על דף נייר בלילה קר

על סף תיהום , לקפוץ או לא

אני אספוג מילים קרות

כשהן חודרות לגופי,

צורבות את דמי,

מכהות את רגשותיי.

מתחת לאותם השמים , השמש שלך לא זורחת מעליי

כמו תמונות מקרון רכבת

דוהר על שברי חלומות ישנים

שאיש לא ישיב .ואיש לא חשב

על מה עשיתי לא בסדר

ומה נשאר לי , אחרי שהלכת .

ולפעמים כשהנשימה אחרת ,גם הבכי

נשמע לעיתים כמו צחוק

החלומות שלי ריקים מתוכן

העתיד טמון בעבר הרחוק .

אמרת שאני כמו ציור של מטורף במכחול

שהחליט לכסות בהרבה מאוד חול

את כל הדם שירקתי

בגוונים של כחול

תסתכלי היטב ,ותראי דמעות של עצב ניתזות מעיניי

נשאר עומד , כמו ליצן מתבודד

על חורבת שתיקותיי

על חבל דק ,ליבי ניתק

אני עוזב אותך ,

רגע לפני שאת נחרטת בזיכרונותיי