עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    גילויי אנושיות

    8 תגובות   יום רביעי, 28/10/15, 10:56

    גילויי אנושיות

     

    בימים אלה, כשגל הטרור עדיין לא נעלם ומדי יום אנו שומעים על דקירות וניסיונות דקירה, נזכרתי במאורעות תרפ"ט.

     

    "אנחנו מתכוונים לנסוע בקיץ לצרפת", אמרתי לידידי עזיז, המפקח על בתי הספר במזרח ירושלים, "ואני זקוק לשק שינה נוסף".

    "אני מכיר מישהו שיש לו ושיוכל לעזור לך", אמר לי מועלם, עוזרו של עזיז, כששמע מה שאמרתי.

    מועלם היה פקיד ותיק במחלקה לערבים של המשרד, ובשנת 1972, חמש שנים לאחר איחוד ירושלים, הכיר את ירושלים המזרחית על בוריה ורכש הרבה חברים וידידים בעיר.

    "למי אתה מתכוון?" שאלתי.

    "מישהו ממשפחת חמורי מחברון", אמר. "היום הוא גר בירושלים ויש לו הוסטל לתיירים צעירים, מחוץ לשער שכם".

     

    בתום יום העבודה, יצאנו, מועלם ואני, ממשרדינו, ששכנו בצריף מאחורי "בית החולים האיטלקי" - בניין מפואר שהוסב לבניין משרדים של משרד החינוך - וצעדנו ברגל לעבר האכסניה.

    כשהגענו, התברר לי שהאכסניה שוכנת במרחק לא רב ממסעדת "תרנגול הזהב", שלא פעם הייתי אוכל בה. בשנים האחרונות לא ראיתי יותר את המסעדה וגם לא את האכסניה. האמת היא – לא חיפשתי.

     

    "אתה יודע שמשפחת חמורי הצילה יהודים בחברון בפרעות של 1929?" שאל מועלם.

    "לא שמעתי על המשפחה הזאת", עניתי.

    "כן, הם הצילו יהודים וסבלו לא מעט בגלל זה".

     

    בזמני לימדתי בבית הספר התיכון גם על מאורעות תרפ"ט, וידעתי שהיו ערבים שהצילו יהודים, אך לא ידעתי פרטים. התמונה התבררה לי מאוחר יותר, מן המרשתת: "באותו יום נטבחו 59 יהודים. עוד שמונה מתו מפצעיהם מאוחר יותר. כשליש מן ההרוגים (24 במספר) היו תלמידי ישיבת חברון. 44 נפצעו קשה ו-21 נפצעו קל.  263יהודים ניצלו על ידי שכניהם הערבים (ההדגשה שלי, ע.נ.)."

    תיאורי הטבח הם מזוויעים. לא ייאמן שבני אדם יכולים להיות כה אכזריים. התוצאה החמורה של הטבח, בנוסף לאבדות הקשות, הייתה חיסולה של הקהילה היהודית בחברון, למשך עשרות שנים.

     

    כיום, באוקטובר 2015, כשגל טרור מציף את הארץ ופעם נוספת מונפים סכינים לדקור יהודים בצעקות "אללהו אכבר" ו"אׅטֽבׇּח אל-יהוד", שוב משתלטת התדמית של הערבים כרוצחים חסרי תקנה, וחוזר ונשמע הביטוי "ערבי טוב הוא ערבי מת", למרות חוסר התקינות הפוליטית.

    באווירה זאת נזכרתי בסיפורו של חמורי בעל האכסניה ובמעשה החסד שעשתה משפחתו עם היהודים שהתגוררו בביתם. חיפשתי וגיליתי את הפרטים שלא היו ידועים לי בהיותי מורה.

     

    המקרה הידוע ביותר של מי שהציל יהודים בגבורה במאורעות תרפ"ט בחברון, הוא ערבי מבוגר בשם אבו-שאקר. מצאתי במרשתת מספר ציטוטים על גודל מעשהו, רובם ככולם לקוחים מספרו של עודד אבישר – "הטבח בחברון". להלן אחד הקטעים:

    ''הפורעים הגיעו. שמענו אותם נוהמים נהימות רצח. שמענו אותם רושפים שנאה ולהט דמים. שמענו גם את קולו של אבו-שאקר: 'הסתלקו מכאן! פה לא תיכנסו! פה לא תהרגו!' הם דחפו אותו. הוא היה זקן, אולי כבן שבעים וחמש, אבל היה לו גוף חזק. הוא נאבק. השתטח על פתח הבית, ליד הדלת. הוא זעק אליהם: 'רק על גופתי המתה תעברו פה! רק על גווייתי!, אחד הפורעים הניף את סכינו על רגלו של אבו-שאקר וצעק: 'אני אהרוג אותך, בוגד!'
    אבו-שאקר לא נבהל: 'הרוג! הרוג! פה נמצאת המשפחה של הרב (משפחת סלונים,  ע.נ.), שהיא המשפחה שלי! הרוג! לא אזוז!' הסכין הונחתה. רגלו של אבו-שאקר נקרעה. דמו שתת. הוא לא השמיע גניחות כאב. הוא לא זעק. רק אמר: 'חתוך! אני לא זז!'. הפורעים התייעצו. הייתה שנייה של שקט. אחר כך שמענום מסתלקים. ידענו שניצלנו. רצינו להכניס את מצילנו הביתה, לחבוש אותו, להודות לו. הוא סירב. אמר אולי יבואו אחרים. תפקידו עדיין לא נסתיים".

    מקרהו של אבו-שאקר הוא מעשה אמיץ ואצילי, אך הוא התפרסם גם בגלל הייחוס של בני משפחת הרב סלונים שהציל. אחת הניצולות נישאה ברבות הימים ליוסף בורג, מנהיג חשוב של המפד"ל, ששירת שנים רבות בכנסת ובממשלה.

     

    אבו-שאקר לא היה הצדיק היחיד....בחברון:

    "גבורתו של אבו-שאקר לא הייתה מחזה שכיח בחברון של אותו היום..... נמצאו מעט מאוד חסידי אומות עולם חברוניים. אבו-שאקר היה אחד מהם. תודות לו, שרד ענף שלם של משפחות סגל ושפירא. ענף שמאות מצאצאיו חיים כיום בינינו, בארץ ובחו''ל". 

     

    על פעלה של משפחת חמורי, מבין הצדיקים הנוספים בחברון, מצאתי במרשתת עדות של אוריאל אביעד (גוזלן):

    "משפחתה של אמי, שבע נפשות, ניצלו באותו יום שישי בו פרצו המאורעות, כאשר משפחתו של בעל הבית שלהם, משפחת חמורי, פינתה אותם מביתם בטנדר, העבירה אותם אליה והסתירה אותם במרתף בכרם שלהם, מחוץ לעיר". 

     

    באכסניה של מר חמורי הוא קיבל אותנו במאור פנים ובכיבוד כמיטב המסורת של הכנסת האורחים אצל הערבים. על השולחן העמיס פירות ודברי מתיקה. אני בקשתי וקיבלתי תה נענע ריחני בכוס. לעצמו ולמועלם הביא פׅנג'אן (למעשה – אׅבּֽריק) קפה עם הל, ושני ספלים קטנים.

    מארחנו היה ממוצע קומה, בעל שיער מאפיר במקומות שעליהם לא השתלטה הקרחת. פניו היו כמעט ללא קמטים ועיניו שחורות ובורקות.

    שוחחנו על דא ועל הא. בין היתר סיפר המארח על הצלת היהודים בחברון בידי בן משפחתו – סיפור כמעט זהה לסיפור הנ"ל על אבו-שאקר.

     

    "איזה שק שינה אתה מחפש?" שאל המארח לאחר שמיצינו את נושאי השיחה.

    "אנחנו נוסעים לצרפת וגם להרי האלפים, ואנחנו צריכים שק שינה חם".

    שק השינה שלי היה שק שינה ישן בצבע חאקי צבאי דהוי, ועבור רעייתי רציתי שק שינה יותר רציני.

    "יש לי בדיוק מה שאתה מחפש", אמר. "תייר מגרמניה השאיר לי אותו".

    הוא נכנס פנימה וחזר עם שק שינה, שנראה ממש כמו חדש, כחול בוהק מבחוץ ואדום קטיפתי מבפנים, ממולא בסיבים סינתטיים, וקל-משקל.

    הוא נקב במחיר זול, שהסכמתי עליו מבלי להתמקח, והוא הוסיף לי במתנה גם אולר צבאי שוויצרי – ויקטורינוקס.

     

    בטיול בצרפת ישנו מדי פעם בשקי שינה, כשלא נמצא לנו מלון שמחירו מתאים לכיסנו. שק השינה הכחול הוכיח את עצמו אז, ובטיולים רבים שבאו בעקבותיו. אולם, ברבות השנים, הרוכסן הארוך שלו התקלקל, וכיום הוא משמש כשמיכה לאורחים.

    גם האולר השוויצרי ליווה אותנו בטיולים רבים, ועד היום הוא מונח במגירת שולחן העבודה שלי, ומשמש אותי, באפשרויותיו המרובות, בכל עת מצוא.

     

    סיפורם של הערבים המעטים, שהצילו את שכניהם היהודים במאורעות תרפ"ט , ראוי להישמע בכל עת, ונראה לי שהוא עשוי לשים בפרופורציה את האירועים הקשים שקורים כיום.

    לא כל הערבים הם סכינאים רוצחים!

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/11/15 19:36:

      צטט: אהובהקליין 2015-11-01 18:01:47

       עמוס היקר.

      תודה להבאת  הפרטים על אותם ערבים טובים.

      אני בהחלט מעריכה אנשים טובי לב.

      אתה כותב באופן מעניין ונאה.

      יישר כוח!

      בשורות טובות.

      בברכה

      אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      אני משוכנע שיש ערבים טובים, כשם שיש יהודים רעים. זה טיבה של קבוצה אתנית, שמצויים בה אנשים שונים ולא כולם הם מקשה אחת.

      אני מקווה שראייה מאוזנת את מי שעומדים מולנו, תמתן את ההכללות השליליות ואת הקיצוניות, אצל מי שלוקים בהן היום.

      שבוע טוב, עמוס.

        1/11/15 18:01:

       עמוס היקר.

      תודה להבאת  הפרטים על אותם ערבים טובים.

      אני בהחלט מעריכה אנשים טובי לב.

      אתה כותב באופן מעניין ונאה.

      יישר כוח!

      בשורות טובות.

      בברכה

      אהובה.

        31/10/15 17:26:

      צטט: יסינראל 2015-10-31 09:18:43

      עמוס, אתה יודע לכתוב על הודים וכעת גם על ערבים, בעצם על אנשים. וזה קשור לשק"ש. הכול מחובר ואנושי. מעניין לנדוד איתך בעולמות היסטוריים, בנופים גיאוגרפיים והומניים.

      תודה רבה, שושן ומעין.

      אתן תמיד מוזמנות לבקר ולבקר.

      שבוע טוב, עמוס.

        31/10/15 17:20:

      צטט: נונבכרך 2015-10-30 19:39:29

      הכתיבה היפה השקופה והמדוייקת שלך מתמעטת והולכת במקומותינו. היא מזכירה לי את סיפוריו של הסופר, הנשכח יש לומר, יצחק שמי (שין קמוצה, כמו כינוייה של דמשק, בערבית), יליד חברון. אנטון שמאס אמר עליו שהוא הסופר היהודי היחיד שתיאר את הערבים כפי שהם, על הטוב ועל הרע. אבל שמאס עזב את הזירה ו'נמלט' לארה"ב.

      תודה רבה.

      את חטאי אני מזכיר היוםחיוך, לא קראתי מה שכתבו יצחק שמי ואנטון שמאס.

      אני מקווה שיהיו עוד קולות שפויים רבים, שיצננו את ההתלהמות ויאירו את פניה השונים של פרשת יחסינו עם אויבינו/שכנינו/בני דודינו הערבים.

      שבוע טוב, עמוס.

        31/10/15 09:18:

      עמוס, אתה יודע לכתוב על הודים וכעת גם על ערבים, בעצם על אנשים. וזה קשור לשק"ש. הכול מחובר ואנושי. מעניין לנדוד איתך בעולמות היסטוריים, בנופים גיאוגרפיים והומניים.

        30/10/15 19:39:
      הכתיבה היפה השקופה והמדוייקת שלך מתמעטת והולכת במקומותינו. היא מזכירה לי את סיפוריו של הסופר, הנשכח יש לומר, יצחק שמי (שין קמוצה, כמו כינוייה של דמשק, בערבית), יליד חברון. אנטון שמאס אמר עליו שהוא הסופר היהודי היחיד שתיאר את הערבים כפי שהם, על הטוב ועל הרע. אבל שמאס עזב את הזירה ו'נמלט' לארה"ב.
        30/10/15 13:48:

      צטט: sari10 2015-10-30 09:19:31

      תמיד יש גם אנשים טובים...
      הלוואי ויהיו הרבה כאלו.

      תודה רבה, שרי.

      מסכים - הלוואי וירבו האנשים הטובים והלוואי שהם יהיו אלה שיתנו את הטון. אותי מדאיגים האנשים הרעים, שלמרות היותם מיעוט, הם שקובעים את סדר היום הציבורי.

      שבת שלום, עמוס.

        30/10/15 09:19:

      תמיד יש גם אנשים טובים...
      הלוואי ויהיו הרבה כאלו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין