עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    עיניים יפות

    13 תגובות   יום חמישי, 10/9/15, 17:38

    עיניים יפות

     

    חם היום! בעוד 3 ימים ראש השנה ובכל זאת, הטמפרטורה היא °37 בצל!

    בנוסף לכל – אובך. ענן אובך ענק נח על הארץ ומכסה את כל האזור בשמיכה של חול – הראו בטלוויזיה, ואנחנו ראינו במו עינינו בדרך לירושלים. ברדיו אמרו שאובך סמיך ומתמיד שכזה לא נצפה מזה 75 שנה, מאז שהחלו לתעד את תצפיות מזג האוויר.

    כשהגענו לרחוב הרב קוק בירושלים, גילינו, שבנוסף לכל, מגרש החנייה העירוני, שבו אנו נוהגים לחנות בעת הצורך, נסגר והפך לאתר בנייה. המשכנו בנסיעה אטית במורד הרחוב, מצפים, למרות מיעוט הסיכויים, שהמקרה הטוב יזמן לנו מקום חנייה ברחוב. והנה התמזל מזלנו, או לפחות כך חשבנו, וממש לפני מכון מאר, שאליו היו מועדות פנינו, היה מקום צר בין שתי מכוניות, לפני המקום המוקצה לנכים. בתמרונים אחדים, הצלחתי להשתחל פנימה, מותיר סנטימטרים ספורים בלבד ביני לבין כל אחת משתי המכוניות. הפעלנו את כרטיס החנייה הטלפוני ונכנסנו למכון.

    קיבלנו מספר וחיכינו שיקראו בשמה של רעייתי להיכנס לצילום. חדר ההמתנה היה מלא והקהל היה מגוון – גברים ונשים, מבוגרים וצעירים אחדים, ערבים ויהודים, חרדים ואחרים. בחנתי את הנאספים בחדר ואמרתי לרעייתי – "אין סיכוי". לא היה צריך להוסיף במפורש שאין סיכוי למכור פה ספר. היא הבינה.

    לידינו ישבה קבוצה שליוותה אישה זקנה בכיסא גלגלים, עם רגל חבושה. גבר גדל מידות, קצת מקריח עם שער מאפיר, ועוד שתי נשים – האחת בלבוש צבעוני והשנייה בלבוש בהיר. הראשונה שקטה, ואילו קולה של בעלת המכנסיים הלבנים, נשמע כל הזמן, בעברית ובלדינו. בעיקר התלוננה שהם מחכים כבר כמעט שעה במקום, אולם הפקידות התעקשו שהשעה היא ארבע ועליהם לחכות לשעה שאליה הוזמנו - ארבע וחצי.

    "אז מה אם הקדמנו? אתן לא רואות שהיא סובלת?" אמרה לפקידות, ולחלל האוויר הוסיפה:

    "אז מה אם הוזמנו לארבע וחצי? היא לא רואה שהיא סובלת? אין להן לב לפקידות האלה!"

    כעבור זמן נכנסה לאולם קצינה צעירה בדרגת סגן, גבוהה, דקה ותמירה במדי ב' – מכנסיים ארוכים וחולצה בעלת שרוולים ארוכים, מכופתרת עד שורשי כף היד. היא פסעה בצעדים מדודים, כאילו החום והחול מכבידים על כתפיה, ואולי הגיעה אחרי שעות עבודה מרובות, ללא שינה. מן המקום שבו ישבנו, נראו עיניה עצומות למחצה. היא ניגשה לדלפק הפקידות שנעשה עתה יותר פנוי, ושלפה ערימה של ניירת מתוך תיקה.

    "תראי את הקצינה הזאת", אמרתי לרעייתי. "מה דעתך? להציע לה את הספר?"

    "בוודאי. מה אתה מפסיד?"

    המשכתי לצפות בקצינה, שהתיישבה על ספסל מרוחק מאתנו, סמוך לדלפק הפקידות, וחיכיתי להזדמנות, שלא באה. כל הזמן היא התעסקה בניירת ו/או דיברה בטלפון הנייד. בשלב מסוים ניגשה שוב לדלפק וכעבור מספר דקות, יצאה מחדר ההמתנה לצילומים והלכה החוצה. ראיתי אותה פונה לעבר המדרגות המוליכות אל קומת טיפולי האולטרסאונד.

    "היא כנראה בהריון", אמרתי לרעייתי ולא הוספנו לדון בדבר.

    רעייתי נקראה לצילום ולאחר שיצאה, היה צורך שוב להמתין לשם קבלת הדיסק. לבסוף,  הגיע תורה של הזקנה בכיסא הגלגלים ונרגעו הדיבורים. בעודנו ממתינים, ירדה גם הקצינה מלמעלה וניגשה שוב לדלפק הפקידות. כשסיימה, יצאה אל מחוץ לחדר ההמתנה, כשהטלפון הנייד צמוד אל אוזנה.

    "אני יוצא אחריה", אמרתי לרעייתי.

    שוטטתי ברחבה וחיכיתי שתסיים את שיחתה בטלפון.

     

    "שלום" אמרתי לקצינה, "אנחנו לא מכירים, אך יצאתי בעקבותייך".

    הבעת פליאה התפשטה על פניה ועיניה נפקחו לרווחה. עיניים חומות וגדולות, יפהפיות ומלאות הבעה, תואמות להפליא את שערה הערמוני הנוטה בקצותיו לצבע הדבש.

    "מה? למה?"

    "מרגע שנכנסת חשבתי שאת עשויה להתעניין בספר שכתבתי".

    "באמת? איזה ספר?"

    "הוא נקרא 'אל מקורות הגנגס' ומתאר את המסע הראשון שלי להודו, בשנות הששים", אמרתי והושטתי לה עותק שהיה בתיקי.

    "איזה יופי", אמרה והחלה לקרוא את הכתוב על הכריכה האחורית, ואחר כך גם עיינה בספר עצמו.

    "אפשר להשיג את הספר בחנויות?" שאלה.

    "כן", עניתי, "ב'סטימצקי', ב'צומת ספרים' ובחנויות אחרות, אך אצלי את יכולה לקבל אותו בהנחה".

    "כמה הוא עולה?"

    "בחנות 84 ₪ ואצלי רק 65 ₪", אמרתי, והוספתי בחיוך, "ותוספת הקדשת המחבר בחינם".

    "אינני בטוחה שיש לי מספיק כסף אתי", אמרה כשהוציאה שטר של 20 ₪ מארנקה ועוד כמה מטבעות מכיסה.

    "לא חשוב, את תורמת את חלקך. שלמי כמה שיש לך, מספיק לי".

    "לא, אני לא יכולה שלא לשלם את מלוא הסכום".

    "את קצינה בצבא ואת משרתת במודיעין, זה מספיק". כשאמרתי זאת, היא היטיבה את אחיזת הכומתה הירוקה בכותפתה.

      "איפה אתה שירת בצבא?"

    "בסדיר וגם במילואים שירתי כשריונאי, אך סיימתי את שירותי בחיל המודיעין".

    "באמת? באיזו יחידה?"

    "בזמני אסור היה לומר את שם היחידה ואת מספרה, אולם היום הכל גלוי, אפילו בתקשורת", אמרתי. "למרות זאת עדיין אינני מדבר על היחידה ועל פעילותי בה".

    המשכנו לשוחח ולבסוף גיליתי לה באיזו יחידה שירתי. היא אמרה שהיא מכירה חבר'ה שמשרתים שם כיום.

    שאלתי לשמה, כדי לכתוב לה הקדשה, מתפעל כל העת מעיני האיילה החומות שלה ומחיוכה המלבב. נפרדנו בלחיצת יד ובברכת שנה טובה וחג שמח, וחזרתי אל רעייתי.

    "נו, מה?"

    "נמכר", אמרתי, "אבל בפחות".

    "כמה?"

    "בערך 40 ₪", הערכתי, אולם כשספרתי התברר שהסכום המדויק היה 45 ₪ ועשרים אגורות.

    ממקום מושבנו ראינו אותה מתיישבת על הכיסא שליד הדלת, מחוץ לחדר ההמתנה, וקוראת ברכישתה החדשה. היא נראתה שקועה מאד, ואז קיבלה טלפון וחזרה אל דלפק הפקידות. בדרכה, חייכה לעברי בעיניה הגדולות, והרימה את בוהן ידה הימנית.

    "נראה שהיא מרוצה", אמרתי לרעייתי, "וגם אני מרוצה. היא סיפרה לי שהיא מתלבטת אם לנסוע בתום השירות לדרום אמריקה, או למזרח, ואולי הספר יכריע את הכף לטובת הודו והמזרח".

     

    כשקיבלנו את הדיסק וחזרנו למכונית, גילינו שקיבלנו דו"ח חנייה.

    "הפעלנו פנגו", אמרתי, "אז איך זה שקיבלנו דו"ח?"

    התברר שתמרור קטן בתחילת קטע המדרכה, שנשמט ממני, התריע שהחנייה במקום מותרת רק לבעלי תו-חנייה מס' 5.

    נהגים, ראו הוזהרתם!

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/9/15 15:43:

      צטט: יעל מ 2015-09-18 11:25:15

      אין לי כוכבים, כרגע. אני חייבת לך כוכב מקסים! ישר כח!

      תודה רבה, יעלי, על הכוכב ועל המשוב החיובי.

      אני שמח שאת קופצת לבקר ונהנית ממה שאת קוראת.

      שנה טובה וחתימה טובה והמשך פעילות יוצרת ופורה.

      שבת שלום, עמוס.

       

        18/9/15 11:25:
      אין לי כוכבים, כרגע. אני חייבת לך כוכב מקסים! ישר כח!
        18/9/15 11:24:
      היי, שמחתי לראות שחזרת והיה לי כיף לקרוא את הסיפור הזה! תודה שאתה משתף אותנו! שנה טובה :)
        11/9/15 18:59:

      צטט: רחלי בן-צור 2015-09-11 17:32:24

      עברת מסע מרתק בדרכך למכור את הספר. ראה איזה יופי.סיפור פשוט אך יופי של סיפור שנה טובה ומבורכת, בריאות ושפע יצירה!

      רחלי, תודה רבה על הכוכב והמשוב המפרגן.

      מאחל גם לך שנה של בריאות טובה, יצירה מהנה, וסיפוק ואושר מכל מה שאת עושה וחווה, עמוס.

        11/9/15 18:57:

      צטט: נויאור 2015-09-11 16:23:11

      שנה טובה וחג שמח.

      תודה, נוי ושנה טובה גם לך.

      יופי שאת קופצת לביקור לפעמים.

      שנת אושר ובריאות, והגשמת משאלות, עמוס.

        11/9/15 17:32:
      עברת מסע מרתק בדרכך למכור את הספר. ראה איזה יופי.סיפור פשוט אך יופי של סיפור שנה טובה ומבורכת, בריאות ושפע יצירה!
        11/9/15 16:23:
      שנה טובה וחג שמח.
        11/9/15 15:37:

      צטט: נחרצה 2015-09-11 10:29:04

      סיום עגום לעומת פתיחה כל כך מוצלחת...
      מקווה שהשנה הזו תביא עמה משב רוח מרענן של בשורות טובות!

      תודה רבה, סיגל.

      אני שמח, סיגל, שהפתיחה מצאה חן בעינייך.

      במקרה הזה, תיארתי את הדברים כפי שהתרחשו במציאות. הדו"ח שקיבלנו אמנם חרה לנו, אך מכיוון שניתן עפ"י התמרור שנשמט מאתנו, השלמנו עמו. לא חשבתי שהסיום עגום, אולם כל תגובה אצל הקורא מקובלת, גם אם היא שונה מציפיות המחבר.

      שנה טובה ומלאת סיפוק, עמוס.

       

        11/9/15 10:29:

      סיום עגום לעומת פתיחה כל כך מוצלחת...
      מקווה שהשנה הזו תביא עמה משב רוח מרענן של בשורות טובות!

        11/9/15 10:12:

      צטט: פו3 2015-09-11 08:33:52

      שנה טובה ויצירתית עמוסק'ה.

      תודה רבה, רויטל, ושנה נפלאה גם לך.

      "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה" - שיתגשמו כל משאלותיך לטובה.

      שבת שלום וחג שמח, עמוס.

        11/9/15 08:33:

      שנה טובה ויצירתית עמוסק'ה.

        10/9/15 18:28:

      צטט: sari10 2015-09-10 18:16:54

      יופי של חוויה עמוס.
      מה שאומר שתמיד כדאי לנסות.
      כפי שרעייתך אמרה, אין מה להפסיד.

      והדוח? זה מסוג הדברים המעצבנים...
      במיוחד כשגם הפעלת פנגו...

      עמוס - שנה טובה ומחייכת לך! ♥

      תודה רבה, שרי.

      המסע שלי להודו לימד אותי שלא כדאי להתעצבן מדברים, בעיקר מכאלה שבמילא לא ניתן לשנותם. ברוב המקרים זה צליח. גם במקרה של הדו"ח הזה.

      שנה טובה גם לך והגשמת כל משאלותיך לטובה, עמוס.

        10/9/15 18:16:

      יופי של חוויה עמוס.
      מה שאומר שתמיד כדאי לנסות.
      כפי שרעייתך אמרה, אין מה להפסיד.

      והדוח? זה מסוג הדברים המעצבנים...
      במיוחד כשגם הפעלת פנגו...

      עמוס - שנה טובה ומחייכת לך! ♥

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין