עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    מאחורי האלבום Rage Against the Eclipse

    0 תגובות   יום שלישי, 17/3/15, 11:18

     Rage Against the Eclipse - מחשבות על האלבום החדש והקשריו

     

    למה לי (עוד) אלבום עכשיו?

     

    כל אלבום אם עדיין יש דבר כזה, הוא טריפ חדש, ובעידן הזה גם רעיון כמעט מופרך, שמקומו והקשריו מתחוורים לי בד"כ רק בדיעבד, או תוך כדי. ברור לי כבר שנים רבות שמקומם של אלבומים נכחד בהדרגה מן העולם, ולכן גם מתוכי, ובאופן די טבעי, כבר שנים רבות אני לא חושבת באלבומים, אלא בשירים עצמאיים בלבד.

     

    משהו על השירים

     

    ברוב המקרים אני לא זוכרת בדיוק מתי נכתב שיר מסויים, על מה ועל מי בדיוק. לעיתים אני זוכרת הבזק של סיטואציה, כיוון של אמירה, בד"כ משתלחת ומתריסה. לפעמים הגיבור הראשי נוכח מאוד, בשיר ובחיי, ולפעמים עובר אורח, כחומר גלם אקראי, לרוב בגלל רגע מחולל, נבזוּת בוטה, כאב גדול, ריגוש מתסיס, שיניים יפות במיוחד, סקס אפיל בלתי מנוצח, ריקנות נוראה, חוסר צדק קיומי, או אפילו איזה חוסר צדק סמלי, ארכיטיפי. בדרך כלל אני מצליחה למצוץ את הצוף של הרגעים הכי כושלים ונבזיים, ולהפוך אותם לאֶפִּיים ונחשקים, ולשירים די יפים, אם יורשה לי. זוהי נקמת הדיו שלי (אני שואלת מאורלי קסטל בלום את הנקמה המדויקת הזאת), נקמתה הפלאית של המוזיקה ונקמתו של הפסנתר השיכור, והנחמה הקטנה של מי שאינו יכול שלא להסתכל על עצמו גם מבחוץ, בכל רגע ורגע, וגם אם נדמה שהוא שיכור, או מעופף, או שבתוך עצמו הוא גר, הוא לעולם ידע להביט על עצמו גם מבחוץ, ולאסוף את תוך-תוכו, ולנסח את המצוקה, ואת פרטי פרטיה, את מבטו שלו, ואת מבטיהם של אחרים, את הדבר עצמו ואת  היפוכו, את רוממותו שלו ואת אפסותו.

     

    האלבום השלושה עשר, ושנים עשר הנועזים

     

    האלבום הזה התחיל להרקם כחטיבה אחת בערך לפני כשנה, כשהחלטתי להפיל את השירים על מפיקים, ולברוח, סוֹ טוּ ספיק. התעקשתי לא להיות מעורבת בפרטים, מה שהפתיע אפילו את המפיקים עצמם. נתתי לכל מפיק לבחור כמה שירים, מתוך מאות שירים שנערמו בשנים האחרונות, וכל מפיק בחר את השירים לפי דופק הלב הטבעי שלו. מעניין, אגב, שלא קרה ששני מפיקים בחרו אותו שיר. המבנה השלם של האלבום נבנה רק בתוכי, והתמונה הכללית התחילה להתבהר אצלי רק תוך כדי עבודה. כל שיר לקח את הזמן שלו, וכל מפיק לקח את הכיוון שלו, ואיש לא ידע מה קורה בלב ובאולפן של המפיקים האחרים. היו שירים שהתרחשו בשניה, ואחרים שלקחו זמן, ואחרים שנפלו בדרך, כי לא הצליחו להגיע לקו הגמר, ואחד שהתעקם נורא, וכמעט נפל, ונשאר פצוע ולא שלם, ובכל זאת החלטתי אחרי התלבטויות להכניס אותו לאלבום, שרוט ופצוע ולא-מושלם, כי יש בו שבר שסיכם תקופה מאד משמעותית, שרציתי לחתום, ולא לשוב אליה עוד (Diamonds in Your Lies). (פרטים על כל שיר בנפרד, בפוסט נפרד).

     

    דה מג'יק זון

     

    השירים נבחרו כאמור מתוך מאגר עצום מתקופות חיים שונות שלי. כשהתחלתי לאגד אותם לאלבום, חשבתי שאני מייצרת אנתולוגיה של דיאלוגים ביני לבין עצמי, על תעשיית המוזיקה ומצוקתו של אמן בן זמננו. אבל משהו במתיקות ובעידון שהשירים קיבלו, ובנסיבות חיים אישיות שהשתנו במהלך הקלטת האלבום, שינו את מצב הנפש שלי ושל השירים, ואיכשהו התמירו והטעינו אותם במשמעויות חדשות, שלא הייתי ערה להן בכלל כשכתבתי אותם. וכך הפך האלבום, בלי כוונה, גם לסוג של אלבום פרידה. עכשיו עם צאת האלבום אני מגלה עד כמה משוכללת ומורכבת ההשפעה של המוסיקה על החיים שלי, על הבחירות שלי, על מערכות היחסים שלי, על איכות העצב שלי. גם המערכה הזוגית שלי, שנמשכה עשר שנים, חסתה תחת מחוייבותה הטוטאלית למוסיקה שלי. רוצה לומר, זה לא רק שהחיים משפיעים על המוסיקה, אלא המוזיקה שמשפיעה בתורה על החיים.

     

    פרידה

     

    במהלך הקלטות האלבום, נפרדתי מבן זוגי אחרי עשר שנים טובות. אני יודעת שאלבומי פרידה הפכו טרנדיים לאחרונה, אבל בחיי שלא תיכננתי להיפרד, והשירים קיבלו את משמעותם המאירה בדיעבד. כשאני מקשיבה למילים עכשיו, אני מבינה שכתבתי, ולא ידעתי מה כתבתי. עת יצירה היא כנראה שעה רגישה מאוד, והשירים היו כנראה תת-מודע משוכלל ומפותח מאוד. הם חיישנו את המציאות טוב ממני, והקדימו לדעת את העתיד. רק שיר אחד (LEAVE ME ALONE)  נכתב אחרי הפרידה, תוך כדי הקלטות, ובמידה מסוימת הוא משלים את התהליך, הוא הקתרזיס, גם בסגנונו המתגלגל והתופס והעליז מאוד. זה גם השיר היחיד בו אני מארחת את אחד המפיקים (איציק פצצתי) לדואט, ויש בזה מימד סמלי (בלתי מתוכנן) של המשך, של היפתחות לדבר הבא, מבפנים ומבחוץ. גם התביעה שלי להרפות, ולהפקיד את השירים ובחירתם בידי מפיקים, היתה בדיעבד סוג של ניסיון עיקש שלי להחלץ מעצמי, מאיזה מִכְלָא פנימי, שכנראה, אחרי הכול, לא אחלץ ממנו לעולם. וזה כוחי אולי, וזו גם אפסותי. "אם אפשר היה לרפא את הנהר הזה, באש ובמים, הייתי רוצה לצעוק ולשרוף את הכול, ולהישאר ערה כדי לספר, שלא הייתי עושה את זה אחרת." (מתוך השיר "הכול נגמר").

     

    All I do is twist and shiver, please unkiss my shame, 
    if there's a key to cure this river, please let it shine and rain. 
    Let me shout and raise all hell, and let me stay awake to tell, 
    I wouldn't have it any other way.

    (It's All Over Now)

     

    להאזנה ולהורדה מוזלת של האלבום, כולל מילים ותמונות:

     

    RAGE AGAINST THE ECLIPSE

     

    כל המילים והלחנים נכתבו ע"י הדרה לוין ארדי

    כל הזכויות שייכות להדרה לוין ארדי

    המפיקים המוכשרים שעשו אותי: איציק פצצתי, תמר אייזנמן, נעמן טל, אדם ג'יימס לוין ארדי.
    את האלבום המלא ניתן לשמוע ולהוריד בזול (כולל כל המילים ותמונות) כאן:
    http://www.hadara.bandcamp.com 

    וגם אפשר להיכנס לכל שיר בנפרד, בעמוד האלבום, כדי לקרוא את המילים של כל שיר בנפרד.

    אם הורדתם ואהבתם, ספרו על זה בפרהסיה, שתפו והפיצו.

     

    בפוסט הבא אנסה לכתוב כמה מילים  על כל שיר בנפרד, אם יעמוד לי הכוח.

    אוהבתותכם, הצליחו והצילו.
    ובואו להופעה!

     

     

    ''
     

    צילום: הילה עוז

     

    אני גרה בפייסבוק

     

    *

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין