עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    לב מרצדס

    0 תגובות   יום רביעי, 4/2/15, 14:03

    לב מרצדס (פרק מתוך הרומן "ליקוי מאורות")

     

    נעלי הספורט החלליות שלו הזדקרו לעיניי ראשונות. נעליים מבריקות בצבע כסף, עם סוליות מהבהבות, ושני פסים ורודים בוהקים בצד, בלי שרוכים, שנראים כמו שני גושי ג'לי כסופים וצמיגיים בצורת נעל, פחות או יותר. שער ראשו היה מגולח, וזיפים מאפירים בצבצו על פניו הצמוקים

     

    התיישבתי ליד הבנאדם, וזה מיד פתח לסַפר לי, כשהוא מושך מדי פעם את המילים ומדגיש אותן במקומות לא צפויים (כמו ישעיהו לייבוביץ'), שאתמול בדיוק יצא מהכלא, ורק עכשיו הוא מתחיל סוף סוף לנשום כמו בנאדם חדש, אחרי ארבעה חודשים של סבל, מה-זה סבל, שישב לו על הלב כמו מַכְבֵּש אלף טון, בגלל שהחברה שלו הבת זונה עזבה אותו, והוא כמו מטורף אהב אותה, היה חולה לה על התחת, מִלָא אותה במתנות, מה לא עשה בשבילה, את החיים היה נותן בשבילה, הוא נשבע לי בַּיָקר לו, אבל זאתי סובבה אותו על הכּוּס של האימא שלה, ובסוף עזבה אותו ככה, כמו שהוא אוהב אותה, ככה היא זרקה אותו, כמו סמרטוט, שרפה לו את הלב, עד שלא נשאר ממנו כלום, לא יום ולא לילה, והוא לא כזה שנשבר בקלות, הוא שלמה המלך הוא, אלף בחורות היו לו, לפעמים שתיים במכה, אבל זאתי הבת זונה גנבה לו את הלב, בַּיָקר לו הוא נשבע שהוא לא ידע שאפשר לאהוב ככה, וכל זה לפני ארבעה חודשים. בגללה נכנס לכלא. התחרפן. מִצַּעַר התחרפן. עשה שטויות, פרץ לה לבית. נתנו לו פריצה, השחתת רכוש, הטרדה, מה הוא יודע, כל מה שאפשר, סך הכול חודש בכלא. לא נורא. שטויות. מה זה כלא לעומת לב שבור. קטן עליו. הייתה לו אי שפיות זמנית חד פעמית. זה מה שקורה כששורפים לך את הלב. בכלל לפי דעתו, אותה צריך היה לשים בכלא עם מאסר עולם מצטבר על לב שבור, עוגמת נפש, טראומה לכל החיים, התעללות, נזק בנשמה, כי מה יותר פלילי מלשבור למישהו את הלב מה, אבל שטויות הכול, באמת, הוא עכשיו בנאדם חדש, וכמו שאני רואה עכשיו, עשה ללב שלו טיפול עשרת אלפים, נהיה לו לב מרצדס, נוסע יותר טוב מחדש, תאמינו לו. אם הזונה עוברת פה עכשיו, הוא לא רואה אותה ממטר, נראה אותה עכשיו שתחפש את האימא שלה.

     

    ואז הוא מסתכל עליי, "איזה מזל אתה?"


     "שור", אני עונה.


     "אני טלה".


     "וואללה? אני תמיד רציתי להיות טלה. בהורוסקופ של המוסף אני קורא רק טלה. זה המזל הכי טוב. זה מזל של מצליחנים", אני אומר.

     

    "אבל אתה שור. רואיםלא נורא, יהיה בסדר, אל תדאג. אתה תראה. יום אחד תקום בבוקר, ופתאום תזרח השמש. תהיה קליל כמו טלה", הוא צוחק, "רק מה, בינתיים אתה שור. אז אל תחפש את המזל שלך במזלות של אחרים. אם אתה שור, אז תהיה שור. תהיה גבר. למה המזל שלך, גם אם הוא לא משהו, יודע בדיוק מה טוב לך".

     

     השתוקקתי למוצא פיו של הזר שלצדי, כאילו היה החבר הכי טוב שליהעיניים שלי תקועות בנעליים שלו, ואני שואל אותו, "מה זאת אומרת?" ורוצה שירחיב קצת בעניין, והוא מצדו נרתם לתפקידו ברצינות רבה.

     

    "אתה יודע מה זה לב שרוף?", הוא שואל וסוקר אותי לראשונה לכל אורכי. נעלי ספורט קרועות, מכנסי צבא חתוכים קצת מתחת לברך ומוכתמים בצבע, טי שירט של נירוונה מעל חולצה לבנה, תיק צד שמוט מבד קנבס עבה, ואזניות לצווארי. "בטח שאתה יודע", הוא עונה לעצמו מחויך, "אתה נראה שרוט בעצמך". אני לא כל כך אוהב את האבחנה הזאת. בכלל, המילה "שרוט" מעצבנת אותי, אבל היא בטח מתאימה לבגדים שלי. אני נראה כאילו חזרתי הרגע מהודו, למרות שלא הייתי שם מעודי.

     

    "ואתה יודע עוד משהו? אתה יותר מדי מרוצה מעצמך", הוא מוסיף, "אתה מבסוט מהדיכאון שלך. אתה רוצה את החיים המזוינים והדפוקים שלך בכל מאודך. בדיוק כמו שאני רציתי את החברה שלי הבת-זונה-כּוּס-של-האימא-שלה. אתה חונק את עצמך מרוב שאתה רוצה. מרוב שאתה נצמד כזה. קצת דבק. אתה מבין אותי? אבל זה לא טוב, אחי. לא טוב בכלל, תאמין לי. ואתה יודע מה הבעיה האמיתית בכל זה? הזיכרונות. אלה הכי מסוכנים אלה. וגם לא צפויים. באים בדיוק כשלא צריך אותם, ומזכירים לך שיש לך עָבָר, או-הו, כזה עבר", הוא מדגים בשתי ידיו, "כזה עובי. עבר עוד מלפני העבר שלך. והעבר הזה, כמה שתברח ממנו, ככה הוא רודף אחריך. וצריך להיות חזק, לא להסתכל עליו. לא טוב להסתכל אחורה, אני אומר לך. זה כמו אשת לוט זה. לא יכלה לא להסתכל. הסתכלה. ואכלה אותה נציב מלח. זה איסור מן התורה, תאמין ליאסור להסתכל אחורה".

     

    "לוט. זו הפרשה שלי", אני אומר הוא משתתק, הרגל שלו מפסיקה לרטוט, והוא בוחן אותי.


     "טוב, אחי, אני מאחל לך שתהיה שמח".


     "מסובך להיות שמח. פעם היה יותר קל". אין לי מושג למה אמרתי את זה. האורקל מסובב אליי את ראשו בפתאומיות.

     

     "מה פתאום היה יותר קל!", הוא שואג, "כשאתה צעיר אתה הרבה יותר עצוב".


    זו שורה של ריאן אדאמס מהאלבום הכי יפה שלו, הארט-ברייקרז. אבל למרות הקליעה המפוארת לדעת חכמים, אני מתנגד לקביעה. כשהייתי קטן, הייתי מאושר. בקלות.

     

    האוטובוס מגיע לתחנה, והאורקל עולה ונעלם בתוכו. כשהאוטובוס מתחיל להתרחק, צורח מתוכו הבנאדם, "אבל איך אתה פרשת לוט, אם אתה מזל שור?"

     

    ''

     

     

    ''

     

    אז תזכרו לבוא להופעה:

     

    יום ראשון 22.3.15 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק

     


    וזה הסינגל השלישי מהאלבום החדש.

     

    ***

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין