עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    מים חמימים

    10 תגובות   יום רביעי, 30/9/15, 09:11

    מים חמימים

     

    בצעירותי, בשנות החמישים, כשירדנו לאילת, הזהירו אותנו מפני כרישים. האגדה האורבנית שנפוצה אז היתה, שהכרישים מעדיפים אשכי גברים כמעדן, ולכן יש באילת לא מעט גברים עם קול צפצפני, שסורסו בידי הכרישים. כיום יש בריכת כרישים תיירותית בים באילת, אך עדיין נצפים באילת כרישים גם בטבע, בעיקר מסוג עמלץ כחול. העמלץ הלבן, הידוע כקטלני במיוחד, זכה לפרסום רב בסרט "מלתעות".

    באתר "Nat Geo Wild" הוצגה סדרת כתבות על אנשים שנפגעו ואף איבדו את חייהם, מתקיפות כרישים. בין ההשערות לסיבת ריבוי התקיפות בחוף המזרחי של ארה"ב, הועלתה ההשערה שהמים החמימים בחוף הם שמשכו הן את המתרחצים והן את הכרישים והביאו למפגש הקטלני.

     

    ג'ון ומרי השתייכו למעמד הבינוני הנמוך, שההשכלה מוערכת מאד בעיניו. ג'ון, בן יחיד למשפחה שהיגרה מנורבגיה, היה גבוה ובלונדיני, בעל גוף שרירי ואתלטי. הוא שיחק בנבחרת הכדורגל האמריקני (רוגבי) של ביה"ס התיכון ואחר כך של הקולג', וניבאו לו עתיד גדול בליגה המקצוענית, בבוא היום. מרי היתה הצעירה מבין ארבעת ילדי משפחתה. היא היתה נמוכה בהרבה מג'ון, וראשה שחור התלתלים הגיע בקושי עד כתפיו. את עורה השחום ירשה מאמה האיטלקייה ומאביה הפורטוריקני. היא הצטיינה בלימודיה והתכוונה להמשיך ללמוד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, בה  למד ג'ון במלגה של ספורטאי.

    ג'ון היה מבוגר ממרי בשלוש שנים. הם גדלו בשכונה הדרום מזרחית של מנהטן ונפגשו כשלמדו באותו בית ספר יסודי. הם נפגשו שנית בבית הספר התיכון, וכשהיתה מרי בת שש עשרה, הם הפכו לזוג.

    כשסיימה מרי את לימודיה התיכוניים, ליווה אותה ג'ון אל ביתה לאחר טקס הסיום. לפני הכניסה לבית הוא כרע לפניה ברך, הושיט לעברה טבעת יהלום דקה בקופסה, כשהמכסה פתוח, וביקש רשמית - "התינשאי לי?"

    "בוודאי", השיבה מרי ללא היסוס.

    למחרת, כשבישרו את דבר אירוסיהם להוריהם, לא היה קץ לשמחה. נקבעה פגישה בין ההורים, שבה נדונה השאלה העקרונית של הבדלי האמונה ביניהם, אך משפחתו של ג'ון הסכימה בקלות שהחתונה תיערך בכנסיה קתולית. הדת כבר לא שיחקה תפקיד מרכזי בחייהם.  

    ההורים משני הצדדים המליצו שהזוג הצעיר יצאו לחופשה על חוף הים, לפני כניסתה של מרי ללימודים הגבוהים, ולפני ההכנות לחתונה. הוריו של ג'ון הציעו להם לנסוע לדרום קרולינה, שם היה לדודו של ג'ון בית קיץ על חוף הים.

     

    "שלום דוד", אמר ג'ון לדודו שחיכה בתחנת האוטובוס, על מנת לאסוף אותם. "תכיר בבקשה, זו מרי".

    "נעים מאד, יוהן", אמר הדוד, והושיט לה את ידו. "ועכשיו בואו למכונית וניסע לפגוש את המשפחה. הרשי לי לשאת את המזוודה שלך, מרי".

    ג'ון והדוד העמיסו את המזוודות בתא המטען של הביואיק הגדולה והחדישה, והם נכנסו למכונית ונסעו.

    "אחרי שתאכלו אתנו ארוחת צהרים, אסיע אתכם אל בית-החוף שלנו", אמר הדוד.

    "אנחנו מאד מודים לכם על האירוח, דוד יוהן. אני בטוח שתהיה לנו חופשה נהדרת".

    בבית חיכו אשת הדוד ושני בניו. הפגישה היתה נרגשת והשיחה קלחה, כשהצעירים נכנסים מדי פעם זה לדברי רעהו. מרי הרגישה ממש בבית.

    כעבור כשעתיים אמר הדוד

    "בואו ניסע אל בית-החוף, כדי שעוד תצליחו ליהנות מן הים לפני רדת החשיכה".

    "תבואו אלינו מתי שתרצו. תמיד יימצא אוכל בשבילכם ונשמח מאד לראות אתכם", אמרה הדודה.

    הם נפרדו מן הדודה ומבני הדודים ונסעו.

     

    הדוד עזר להם להכניס את המזוודות לבית-החוף ונתן להם הסבר קצר על המצוי בבית, נפרד מהם וחזר לביתו.

    במקרר מצאו בקבוקי שתייה קלה ובירה וכן מעט מצרכים להכנת כריכים. הם שקעו בספה מול הטלוויזיה, עם בקבוקי הבירה ו....

    כשהשעה התאחרה, החליטו שבכל זאת כדאי גם ללכת לים.

    הם לבשו בגדי ים והגיעו לחוף, במרחק של כחמישים מטרים בלבד מהבית, הניחו את המגבות שלהם על החול ונכנסו למים. המים הרדודים והחמימים ועטפו את גופם בנעימות מעל לקו המותניים. הם עמדו במים, התחבקו והתנשקו והתענגו על הים ועל הקרבה הגופנית. לפתע צללה מרי במים וכעבור מספר שניות עלה ראשה מן המים בצרחה נוראה. ג'ון הביט בבעתה בטבעת הדם שהקיפה אותה, והבין שנשך אותה כריש. הוא התעשת במהירות והחל לגרור אותה אל החוף. לפתע הרגיש גם הוא כאב עצום ברגלו, וצרח. גם אותו נשך הכריש.

    אנשים ששהו בחוף נחלצו לעזרתם וגררו את שניהם אל החוף. שני גברים, בעלי ניסיון בעזרה ראשונה, קרעו את חולצותיהם וחבשו אותם. לג'ון התקין אחד מהם חוסם עורקים מאולתר, לעצור את פרץ הדם העצום שזרם מירכו. הגיעו אמבולנסים והמטפלים המשיכו לתת לשניים טיפול גם בדרך לבית החולים.

    פציעותיה של מרי היו רבות, אך לא קטלניות. ג'ון נפטר כעבור זמן קצר מאובדן דם - כל מאמצי ההחייאה עלו בתוהו.

     

    כך נגדעו חייו של ג'ון ונגדעו חלומותיה של מרי.

    מי היה מאמין שהמים הרדודים החמימים עלולים להיות כה קטלניים.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/10/15 23:53:

      צטט: יעל מ 2015-10-07 21:26:44

      איזה נורא! איזה גורל! כמובן שאני עצובה על ג'ון , אבל באופן מוזר אני מרגישה עצובה יותר על מרי, כי היא נשארה לחיות עם המציאות החדשה, ללא ג'ון

      תודה רבה, יעלי.

      הסיפור הוא באמת טרגדיה. אפשר להתעצב על צעירים שמתים בדמי ימיהם, ומי כמונו בארץ יודע זאת, אך הסבל האמיתי איננו של המתים, אלא של אלה שאהבו אותם ומוסיפים לחיות אחריהם ולכאוב את היעדרם.

      הדמויות בסיפור שלי הן בדויות, אך העובדות מבוססות על מקרה אמתי.

      כל טוב, עמוס.

        7/10/15 21:26:
      איזה נורא! איזה גורל! כמובן שאני עצובה על ג'ון , אבל באופן מוזר אני מרגישה עצובה יותר על מרי, כי היא נשארה לחיות עם המציאות החדשה, ללא ג'ון
        2/10/15 00:30:

      צטט: נחרצה 2015-10-01 20:29:54

      שומעים ולא פעם בחדשות על תקיפות בני אדם על ידי כרישים גם במים רדודים יחסית... מפחיד

      תודה רבה, סיגל.

      למרות ששנים רבות לא נרשמה תקיפת אדם על ידי כריש בחופי ישראל, רצוי תמיד להיות ערני ולהיזהר, במיוחד במים חמימיםחיוך.

      שבת שלום ומועדים לשמחה, עמוס.

        1/10/15 20:29:
      שומעים ולא פעם בחדשות על תקיפות בני אדם על ידי כרישים גם במים רדודים יחסית... מפחיד
        1/10/15 00:47:

      צטט: אהובהקליין 2015-09-30 21:49:24

       ממש עצוב וכואב.

      מסתבר כי בים  קיימות פעמים הפתעות בלתי נעימות.

      תודה רבה, אהובה, על ביקורך, על הכוכב, ועל התגובה.

      הכרישים נחשבים לאחד מבעלי החיים הקטלניים ביותר של בני האדם. המפגשים עמם מתחת למים אינם נעימים, כפי שהגיב עמי, ולעתים השותף האנושי למפגש כבר אינו מסוגל לספר עליו.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        1/10/15 00:41:

      צטט: עמי100 2015-09-30 14:27:29

      כמי שצלל הרבה בים סוף יצא לי לא פעם להתקל בכריש...התקלות בהחלט לא נעימה אך יש לשמור על קור רוח .

      תודה רבה, עמי.

      על פי המידע שבידי, עברו כמעט 50 שנה מאז שכריש פגע באדם בחוף אילת.

      כנראה שחלה התקררות בחום המיםחיוך.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        1/10/15 00:39:

      צטט: sari10 2015-09-30 13:28:24

      איזה סיפור עצוב...

      נהניתי לקרוא, למרות שכבר הבנתי שזה לא יהיה סוף טוב...

      תודה רבה, שרי.

      הסיפור העצוב מבוסס על מקרה אמתי.

      מועדים לשמחה, עמוס.

        30/9/15 21:49:

       ממש עצוב וכואב.

      מסתבר כי בים  קיימות פעמים הפתעות בלתי נעימות.

        30/9/15 14:27:
      כמי שצלל הרבה בים סוף יצא לי לא פעם להתקל בכריש...התקלות בהחלט לא נעימה אך יש לשמור על קור רוח .
        30/9/15 13:28:

      איזה סיפור עצוב...

      נהניתי לקרוא, למרות שכבר הבנתי שזה לא יהיה סוף טוב...

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין