אני לא יודע מה לאמר ,

ומה אני אמור להרגיש אם בכלל .

זה הסוף ? או שזה כבר נגמר ,

אני רק מנסה לא לזכור שום דבר .

מגע ידה , ריחה , ראשה על הכר .

נופל לרצפה כמו עלים בשלכת .

בניסיון נואש להציל את הכל ,

אמרתי שגם ככה אף אחד לא נשאר לך יותר מלילה אחד ,

ואני מוכן למות בשבילך ,

להיות שלך לעד .

וסודותיי הפכו כמוסים ,

בתוך דפים מתפוררים ,

מתוך מרווח הזמן דמעותיי נותרו מקופלים .

המלחמה כבר הסתיימה ,

אך הקליעים עוד ממשיכים ,

לבעור בכל פיסת היגיון שנותרה בי עדיין שפויה .

כמו לבקש משאלות כשנופלים כוכבים ,

ובבוקר אחרי קורים דברים הפוכים .

זה כמו רכבת דוהרת אל תוך קיר מבטון ,

זה כמו חלום בלהות רק שפה אני חי .

האם את מחכה לו ?

כשאני כאן עם עצמי ,

רואה אותך עדיין שוכבת לצידי ,

מטשטש את הגבולות בין דימיון למציאותי ,

מתכנן לי נקמה .

מאחל לך שתחווי לאהוב את ההבא ,

ואז לגלות שאת לא מספיק טובה .

ותיזכרי .