כשהולכים לישון ואני עוד רגע אחד על המיטה, שוכבת ערה,

אני לרגע מדמיינת את התקרה רצפה ואת הרצפה תקרה.

אדמת לבן משתרעת סביבי קצת כמו שלג מהודק-לא רגיל

הכל חלק ואני הולכת בזהירות כדי לא להיתקל בפרח האהיל.

כך אני מטיילת לי על פני העולם הפשוט, החלק

מידי פעם נתקלת בגבשושית או סתם באיזה חרק

אז,

משהו מקצה החדר את ליבי מושך,

אני מתקדמת בזהירות ומתכופפת בהמשך

שם ממש בפינה, מתחת למיטה (כלומר מעלי)

אני מוצאת מלכודת קורים רכה,היא קסומה אולי?

חוטיה כסופים ,ארוכים, מבריקים

ביניהם גושים לבנים ודקים

אלה ודאי חלומות חלומים

 שנשרו מתוך הראש אל המלכודת לפני ימים

לרגע, אני עומדת על המיטה ,

רוצה לפגוש שוב את החלום על הכיתה

( את האני שבדמיון כמעט אי אפשר לראות)

ברצינות אני נמתחת ומושיטה את היד ומתאמצת במיוחד באצבעות

אני שהיא אני (כמו שאימא אמרה)

אומנם גבוהה אבל עדיין רק מטר ועשרה

קולו של אחי חודר אל החדר פתאום

"מצחיקה אחת, תמשיכי לחלום".