עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    מהות הכאב

    4 תגובות   יום חמישי, 19/3/15, 04:58

    דור מביט בזוג תלמידים בני 16, בן ובת, מחזיקים ידיים.

    הוא מתמלא קנאה.

    המבטים שהם שולחים זה לזה.

    הצחקוקים.

    החיוך של הבחורה.

    המבט של הבחור.

    הוא מקנא כל כך שבא לו לשבור את שולחן הכתיבה שמולו באגרוף אחד.

    הזעם שלו יכול לשבור בניינים, לעקור הרים, להחריב עולמות... אבל הוא לא יכול לתת לו אהבה.

    זה הסוד שהוא עוד לא גילה.

    זה הדבר שמניע אותו.

    החיפוש.

    המהות.

    אהבה.

    תכלית.

    הוא זועם כל כך על עצמו, על כל מה שהוא עשה, ועל כל מה שהוא עכשיו. הוא מחפש תשובות בעצמו. אבל חוץ מרעב בבטן הוא לא מרגיש כלום.

    כלום!

    הרעב לאוכל הוא זמני בעוד שהרעב לאהבה הוא נצחי.

    תמידי.

    הוא מנסה להכניע את עצמו לבריאה, ליקום. להיות כלי קיבול של היוצר, של אלוהים.

    אבל האגו לא נותן לו.

    האגו, שמונע ממנו מלהתחיל עם בחורה או בחור ולהסתכל לו או לה בעיניים ולא להסיט את המבט כשהוא או היא מתבוננים בו חזרה.

    איך יצור שהוא חזק כל כך,

    רב עוצמה כל כך,

    שברירי בכל מה שקשור לאהבה?

    הוא חורק בשיניו בתסכול.

    מביט בזוג שוב. שומע אותם מתלחשים. רואה אותם מלטפים. היא צוחקת כשהבחור אומר לה משהו.

    הבחור מנשק אותה.

    דור היה שובר עולמות, מחריב יקומים, רק כדי שיבחינו בו. שידברו איתו. שיאהבו אותו.

    הוא היה מגן עליהם מפני כל אויב, ומקריב את עצמו כדי להציל אותם.

    הוא שורט בציפורניו את השולחן.

    אם רק היה לו הכוח לגעת בהם ולגרום להם להיות שלו, לאהוב אותו, להעריץ אותו- הוא היה מאושר.

    אבל כוח כזה יש רק לאלוהים. המגע האלוהי.

    האם הוא לא אדם ככל בני האדם? האם לא מגיע לו אהבה כמו כולם? למה הוא נברא כל כך ביישן? למה הוא רגיש כל כך ונפגע מכל הערה שאומרים לו?

    למה הוא בודד כל כך?

    הוא שואל את עצמו הרבה שאלות שאין לו תשובה עליהם.

    אז למי יש? מי יכול לעזור לו חוץ ממנו?

    הוא תוהה מה יקרה אם היה לו הכוח להחריב את כל המקום הזה במחי יד. האם למישהו יהיה אכפת? האם הם יאשימו אותו בכל, כמו שתמיד מאשימים?

    אביו האשים אותו שלא כתב את הספר שלו. עכשיו, הוא לא יכול להאשים אותו יותר. כי הוא הלך למעלה, לשמיים.

    אך אשמתו נותרה בליבו של דור.

    ודור, הילד שאמור לעשות את העולם טוב יותר, הילד שנולד להיות הגיבור של חייו, נותר לשבת על כסא בצומת ספרים,

    ולכתוב את הדפים האלו בדם ליבו,

    ולבכות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/4/15 12:50:

      צטט: eyalees 2015-03-26 10:05:17

      אם לא מדובר ברגשות תסכול חולניים? קנאה בזרים היא מחלת נפש

      קנאה כשלעצמה אינה מחלה. זוהי פשוט תוצאה של העדר אהבה עצמית.

        26/3/15 10:05:
      אם לא מדובר ברגשות תסכול חולניים? קנאה בזרים היא מחלת נפש
        23/3/15 07:03:

      מהות הכאב ולא רק...

        22/3/15 22:59:
      יפה כתבת

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין