטיבל הזה יש באמת כוח לממש את כל הצדק הזה, ועוד לשלם עליו מכיסו, אחרי שהמצלמות כבו, האדרנלין נחת, הפיקניק נגמר, והחורף בפתח? צדק זה עבודה קשה, הרבה יותר ממחאה.

     

    בקיצור, מפאת הדרישה הגואה לצדק בימים אלה, נעתרתי לכתוב את טור המחאה העונתי שלי, וכמו תמיד, ברגע האמת, מצאתי עצמי אובדת עצות, ונטולת כל רגש מחאה בקרבי, ולא בגלל שהחיים שלי טובים ושומדבר לא מרגיז אותי באמת. להפך. מה שמבאס את יצר המחאה שלי זו הידיעה שהטור הזה, כמו המחאה, אינו הולך לשנות את העולם, אפילו לא קצת. אבל הסיבה שאני כאן בכל זאת, מוחה נגד "המחאה כספורט לאומי", למרות חוסר התוחלת שבכך, זה בגלל שמשלמים לי על זה. ובשביל מוסיקאית אלטרנטיבית שמסרה את נפשה להורדה חינם, זו כבר חתיכת צדק של ממש.

     

    (המאמר פורסם בפלייבוי, ז"ל, ועודו רלוונטי).

     

    מחנה המוסיקה, להאזנה ולהורדת המוסיקה שלי.

     

    ''



    בואו ניפגש פנים אל פנים:
    יום ראשון 22.11.15 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק
    לפרטים, הנה כאן. 

     

     אני גרה בפייסבוק.

    ולפעמים גם קצת באינסטרגם.

    הספר שלי, "ליקוי מאורות", רומן קיצון על אהבה וזה, ניתן לרכישה ישירות ממני או באינדיבוק (עותק פיזי ודיגיטלי).

    פנויה להצעות משתלמות, בכתיבה ובמוסיקה.

     


    הצליחו והצילו!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/15 12:52:

      ממש תעשייה אמיתית!

      על גבירתי לשקול ברצינות הנפקה בבורסה – של ניו יורק

      כמובן – של חברה בע"מ למתן שירותי מחאה.

      בהחלט אספקט חדש ומעניין של אגדת ההיי-טק הישראלית!

      הביקוש הגדל והולך למחאה מוצלחת, בשילוב עם כישורי

      הכתיבה שלך... אני מנבא שרק השמיים יהיו הגבול להצלחתך!

      כה לחי!

      :-)

        16/11/15 13:15:
      בהצלחה.
        16/11/15 13:07:

      תודה, נערת ליווי. מחכה לך :)

        15/11/15 16:38:

      (בלי נדר)

      נפגש בלבונטין.

       

      ושיהיה בהצלחה !! :-)

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין