עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    יש דברים שרציתי לומר

    14 תגובות   יום שבת, 2/5/15, 09:42

    אחרי כמה שבועות של העדרות אני חוזר לארוחת השבת של הכולל, מסתבר שלא יכולתי לתזמן טוב יותר. קירה מ. מהמרכז היהודי למעורבות פוליטית (http://www.cija.ca/ ) נותנת הופעת אורח מפתיעה, זוהי שנת בחירות פדרליות והוועדה מבקשת מכל אחד מחברי הקהילה שמעוניין להצטרף לאחת המפלגות הלאומיות לעבור דרך המשרד שלהם ולקבל הדרכה איך לספק קשר לקהילה היהודית ולנושא הישראלי. על פי הנתונים שקירה מציגה לנו, היהודים מייצגים רק אחוז אחד מכלל האוכלוסיה בקנדה, ובעוד שלושים שנה הגודל שלנו אמור ללכת ולהצטמק עוד יותר, לכן, כל פעיל או פעילה חשובים בעזרה על שמירת הנושא היהודי והישראלי בסדר היום של שלוש המפלגות הפוליטיות של קנדה. הקהל מוחא לה כפיים בנימוס ופונה להעמיס את הצלחות, פוליטיקה זה חשוב, אבל לפני הכל הצבא צועד על קיבתו.

     

    **

     

    אני יושב לשולחן עם ליסה פ. עורכת לשונית של ספרות נוער וספרי עיון. "בשבילי זה מאוד פשוט" היא אומרת לי בזמן האוכל. "הרפר הוא בעד ישראל אז אני בעד הרפר. אובמה הוא נגד ישראל, אז אני נגד אובמה. והוא בכלל מוסלמי". אני מחייך ולא אומר דבר, "אני שמחה שאני משעשעת אותך?" היא אומרת ואני נזרק בחזרה לימי התיכון שלי, "אתה לא מסכים עם דעתי?". אני מושך בכתפיי, יש כל כך הרבה דברים שיכולתי לומר. יכולתי לומר שבדיוק כמו קירה מ. גם הרפר רואה את האוכלוסיה היהודית בקנדה כמשהו שעלול להתכווץ במימדים שלו, הרפר רואה את אווירת "המוכרים בלבד" ברחובות ביביסטאן, הוא אוהב את ישראל, אבל התפקיד שלו זה לדאוג לעתיד של קנדה. אסור לשכוח את זה. יכולתי לומר, למשל, שלפני שאובמה נכנס לבית הלבן הסביבה במזרח התיכון היתה הרבה יותר מסוכנת לישראל. יכולתי לומר שהמו"מ שהמערב מנהל עם האיראנים יאפשר למדינות שמייצגות את הצד "הטוב" של כדור הארץ להיכנס לחצר האחורית של אימפרית הרשע של האייטולות. שיש כאן אפשרות להחזיר את האנשים הללו למאה ה 21, לנסות ולחולל הפיכת נגד שתביא רגיעה יחסית לאזור. יכולתי לומר שאני לא אוהב נקודות השקפה צרות על עניינים מורכבים. יכולתי לומר הרבה דברים, אבל פתאום גיליתי שאני כל כך עייף, שאין לי חשק להגיד כלום. "אני מקפיד להיות אמן שלא מזוהה פוליטית", שלפתי בסוף את כרטיס היציאה שלי מהכלא. יש דברים שרציתי לומר, אבל מזמן כבר הפכתי לקנדי.

     

    **

    במהלך אפריל הוונקובראים – אלא שמעבירים כאן את החורף – מציינים את סיום העונה החשוכה באירועים רבי משתתפים. הראשונים הם המזרח אסייאתים בדרום העיר שמציינים את מצעד הואיסקי השנתי שבו משפחות שלמות עוברות ומחלקות אוכל אחת בין השנייה. החגיגה הסוציאלית של הפונג'בים מביאה מאה אלף איש לדרום וונקובר, ושבוע מאוחר יותר עוד 300 אלף למצעד הגדול של סארי. http://www.surreyvaisakhiparade.ca/  

    פונג'בים, למי שלא יודע, הם לאום דו – דתי (הינדים וסיקים) והחגיגה נולדה כדי למנוע התאסלמות בקרבם, אי שם בשלהי המאה ה 17. שבוע אחר כך מגיע ריצת הסאן ראן השנתית, המהדורה ה 31 כללה 40 אלף משתתפים שצבעו את העיר בחולצות לבנות. http://www.vancouversun.com/news/Photos+Vancouver+2015/10985267/story.html

      ב 20 לאפריל ציינו את החגיגה השנתית של תרבות המריחואנה, לא פחות מ 25 אלף איש התקבצו בכיכר רובסון להעלאת עננת עשן קולקטיבית. זהו, כל חיות היער יצאו ממחבואי החורף שלהם.

    http://www.vancitybuzz.com/2015/04/20-photos-vancouvers-420-celebrations/  

     

    **

    כעבור יומיים, בערב של 22 לאפריל הגיעו כאלף איש לאולם הצ'אן סנטר שעל גבעת ה UBC לחגוג את יום העצמאות ה 67 של מדינת ישראל, דווקא היה ערב נהדר, מזג אוויר סביר, אמן צנוע בנוסח מיכה ביטון שבא כדי להתאמץ, לקט מחולות של להקות הריקוד הצעירות שלנו, עדיין - אלף איש, פלוס מינוס, זה מה שהצלחנו להביא השנה לחגיגה ההמונית של העם שלנו. כנראה שזהו הגודל היחסי שלנו באוכלוסיה הקנדית. אנשים נטמעים או הולכים לאיבוד או סתם לא מתחשק להם או לא מספיק חשוב להם לציין את יום העצמאות הישראלי. מי שהגיע לגבעה בהחלט נהנה מהערב, הקהל השבוי יצא עם חיוך מאוזן לאוזן מהאולם. למחרת טפחתי על שכמו של אחד מחברי הוועדה המארגנת, הוא רצה לדעת מה יש לי לומר. יכולתי לומר הרבה דברים, יכולתי למשל להגיד לו שבקצב הזה אני לא יודע כמה אנשים יגיעו לטקס אצלנו בעוד עשר שנים, יכולתי לומר שאיך שהדברים נראים אצלכם, אני לא יודע עוד כמה שנים נשארו לחגיגה הזאת, אבל פתאום גיליתי שאני כל כך עייף שאין לי חשק להגיד כלום. לפעמים "כל הכבוד" זה כל מה שצריך.

     

    **

    והנה הגיע חודש מאי, השמש כבר כאן, הקאנקס – גם השנה – כבר בבית, שישה משחקי פלייאוף זה מספיק לקבוצה קנדית שלא מוכרת את כל הכיסאות בבניין שלה. בנתיים, וונקובר מתמלאת באורחים ותושבים חדשים, אתה רואה אותם בכל פינה, אתה יכול לחוש אותם, להבין את המצב המנטלי שבו הם נמצאים בזמן שמוח הצייד-לקט שלהם מנסה לעכל מילוני פרטים של אינפורמציה דיגיטלית. הם נורא שמחים, החדשים, הם מאוד רוצים להיקלט ולהצליח, גם הם קראו  בעיתון שקנדה היא אחד המקומות השמחים בעולם. http://www.vancouversun.com/business/Canada+makes+five+list+world+happiest+countries/10997589/story.html 

    מקום חמישי בצמרת מאחורי שוויץ, איסלנד, דנמרק, ונורבגיה. ולפני פינלנד, הולנד, שבדיה, ניו זילנד ואוסטרליה. אבל, הפלא ופלא, שבוע מאוחר יותר למדנו שמבין כל תושבי קנדה, תושבי וונקובר הם הכי פחות מאושרים. המדגם של סטטיסטיק קנדה דירג אותנו במקום ה 33 והאחרון במדד האושר הלאומי של קנדה. תושבי טורנטו לקחו את המקום ה 32 ברשימה. תושבי קוויבק הם המאושרים ביותר בקנדה. בריטיש קולומביה לא הכניסה אפילו עיר אחת לעשיריה הפותחת. http://www.vancouversun.com/health/People+Metro+Vancouver+less+happy+than+most+Canadians+survey/10987592/story.html

     

    **

    מהו המפתח לאושר? בריאות – פיזית ונפשית – היא הפקטור הראשוני שמשפיע על האושר האישי. נשים שמחות יותר בקנדה, מאשר גברים. אנשים נשואים שמחים יותר מאלו שלא. ילידי קנדה יותר מאושרים מאלו שהיגרו אליה, אנשים בגילאי ה 40 ותחילת שנות החמישים פחות מאושרים מאלו שצעירים או מבוגרים מהם. כמובן שגם הכנסה כספית היא פקטור קריטי. מי שמרוויח יותר מ 30 אלף דולר בשנה מאושר יותר מאלו שמתחת לקו הזה.כנראה שחלק מהפקטורים הללו קשים להשגה, במיוחד בערים הגדולות כמו וונקובר וטורונטו שבהן התחרות גדולה יותר. קורבנות התחרות הם המוני מהגרים ותיקים שמרוויחים פחות מ 11 אלף בשנה. http://www.vancouversun.com/news/Many+older+Canadian+immigrants+live+less+than+year/10853065/story.html

      אולי זה לא מפתיע שתשעים אחוז מתושבי וונקובר אינם רוצים גידול של האוכלוסיה. לא איכפת לנו להמשיך ולראות את הפלייאוף של ההוקי בטלוויזיה. העיקר שתשאירו לנו כמה רצועות חוף שקטות. גם ככה קשה ללקט כאן כמה סרדינים לארוחת הערב. אל תאמינו להרפר, קר כאן בחורף.

    http://blogs.vancouversun.com/2015/03/24/nine-of-10-vancouver-residents-dont-want-more-newcomers/

     

    **

    אירועי חודש מאי. המוישה האוס מארח שתי ארוחות שבת ברצף (1, 8 במאי) ועובר בחזרה לצד המזרחי של העיר בסוף החודש, אתם מוזמנים להיפרד מהמשכן הנוכחי. אסתר ראדה המהממת על הבמה של האימפרייל (מיין 316) במוצ"ש (2 למאי) במופע שנועל את פסטיבל חוצפה 2015. ביום א' 3 לחודש סוגרים את העיר לכבוד ריצת המרתון השנתית, ראו הוזהרתם. בערב א', יום הולדת 90 לאוניברסיטה העברית בבית ישראל, ובמקביל ב JCC בנות קבוצת התיאטרון הנשית של אורלי נ. מעלות את המופע שלהן לשנה זאת שנקרא "מודה באשמה". במוצ"ש (9 למאי) האירוע השנתי של פרס הצדק החברתי ע"ש דניאל הורביץ ז"ל בגני ואן דוסן. ביום א' (10) בצהריים הכולל עורך BBQ לכבוד ל"ג בעומר בפארק קנרברון בקיטסילאנו. בית הספר התיכון היהודי "קינג דיוויד" חוגג יום הולדת 10 להולדתו בקוקטייל חגיגי, שני (11 לחודש) החל משבע בערב. פסטיבל "הריקוד" השנתי יערך ב JCC בין ה 14 - 17 לחודש כולל הקרנבל לכל המשפחה ביום א' ברחבת הכניסה. במוצ"ש (23) ליל שימורים לחג השבועות בכולל, או בחב"ד מזרח אצל רבי שניאור. המרכז לקולנוע יהודי עורך שתי הקרנות ביום ג' 26 לחודש. בצהרים הפנסיונרים מקבלים בחינם את "הערת שוליים" של יוסף סידר במרכז פרץ, בערב ב JCC הקומדיה האורגוואית המשובחת "מר קפלן". ארוחת הנגב השנתית של קק"ל (JNF) תארח את שר החוץ היוצא של קנדה, ג'ון בירד, במלון ארבע העונות ב 7 ליוני. עמוס לעייפה החודש הזה, שימרו על המשקל.

     

    **

    לפעמים אני מגלה שירים לפני אחרים, לפעמים אחרים מגלים שירים לפני. יש דברים שיכולתי לומר הרבה יותר טוב מאחרים, ויש דברים שאחרים יודעים לומר הרבה יותר טוב ממני. הלומיניריס מדנבר, קולורדו, שיחררו את "הו היי" לפני שלוש שנים, מאז הוא הספיק לשרוף את העולם ובצדק. כי כאשר זה כנה ואמיתי, אין לזה תחליף. כשזה כנה ואמיתי, זה הדבר הכי טוב בעולם. כך שיש הרבה דברים שיכולתי לומר, אבל אני כבר כמה ימים נלחם באיזה ברונכיט ויראלי, באמת עדיף שאני אתן לאחרים לדבר קצת. כי העיקר זו הבריאות. רק בשמחות, חברים וחברות.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/5/15 17:40:
      נו מה לעשות נערה יקרה, לפעמים גם בארזים נפלה שלהבת. כתבתי כבר שהאביב שלנו "בעיניים ישראליות" זה כמו חורף שני. ואני כבר לא spring chicken (יענו "פרגית", בעברית) ואני גם לא מכניס תרופות לגוף שלי, אז לוקח קצת זמן להחלים. ותיקי הקפה מתמודדים עם הכל, הבלוג סופג הכל. אנחנו נתגבר, כי יש בנו אהבה והיא תנצח.
        9/5/15 17:16:

      ברונכיט ויראלי נשמע לא כיף מי יודע מה.

      ולגבי בריאות. פה שזה אצלנו (הפעם לא במדינה או בשכונה) אלא ממש אצלנו בין החברים, אומרים שלא מספיק רק בריאות. אלא גם בריאות. ויופי שלפחות עוד הצלחת להעלות יוטיוב שאפילו רואים - כי עכשיו אפילו ותיקי הקפה לא ממש מצליחים הסנני

       

      תרגיש טוב במהרה ורק בשמחות!! 

        4/5/15 17:29:
      יפה, חוף השקיעה בווסט אנד, תבלה. אמיר לשם.
        4/5/15 17:23:

      ''

       

      ונקובר, מאי 2013 

        3/5/15 18:53:

      צטט: באבא יאגה 2015-05-03 15:47:50

      ב 20 לאפריל ציינו את החגיגה השנתית של תרבות המריחואנה, לא פחות מ 25 אלף איש התקבצו בכיכר רובסון להעלאת עננת עשן קולקטיבית - גם אני רוצה.

      את מוזמנת להציץ בתמונות בלינק המצורף. באבה יאגה, בשנה הבאה יהיה עוד אחד, וגם יום העצמאות באותה החבילה.

        3/5/15 18:50:
      שבוע טוב שטוטית!!
        3/5/15 18:49:

      צטט: דוקטורלאה 2015-05-03 12:57:17

      אני חינכתי את בניי לחיות כאן. הסברתי כמיטב יכולתי את הסיבות. שלושת הבנים, בעלי מקצועות (ברפואה) מבוקשים בכל העולם, ומרצים מבוקשים בסמינרים בינלאומיים, מבלים הרבה בנסיעות הלוך ושוב, בכל ימות השנה. האם יבוא יום, וההורים יהיו בעולם האמת, והם יחליטו לשנות את מיקומם? אינני יודעת. אם כי יתכן שילדיהם יהיו הגורם המכריע לגבי הישארות או עקירה. אני מקווה כי ההגירה לא תקרה. אין מקום הולם ליהודים אלא בארצם.

      אם המדינה דמוקרטית, אז כל אזרח יכול לבחור אם הוא רוצה לחיות בה או לא. האתוס הלאומי-היסטורי שלנו עם הארץ הוא לא ניתן להפרדה. זו ארצנו, אבל מגיעים למצב שבו אנשים מעדיפים להצטופף בבתי הדירות שבנו הקומוניסטים בצד המזרחי של ברלין מאשר להמשיך לחיות בישראל, זה אומר דרשני, ואף אחד לא דורש. הלוואי שהעתיד יביא רק טוב. ד"ר לאה. הלוואי.

        3/5/15 18:43:

      צטט: איציק אביב 2015-05-03 11:09:19

      אכן נחמד שם במקום שלך.

       

      הכל שמועות, אל תאמין לתעמולה, קר בחורף ואוכלים סרדינים.

        3/5/15 15:47:
      ב 20 לאפריל ציינו את החגיגה השנתית של תרבות המריחואנה, לא פחות מ 25 אלף איש התקבצו בכיכר רובסון להעלאת עננת עשן קולקטיבית - גם אני רוצה.
        3/5/15 13:22:
      שבוע טוב וונקובר.
        3/5/15 12:57:
      אני חינכתי את בניי לחיות כאן. הסברתי כמיטב יכולתי את הסיבות. שלושת הבנים, בעלי מקצועות (ברפואה) מבוקשים בכל העולם, ומרצים מבוקשים בסמינרים בינלאומיים, מבלים הרבה בנסיעות הלוך ושוב, בכל ימות השנה. האם יבוא יום, וההורים יהיו בעולם האמת, והם יחליטו לשנות את מיקומם? אינני יודעת. אם כי יתכן שילדיהם יהיו הגורם המכריע לגבי הישארות או עקירה. אני מקווה כי ההגירה לא תקרה. אין מקום הולם ליהודים אלא בארצם.
        3/5/15 11:09:
      אכן נחמד שם במקום שלך.
        3/5/15 04:36:
      בהחלט נקודה חשובה מאוד פייסצ'וק, בישראל ישנה איזו תפיסה שגויה שקור זה רע, אבל המציאות היא שקור יחסי דווקא משפיע מצוין על הגוף האנושי, תוחלת החיים עולה וכאלה. אבל כן, החבורה הזאת בהחלט יודעת להסתכל על החצי המלא של הכוס. שבוע נפלא.
        3/5/15 01:09:

      אנחנו עלינו במדד האושר השנה. והגענו למקום המכובד 11. לפחות מול שנת 2013 (למרות שבקיץ 2014 הייתה פה מלחמה קטנה) וזה קטע, כי יתר המדינות שבהן מאושרים יותר מאיתנו גם יותר קריר. מה שמזכיר לי מקום אחר שבו מדברים בעיקר על המזג - של האוויר. ואתה יודע על מה המליצו משם כבר מזמן החבורה החכמה,

       

      ''

       

      שבוע טוב!! 

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין