עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ומה למדנו מזה?

    14 תגובות   יום שבת, 17/10/15, 18:11

     ומה למדנו מזה?

     

    כאשר בארץ משתולל גל פיגועים - בפרט בירושלים - שגורמים אינטרסנטים מכנים אותו אינתיפאדה, נזכרתי באירוע שקרה לנו לפני כשנתיים בעיר נצרת (פורסם ב"קפה" ב-6.9.13).

     

    הגבר הערבי הצעיר וגדול הגוף, לבוש בגופיה שחורה שהבליטה את כתפיו הרחבות, את קיבורות ידיו המקועקעות בצפיפות עד המרפק ואת שריריו התפוחים, עמד בחנותו הקטנה שעל הכביש הראשי, ובידו סכין ממורטת. הוא קיצץ ירקות וניסה למכור שווארמה ופלאפל לעוברים והשבים. לא היו קונים בחנותו וגם המסעדה הגדולה יותר שלידו הייתה ריקה מקונים. מראהו לא הזמין לקנות דווקא אצלו. אולם כשהתקרבנו, נפנה אלינו וברך אותנו לשלום במאור פנים והזמין אותנו אליו. התרשמנו ממאור פניו של המקועקע והחלטנו לסעוד את נפשנו אצלו.

    הייתה שעת צהרים חמה, והגענו אליו די מותשים, רעבים וצמאים, לאחר טיול ארוך ומהנה בעיר נצרת. מכוניתנו חנתה לא רחוק מחנותו הקטנה.

     

    הזמנו פלאפל, ובעודנו אוכלים ושותים, הבטנו בתנועה הדו-כיוונית הצפופה, ותהינו איך ניתן בכלל לחזור על עקבותינו.

    "היכן יש צומת או כיכר שאפשר להסתובב בה על מנת לחזור לכיוון צמת המוביל?" שאלנו את בעל החנות.

    "אין", אמר, "אתם צריכים לעשות פה סיבוב פרסה. אם לא, זה ייקח לכם חצי שעה יותר".

    "אבל התנועה כל כך צפופה", אמרנו, "איך אפשר להשתלב לכיוון ההפוך, מבלי לעצור אותה?"

    "אני אעזור לכם", אמר, "איפה המכונית שלכם?"

     "הנה פה, המאזדה הלבנה", הצבענו על המכונית.

     

    נכנסנו למכונית והתנעתי. בעל החנות שהלך בעקבותינו, התכופף לעבר החלון ואמר:

    "חשבתי שאני אנהג. אבל טוב, אני אכוון את התנועה".

    בעודו מדבר, הבחנתי במכונית אחרת, כעשרים מטרים במורד הרחוב, מנסה להשתלב לכיוון ההפוך – בדיוק כמו שבעל החנות הציע לנו.

    ידידנו החדש אכן דאג לתנועה, ואני ניצלתי את העזרה והשתלבנו בדרך חזרה תוך פחות מעשר דקות. במכונית שנאלצה לעצור בגללי בדרכה אל מרכז העיר, ישב בחור ערבי צעיר, אך במקום לגעור ולקלל על עיכובו, הוא חייך אלי בהבנה ובנעימות. הודינו לבעל החנות שעזר לנו, והתחלנו שוב בזחילה, הפעם צפונה.

     

    מתברר שיש הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשון. בעל החנות, למרות מראהו המאיים, היה מוכן לזנוח את חנותו ולהקדיש לנו מזמנו, ואולי אף להפסיד לקוח מזדמן.

     

    ומה למדנו מזה?

    במישור האנושי/האישי קיימת עזרה הדדית כבני אדם, ללא הבדל השתייכות לאומית, או דתית, וניתן לקיים הידברות ושיתוף פעולה בין יהודים לערבים.

     

    ואידך זיל גמור.....

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/15 00:34:

      צטט: אהובהקליין 2015-10-22 18:52:34

       נהנתי לקרוא את  כתיבתך הנפלאה.

      מתברר שגם אצל הערבים ישנם אנשים טובים שיודעים בהחלט לכבד  את הזולת.

      אני עצמי נתקלתי באנשים טובים כאלה.

      מכאן שאתה צודק בדבריך.

       

      בברכה

      ובשורות טובות.

       

      אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      בכל קבוצת אנשים ניתן למצוא מגוון של טיפוסים, וכמובן, גם בין מי שמוגדרים כאויבים יש אנשים טובים. למשל, הזדמן לי להכיר משפחה ערבית בירושלים, שבימי מאורעות תרפ"ט (1929), אחד מהם נתן מקלט לשכניו היהודים והגן עליהם בגופו.

      הבעיה אינה במישור הפרטי, אלא הלאומי, ונקווה שיימצא בו פיתרון, אם כי קשה לראות אותו בעתיד הקרוב.

      כל טוב, עמוס. 

        23/10/15 00:27:

      צטט: עצבן 2015-10-22 22:31:29

      יש לי לא מעט סיפורים מאין אלה, לדוגמה כאשר נתקענו עם מכונית בין רמת ישי לצומת המוביל - והיחידים שעצרו והושיטו עזרה היו הבדואים (מבית זרזיר).

       

      מאוד קשה להסיק מזה מסקנות. בפועל יש לא מעט מקרים בהיסטוריה של אנשים שקיימו יחסי שכנות תקינים אבל כאשר עלו השאלות הלאומיות\ דתיות כל הפסטורליה הזו נקרעה בבת אחת (בעבר הקרוב יש לנו את מזרח אוקריינה ואת יגוסלביה לשעבר).

       

      לפחות בחלק מהמקרים (כמו יגוסלביה שהתפצלה ואירלנד) פשרה פוליטית הצליחה לפתור את הקונפליקטים הלאומיים - ואזורי הקרבות הללו החלו לפרוח. במקרה שלנו נראה שאיש (כבר) לא מעוניין בפשרה, ולכן הקונפליקטים הלאומיים לוחשים כמו גחלים ומדי פעם מתפרצים. בהחלט מגיע שאפו ענק לאותם מתי מעט שגם בזמנים אלימים מעדיפים לראות את בן הלאום (דת) האחר קודם כל כאדם ורק אחר כך כאויב. אבל תסכים איתי שככל שהאלימות גוברת זו הופכת להיות משימה יותר ויותר קשה.

      תודה לך, על הביקור ועל התגובה.

      המקרה/ים הבודד/ים אינו/ם יכול/ים ללמד על הכלל, כמובן.

      אני מאמין שמנהיגות אמתית ואמיצה עשויה לשנות מציאות, גם אם היא קשה מאד. מנהיגותו של בן-גוריון בתקופת הקמת המדינה היא אחת הדוגמאות.

      לא נותר לנו אלא לקוות....

      כל טוב, עמוס.

        22/10/15 22:31:

      יש לי לא מעט סיפורים מאין אלה, לדוגמה כאשר נתקענו עם מכונית בין רמת ישי לצומת המוביל - והיחידים שעצרו והושיטו עזרה היו הבדואים (מבית זרזיר).

       

      מאוד קשה להסיק מזה מסקנות. בפועל יש לא מעט מקרים בהיסטוריה של אנשים שקיימו יחסי שכנות תקינים אבל כאשר עלו השאלות הלאומיות\ דתיות כל הפסטורליה הזו נקרעה בבת אחת (בעבר הקרוב יש לנו את מזרח אוקריינה ואת יגוסלביה לשעבר).

       

      לפחות בחלק מהמקרים (כמו יגוסלביה שהתפצלה ואירלנד) פשרה פוליטית הצליחה לפתור את הקונפליקטים הלאומיים - ואזורי הקרבות הללו החלו לפרוח. במקרה שלנו נראה שאיש (כבר) לא מעוניין בפשרה, ולכן הקונפליקטים הלאומיים לוחשים כמו גחלים ומדי פעם מתפרצים. בהחלט מגיע שאפו ענק לאותם מתי מעט שגם בזמנים אלימים מעדיפים לראות את בן הלאום (דת) האחר קודם כל כאדם ורק אחר כך כאויב. אבל תסכים איתי שככל שהאלימות גוברת זו הופכת להיות משימה יותר ויותר קשה.

        22/10/15 18:52:

       נהנתי לקרוא את  כתיבתך הנפלאה.

      מתברר שגם אצל הערבים ישנם אנשים טובים שיודעים בהחלט לכבד  את הזולת.

      אני עצמי נתקלתי באנשים טובים כאלה.

      מכאן שאתה צודק בדבריך.

       

      בברכה

      ובשורות טובות.

       

      אהובה.

        22/10/15 11:56:

      צטט: יעל מ 2015-10-22 11:33:18

      בשורה התחתונה, באמת כולנו פשוט בני אדם!! .........

      תודה רבה, יעלי.

      הבעיה במישור המדיני/פוליטי היא, שבני האדם המנהלים את העניינים - "המנהיגים" - מונעים על ידי שיקולים של כבוד, יוקרה, תדמית, כוח, ומי יודע מה עוד, ואינם בונים על הרגשות הפשוטים של רוב בני העם. קל מאד להסית ולהלהיב אל מול אויב, אמתי, או מדומה.

      כל טוב, עמוס.

        22/10/15 11:33:
      בשורה התחתונה, באמת כולנו פשוט בני אדם!! .........
        19/10/15 23:33:

      צטט: HagitFriedlander 2015-10-19 21:20:13

      כמה ימים לפני שהמדינה התקלחה באירועים הפוגעניים, טיילתי בנצרת ובסופו של יום יצאתי ממש באותה תחושה שאתה תיארת בסיפורך האנושי ומחמם הלב...עכשיו לצערי יקח זמן עד יעבור זעם...

      תודה רבה, חגית.

      תמיד נמצאים הקיצוניים שדואגים לשמור על האש בוערת.

      לצערי, גם אני חושש שיארך הזמן עד שנגיע אל המנוחה והנחלה.

      כל טוב, עמוס.

        19/10/15 21:20:
      כמה ימים לפני שהמדינה התקלחה באירועים הפוגעניים, טיילתי בנצרת ובסופו של יום יצאתי ממש באותה תחושה שאתה תיארת בסיפורך האנושי ומחמם הלב...עכשיו לצערי יקח זמן עד יעבור זעם...
        19/10/15 18:29:

      צטט: סיגל ש. 2015-10-19 17:22:19

      אהבתי. "במישור האנושי/האישי קיימת עזרה הדדית כבני אדם" - אני חווה את זה על בסיס יומי. במישור הפוליטי קשה לי לראות פתרון. כל אחד רוצה את האדמה... נקווה לטוב. המשך שבוע יותר טוב.

      תודה רבה לך, סיגל, וברוכה הבאה.

      15 שנה עבדתי עם ערבים והתפתחו ביני לבינם לא מעט ידידויות  שחלקן נמשכות עד היום.

      במישור הפוליטי אכן קיימת בעיה רצינית. שתי קבוצות טוענות לזכות על אותה כברת ארץ. יש בינינו ששוללים מהפלסטינים את השם "עם", והם אכן עם צעיר מאד. התודעה הלאומית הפלסטינית מופיעה לראשונה בראשית המאה העשרים. יש בין הפלסטינים הפלסטינים כאלה השוללים מאתנו את השם "עם" וטוענים שאנחנו דת בלבד. יתר על כן, כמו מכחישי השואה, יש ביניהם כאלה המכחישים כל קשר שלנו אל הארץ, אל ירושלים ואל הר-הבית, ועל כן, מבחינתם, שנטבע כולנו בים, העיקר שלא נהיה פה.

      כדי שיוכל בסופו של דבר להתקיים מצב של שלום בינינו, שני הצדדים צריכים להכיר בלגיטימיות של תביעות הצד השני ולהיות מוכנים להתפשר על מימוש חלק מן הזכויות.

      לצערי, במצב הנוכחי, קשה לי לראות מתי זה יתממש.

      כל טוב, עמוס.

        19/10/15 17:22:
      אהבתי. "במישור האנושי/האישי קיימת עזרה הדדית כבני אדם" - אני חווה את זה על בסיס יומי. במישור הפוליטי קשה לי לראות פתרון. כל אחד רוצה את האדמה... נקווה לטוב. המשך שבוע יותר טוב.
        17/10/15 23:41:

      צטט: נונבכרך 2015-10-17 20:54:32

      ראוי להעביר את החווייה הטובה שנרקמה ביחסים האנושיים/אישיים גם למישור הפוליטי. השאלה היא אם יש מי שמעוניין. בשני הצדדים.

      תודה רבה, נון, על הביקור, על הכוכב ועל התגובה.

      אכן מן הראוי שהראייה השפויה תדריך את המנהיגות הפוליטית בשני הצדדים.

      אולם לדאבוני, על פי תפישתי, במישור הפוליטי מטבע הדברים פועלים פוליטיקאים, ואותם מעניינים התדמית והכוח. מעטים "אנשי הציבור", שמוכנים להקריב כבוד ושררה למען ערכים ואידיאלים שאינם פופולרים.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        17/10/15 23:33:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-10-17 20:03:09

      מצחיק לקרוא את זה תוך שמיעת החדשות של שעה שמונה בטלויזיה.

      תודה רבה, רחלי.

      זו אינה סאטירה, אלא פן אחר של המציאות, הפן השקט, שאינו מגיע לכותרות.

      דווקא באווירת הנכאים של גל הטרור, כדאי לראות בקצה המנהרה את האור.

      כל טוב, עמוס.

        17/10/15 20:54:
      ראוי להעביר את החווייה הטובה שנרקמה ביחסים האנושיים/אישיים גם למישור הפוליטי. השאלה היא אם יש מי שמעוניין. בשני הצדדים.
        17/10/15 20:03:
      מצחיק לקרוא את זה תוך שמיעת החדשות של שעה שמונה בטלויזיה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין