עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    וולנטיין דיי

    0 תגובות   יום שבת, 14/2/15, 13:29

    וולנטיין דיי


    מתוך חמישים, אני זוכרת רק שני ימי וולנטיין.
    הראשון, בניו יורק. נכנסתי לחדר שלי במעונות,
    התאריך נעלם מליבי כבר אז, בשנות העשרים,
    ועל שולחני קמו להם מדפים מעץ ערום וגס,
    עבודת ידיו של מי שאהב אותי בכל מאודו,
    ועליהם, ספרים חדשים, וקופסאות סבון ריחני,
    ועוד כל מיני גודיז מילאו את כל החדר הקטן,
    לאורם הלילי של מגדלי התאומים,  
    וכל החיים היו לְפָנים.
    השני, כעבור שלושים שנה, בסערה, בהופעה צפונית, קטנה.
    כל העולם, וכל החלומות, הצטמצמו לנקודה פצפונית, מקומית, גדושה,
    שכאביה גדשו את סאתה, והתרכבו כימית בשמחת עוניה, כמו קליע אבן נפיץ,
    אחוז אימה, דרוך על משמרתו, על פי תהום קפוצה,
    נצמדתי לכל מילה, לכל אדם, לכל כוס וויסקי, לכל מגע של יין,
    לכל חיוך או זוג עיניים, בקהל, בין השולחנות, נצמדת כמו אבק למעילים,
    משייטת על הצעיפים, ריחות של אנשים זרים, חמצמצות של זיעה ודרינקים זולים,
    בשירותים, מול המראה,
    על חורבות של אהבה שהלכה ואזלה עשר שנים,
    והמיקרופון נידפק על השיניים הקדמיות שלי, וכָּאַב,
    ויצאתי אל מדרגות החצר האחורית בסערה, לבכות,
    והתקשרתי לבכות, ולא נשאר מה לבכות, ולא היה אל מי,
    וחזרתי עם זנבי בין רגליי, ורוח קר על פניי, בוכיה מבפנים, ושיכורה מבחוץ,
    והתיישבתי במקומי הצר, ליד הקלידים והמיקרופון, ומול הקהל,
    ושרתי כל עוד רוחי בי, לכבוד כל מי שכמוני דבק בשירים,
    ונצמד בכוח לכל צרת הרבים, וניחם בעליבות ובחסד, 
    ובחסות העצב צחק וצחק,
    ושרתי בלב ניחר על חורבן הבית, 
    ושיקענו צערינו ביין 
    עוד ועוד,
    עד שלא נדע.
    (ובאמת לא ידעתי כי קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה).
    והנה וולנטיין השלישי, גם אותו לא אשכח. בחלומי בלילה, הייתי בארץ רחוקה,
    נכנסת ויוצאת מחדרים, קומות, דירות זרות, במלבושי שכבות וקטיפה, בחשיכה,
    ומשהו קרה, אבל לא הספקתי, כי אמא העירה אותי, ותשעים שנותיה,
    שהתקשרה לשאול אם אני באה אליה.
    אני הוולנטיין שלה, ובליבי חומה.
     
    ושניים אוחזין.
    אחד אמר: את לא יכולה להמשיך ככה, ככה לא יקרה כלום, את חייבת לעשות שלא כהרגלך, כי מה שעבד, כבר לא יעבוד, ומה שיהיה, צריך להמציא מחדש.
    ואחר אמר: את חייבת להמשיך בדיוק ככה, כי אין דבר אחר לעשותו, וזו גדולתך, וזה יופייך, וזה כוחך, שתמשיכי בדיוק ככה. עוד שיר. ועוד מילה. כי הכול אפשרי, ואין לדעת מה יהיה. 

     ואני לא זזתי ממקומי.

    |
    |
     
    ***
    הערות שוליים, למען הספר ספק:

    1. אל תתפסו אותי במילה!
    2. יופי שזה כבר עבר. 

    3. עכשיו מחכה לראותכם בהופעה קרובה, ולדבר על הכול:


    יום ראשון 22.3.15 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק (לפרטים).

     

    והנה השיר החדש להאזנה: J-TOWN GIRL 

     

    ''

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין