עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    מרחיב את הלב

    1 תגובות   יום רביעי, 21/1/15, 09:02

    ''

     

    אני מופיע כקוסם גם בהתנדבות, לקהלים שונים.

    היום היה שונה, יש ימים כאלה.

     

    קבוצה גדולה של ילדים עם מוגבלויות שונות,

    בהרפתקאה של 3 ימים באילת,

    'עת לעשות' קוראים לעמותה הנהדרת הזאת.

     

     

    זה הכי קשה להופיע לילדים שלחלקם זמן קצוב במיוחד, אתה יודע ומרגיש את זה... אין ברירה אתה חייב לשכוח את זה.

     

    חלקם עם מוגבלויות, מכל הסוגים, בכל הרמות, ילדים מיוחדים.

     

    כולם ילדים.

     

    אני תמיד זוכר שכולם ילדים ומתייחס בהתאם.

     

    אני נותן הזדמנות ומעלה לבמה ילדים ששום קוסם לא היה בוחר באף הופעה 'רגילה',

    זה 'פוגע' בקצב של המופע, ההתנהלות שלהם קשה וברוב הפעמים יכולת הביטוי שלהם מוגבלת,

    אבל אני מרויח חיוך של ילד שזכה , הם פשוט קורנים.

     

    ברור לי שנכנסתי לזכרון שלהם להרבה שנים. נתתי להם הזדמנות שווה, שווה במיוחד.

     

    וכן זה לא נוח לי , אז מה.

     

    בכדי להצליח במופעים שכאלה הלב חייב להתרחב למקסימום שלו, הרגישות והסובלנות נמתחות עד הקצה,

    טכנית כלום לא עובד במופעים האלה, לא ההגברה, אין קהל מרוכז, מסתובבים לך על הבמה...

    ה'ביט' של המופע משתנה, מתבלבל לרגעים.

     

    אבל ה'ביט' של הלב, בדיוק בקצב שאני אוהב.

     

    תענוג נדיר, די קרוב לאושר המוחלט.

     

    המתנדבת הראשונה הייתה בת 8 מרותקת לכסא גלגלים,

    כששאלתי אותה לשמה היא אמרה 'בתיה', השם של אמי ז"ל,

    שם נדיר, במיוחד בגילאים האלה.

     

    היא פשוט הייתה שם, הילדה/אמא שלי, כבר לא ברור לי כלום...

     

    כשהלב מתרחב דברים אחרים נכנסים לרגש.

     

    האמת, התבלבלתי, לרגע, במופע. (כמעט בכיתי)

     

    כשכתבתי את החלק העליון בטקסט הזה, לא ידעתי עד כמה...עד כמה היות היום הזה שונה.

     

    הרדמתי את ליהי בתי עכשיו, (3)

     

    היא שאלה האם לחבק אותי חזק או חלש?

     

    לימדתי אותה שצריך לחבק במידה שמרגישים את הלמות הלב של השני,

     

    היא נצמדה אלי והקשיבה...

     

    "אבא אני שומעת את אמא שלך בתיה בתוך הלב שלך"

     

    שכה יהיה לי טוב, מילה במילה. עכשיו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/15 14:51:
      אתה מתנה יקרה. ביכולתך לחייך את הלבבות, ולהעניק קורטוב שמחה בחיים. ריגשת אותי הן בסיפור הילדים והן בסיפור הילדה שקושרת את קצוות החוטים.