עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    צׇ'נֽדֽרׇוׇטי ונאסיקטה

    4 תגובות   יום שישי , 13/3/15, 00:56

    צׇֽדֽרׇוׇטי ונאסיקטהאגדה הודית (חלק ב')

     

    תקציר חלק א'

    הנסיכה היפה צ'נדרווטי הרתה בדרך נס, כאשר הריחה פרח לוטוס אלוהי ששט בנהר הגנגס ובו זרעו של החכם אוּדֽדאלׇקה. אביה הזועם, המלך רׇגֽהוּ, שילח אותה למות ביער שומם ושורץ חיות טרף. הנסיכה ניצלה על ידי חכם מתבודד ביער שהביא אותה לאׇשֽרׇם שלו. היא חייתה ועבדה באשרם וכשהגיעה שעת הלידה, נולד לה בן דרך האף – יצא מן האבר שדרכו נכנס. החכם נתן לילד שם – נאסיקֶָטה.

     

    צ'נדרווטי, הנסיכה הצעירה, המשיכה בשגרת יומהּ באשרם, ובנוסף היה עליה לטפל גם בתינוקהּ. התינוק הפלאי, שדיבר אל אמו ברגע לידתו ופתר עבורה את חידת התעברותהּ, לא דיבר יותר במשך שנה שלמה.

    לעומת זאת, הוא בכה ללא הפסק -

    כשרצה לינוק, כשרצה להשתעשע,

    כשרצה תשומת לב וכשרצה להתפנק.

    צ'נדרווטי האשימה את נאסיקטה התינוק בכל צרותיה – בגללו, במקום לחיות חיי עושר ורווחה בארמון היא נאלצה ללבוש בלויים ולבצע את עבודות האשרם. עתה, כשבכה ללא הפוגה, התרפטו עצביה לחלוטין. כשמלאה לו שנה, הוגדשה סאת סבלהּ והיא לקחה אותו אל הנהר. שם, על גדת הנהר הכינה תיבת נצרים מצמחי גדת הנהר, ריפדה אותה במצע של עשב והניחה את התינוק בתוכה (מזכיר משהו?). את התיבה השיטה במים ואמרה:

    "לך, נאסיקטה, אל אביך!"

    וראה זה פלא, במקום לשוט במורד הזרם, התיבה עשתה תפנית של מאה ושמונים מעלות ושטה נגד הזרם במעלה הנהר, אל המקום שממנו הגיע הלוטוס האלוהי. באורח נס, עגנה התיבה במפרץ קטן, בדיוק מול האשרם של החכם אודדאלקה. כשירד בבקר לנהר לשאוב מים, ראה החכם את התינוק בתיבה. כמו סבא טוב, הושיט לו אצבע כדי שיאחז בה ואז גילה להפתעתו, שאצבעות התינוק דומות לאצבעותיו.

    "אכן, זהו בני", חשב לעצמו אודדאלקה. "צדק בּֽרהֽמה אבי שניבא לי 'קודם יגיע הבן ורק אחר כך האישה'. שרירים וקיימים דברי האלים".

    אודדאלקה לקח את התינוק לאשרם ודאג לכל מחסורו. הוא הביא למענו את מיטב החלב, הגיש לו ממיטב הפירות והירקות שבגנו, ונאסיקטה גדל לתפארה. מקטנותו, לימד אודדאלקה את בנו לבצע את עבודות האשרם – לטאטא, להרביץ במים את הרצפה, לצחצח את כלי הפולחן וכיו"ב. נאסיקטה שמח לעזור לאביו ויום-יום היה עושה את המוטל עליו בחריצות.

     

    ומה קרה לצ'נדרווטי? איך יכלה לחיות מבלי לדעת מה עלה בגורל בנהּ?

    בתחילה חשה כאבים בחזה מגודש החלב, אך הוקל ללבהּ בכך שאיננה צריכה להתמודד יותר עם בכיו הבלתי פוסק של נאסיקטה. בחלוף הזמן, החל לייסר אותה המצפון על ששילחה את בנהּ התינוק אל גורלו. בדמיונהּ הייתה רואה את התינוק גדל ונפשהּ יצאה אליו. כעבור מספר שנים, לא יכלה יותר להתמודד עם ייסורי המצפון ועם הגעגועים שתקפו אותה אל פרי בטנהּ והיא החליטה לצאת לחפשו. היא נפרדה מן הסגפן שהציל את חייה, לקחה מעט צידה מן האשרם ויצאה אל הבלתי נודע.

    ימים רבים הלכה צפונה, בצמוד אל גדת הנהר, ולא פגשה איש בדרכה ביער השומם. כשנגמרה הצידה שלקחה מן האשרם, הייתה מחיׇה את נפשהּ בפירות ובשורשים שמצאה ביער.

    יום אחד הגיעה אל אשרם סמוך לגדת הנהר וראתה בו ילד קטן מטאטא את רצפתו. הדם הלם בחוזקה ברקותיה – לבהּ אמר לה שזהו בנהּ.

    "שלום ילד. אמור נא לי, מי הוא אביך ומי היא אמך?"

    " אין לי אם, גברת. החכם אודדאלקה הוא אבי ואמי. הוא שגידל אותי".

    "אני הנסיכה צ'נדרווטי ואני אמך, בני. והיכן אביך?"

    נאסיקטה הביט באישה, הלבושה בבגדים בלויים ומרופטים, שנקרעו בסבך היער, והטיל ספק בדבר היותהּ נסיכה. אולם, כילד מחונך ומנומס, הרוחש כבוד למבוגרים, קיבל את דבריה ולא חלק עליהם.

    "אבי הלך ליער לקושש עצים ולהביא עשב 'קוּשה' לצורך הפולחן".

    צ'נדרווטי חסה על הילד העובד כה קשה ואמרה:

    "אני רואה, בני, שאתה עוסק בעבודות האשרם. הנח לי לטפל באשרם במקומך ואתה שב ותנוח".

    נאסיקטה ישב וצפה בשתיקה בצ'נדרווטי, בעת שניקתה וצחצחה את האשרם. כשסיימה לעבוד, הודיעה לו שהיא יורדת לרחוץ בנהר ונאסיקטה נשאר באשרם לבדו לחכות לאביו.

     

    אודדאלקה הגיע והתפעל מן האשרם הנקי והנוצץ.

    "מעולם, בני, לא טיפלת כך באשרם ולא צחצחת אותו כה יפה. הוא נוצץ כמו הירח המלא בלילה".

    "לא אני צחצחתי את האשרם, אבי. אמי היא שעשתה זאת".

    "אמך? מי זאת? מהיכן הגיעה?"

    נאסיקטה סיפר לאביו את כל קורות אותו בקר.

    "לך, בני, אל הנהר והבא את אמך אליי".

    נאסיקטה רץ אל הנהר ומצא את אמו נקייה ולבושה, סורקת את שערהּ.

    "אבי הגיע והוא מבקש לראותך".

    צ'נדרווטי הלכה עמו, למרות שלא מקובל שהבן הוא שמביא את אמו אל הגבר המיועד לה.

    "ברוך בואך בצל קורתי, אם בני. אני חייב לבקש את ידך מאת אביך, המלך רׇגֽהוּ", אמר אודדאלקה, החכם הישיש, לבחורה הצעירה. "את חכי פה עם נאסיקטה ואני יוצא מיד אל הארמון".

    "אני מסכימה ואני אחכה", אמרה הנסיכה.

     

    המלך רגהו קיבל את החכם הנודע בכבוד רב, כרע על ברכיו והשתטח על הרצפה לפניו. אחר כך, ציווה לרחוץ את רגלי האורח ולהגיש לו כיבוד, כדת וכדין, על פי חוקי הדֽהארֽמה – מצוות הדת ההינדואית.

    לאחר שסעד החכם את לבו, שאל אותו המלך למטרת בואו.

    "באתי לבקש את ידהּ של בתך".

    "בקש עד חצי המלכות ואתן לך, אולם אין לי בת בארמוני. הייתה לי פעם בת, אך היא מתה".

    "היא לא מתה, מלכי. היא חיה והיא ממתינה לי עתה באשרם שלי עם נכדך, בננו נאסיקטה".

    המלך לא ידע את נפשו מרוב אושר ומיהר לבשר את הבשורה למלכתו.

    הזוג המלכותי ציווה לרתום לאודדאלקה מרכבה, והוא יצא עם הרַכׇּב לאשרם להביא את צ'נדרווטי ואת נאסיקטה לארמון.

    אין מילים לתאר את אושרם של המלך והמלכה בראותם את בתם ואת נכדם. לא היה גבול לאהבה ולחיבה שהרעיפו עליהם. מיד החלו בהכנות לחתונה המפוארת, שאליה הגיעו מלכים ונסיכים, חכמים נודעים ותלמידיהם וכל אצולת הממלכה.

    אחרי שלושת ימי המשתה ציווה המלך לתת מתנות לזוג המאושר ולנאסיקטה - עשרות משרתים ושפחות, בגדי פאר, כסף וזהב ותכשיטים לרוב, סוסים ומרכבה.

    "כל זה הוא עבורכם", אמר המלך. "פינינו עבורכם אגף בארמון. אנא הישארו עמנו ובבוא היום יירש נאסיקטה את מלכותי".

    "תודה רבה לך, מלך נדיב, אך אנו נשוב ברגל אל מעוננו הדל, שאושר ושמחה שוררים בו", אמר אודדאלקה והביט בזוגתו ובבנו, שהנהנו בראשיהם בהסכמה. בו ביום יצאו השלושה ברגל בחזרה אל האשרם.

    האם חיו מאז "בעושר ובאושר"?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/3/15 00:36:

      צטט: sari10 2015-03-13 18:29:55

      ברור שמעניין ובוודאי שאמתין לחלק השלישי! חיוך

      יגיע!

      שבת שלום.

        13/3/15 18:29:

      ברור שמעניין ובוודאי שאמתין לחלק השלישי! חיוך

        13/3/15 16:16:

      צטט: עמנב 2015-03-13 16:06:40

      צטט: sari10 2015-03-13 10:10:24

      עמוס,

      קראתי את המשך הסיפור בשקיקה...

      סיפור אגדה לא קונבנציונלי...

      כמובן שכל הסיפור לא מתיישב עם ההיגיון,

      שהרי הדרך בה הרתה הנסיכה?

      שנויה במחלוקת הייתי אומרת...קריצה

      וגם המשך הסיפור,

      כאילו שיש דברים שאותו חכם ואותה נסיכה מרגישים

      ויודעים בצורה אינטואיטיבית בלתי מוסברת?

       

      בנוסף, הנסיכה לא כעסה על אביה?

      ככה פשוט ערכו שם את החתונה? בלי פיוס? התנצלות? משהו? חיוך

      טוב... זה סיפור מסוג אחר.

       

      מתאים לחכם לא להסכים לקבל את העושר שהמלך הציע...

       

      והאם יש כאן איזשהו תובנות?

      שרי, תודה רבה על התגובה.

      הסיפור הוא הבסיס לעבודת הדוקטוראט שלי. בעבודה אני מציין את האלמנטים הפלאיים/פנטסטיים בסיפור, אך כמו בכל אגדה, אין חובה להיצמד למציאות. בסיפור "אצבעוני", אם אינני טועה, הילד מגיע לירח על גבעול של אפונה - זה הגיוני? יפהפייה שנרדמת עם כל הארמון ל-100 שנה, זה הגיוני? וכיו"ב..

      הסיפור של נאסיקטה מעוגן בתרבות ההודית, שבאופן כללי ניתן לומר, אינה מייחסת אמת בת-תוקף למציאות האמפירית, כפי שאנו תופשים אותה. על כן, אין בעיה לחרוג מגבולות המציאות הרגילה שלנו. אני רואה בסיפור "קולב", שעליו תולים "גלימות" שונות, בהתאם לאמונתו ולצרכיו של המספר.

      אם מעניין אותך, תצטרכי להמתין לחלק השלישי, האחרון.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

       

        13/3/15 10:10:

      עמוס,

      קראתי את המשך הסיפור בשקיקה...

      סיפור אגדה לא קונבנציונלי...

      כמובן שכל הסיפור לא מתיישב עם ההיגיון,

      שהרי הדרך בה הרתה הנסיכה?

      שנויה במחלוקת הייתי אומרת...קריצה

      וגם המשך הסיפור,

      כאילו שיש דברים שאותו חכם ואותה נסיכה מרגישים

      ויודעים בצורה אינטואיטיבית בלתי מוסברת?

       

      בנוסף, הנסיכה לא כעסה על אביה?

      ככה פשוט ערכו שם את החתונה? בלי פיוס? התנצלות? משהו? חיוך

      טוב... זה סיפור מסוג אחר.

       

      מתאים לחכם לא להסכים לקבל את העושר שהמלך הציע...

       

      והאם יש כאן איזשהו תובנות?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל