עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    גוף

    נדרים / פרק 20-מפגש אחיות

    0 תגובות   יום ראשון, 10/5/15, 10:56

    בית קפה ירושלמי, שתי אחיות, כוס קפה ומאפה. יושבות אחת מול השנייה, קרובות אך רחוקות. האחות רבקה והאחות הצעירה ממנה בשנה אחת בלבד-מרים. נועצות עיניים אחת בשנייה ומתקשות מאד לתקשר. מחשבות חולפות בראשן אך אף אחת לא מעלה בדעתה את מחשבותיה של רעותה.
    מרים מתחילה בשיחה:
    "רבקה, אני רוצה לספר לך דבר מה". קולה של מרים היה רציני מאד.
    "לפני מספר ימים רבקה, הגיע לביתי בחור. יפה תואר ומרשים. אני חטפתי אותו לביתי ואיני רוצה לשחרר אותו". מרים דיברה עם רבקה ברמזים ובכוונה על מנת לגרות את תחושותיה של רבקה.
    "כן, ומדוע את מספרת לי את זה?." תהתה רבקה.
    " כי אני חושבת אחותי שאת מכירה את הגברבר המדהים הזה". חייכה מרים.
    " מה זאת אומרת, איני מכירה גברים אחרים פרט לבעלי ובניי. מה את רוצה ממני מרים".
    ואז לבשו פניה של מרים יתר רצינות: "רבקה היקרה בנך אביתר נמצא אצלי בביתי".
    רבקה הרגישה את ליבה עומד לצאת ממקומו, סחרחורת ליוותה את רגעיה הבאים.
    ואז פנתה אל מרים אחותה: " מה? איפה? איך הוא הגיע אלייך? אני רוצה לראות אותו..... אביתר שלי.....".
    רבקה מררה בבכי והייתה נרגשת ונסערת כאחת.
    ואז פנתה מרים אל רבקה: "רבקה, אביתר רוצה לחזור הביתה".
    "מה את אומרת לי עכשיו מרים, את יודעת שזה בלתי אפשרי. אביתר מנודה לחלוטין מבחינת אביו ואחיו וכן מבחינת כל תושבי השכונה. אני מוכנה לקבל אותו באהבה גדולה ובזרועות פתוחות, אך אני לא יכולה לגרום לאחרים לשנות את עקרונותיהם"
    "אני רוצה רבקה, לסדר לך פגישה עם אביתר. אך אני מודיעה לך שהבחור שאת תראי מול עינייך איננו אביתר כפי שהכרת אותו בעבר. את תראי בחור חילוני לגמרי אשר טעם כל פינת חילוניות אפשרית. אך מעוניין וזקוק לחזור למוטב, וצריך את עזרתך רבקה".
    "טוב את יודעת מרים שהיה לי קשה מאד לגייס סיבות לומר למשה כדי לבוא ולהיפגש איתך. ועתה אצטרך להמציא לו סיבות חדשות".
    " תגידי לו שיש לך תור לרופא, הרי הוא לא יבדוק את אמיתות דברייך". אמרה מרים.
    " טוב מתי את חושבת שאני יכולה לפגוש את אביתר". אמרה רבקה.
    " אני אביא אותו לכאן מחרתיים בדיוק באותה שעה שנפגשנו היום".
    מרים נעלמה מהמקום והותירה את רבקה למחשבות וצפייה.
    בית קפה ירושלמי, שתי נשים מבוגרות וגבר צעיר, יושבים ומביטים ולא יודעים מה להגיד. רבקה דומעת ומביטה בבנה יפה התואר, שלרגע נראה לה מוכר ולרגעים נראה לה שונה וזר מאד. פגישה שהייתה אמורה להתחיל בחיבוק ובאהבה גדולה, הייתה קרה ומנוכרת וחסרת בהירות. למרות הרגשות אשר הציפו את ליבה של רבקה היא נשארה מאופקת וניסתה לשדר מן כעס ודילמה באוויר. אך לא לזמן רב, בעוד השלושה יושבים דומעים ולא מוצאים מילים נכונות להגיד מתפרצת רבקה בבכי חסרת שליטה. אביתר אשר ראה את אמו שלא פגש כבר מספר שנים התמוטט אף הוא והחל לבכות. ומרים הזילה דמעה פה ושם. הם קמו ונפלו אחד על השנייה, אמא ובן. כאשר הגבר הצעיר והחסון מחבק חזק בשתי זרועותיו את האישה הצנועה והכבדת משקל. ושניהם בוכים, בוכים ובוכים.....
    ואז פנתה רבקה לבנה כחול העיניים המבריקות מדמעות: " אני רוצה מאד שתחזור הביתה בן יקר שלי, אך אני גם רוצה שתדע שזה לא יהיה קל. אתה בודאי מתאר את המירמור והכעס של אביך ואחיך בעקבות מה שאתה עשית ומבחינתם בגדת בהם. ייקח זמן לתקן את המעוות ולגרום לכולם לקבל אותך מחדש אל חיקם ואם בכלל. אך אני אעזור לך, שנינו נעשה את זה ביחד. רק אתה צריך להכין את עצמך לכל תסריט, אתה צריך להכין את עצמך לתגובות מכל סוג. והכי חשוב שאתה צריך לחשוב שוב וטוב טוב אם באמת זהו רצונך".
    "אני החלטתי ואני בטוח בכוונותיי אמא. אני רוצה לחזור הביתה ולחזור בתשובה מחדש, אני נדרתי נדר לחזור בתשובה מחדש, ואני מתכוון לקיים את הבטחתי".
    רבקה החסירה מספר פעימות למשמע דבריו הכנים של בנה אביתר.
    "טוב אביתר בני, תחזור עכשיו עם מרים לביתה ותן לי מספר ימים לחשוב ולהחליט ביני לבין עצמי איך אני מארגנת את הצעדים הבאים על מנת שהם יהיו נכונים ומוצלחים ואני אצור איתך כבר קשר, יש לי את המספר טלפון של מרים". הפגישה הטעונה והמרגשת כאחת הסתיימה עם הרבה שאלות פתוחות ותהיות לגבי העתיד. אך עם פתח ותקוות וצורך להשלים ולפייס, לתת ולהקריב מכל הצדדים.
    ימים מאד לא ברורים, מחשבות רבות, תסכולים וכעסים רבים. חשבון נפש וחרטות. כל אלה ובמעטפת של ארבע שנים הזויות העטופות בניצחונות וכישלונות. לעזוב את הבית בגיל שבע עשרה וחצי ולנסות לחזור אליו בגיל עשרים ושלוש כמעט. מנער לא מגובש ועד גבר בר החלטות. ובשנים הכי יפות להבנות על גב החלומות המתגשמים אך בדיעבד מיותרים. התחמקות ערמומית משירות צבאי והתנתקות מחוקי מדינה ברורים ומוצקים. מרד נעורים לאחר ילדות קשה ומטלטלת לצד הורים מאד חרדים וחברה מאד החלטית וסגורה. ניסיון להצליח בגדול ובחירה בדרך של יציאה בשאלה. חשיפת חיים שלמים באמצעות כלי התקשורת והנצחת עדה שלמה המנוכרת וחסרת שליטה ותוך כדי כך ניצולה לטובה אישית והתקדמות על גבי שנאה מתהווה מקרב הציבור החילוני. ומתוך כל אלה נדירת נדרים אשר ממרחק לא ברור אם אכן יקוימו. אך עם התחייבות אישית לנסות לקיימם בעתיד ובדרכים אשר יבואו על סדרן.

     

    © כל הזכויות שמורות לאלי משעלי

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      elimish
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין