עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אנדרופין שוטה בים של דמעות | הסטטוס הערום

    4 תגובות   יום חמישי, 28/5/15, 10:04

    ניחמתני (תורת הקוונטות)


    "אולי את קצת כמו רבי עקיבא, 
    שחזה בבית המקדש נשרף וצחק", 
    אמרה מדענית המוח העליזה
    שישבה ובכתה, ישבה ובכתה,
    והוסיפה את כל האגדה,
    כדי להביא סימוכין, ופֵּרשה,
    "הדרה ניחמתני. הדרה נחמתני".
    והסטאנדאפ על פי תהום
    עומד
    וניחָם על עומדו,
    עד התוהו הבא.
    "אני כאן כדי להישאר",
    סימסה,
    וידענו, יין ביין,
    את כל התורה כולה,
    וניחמנו.
    עד התוהו הבא.

     

    ***
    זו היתה עוד הבלחה בלתי נשלטת מתוך הספר המתהפך שלי, והפעם שירה, והפעם הוא ייקרא, לכשיצא: "עד התוהו הבא - סטנדאפ על פי תהום", וזו תהא שירת עצבים, לא שירת נחמה, אבל עצבים זה עניין מנחם אצלי, כמו צחוק, וכמו יין, כפי שיודע מי שקרא את רומן הביכורים שלי, שהוא סוג של יומן עצבים של הומו מזדקן והפסנתר השיכור שלו, עם הכנף השבורה, ומי שעוד לא קרא, שיקרא כבר את ליקוי המאורות הזה, שנקרא ע"ש תוכנו, "ליקוי מאורות" וניתן לרוכשו ישירות ממני, עם הקדשה אישית. בכל אופן, מה שרציתי לומר, והפעם בלי תמונה, אלא בדיבור ישיר וערום, סוֹ טוּ סְפִּיק, זה שאני כרגע נתונה במאבק מאומץ מאוד שסיזיפיותו ידועה מראש, לצאת מאיזה תוהו מחורבן שנכנסתי אליו, ומרגישה כמו להטוטן מזדקן שמתעקש להיאחז בסטנדאפ שעל פי תהום, ביודעו שגם אם יעבור את כל זה בשלום, עוד נכונה לו תהום נוספת בסוף היום, וכל האופוריה הרגעית הזאת, המאוהבת בעצמה עד כלות, היא בסך הכול מלאכתם (התקינה בינתיים) של הכימיקלים המוחיים שיצאו להגנתי במלחמתם האוטומטית וההישרדותית נגד העצב העמוק. שתי דקות של אתנחתא בים של דמעות. עד התוהו הבא, כאמור. והאנדורפינים האלה מייצרים אצלי מוזיקה ומילים. זה כל מה שזה. ואני חייבת לתפוס אותם ברגע הזה, כי עוד רגע הם כבר לא יהיו כאן להגנתי, והסיוט יחזור על עצמו. אבל מה שרציתי לומר זה, שהמילים התחממו אצלי שנים רבות, אבל המוזיקה הוציאה אותי אל האור ראשונה, לפני כחמש עשרה שנה, כשהתחלתי אותה, ורק שנה שעברה, בזכותו של המו"ל היקר והבאמת חריג שלי, יואב איתמר, זכיתי להוציא לאור גם את המילים. וכשיצא הספר, ולא בקול תרועה, התחיל לעשות את דרכו אל הלבבות בהתגנבות יחידים של ממש, בוחר לו את הלבבות הבוחרות אותו, ולוקח אותי איתו, להתנחל. תקראו לי מתנחלת, אם תרצו. צריך לראות את סופהעולם מקרוב כדי לדעת לאן, או לפחות, כדי לקחת את הצעד הבא אפילו בלי לדעת לאן. אפילו לשומקום. ומרגע לרגע אני רואה, שהצעד הבא תמיד מתבטא אצלי במוזיקה ובמילים. בגלל זה שלושה עשר אלבומים, ובגלל זה עוד ועוד ספרים, או לפחות, בינתיים, גם הספר הבא, למרות שאני עורכת אותו כבר תקופה ארוכה, בקושי רב, מנסה לתפוס רגע של אנדרופין שוטה בים של דמעות.

     

    ההופעה הקרובה, יום ראשון 31.5.15 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק
    https://www.facebook.com/events/1442573212709030/

    האלבום החדש:
    http://hadara.bandcamp.com/album/rage-against-the-eclipse

     

    הספר "ליקוי מאורות" (רומן על הומו עצבני, פסנתר שיכור, כנף שבורה, רוק אנד רול, אלוהים, ירושלים, ג'וז ולוז ושנאתו של ההמון) - לרכישה ישירה ממני, או מאינדיבוק:
    http://goo.gl/vIO4Db

     

    ומה אני מוכנה לעשות כדי למכור את נשמתי, בכסף כמובן (זה לא הרבה, דאם איט, אבל זה הכי רחוק שהגעתי אליו בהתפשטות פיזית. התפשטות הלב, זה כבר משהו לגמרי אחר, ואת האינטימיות הזאת אני עושה רק על הבמה, לעולם לא אחד על אחד). בכל אופן, להלן:

    ''



    ''

    זה הסטטוס הערום הראשון שכתבתי ללא תמונה וללא מוזיקה. יכול להיות שימחק את עצמו עוד מעט בבהלה, או יעתיק את עצמו לרחבה אחרת. כי לכל דבר עת, ולכל מילה יש אחת נסתרת וסותרת.


    נתראה בהופעה. בואו להתפרק איתי.

    הצליחו והצילו. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/5/15 04:57:
      שלוש פעמים, זו כבר קדוּשה :)
      גדולה מהחיים
      גדולה מהחיים
      גדולה מהחיים

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין