עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ריבת ענבי מוסקט

    10 תגובות   יום ראשון, 11/10/15, 10:37

    ריבת ענבי מוסקט

     

    ישבתי בלי נוע ובהיתי בפרוסת הלחם הכפרי שבצלחתי. הייתי אכלן גרוע וגם קצת ביישן, והייתה זו הפעם הראשונה שנשארתי לבדי אצל המשפחה המארחת.

    אריק, בן גילי, וגם נוגה אחותו הגדולה, מרחו על הפרוסות שלהם עיסה שחורה וסמיכה מתוך צנצנת גדולה שהעמידה אמם לפנינו. 

    "תאכל, עמוס'קה, תאכל", אמרה אמא של אריק, "זה טוב. זאת ריבת ענבים שרקחתי בעצמי".

    אני הוספתי לבהות, פעם באריק ופעם בנוגה, האוכלים בכל פה ונהנים עד אין קץ.

    "אם הם כל כך נהנים", חשבתי לעצמי, "אולי כדאי גם לי לנסות?"

    מרחתי על הפרוסה את מה שהעלה הסכין.....ונגסתי. לריבה היה טעם מיוחד במינו בתוספת ארומה עדינה - טעם גן עדן. מאז, בכל פעם שהייתי חוזר אליהם לביקור, הייתי מזמין פרוסה עם ריבת ענבי מוסקט שחורים.

    בכל שנותיי, והן רבות מאד, לא בא אל פי, כטעם הריבה של אמו של אריק.

     

    משפחתו של אריק גרה במושבה קטנה על הר הכרמל, בדרך ואדי מלח. בעת המאורעות, שכונו "המרד הערבי הגדול", בשנים 1936-9, שירת אבי ביחידת הנוטרים שהופקדה על אבטחת המושבה, ואמי הייתה המבשלת של היחידה. כך הכירו, התאהבו ונישאו, וכך באתי לעולם.

    כשהייתי בן שנה, עברנו למושבה אחרת, אך הוריי המשיכו לשמור על קשר עם החברים הוותיקים. מדי פעם היינו חוזרים לבקר במושבה הקטנה, והחברים גם היו באים אלינו. כמעט בכל קיץ, מאז היותי בן ארבע, הייתי מתארח מספר ימים לבדי אצל הוריו של אריק. נהניתי לטייל ברחוב היחיד שחצה את המושבה, לצפות בבתים הישנים המסתתרים בצל העצים העבותים ולהריח את זבל הפרות על הכביש. נהניתי גם מן הרפת של המשפחה, מן הפרות ומריח הזבל שלהם (זהה לזה שברחוב), וגם נהניתי מריח הגבינה שעלה מחצרו של השכן, שהתפרנס מייצור גבינות.

    היינו חבורת ילדים במושבה הקטנה - מספר בנים ובת אחת - כולנו בערך בני אותו גיל. היינו משחקים בחצרות, ברחוב, ולפעמים גם בצדי הדרך הראשית, המחברת את הים והשפלה עם עמק יזרעאל. היה זה בראשית שנות הארבעים, ימי טרום-מדינה, ולפעמים הייתה משאית של חיילי הוד מלכותו עוצרת בצד הדרך. החיילים שהיו יורדים להתפנות ולשתות מים במושבה, היו מתעכבים לידינו ומכבדים אותנו בשוקולד ובממתקים – חוויה אמתית.

     

    בקיץ ביקשתי מבננו שיביא לי מן השוק שני קילו ומחצה של ענבי מוסקט שחורים, על מנת להכין מהם ריבה, בתקוה שהשנה אצליח לשחזר את הטעם של ריבת הענבים שהייתי אוכל לתיאבון בביקוריי הקיציים במושבה הקטנה שעל הכרמל.

    התאכזבתי.

    כבר בעת ההכנה ראיתי שלא כל הענבים ממש שחורים, אלא רק חלקם. רובם היו בעלי צבע ורדרד, ומבעד לקליפתם התגלתה שקיפות ירקרקה-ורדרדה בתוך הענב. טעמתי מן הענבים המעטים שהיו שחורים באמת, וטעמם אכן הכיל רמיזה לטעמה של אותה ריבה "מיתולוגית" שזכרתי.

    הוספתי לענבים סוכר ולימון, הרתחתי ובחשתי, ובין הבחישות ביליתי בדליית גרעיני הענבים מתוך העיסה המבעבעת. מאות גרעינים, ואולי אף יותר מאלף (למי יש סבלנות לספור!), נערמו בצלחת שלפניי, אך למרות הכמות הגדולה, לא הצלחתי לדלות את כולם. בסוף התהליך, כשהריבה נראתה סמיכה דיה, הורדתי אותה מהאש וצנצנתי אותה בצנצנות המעוקרות, שהכנתי מראש.

     

    טיפ קטן למי שמתכוון לרקוח ריבה לראשונה – כדי לדעת מתי הריבה מספיק סמיכה, יש לערוך מבחן. מכניסים צלחת קטנה למקפיא וכאשר חושבים שהגיע הזמן, שופכים כפית של ריבה מהסיר לצלחת הקפואה. ממתינים כדקה, ואז מעבירים אצבע. אם הריבה נחצית בצלחת והריבה עומדת כנד משני צדי המעבר שאינו נסגר, סימן שהריבה סמיכה דיה.

     

    לאחר שצנצנתי את הריבה, נותרה עוד שארית קטנה בתחתית הסיר. ניקיתי אותה בכף העץ ששימשה לבחישה, וטעמתי. הריבה הייתה אמנם טעימה ומתוקה, אולם חסרה את הטעם המיוחד במינו, ואת הארומה של פעם.

     

    אולי בשנה הבאה? 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/10/15 15:19:

      צטט: באבא יאגה 2015-10-23 14:56:21

      אף פעם אי אפשר לשחזר את הארומה הראשונה

      תודה רבה, אלאונורה, כמה שאת צודקת!

      שבת שלום, עמוס.

        23/10/15 14:56:
      אף פעם אי אפשר לשחזר את הארומה הראשונה
        15/10/15 23:42:

      צטט: נחרצה 2015-10-15 00:56:30

      כי ריבה עושים באהבה או לא עושים בכלל...

      אוכל להעיד על עצמי, שלא משנה כהוא זה שממש השתדלתי ולא פעם, לא הצלחתי להכין מאכל אותנטי בדיוק כמו אמא שלי... יש משהו בבישול שלה שמעצים את הטעמים ואת חדוות הבישול.

      אולי בפעם הבאה... נבוך

      תודה רבה, סיגל.

      כשאנו נכשלים, הכי קל לנו לתלות את סיבת הכישלון בגורם חיצוני, רק לא בנו עצמנו.

      זה מה שעשיתי בנושא ריבת הענבים, למרות שהריבה טובה מאד, אם מותר לי כנחתום להעיד על עיסתי. עדיין, אין לריבה אותה ארומה שנצרבה בזיכרוני, שאותה אני מנסה לשחזר בנוסטלגיה.

      אמנם אין לי המתכון של אמא של אריק, אלא מתכון מהאינטרנט, אך יכול להיות שפשוט חסר לי המגע המיוחד שהיה לה, הניסיון שלה, ואולי גם האהבה שאת מדברת עליה.

      בכל מקרה, אנסה שוב בשנה הבאה!

      כל טוב, עמוס.

        15/10/15 00:56:

      כי ריבה עושים באהבה או לא עושים בכלל...

      אוכל להעיד על עצמי, שלא משנה כהוא זה שממש השתדלתי ולא פעם, לא הצלחתי להכין מאכל אותנטי בדיוק כמו אמא שלי... יש משהו בבישול שלה שמעצים את הטעמים ואת חדוות הבישול.

      אולי בפעם הבאה... נבוך

        15/10/15 00:33:

      צטט: אהובהקליין 2015-10-14 21:03:53

       עמוס היקר.

      קראתי בעיון רב את דבריך המעניינים על ימי ילדותך ועל הריבה המיוחדת.

      תיארת את הדברים כל כך יפה -שלרגע דמיינתי כי גם אני טעמתי מאותה ריבת גן עדן.

      חודש טוב

       בברכה

       

      אהובה.

      תודה רבה, אהובה.

      ואני חשבתי לתומי, שאי אפשר להעביר טעמים במרשתת!חיוך

      כל טוב, עמוס.

        14/10/15 21:03:

       עמוס היקר.

      קראתי בעיון רב את דבריך המעניינים על ימי ילדותך ועל הריבה המיוחדת.

      תיארת את הדברים כל כך יפה -שלרגע דמיינתי כי גם אני טעמתי מאותה ריבת גן עדן.

      חודש טוב

       בברכה

       

      אהובה.

        11/10/15 14:04:

      צטט: HagitFriedlander 2015-10-11 12:03:54

      סיפור מתוק וטעים עם טעם של פעם... והטעם המיוחד של הריבה ההיא ההיא של אמא של אריק ותראה שעכשיו כבר יש לבני ביתך את הטעם של הריבה של עמוס...אהבתי

      תודה רבה, חגית.

      אני שמח שאת אוהבת את מה שכתבתי. חבל שהבלוג לא מעביר טעמים, אולי היית אוהבת גם את הריבהחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        11/10/15 12:06:

      צטט: sari10 2015-10-11 11:46:03

      יש טעמים שחרוטים לנו עמוק בפנים ולא נשכחים...
      מדמיינת לעצמי טעם של כזו ריבה כמו שתיארת חיוך

      אולי קשור לטיב הענבים ואולי גם צריך לבקש

      את המתכון המיוחד כדי לשחזר את הטעם המיתולוגי.

       

      אני בכלל חושבת שהחיים של פעם כמו שתיארת כשהתארחת

      שם בחופשות, הרבה יותר טובים מהסגנון של היום,

      בו כל ילד שקוע בפלאפון שלו...

      תודה רבה, שרי.

      אחייניתי, שקראה את הסיפור, הבטיחה לי ענבי מוסקט שחורים אמתיים בקיץ הבא. אחרי שארקח ריבה מהם אוכל לדעת אם הבעיה בענבים, או ברוקח המרקחת.

      מסכים עם דברייך לגבי היתרונות של חיינו פעם.

      שבוע טוב, עמוס.

        11/10/15 12:03:
      סיפור מתוק וטעים עם טעם של פעם... והטעם המיוחד של הריבה ההיא ההיא של אמא של אריק ותראה שעכשיו כבר יש לבני ביתך את הטעם של הריבה של עמוס...אהבתי
        11/10/15 11:46:

      יש טעמים שחרוטים לנו עמוק בפנים ולא נשכחים...
      מדמיינת לעצמי טעם של כזו ריבה כמו שתיארת חיוך

      אולי קשור לטיב הענבים ואולי גם צריך לבקש

      את המתכון המיוחד כדי לשחזר את הטעם המיתולוגי.

       

      אני בכלל חושבת שהחיים של פעם כמו שתיארת כשהתארחת

      שם בחופשות, הרבה יותר טובים מהסגנון של היום,

      בו כל ילד שקוע בפלאפון שלו...

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין