עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מי אני בכלל

    ארכיון

    חשבון נפש

    26 תגובות   יום ראשון, 17/2/08, 18:27
    פתחתי את הדלת נכנסתי הביתה הדלקתי  את המחשב ועצבות השתלטה עלי.                  שבוע לא הייתי כאן.. הכל אותו הדבר אך בכל זאת הכל השתנה. הייתי במינכן בעיר בה גדלתי    עד גיל 6. מדי פעם אני נוסעת לשם. לדירה שלי. נכון שהדירה לא מרוהטת הכי הכי. יש בה בליל רהיטים שאבא שלי  אסף ולא ולא רצה לזרוק עוד משנות ה80. נכון שכשאני נוסעת עם אמי לשם אני נאלצת לישון איתה באותה מיטה לא נוחה שהורסת לי את הגב. אך איזו שלווה . איזה שקט. כמה נח. כמה נעים. אפילו הקור נעים והדירה מחוממת ויש תמיד מים חמים בשפע . והאנשים אדיבים ומתורבתים ואומרים סליחה בחיוך ותודה ובבקשה. ובטלויזה משודרים קומדיות נון סטופ בדיבוב גרמני ואין כל 5 דקות חדשות ואם כבר יש חדשות רבע שעה ביום הם מדברים על אירועי העולם כי אין חדשות בגרמניה.. הכל אותו הדבר.. תמיד. וגם אורי גלר הבא משודר שם עכשיו וכל גרמניה כבר יודעת להגיד " אחת שתיים שלוש" בעיברית. והכל ככ אופטימי ונח. והחנויות מציעות מכל טוב ואפשר שעות לשוטט בחנויות ולהתבונן במוצרים המבריקים והחדשים והמפתים במחירים נוחים. והרחובות נקיים והתחבורה נוחה ונעימה ואני שואלת את עצמי מה אני עושה כאן לעזאזל ולמה בכלל פתחתי גלריה בתל אביב ולמה אני לא שם סהכ יש לי אזרחות? מה עוצר בעדי לעזוב את הארץ הזו ?  נכון יש לי דירה חמודה משלי ועבודה וחברים וזה המון אך הנה אני יושבת כאן מעשנת סגריות בשרשרת ונכנסת שוב ללחץ אותו לחץ שכבר שכחתי ממנו כי בגרמניה הרוגע השתלט עלי

    בסהכ שבוע לא הייתי כאן.. הכל אותו הדבר אך בכל זאת... הכל השתנה.              

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/2/08 00:51:

      ביקרתי במינכן פעמיים ואהבתי, חוויתי בה חוויות נעימות. אין ספק שבשילוב עם ברלין זה היה יכול להיות מושלם. התמונה שלי בעמוד הראשי צולמה באחת תחנות ה-U-BAHN בתחתית של מינכן.

        27/2/08 21:46:

       

      צטט: brand_nu 2008-02-27 18:37:40

      מעניין, אני מת על האפקט הזה של הספוט הנוסטלגי. אני משתמש בו הרבה באפטר אפקט, זה תמיד עושה לי משהו בבטן. תמונות מדמיעות.

      מינכן מינכן. יש לי רגשות מעורבים כלפיה. בלב בוואריה.

      גם לברלין לא חסר..

        27/2/08 18:37:

      מעניין, אני מת על האפקט הזה של הספוט הנוסטלגי. אני משתמש בו הרבה באפטר אפקט, זה תמיד עושה לי משהו בבטן. תמונות מדמיעות.

      מינכן מינכן. יש לי רגשות מעורבים כלפיה. בלב בוואריה.

        21/2/08 19:37:

       

      צטט: ש ץ 2008-02-21 14:11:00

      מבינה לליבך עד מאוד.

      אני מתגוררת במינכן מזה כחצי שנה ולפני כן התגוררתי באנגליה כשנה.

      איני מרגישה שייכת לארץ ובטח שלא לאירופה.

      וגם בי יש את הדילמה כעת - אולי עליי לחזור לארץ? אולי יהיה טוב יותר שם?

      אין לי תשובה חד משמעית, כי אם הייתה - כבר הייתי עושה מעשה.

      דבר אחד שאני דיי בטוחה בו - תחושת חוסר השייכות לא תשתנה. אני חושבת שזה משהו פנימי יותר.

      בכל אופן, שולחת לך חיבוק.

      היי!אני חושבת שאת צודקת.. ותודה.. חיבוק חזרה ישר למינכן :)

        21/2/08 19:36:

       

      צטט: אדמ. 2008-02-19 14:24:51

      ...אולי פשוט אותה שלווה לא מזינה...ואולי הרצון לשחרר את העבר ולהיות - עכשיו...

       את יודעת שישנה תמיד האפשרות לעזוב, אולי את שומרת אותה לימים בם אותה שלווה תתמזג בטבעיות...

      +__+ המשך שבוע חמים!! 

      אולי..

        21/2/08 19:36:

       

      צטט: אינטלגנט 2008-02-19 08:31:56

       

      העולם של היום הוא כפר קטן.אם תצליחי תוסיפי לעצמך עוד בתים במקומות נוספים

      את פה בגלל שפה זה חלק מהעולם.ממליץ לך לחיות גם שבוע בקהיר

       אכן העולם הוא כפר גלובלי אך אני לא חושבת שאני פה כי זה חלק מהעולם.. אני מאמינה שזה הגורל שלי אבל גורל אפשר לשנות... לא יודעת בקשר לקהיר.. לא הכי מושך אותי אבל ניחא

        21/2/08 19:31:

       

      צטט: fleshphotographer 2008-02-18 15:43:55

      כי רק פה אפשר לחיות להנות ולהתלונן על כמה חרא פה וכולם ישר מבינים על מה את מדברת...

      מוטיבים גלותיים של כמיהה למקום האחר כנראה השתרשו לעומק בעם שלנו

       

      בכל אופן שיהיה בהצלחה עם ההתלבטויות

       

      צוחק

        21/2/08 19:30:

       

      צטט: עמיר 2008-02-17 23:34:36

      מינכן עיר מושלמת . אחת מני מעטות .

      ספרי לי כשתביני למה את כאן ולא שם. אני אומר את זה בלי ציניות.

      מבחינתי זו לא עיר ממש מושלמת.. אם היה אפשר לשלב בין מינכן וברלין זה היה יכול להיות פשוט נפלא אך כבר שמעתי ממישהו שמינכן מדורגת מקום ראשון בעולם כעיר שבה איכות החיים היא הטובה ביותר.. מזלי שיש לי שם דירה :) אני לא יודעת למה אני לא שם.. באמת שלא אבל כשאדע אתה הראשון שאיידע אותו

        21/2/08 19:28:

       

      צטט: ה. 2008-02-17 22:57:26

      התמונות נאות. מדברות בשפת סדרת עולםהזכרונות. לא מעט בזכות העיצוב המשובח ממיטב שנות השמונים המיטלאירופאיות. בכל התמונות יש גם משהו מאוד ארעי, נראה שמישהו יצא לרגע מהמסגרת ותכף ישוב. או שלא.

      ובאשר לחשבון הנפש, למי שעבורו אין הבדל משמעותי מבחינת ההזדהות, השייכות, המשפחה הפרנסה וכן הלאה, אז הבחירה בין המקומות היא בעיקר עניין של אופי. מי שאוהב את המים הנמוכים, צריך מקום רגוע בו שום דבר לא משתנה, בו קמים בבוקר, ואז מנמנמים עוד קצת. ויש מי שמעדיף לקפוץ למים העמוקים ולהאבק. זה קשה,מעייף  ולא פעם לא נעים. אבל, מי שאוהב את זה, מאמץ את האמרה העממית: יהיה מספיק זמן לישון כשנהיה בקבר...       

      תודה שהתייחסת לתמונות.. לסידרה קוראים home not home ( זהו רק מקבץ קטן מתוך הסדרה הזו) אכן יש תחושה של ארעיות ועל כך שאני גם מדברת בטקסט המצורף לסדרה בתיק העבודות שלי.

      אני מסכימה איתך שזה עיניין שלח אופי.. כולם בארץ מזוכיסטים קטנים ( אולי גדולים) בעיני

      את האימרה אני מכירה בניסוח קצת שונה.. כמו שחברי הטוב אומר " אני כבר אנוח לי בקבר".. פולני..

        21/2/08 19:25:

       

      צטט: joe harris 2008-02-17 22:45:19

      האפשרות בארץ להתלונן על איכות החיים לצד איכות חיים מהווים יתרון לא קטן (במיוחד עבור יהודים וחוץ מזה, האם שמעת אי-פעם מישהו בגרמניה שמאיים לרדת מגרמניה ?) ומצד שני השמדת שש מיליון יהודים זה באמת דבר שלא ניתן לטאטא אותו מתחת לשטיח ואיכשהוא זה תמיד יעמוד באוויר בכל שיחת סלון שתנהלי שם ויהיה מאוד מביך

      האמת שאני מכירה מישהו שרוצה לרדת מגרמניה.. זהו נחום נהג המונית הקבוע שלנו.. הוא אמנם יהודי/ ישראלי לשעבר ( איך לא) וחי כבר למעלה מ20 שנה בגרמניה. הוא די מקטר על המצב הכלכלי בגרמניה ( ?) ומאוד רוצה לחזור לארץ.. נראה אותו..

        21/2/08 19:22:

       

      צטט: y2work 2008-02-17 20:51:13

      אני נתקלתי שם בדברים שלא מכירים פה. אנשים שלא אוהבים אותנו בגלל היחס שלנו לבני דודנו וגם ב Rot Skinheads שהם אותו דבר מהצד השמאלי של הפוליטיקה (אבל גם הם הזבל האנושי של השמאל של).

       

      וכן. המצב שלך שונה. גדלת שם אז יש לך שני עולמות (בעצם לכולנו יש הרב העולמות). והשואה היא לא צד שמעניין בכלל בכל הסיפור כשיקול. אפילו לנו יש נצים ישראלים יהודיים (נאו ______) וגם יש בארץ כאלה מול הערבים/אתיופים/רוסים ולכן הכל שטויות 

      אכן..

        21/2/08 14:11:

      מבינה לליבך עד מאוד.

      אני מתגוררת במינכן מזה כחצי שנה ולפני כן התגוררתי באנגליה כשנה.

      איני מרגישה שייכת לארץ ובטח שלא לאירופה.

      וגם בי יש את הדילמה כעת - אולי עליי לחזור לארץ? אולי יהיה טוב יותר שם?

      אין לי תשובה חד משמעית, כי אם הייתה - כבר הייתי עושה מעשה.

      דבר אחד שאני דיי בטוחה בו - תחושת חוסר השייכות לא תשתנה. אני חושבת שזה משהו פנימי יותר.

      בכל אופן, שולחת לך חיבוק.

        19/2/08 14:24:

      ...אולי פשוט אותה שלווה לא מזינה...ואולי הרצון לשחרר את העבר ולהיות - עכשיו...

       את יודעת שישנה תמיד האפשרות לעזוב, אולי את שומרת אותה לימים בם אותה שלווה תתמזג בטבעיות...

      +__+ המשך שבוע חמים!! 

        19/2/08 08:31:

       

      העולם של היום הוא כפר קטן.אם תצליחי תוסיפי לעצמך עוד בתים במקומות נוספים

      את פה בגלל שפה זה חלק מהעולם.ממליץ לך לחיות גם שבוע בקהיר

        18/2/08 15:43:

      כי רק פה אפשר לחיות להנות ולהתלונן על כמה חרא פה וכולם ישר מבינים על מה את מדברת...

      מוטיבים גלותיים של כמיהה למקום האחר כנראה השתרשו לעומק בעם שלנו

       

      בכל אופן שיהיה בהצלחה עם ההתלבטויות

       

        17/2/08 23:34:

      מינכן עיר מושלמת . אחת מני מעטות .

      ספרי לי כשתביני למה את כאן ולא שם. אני אומר את זה בלי ציניות.

        17/2/08 22:57:

      התמונות נאות. מדברות בשפת סדרת עולםהזכרונות. לא מעט בזכות העיצוב המשובח ממיטב שנות השמונים המיטלאירופאיות. בכל התמונות יש גם משהו מאוד ארעי, נראה שמישהו יצא לרגע מהמסגרת ותכף ישוב. או שלא.

      ובאשר לחשבון הנפש, למי שעבורו אין הבדל משמעותי מבחינת ההזדהות, השייכות, המשפחה הפרנסה וכן הלאה, אז הבחירה בין המקומות היא בעיקר עניין של אופי. מי שאוהב את המים הנמוכים, צריך מקום רגוע בו שום דבר לא משתנה, בו קמים בבוקר, ואז מנמנמים עוד קצת. ויש מי שמעדיף לקפוץ למים העמוקים ולהאבק. זה קשה,מעייף  ולא פעם לא נעים. אבל, מי שאוהב את זה, מאמץ את האמרה העממית: יהיה מספיק זמן לישון כשנהיה בקבר...       

        17/2/08 22:45:
      האפשרות בארץ להתלונן על איכות החיים לצד איכות חיים מהווים יתרון לא קטן (במיוחד עבור יהודים וחוץ מזה, האם שמעת אי-פעם מישהו בגרמניה שמאיים לרדת מגרמניה ?) ומצד שני השמדת שש מיליון יהודים זה באמת דבר שלא ניתן לטאטא אותו מתחת לשטיח ואיכשהוא זה תמיד יעמוד באוויר בכל שיחת סלון שתנהלי שם ויהיה מאוד מביך
        17/2/08 20:51:

      אני נתקלתי שם בדברים שלא מכירים פה. אנשים שלא אוהבים אותנו בגלל היחס שלנו לבני דודנו וגם ב Rot Skinheads שהם אותו דבר מהצד השמאלי של הפוליטיקה (אבל גם הם הזבל האנושי של השמאל של).

       

      וכן. המצב שלך שונה. גדלת שם אז יש לך שני עולמות (בעצם לכולנו יש הרב העולמות). והשואה היא לא צד שמעניין בכלל בכל הסיפור כשיקול. אפילו לנו יש נצים ישראלים יהודיים (נאו ______) וגם יש בארץ כאלה מול הערבים/אתיופים/רוסים ולכן הכל שטויות 

        17/2/08 20:47:

      גם אני חייתי  בבגרותי שנה בלונדון וחזרתי לארץ מאותן סיבות שהוזכרו היה חסר לי שם משהו שלא היה כאן אבל עדיין.. קשה לי גם בארץ. ואני לא מרגישה שייכת לכאן אך גם לא מרגישה שייכת לשם.. כך שאני עדיין מתלבטת מה לעשות.

      ברור שברלין יותר שווה אבל איכות החיים יותר טובה במינכן הלוואי והייתה לי דירה בברלין אבל גם דירה במינכן - זה ממש לא רע

       

      בקשר לכל העקיצות שקושורות לשואה.. מסכימה כמובן.. אני חיה עם זה כל חיי מאחר ונולדתי בגרמניה.. אישית מעולם לא נתקלתי  שם בגילויי אנטישמיות... דווקא בגילויי גזענות נתקלתי בישראל לאחר שעלינו ארצה..  קיללו אותי וקראו לי נאצית ..

        17/2/08 19:45:

       

      צטט: מרדכי מולנור 2008-02-17 19:38:17

      לי מזכיר הסיפור את השלווה ערב ליל הבדולח,,,

      הוי גרמניה הטובה והשלוה,,,

       

      ֿמעניין מתי תתחיל פה השלווה לאור כל הרעש ששורר פה לשון

        17/2/08 19:38:

      לי מזכיר הסיפור את השלווה ערב ליל הבדולח,,,

      הוי גרמניה הטובה והשלוה,,,

        17/2/08 19:28:

      מוזר. יש לי עוד תגובה.

      בסיבובי בעולם אחרי הצבא היתה לי דילמה בין להישאר בהמבורג עם חברתי הגרמניה לבין לחזור ארצה בלעדייה. היתה לי עבודה, חברים, ואפילו מעמד של פליט (זה היה בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה אז קיבלתי אישור עבודה ומעמד חוקי).

      אחרי מחשבות מרובות אבל דיי חד סיטריות לא ראיתי את עצמי חי שם.

       

      הסיבוב השני היה ב 2001 שפתחתי עסק בברלין. חברים היו וכל מה שאדם צריך כדי לחיות בכיף אבל בכל זאת היה חסר לי דבר מה שאין לי מושג איך להסבירו במילים.

       

      ולא . זה לא שחברי בגרמניה היו ישראלים. הם היו גרמנים. לא יהודים. חלקם דיברו עברית מסיבותייהם אבל זה לא מה שהיה חשוב. מה שהיה חסר לי זו ישראל. אבל לא הישראלים כמו בסדרה "הישראלים". אלא משהו יותר עמוק מזה. אני הרי אתאיסט. או אגנוסטי ליתר דיוק. אז זו לא "ארץ האבות" אלא משהו אחר. יותר זורם, יותר חי, יותר אני

       

      ואין להסיק מכל מה שכתבתי עלייך. כי כל אדם ומקומו

        17/2/08 19:19:

      בתור מישהו שחי שנים במקומות אחרים, אני יכול רק להזדהות עם השאלה, למרות שלא בטוח שאני יכול להציע תשובה. אולי זה פשוט לעולם לא ירגיש בבית, תמיד יהיו חסרים הדברים האחרים, אבל אם נקום ונחזור, זה יהיה אותו הדבר, רק הפוך. 

      אולי פשוט נמאס לארוז 2 מזוודות ולהתחיל מחדש, במיוחד אחרי שעושים את זה כמה פעמים?

        17/2/08 18:47:
      (בעצם אם זו היתה ברלין ולא מינכן יתכן שהייתי חושב קצת יותר על תגובתי הקודמת)
        17/2/08 18:39:

      ובכל זאת את כאן.

      אז יתכן שהתשובה נמצאת בשאלה?