אני לא יודע מה לאמר , ומה אני אמור להרגיש אם בכלל . זה הסוף ? או שזה כבר נגמר , אני רק מנסה לא לזכור שום דבר . מגע ידה , ריחה , ראשה על הכר . נופל לרצפה כמו עלים בשלכת . בניסיון נואש להציל את הכל , אמרתי שגם ככה אף אחד לא נשאר לך יותר מלילה אחד , ואני מוכן למות בשבילך , להיות שלך לעד . וסודותיי הפכו כמוסים , בתוך דפים מתפוררים , מתוך מרווח הזמן דמעותיי נותרו מקופלים . המלחמה כבר הסתיימה , אך הקליעים עוד ממשיכים , לבעור בכל פיסת היגיון שנותרה בי עדיין שפויה . כמו לבקש משאלות כשנופלים כוכבים , ובבוקר אחרי קורים דברים הפוכים . זה כמו רכבת דוהרת אל תוך קיר מבטון , זה כמו חלום בלהות רק שפה אני חי . האם את מחכה לו ? כשאני כאן עם עצמי , רואה אותך עדיין שוכבת לצידי , מטשטש את הגבולות בין דימיון למציאותי , מתכנן לי נקמה . מאחל לך שתחווי לאהוב את ההבא , ואז לגלות שאת לא מספיק טובה . ותיזכרי . |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה