עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    השליח - סיפור קצר ליום כיפור

    18 תגובות   יום שני, 21/9/15, 07:08

    המסחרית היפנית האדומה חצתה באומץ את מטחי הגשם הכבדים שהיכו את אסופת הבתים שמעל החוף הספרדי, שמיכות כבדות של עננים אפורים רבצו מעל מימי המפרץ העגול, מחכים לתורם לשטוף את העיר במטר זלעפות של ינואר זועף במיוחד. המכונית הזעירה דהרה על הכבישים הרטובים בקלילות מפתיעה, מנתרת בין השלוליות ההולכות וגדלות על נחש האספלט האפל. אורותיה מפלחים את אפלולית הערב המתנגבת אל העיר ביחד עם רוחות הסערה. ליד הרמזור המתינה אישה מבוגרת לחילופי האורות, המסחרית האדומה עצרה על הפס הלבן, האישה, בעלת מראה לטיני חצתה את הכביש, נושאת סל מצרכים כבד בידה השמאלית, מטריה אומללה בידה הימנית, והבעת תשישות ואומץ על פניה הרטובות. היא חצתה את הכביש וניסתה להציץ אל תוך המכונית הבודדה שהמתינה ברמזור. האורות מנעו ממנה לראות והיא ויתרה, מרכזת את תשומת ליבה בגבעה התלולה שלפניה וברוח האוקייאנוס הזועקת. האורות ברמזור התחלפו וצמיגי היפנית חרקו על הכביש הרטוב דוהרים אל עבר הכתובת המיוחלת שבקצה השכונה. המכונית פנתה בין שלושה רחובות עד אשר מצאה את המטרה. היא נעצרה לפני בית אלגנטי במיוחד, שנראה בן פחות מעשר שנים. הבית בלט בעיצובו המודרני על רקע הרחוב שהכיל בעיקר בתים שנבנו בתחילת המאה הקודמת. מבני עץ ענקיים שתוכננו להכיל משפחות רב דוריות של מתיישבים נועזים שביקשו לחפש להם עתיד חדש לחופו של האוקיאנוס השקט. ספק רב אם מישהו סיפר להם על אופיו הזועף של המפרץ העגול ולילות החורף הגשומים שלו. השליח יצא מהאוטו האדום, כובע מצחיה רטוב לראשו וגליל נייר עטוף בניילון בידו הימנית. הוא פנה אל הבית האלגנטי ולא טרח לנעול את היפנית האדומה שנותרה לנוח ברחוב. בצעד בוטח הוא דילג אל תוך החצר ולחץ על האינטרקום. זמזום מכני קידם את פניו בלי הקדמות מיותרות. הוא פתח את דלת העץ הכבדה וצעד אל תוך הבית המחומם, מימי המפרץ נראו מבעד לחלונות המוארכים שחרצו את המבנה רחב הידיים. קול נקישות עקב נשמע מכיוון האח המבוערת. אישה בשנות הארבעים המוקדמות שלה, לבושה בשמלה שחורה המבליטה גוף מטופל היטב חייכה אליו, היא החזיקה בידה כוס יין אדום וידה השנייה נשלחה קדימה כדי לאסוף את הנייר המגולגל. חיוכה חשף שיניים צחורות ועיניה בחנו את דמותו השדופה והרטובה. "חיכיתי לך" היא אמרה לו. השליח נותר דומם, טיפות נושרות מכנפי מעילו על רצפת הפרקט שלה. הוא הגיש לה את גליל הנייר המנוילן. היא הצביעה על הכיסא הגבוה ליד שולחן הקפה במטבח. "שב, בבקשה" היא אמרה, מסירה את כיסוי הניילון מעל ההדפסים היקרים שלה, "זה יקח כמה דקות, קח לך עוגיה".

     

    **

    השליח ישב מאובן ומרוכז והביט בשתי האחיות צהובות השיער שמולו, הן היו המנהלות של הבוטיק, כך סיפרו לו. הן קיבלו אותו במתנה מאביהן, שהחליט לצאת לגמלאות, אך מידי פעם עוד היה מגיח כדי לראות כיצד מתנהלים הענינים. "אנחנו בוטיק יוקרה שעובד עם קהל מצומצם קבוע ואיכותי מאוד של לקוחות" הסבירה הבוגרת. "חשוב להדגיש שיחסי העבודה הללו הן בסיס הקיום של העסק שלנו, לכן יש להתייחס בחשיבות מירבית ללקוחות ותמיד לשמור על כללי עבודה מקצועיים". היא המשיכה. הטלפון של אחותה הצעירה זמזם, היא השתיקה אותו והרימה את מבטה אל השליח. "והם חייבים להישאר כאלה תמיד ובכל מקרה, יחסי עבודה מקצועיים" הדגישה הצעירה. אחר כך פנתה לאחותה ושפתיה כאילו אמרו "אני צריכה לקחת את השיחה הזאת", היא התנצלה ויצאה מהחדר, מדברת אל הסלולרי שלה. הבוגרת המתינה עד שהדלת תיסגר, "תיסלח לה, היא מתחתנת באביב הבא" השליח הנהן בראשו בהבנה והבוגרת חזרה להקריא בפניו את חוזה העבודה, השליח הביט בעותק שלו, מנסה להריץ את אצבעו על האותיות הצפופות. טיפות ראשונות של סתיו הכתימו את החלון המשרדי הגדול שבמרומי הקומה השלישית. אוקטובר גלמוד התגלגל ברחובות, והחורף כבר הציץ מעבר לפינה.

     

    **

    האישה בשמלה השחורה סיימה לעבור על הניירות שלה, היא ניגשה למטבח ומזגה משהו, אחר כך חזרה לאולם המבוא והגישה ספלון של אספרסו רותח לשליח הרטוב, הוא הודה לה ונטל את הספל המהביל. היא התיישבה מצידו השני של השולחן. "כמה זמן אתה עובד בשביל האחיות?" היא שאלה והוא הרים ארבע אצבעות, "זה אומר שיש לך עוד חמישה או שישה חודשים בעבודה הזאת" היא בחנה לראות את תגובתו, הוא הביט בה בדממה. "אני צריכה שתעשה משהו בשבילי, משהו שיהיה טוב גם לך, אתה לא תצטער על זה, מבטיחה לך" הוא לגם עוד משיכה מהנוזל השחור מבלי להשיב לה. "אני יודעת מה הן אמרו לך? אמרו לך לא להתעסק עם הלקוחות של החברה, אבל אתה תדאג רק לעצמך, אתה שומע? תקשיב רק לעצמך". היא ניגשה למגירה שולחנית ושלפה ממנה משהו, אחר כך חזרה לשולחן הקפה והניחה עליו שלושה שטרות של מאה דולר. "עוד שלושה כאלו אם אתה מביא לי את מה שאני צריכה". השליח הניח את כוס הקפה "אני מקשיב" הוא אמר בקול שקט "אתה מכיר את משרד ד.ה.ל ושות', הם בשכונה שליד הנמל, הם מתכננים את קומפלקס הדירות החדש שליד האיצטדיון, פרויקט יקר מאוד. אני צריכה עוד פרטים, כמה שיותר פרטים, ככה יותר טוב. גם לי וגם לך". היא שלחה אצבע ארוכה שמעוטרת בלכה סגולה, כרית העור שלה טיילה על כף ידו המיוזעת, מחליקה בחושניות על בסיס האצבעות אל מתחת לשרוול, מסקרנת את שערות הזרוע, הוא הרים את עיניו והביט ישירות בעיניה. היא שירבבה לשון שובבה מבעד לאודם שפתיה. "זו לא עניין מסחרי, זה המשרד של האקס שלי, אני מוכרחה לדעת, אתה מבין?" היא הניחה זיכרון מחשבי נייד על שטרות הכסף, "נכון שאתה מבין?". הוא השפיל את עיניו מבלי לומר מילה, אחר כך נטל את שטרות הכסף, קיפל אותם ודחף אותם לכיס הצדדי של מכנסיו. הוא הודה לה על הקפה המשובח ויצא בחזרה אל הסערה שבחוץ, היפנית האדומה נעורה לחיים והחלה את דרכה הארוכה בחזרה אל המרכז השוקק והעמוס של העיר הרטובה.

     

    **

    מערכת העננים התפזרה כעבור חמישה ימים. ביום השני להפוגת הגשם התורנית הבחין השליח באותיות ד.ה.ל ושות' בלוח העבודה שלו. הוא הגיע לשם באחת וחצי, חצי מעובדי המשרד יצאו להפסקת צהריים. הוא החזיק את גליל הנייר היקר בידו ופסע בין עמדות העבודה הריקות. שלושה עובדים התלוצצו בפינת הקפה, מזכירה מחליפה מחברת כח האדם קיבלה את פניו בדסק הקבלה. הוא הגיש לה את גליל הנייר ואת גליון העבודה, היא הוסיפה את חתימתה על הטופס והוא הודה לה. "את חדשה כאן?" הוא התעניין בבת צחוק והיא התמוגגה בבישנות של נערת כפר. הוא החליף איתה מספר הלצות ואז כמו נזכר בדבר נשכח שלף את מקל הזיכרון מכיס מכנסיו וביקש ממנה להעתיק את תוכניות הפרוייקט מחדש כדי לעדכן את הקובץ בבית ההדפסה. היא שיתפה איתו פעולה בשמחה, מאושרת על ההזדמנות שניתנה לה לעזור לזר. היא נטלה את הזיכרון ונעצה אותו בפתח המתאים, אחר כך החלה לסרוק תיקים של אינפרומציה אל תוך השבב הנייד. הדלת הראשית נפתחה וגבר רזה וגבוה בחליפה מהודרת צעד פנימה, מלווה בצעירה נאה ואלגנטית שצחקה ממשהו שנאמר עוד כשהיו ברחוב. הגבר הציץ בשליח ובפקידת הקבלה המחליפה. "ההדפסים הגיעו?" הוא שאל בציפיה, "כן, מר הרטפורד", היא השיבה לו והתרוממה להגיש לבוס את גליל הנייר. הוא נטל אותו ממנה ואמר "או יופי" לפני שחמק אל משרדו, מתעלם מהנעשה סביבו. הפקידה סיימה להעתיק את הקבצים אל שבב הזיכרון והשליח הניח אותו בכיסו. הוא הודה לה ועמד לצאת החוצה, כאשר הרטפורד חזר מתנשם אל שולחן הקבלה. "אתה!" הוא הצביע על השליח, "כן, אתה!, בוא תכנס רגע למשרד שלי". השליח הנהן בראשו בקור רוח וצעד אל משרדו של האדריכל.

     

    **

    "הצעתי לה הצעה מאוד נדיבה, אבל היא לא הגיונית. זה עניין של אגו, של משחקי כבוד. באיזהשהוא מקום אני מבין אותה, היא נפגעה מאוד, היא כואבת, היא רוצה להחזיר לי, אני מבין את זה. אבל העורך דין שלי אומר שאסור לי להיות רך, שאסור לי לתת לרגשות שלי לבלבל אותי. זה מאבק משפטי שנכפה עלי ואני חייב להתמודד איתו בצורה לוגית לחלוטין. אתה בטוח מכיר אותה. היא גרה בבית הכי מודרני ברחוב שמעל החוף הספרדי. כמה זמן וכסף השקעתי בבית הזה, אין לך מושג, נתתי לה אותו. אני וניקול שמחים לגור בדירה קטנה בדאון טאון, קרוב לכל האקשן". הקבוצה כבשה שער וכל יושבי הפאב ניתרו מכסאם בשאגות שמחה. הרטפורד חייך אל השליח. "אני מת על הקפטן שלנו, הוא תמיד יודע לתת גול כשהכסף על השולחן. קדימה, עוד בירה". הוא הניף את ידו והמוזג ניגש למלא את מבוקשו. "אני צריך לבקש ממך טובה, אני יודע שאתה עובד אצל האחיות כבר מספיק זמן. אתה יודע מי היא, אתה יודע איפה היא גרה, אני צריך לדעת מה קורה שם. אני אשלם לך על הזמן ועל כל ההוצאות". הרטפורד הוציא חבילה של שטרות כסף, המוזג שהביא שתי כוסות הבירה הביט בו לרגע בחוסר הבנה, הרטפורד חייך אליו והושיט לו שטר אחד, את השאר הניח על הבאר ועליהם את כוס הבירה הצוננת של השליח. "זה שלך, אסור שאף אחד ידע". השחקנים בכחול כבשו אל הרשת הריקה ויושבי הפאב הריעו ממושכות לבחורים שעל הקרח, השליח הציץ באיש העסקים שלידו, הוא הרים את כוס הבירה ולקח את השטרות, הוא קיפל אותם והניח בכיס מכנסיו. אחר כך לגם מהבירה. "אסור שאף אחד ידע" חזר והדגיש הרטפורד, השליח לחץ את ידו ורכס את מעיל החורף שלו, הוא יצא אל ליל פברואר הצונן שבחוץ והתמזג בנחילי האוהדים המאושרים שהתגלגלו אל הרחובות מכל בתי המזרח שבשכונה.

     

    **

    קרני שמש ארוכות של אפריל הסתננו מבעד לחלונות המוארכים של הבית המודרני שמעל לחוף הספרדי. שני כיסאות בריכה נחו בדיוק מתחת לקרני האור החמימות, זגוגיות החלון מנעו מצינת האביב להכנס אל חלל הבית. השליח פקח את עינייו העייפות, הוא בחן את עצמו, מוטל פרקדן על מזרן הכיסא, לגופו רק בגד ים וחלוק רחצה לבן. על מסך הטלוויזיה בפינה התרוצצו שתי קבוצות כדורגל על משטח דשא ירוק. על הכיסא לידו נימנמה בעלת הבית, כוס גבוהה וריקה של וודקה עגבניות ישבה על הריצפה לידה, גבעול סלרי גלמוד התנשא ממנה כמו אנטנה ירקרקה. השליח מיצמץ בעיניו לשווא, מנסה לשחזר את אירועי השעות האחרונות. מוחו עבד לאט, מריץ תמונות אקראיות מאירוע היום שעבר, נתחי סטייקים נצלים במחבת, ג'קוזי לוהט ומבעבע ושמפניה צוננת, תקליט ישן של רוד סטיוארט שהתגלגל ללא הפסקה, כולם המשיכו לשוט בתודעתו כמו עצמים המרחפים בחלל, מבלי יכולת להתחבר אחד לשני. איבריו היו לאים ועייפים אך הוא החליט שלא להיכנע לדרישת הגוף למנוחה. הוא התרומם למצב ישיבה, מנסה למנוע מראשו להסתחרר. אחר כך ניגש בשקט אל המטבח והפעיל את מכונת האספרסו. המשקה המהביל הזריק אדרנלין מחודש בגופו. הוא פסע אל המקלחת וחזר ממנה רענן ונקי. לבוש בג'ינס וחולצת פלנל של יום ראשון. היא התעוררה וניגשה אליו, גופה עדיין מריח מתשוקה פראית. "חשבתי שתישאר לארוחת ערב" היא ספק הציעה, ספק שאלה. השליח הודה לה והתנצל, הוא מילמל משהו על אירוע קהילתי בביתו של הרבי והיא קיבלה את דבריו. "אז ביום ראשון הבא?" היא שאלה. הוא הנהן בראשו לחיוב. היא ניתלתה עליו בחיבוק מפתיע, שפתיה להטו, כאילו מתקשות להיפרד, מחפשות להימלט מהבדידות שאחרי. לבסוף משך את עצמו ממנה, מתנצל שוב. היא ליוותה אותו אל הדלת, מביטה מסביב בשאריות האילמות של יום המנוחה המשותף שלהם. "ביום שלישי סרט, בסדר?" הפעם זו לא הייתה שאלה. הוא הנהן בחיוב. "בבקשה תלבש את החולצה הירוקה, היא מדליקה אותי" היא חייכה ודחפה לו שטר של מאה דולר ליד, "ותקנה לך ז'קט מודרני, יש עכשיו מבצעים של סוף העונה, מחירים ממש מגוחכים". הוא חייך אליה שוב ונישק אותה על לחיה. אחר כך פנה בצעד מהיר אל היפנית האדומה ודהר אל עבר אורות העיר המנצנצים.

     

    **

    "לעזאזל, חרא, דפק מחורבן!" וריד כחול התבלט במצחו של הרטפורד הכועס ועיניו רשפו אש. "קודם איבדנו את הפרוייקט ועכשיו יש לה מישהו" הוא שלף חפיסת סיגריות מכיסו והצית אחת. "אתה בטוח?" השליח הנהן בראשו בשלווה. הרטפורד הפנה לעברו את חבילת מקלות הטבק והשליח שלף לו אחת. "זה לא יגמר טוב" רתח הרטפורד, "אני אומר לך, זה לא יגמר טוב". חבורה של גברים מבושמים נכנסה אל בית המרזח, מדברים בקולי קולות על קונצרט הרוק שזה עתה הסתיים. הרטפורד המתין עד שהם יכנסו. הוא שלף את ארנקו מכיסו והוציא ממנו חבילה נוספת של שטרות. "אני חייב לדעת מה קורה שם, אתה מבין אותי, נכון?" השליח לא ענה, רק הנהן בראשו בשתיקה. הרטפורד הוציא מכיס הז'קט שלו צעצוע אלקטרוני קטן. "אם אתה מצליח להביא לי את הארד דיסק שלה, אני מכפיל לך את הסכום". השליח הביט בשטרות ובגאדג'ט חליפות. הוא משך עוד עשן מהסיגריה והשליך אותה אל השלולית הסמוכה. אחר כך הושיט את ידו ולקח את השטרות. כף ידו השנייה הושטה לקבל את שבב הזיכרון האלקטרוני. הרטפורד הניח אותו בכף ידו. "תזכור, אסור שאף אחד ידע על זה, זה ברור לך?".

     

    **

    זו הייתה קומדיה רומנטית מוצלחת במיוחד, הם חזרו אל הבית החשוך מעט אחרי עשר בלילה, ירח בהיר קידם את פניהם מעל החוף הספרדי. היא הסירה את הז'קט שלה במהירות וניגשה למטבח, למזוג שתי כוסות של שיראז ארגנטינאי יבש וחזק. היא הפעילה את מכשיר הטלוויזיה ונערה צהובת שיער הופיעה על המסך, שרה את כאב האהבתה הנכזבת לבחור שנעלם מחייה. היא הורידה את עוצמת האורות והתקרבה אליו, חושנית ומפתה. בשלוש לפנות בוקר הוא עזב את חדר השינה שלה ופסע בדממה במורד גרם המדרגות, בקומה התחתונה הוא חמק בשקט אל חדר העבודה שלה, מפעיל את המחשב, מקליד את הסיסמא שהוציא ממנה בהתערבות מגוחכת שיזם במהלך ארוחת הערב. הוא דחף את השבב האלקטרוני בחריץ המתאים, מעתיק את כל אלבום התמונות הדיגיטלי שלה אל חתיכת הפלסטיק הזעירה. שלוש עשרה דקות מאוחר יותר, חזר וכיסה את עצמו בשמיכת הצמר החמימה של מיטתה. היא מצאה אותו וכיסתה אותו בגופה הרך והמבושם.

     

    **

    בשלהי מאי הגיעו כבר מספיק ימי שמש כדי לעורר את החושים. האביב ליבלב ברחובות והאחיות החליטו לקיים את המפגש החודשי של הפירמה בחצר האחורית של הבוטיק. הן ביקשו ממנהל החשבונות המסור לארגן ארוחת בר.בי.קיו לעובדי החברה הנאמנים. אחרי מספר הודעות רשמיות ודיון קצר על נוהלי אספקה חדשים התפנה הצוות ללעוס המבורגרים עסיסיים שנצלו על ידי מנהל מחלקת הגרפיקה. חבורת העובדים העליזה התיישבה על ספסלי הבטון שמאחורי בניין הפירמה, שמחה ועולצת לפני סוף השבוע הארוך הראשון של האביב. לפתע הגיחה ב.מ. וו שחורה ברחיקת צמיגים אל הסימטה השלווה. כל הנוכחים מתחו את צווארם. המכונית עצרה בחריקת בלמים לפני צוות הפועלים המסור של האחיות. הרטפורד קפץ החוצה מהמכונית כולו חימה וזעם. "אתה!" הוא הצביע אל השליח שלעס את הקציצה שלו באדישות, "כן, אתה! קום קום על הרגליים שלך, בוא אני אפרק לך את הצורה!". מנהל העבודה ומנהל החשבונות ניגשו להרגיע את האדריכל הזועם שהחל לפשוט את מקטורן החליפה היוקרתית שלו. שאר העובדים לא ידעו מי האיש, אותו לא ראו מעולם, הם הביטו במתרחש בתדהמה. לפתע הגיחה מכונית לקסוס לבנה מהעבר השני של הסימטה ושאטה במהירות אל עבר מקום ההתכנסות. המכונית עצרה בחריקת בלמים והיא יצאה ממנה, לבושה בז'קט שחור ושמלה זהובה וכולה קצף וסערה. "אתה! חתיכת מנוול שכמוך!" היא צעקה לעבר השליח. שתי האחיות הביטו בשליח בתדהמה, הוא רק קינח באדישות את פיו במפית נייר. לפתע היא הבחינה בהרטפורד, והוא הבחין בה. היא ניגשה אליו ותוך שניות ספורות הם שאגו אחד על השני כמו כמו שני תלמידי תיכון אחרי שיעור התעמלות אקטיבי במיוחד. עובדי הפירמה ההמומים ניסו לעקוב אחרי המתרחש. האחות הבוגרת ניגשה בשקט אל השליח והניחה את ידה השלווה על כתפו. "יש לך משהו שאתה רוצה לספר לי?" היא שאלה. השליח הביט בעינייה הירוקות ואמר "אני פורש מהבוטיק". היא הביטה בו בתדהמה וסקרנות. הוא לא חיכה לשאלתה, רק חייך ומשך בכתפו, "חסכתי מספיק כסף בשביל להקליט את האלבום שלי" אמר. אחר כך קם, ניקה את פירורי המזון ממכנסיו, אסף את תרמיל הגב שלו, לחץ את ידה באדיבות, ופסע בדממה אל עבר דלתות היציאה.

     

    כל הזכויות שמורות לקורנפילד מדיה. וונקובר, קנדה 2015 (C)

     

    **

    קוראים לה לורן מאן והיא מקלגרי, השיר הזה שלה, "איבדתי את עצמי", זכה בתגלית השנה של רשות השידור הקנדית 2014. קבלו אותה בבקשה, וגמר חתימה טובה לכולכם.

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/15 04:14:
      חשבתי שכבר כיפרתי על חטאי...נערה יקרה...:)
        25/9/15 17:55:

      אמנם יום כיפור עבר.. אבל אם רצית ולא יצא. הנה אחת שתמיד שרה נפלא.

      ברברה סטרייסנד אלא מה :))

       

      ''

      שבת של ברכה. 

        24/9/15 03:50:

      צטט: שחר י 2015-09-24 01:02:12

      הזכיר לי את האזרח קיין, לא יודע למה. אבל הצלחת לכתוב פה תסריט שלם....שפו.

      באמת רפרנס מעניין, שחר ידידי, אבל תודה, שמח שעשית את האמנות שלי כראוי. שנה וחתימה טובה.

        24/9/15 03:46:

      צטט: נערת ליווי 2015-09-23 21:22:30

      שיר נהדר.

      וואלה סרט נהדר ליום כיפור הבא.

       

      רק צילום של שמים חסר. שנה טובה טובה !! :)

       

      נכון לורן מאן מקסימה...כמעט כמוך :) את הצילום אפשר למצוא בפייס, למי שמכיר, ולעשות סרט בקנדה...

      נו, טוב, אל תתני להתחיל עם זה. גמר חתימה טובה ושמח שקפצת לבקר.

        24/9/15 03:42:

      צטט: באבא יאגה 2015-09-23 21:01:23

      יפה ומרתק ועם פואנטה,נהנתי לקרוא, תודה

      תודה לך, באבא, פואנטה זה הכי חשוב, וגם מרתק. יופי שבאת.

        24/9/15 01:02:
      הזכיר לי את האזרח קיין, לא יודע למה. אבל הצלחת לכתוב פה תסריט שלם....שפו.
        23/9/15 21:22:

      שיר נהדר.

      וואלה סרט נהדר ליום כיפור הבא.

       

      רק צילום של שמים חסר. שנה טובה טובה !! :)

        23/9/15 21:01:
      יפה ומרתק ועם פואנטה,נהנתי לקרוא, תודה
        23/9/15 17:48:
      תודה רבה, מכבית, שמח שנהנית. רץ לקרוא בפרטי...:)
      טוב. זה מותח. מאד ויזואלי וחי. (עוד: בפרטי)
        22/9/15 20:24:
      בשביל זה יש את יום כיפור, באבא יקרה, בזמנך החופשי. גמר חתימה טובה וד"ש לעיר הקודש.
        22/9/15 20:24:
      גמר חתימה טובה ורק אושר מכבית יקרה, עם הנכד המקסים. בהחלט שווה את המאמץ. תודה.
        22/9/15 20:23:
      קצר. 2400 מילה, עדיין נופל תחת ההגדרה הספרותית של "סיפור קצר". רחלי, גמר חתימה טובה.
        22/9/15 18:21:
      אשוב ואקרא מה שלא הספקתי, גמר חתימה טובה, בינתיים

      צטט: רחלי בן-צור 2015-09-21 17:59:34

      סיפור קצר?

       

      אכן קצר-ארוך. 

       

      אבל מהיכרותי עם אס.בי.ספורט , שווה לקרוא. וזה מה שאעשה מחר. 

      ורציתי לצרף כאן "כול נדריי" יפה, אבל אשאר עם הכוונה.

       

      גמר חתימה טובה. 

        21/9/15 17:59:
      סיפור קצר?
        21/9/15 15:44:

      צטט: שטוטית 2015-09-21 12:02:36

      בקרוב הסרט? ! גמר חתימה טובה ושנה מעולה ומוצלחה !

      בקנדה?? עניין של 5 - 6 שנים, כסף קטן...חתימה טובה ומוצלחת גם לך, חברה!

        21/9/15 12:02:
      בקרוב הסרט? ! גמר חתימה טובה ושנה מעולה ומוצלחה !

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין