21-לחזור למוטב

מרים ואביתר כבר היו ישובים ומשום מה רבקה אחרה להגיע. לפרקים נדמה היה שרבקה לא תבוא ומחשבות רבות התרוצצו בראשו של אביתר. ככל שהדקות הכבדות התקדמו עלו השאלות וגם הדילמות, לא שאביתר לא היה החלטי עכשיו אך בכל זאת עלו בו ספקות מסוימים שאולי וזה לא הזמן המתאים לחזור הביתה ואולי זה רק ירע את המצב.
ממרחק כבדו צעדיה של רבקה ועד שמקמה את עצמה בין אחותה לבין בנה חלפו שעתיים משעת הפגישה. מבוכה רבה סביב השולחן, אביתר חיוור כסיד ומרים ברכה את עצמה בפנים ציניות ואופנתיות.
ואז אמרה רבקה לאביתר: "אני דיברתי עם אביך אביתר ועם אחיך בדבר חזרתך הביתה. לא תוכל לחזור הביתה בהופעתך זו, עליך יהיה לשוב לסממנים החרדיים בטרם תחזור הביתה".
"רגע אחד" התלהמה מרים. "מה זאת היהירות הזאת, קחי את אביתר למשפחתו כפי שהוא. ואצלכם הוא יבצע את השינוי לאט לאט".
"זה בלתי אפשרי" אמרה רבקה. "וזה לא תלוי בי בכלל, אני הרי כבר אמרתי שמבחינתי אני מוכנה לקבל אותך אביתר כפי שאתה. זה אביתר אשר נעלם מהאופק, אך אני מוכנה לקבל אותו אפילו כחילוני, אך איני יכולה לחייב אחרים לקבל זאת".
"זה בסדר אמא... אני מבין..." נשמע לפתע קולו של אביתר.
"קח לך את הזמן הדרוש, אולי אפילו עוד קצת למחשבה. ארגן את עצמך מחדש, אפילו תתייעץ עם חברים. אולי אפילו תמצא חבר אחד או שניים חרדים אשר יעזרו לך לחזור בתשובה בחזרה. זה חשוב כי רק כך תוכל לחזור הביתה". הייתה החלטית רבקה.
"טוב אני לא יכולה להיות פה יותר, אני נוסעת מכאן... אתה מצטרף אביתר? אני מחכה לך המכונית". רעמה מרים. לא חלפו שתי דקות ואביתר כבר היה ישוב ליד מרים במכונית.
"מה זה תגיד לי" רתחה מרים.
"אני מבין בהחלט את אמא" הסביר אביתר.
"ובאמת אם אני חושב ורוצה לחזור למוטב עליי לפעול לפי ההנחיות של אמא". אמר אביתר.
"לחזור למוטב?" רתחה מרים.
"ובינתיים עד שתחזור למוטב, חחחח...אתה מוזמן להישאר אצלי ללא הגבלה, אני מקבלת אותך כמו שאתה".
בבית משפחת לוי הרוחות סערו מאז היוודע דבר רצונו של אביתר לחזור הביתה. משה לוי כעס מאד והתמרד ורק אחרי תחנוניה והבטחותיה של רבקה הסכים אולי לנסות. אחיו ואחותו של אביתר היו נסערים גם הם והידיעה חלחלה גם אל שאר בתי השכונה. פה ושם נשמעו לחשושים אודות הנער הסורר אשר נמלט מידי אביו לטובת החרפה העירונית. בבית הכנסת המבוכה הייתה רבה מאד, הלחשושים והעקצוצים היו רבים ומגוונים. משה החמור סבר החזיר לכל אחד כגמולו. אביתר בינתיים לא עשה כלום, עדיין הקפיד על המראה הגברי המסוקס, לבוש במיטב המותגים. עדיין התערבב בתוך מבוכי העיר הגדולה ובשעות המאוחרות של הלילה היה נוסע לצפת בטרמפים אל בית דודתו מרים. הוא חשב למצוא עבודה עד שיהיה מספיק מגובש בהחלטותיו שהתערערו עקב תגובותיהם של בני משפחתו. ומנגד נזכר בנדריו הרבים. מה יעשה מכאן? שאל את עצמו. לאן מועדים חייו? לאן פונות דרכיו?