עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    גוף

    נדרים / פרקים 14-16 + נקודת שבירה

    0 תגובות   יום שבת, 20/12/14, 16:06

    פרק 14 / בדרך לתהילה

     

    יום שמש אביבי, במכונית יושבים הנהג איש העסקים המפורסם נמרוד נתן, ולידו אביתר חיוור כסיד ולא יודע וגם לא מבין איך חייו התגלגלו מקצה אל קצה, ומתלמיד ישיבה הוא הולך להפוך לדוגמן.

         "אתה יודע", פנה נמרוד לאביתר, אתה בחור יפה תואר ואני צופה לך עתיד מזהיר בעולם הדוגמנות. אך אני רוצה שגם תדע שתהליך הקבלה לסוכנות דוגמנות הינו מורכב ואף מסובך, אתה תעבור תהליך של מיון ואף אודישנים בכל מיני מצבים כולל עירום מלא..... יעשו לך בוק הכולל צילומים בכל מיני מקומות בארץ, צילומי אולפן. אתה תלבש חליפות מהודרות ותדגמן מותגים. אתה תצטלם לצד נשים וגברים. אתה צריך אביתר להפנים את דבריי אלה ואת הדברים הבאים שאומר לך ולהחליט אם זה מתאים לך לפני שנגיע להוד השרון אל סוכנות סיוון, שם אתה תעבור תהליך לא קל. מה אתה אומר?

       "תראה נמרוד", פנה אביתר לנמרוד בקול גברי מוצק והחלטי, אני עשיתי את כל הדרך מתל אביב אליך, אחרי שעברתי את כל הגיהינום הקיים בשנתיים וחצי האחרונות, כי ידעתי שאתה הכתובת הנכונה שעליי לפנות אליה על מנת לעשות שינוי דרסטי בחיי. מה גם שקבלתי כל מיני איתותים בחלומות האחרונים שלי שמשכו אותי אליך. לכן אני מוכן לכל ורוצה מאד להצליח ובגדול. ואם אתה נמרוד חושב שיש לי את הנתונים הנכונים על מנת להיות דוגמן אז אני מכבד זאת.

          "יש לך נתונים אמנם, אך אתה עוד צריך לעבוד על גופך". חלק מהתהליך הוא ביקורים תכופים בחדר כושר, טיפולי קוסמטיקה הכוללים הסרת שיער לצמיתות כמעט מכל הגוף, טיפולי פנים מדיקור ופדיקור. כן וכמו כל דוגמן אתה תתחבר לצד הנשי שלך.

          ואני רוצה עוד שתדע אביתר היקר, כי אתה יכול להתנגד לצילומי עירום ואף יש סעיף בחוזה עליו אתה יכול לחתום ולהיות מוגן. אך לדעתי על מנת להצליח עליך לבצע הכל בעולם הדוגמנות, אני לא מדבר איתךעל פורנוגרפיה, אלא על תמונות עירום עדינות, ובמרבית המקרים עם כסוי האברים הצנועים.

       "בדרך כלל", המשיך נמרוד. הדוגמן עצמו משלם על הבוק, כמובן לאחר שקיבל הצעות מחיר, אך במקרה שלך אני לוקח חסות מלאה עליך ועל ההוצאות שיתלוו לפרויקט זה.  

         לאחר סגירת החוזה תקבע לך סדרה של אלף צילומים בסטודיו, בצילומים אלה ידאגו לך מאפרת ומעצב שיער, מלבישה וצלם. הצילומים מתחלקים לחמישה סטים שונים כשבכל אחד מהם אתה לבוש, מאופר ומסורק בצורה שונה – בגדי ים, חליפה, בגדים יומיומיים וכן הלאה, על מנת להגיע לקהל מפרסמים רחב. לאחר הצילומים, הצלם בוחר לפי חוות דעתו המקצועית תמונה אחת מכל סט צילומים שבו, לדעתו, אתה נראה הכי טוב והכי מזמין ושבתמונה רואים הכי טוב את קווי הגוף והפנים שלך תמונות אלו עוברות למעבדה לפוטושופ, ניקיון ועריכה.

       לאחר כשבוע תקבל דיסק של תמונות שבו התמונות מחולקות לחמש תיקיות (חמשת הסטים) בכל תיקייה יש כחמישים תמונות ותיקייה נוספת שנקראת "הנבחרות" שם יש חמש תמונות מעובדות ומוכנות להעלאה לאתר. ישנם דוגמנים שלא מסכימים עם דעת הצלם והם כמובן יכולים להחליף את התמונות הנבחרות בתמונות אחרות מאותו הסט- גם הן נשלחות לעיבוד ומועלות במקום הנבחרות של הצלם." ובמקרה שלך אביתר ומכיוון שאני מייעד אותך בעתיד לאופקים אחרים כגון קולנוע וטלוויזיה, אתה תצטלם גם ללא בגדים כאשר את אותן תמונות נציגים בודדים יוכלו לראות ולהתרשם, וכמובן לאחר שאתה ואני נאשר את אותן תמונות. סוכנות סיוון תקצה לך דף אישי, הכולל את התמונות שלך ללא צילומי העירום. דף זה יכנס לרשימת השיווק של הבוקרים (משבצי הדוגמנים), שמשווקים אותם לאודישנים. אתה תיפגש עם איש יחסי הציבור במטרה לגלות פרטים מעניינים לשם שליחת ידיעה אודותיך למקומונים ולאינטרנט, ולייצוג והתנסות באודישנים שונים בתעשיית הדוגמנות. בנוסף, תזכה ליהנות מפינוקים שונים מטעם הסוכנות דוגמנות, הכוללים הגדלת תמונת פוסטר שלך,כרטיס דוגמן המקנה הנחות בבתי עסק שונים ומסיבות שעורכת הסוכנות.  

          "נו מה אתה אומר אביתר? תראה איזה קפיצה אתה יכול לעשות, ועוד לא דיברתי אתך על המשכורות הנפוחות שאתה תקבל"

       אביתר קרן מאושר,פניו המצוירות זרחו, עיניו הכחולות ברקו, ושתי גומותיו נפערו במלוא הדרן. "אני לא יודע מה להגיד לך נמרוד,אף תודה לא תזכה את גודל המעשה שאתה עושה עבורי".

     "זאת אומרת שאתה מסכים?"

    "כמובן, איך אסרב להצעה כזו שלך"

        "אך אתה צריך אביתר לזכור שאתה תצטרך לבצע דברים נוספים כמו שפרטתי לך"."אני יודע נמרוד, "אל תדאג אני כבר עשיתי עם הגוף שלי הכל,אני מחושל........".

     

     

    פרק 15/ עיניים כחולות

     

    הבחור החתיך עם העיניים הכחולות כך כינו אותו, את אביתר. הסערה התקשורתית הרחבה הכתה סביב הבחור שבועות רבים. הגלים סביבו כאילו שאבו כח זה מזה והסתערו על העלם הנאה, כשבכל פעם הם חוזרים אל הים על מנת להתארגן ולהכות שוב בהצלחה גדולה.
    והעלם היה כמו אי בלב ים, בכל המקומות כבר גבר הים על היבשה וזו נדחקה אט אט אחור. היבשות הגדולות נעלמו מזמן. ורק הוא נותר. פיסת חיים לבנים וזכים.
    והעלם שהיה עכשיו שליט בחייו, מדהים במראה ועוטה מסך הילה חלק. ומאז הכל כחול, השמיים והמים, וגם חלומות ותהיות בים הגדול של התקוות.
    והוא העלם נבהל מן ההבזקים, מן המערבולות והמבטים הרבים. חשקה נפשו לברוח ולהשתלב ברבדים אחרים. שישה חודשים ומעט לטשו עיני הנמרים את גופו, נגעו, מיששו, איפרו וחשקו. לא כי בזוי הרגיש כי אם הגיעו מים עד נפש. "אבא, אמא", הוא זעק-זה לא אני, זה מישהו אחר שנכנס לתוכי. ומהן אותן פוסטרי ענק אשר נפלו מהמגדלים הגבוהים. גופו המשוח נרתם למזימות ותככים. מותגים ושאר קולבים למען תרנגולי היעד אשר מעבר לבגדים התלויים על הקולב המדהים קנאו גם בנועם הפנים.
    וסצנות מעורטלות אשר קשטו את לב ה"סצנה" התל אביבית. שבועונים אשר מיועדים לברנז'ה זו או אחרת. כבר לא אדם פרטי אלא רכוש ציבורי. ערוצי טלוויזיה ותוכניות בידור ואירוח. שאלות מביכות ותחקיר מעמיק לגוף ולנשמה. חיטוט בנבכי העבר והשתלשלות מדדי העתיד. השתתפות בג'ינגלים ופרסומות לערוצים מסחריים. תכניות ריאליטי פולשניות, ופפרצי אכזרי ובדוי. כל אלה ועוד חווה הגברבר בן העשרים ושתיים ובתקופה של מספר חודשים בלבד. לא אחת נדדה נפשו אל מחוזות ילדותו. אל התום והפשטות שהיו בחייו לעומת הגרנדיוזיות העצמית אשר כפה על עצמו. מה הוא צריך את כל הפרסום הזה בכלל? והרי הוא מבית טוב כביכול. ומה חושבים עליו משפחתו וחבריו, האם הם ראו את תמונות הדוגמנות שלו?. הוא רצה לא פעם במחשבתו להריץ את הסרט אחורנית לפחות עד לפני הדוגמנות. הוא לא היה שלם מעולם עם הפיכתו לדוגמן. גם כשנתן את הסכמתו היא לא התברכה בנצח דעתו. הוא לא אהב את מראהו מעל הפוסטרים אשר קשטו כל פינה בעיר הגדולה. הוא לא אהב את הבגדים שדגמן ולא את הידיים אשר חטטו במבושי גופו. הוא הרגיש שהוא מכר את עצמו ואפילו שמסר את עצמו במתנה לשוטים. למרות שהכסף שהרוויח בחודשים המעטים יכול להספיק לא למחייה נאה, הוא לא קטף אלא את הפירות האסורים. ומה גם שקיבל בדרך הצעות רבות, חלקן מרשימות וחלקן בזויות. הוא חוזר על ידי נשים וגברים אשר חשקו בלהט את גופו. לא אחת ניסו לסובב את ראשו באירועים בהם היה נוכח.
    עכשיו הוא מוכר בכל הארץ ואפילו בעולם. פעמיים נשלח לדגמן באירופה ופעם אחת ביפן. פניו הגבריות קשטו מספר לא מבוטל של שבועונים, כתבת שער בעיתון לאישה. ומשבצת אישית ועוקבת בתכניתו של גיא פינס. הוא לוקט לתפקיד ראשי בסדרה ששודרה בהוט. וכל זאת בזמן קצר מאד.

    זה היה יום חורפי וגשום, הריח של המטר גואש באוויר ומטהר כל דבר כנגד עיניו. ורק דבר אחד אינו מצליח הטבע לשנות באותו זמן. בחור.. בשם אביתר יושב על כיסא ומעליו מטריה שאוחז בה. מסתכל על עצמו בראי שגודלו כמבט העולם מנסה לשוחח עם עצמו, אך שתיקתו עונה כמת מן המתים. שמועות פרטיות צפות בראשו, משפחתו כה רחוקה ממנו. הדבר המופשט שאליו הכניס את עצמו נמצא כשבע שמיים מעליו וכשבע נשימות קטנות מאפו. ביום ההוא אביתר נעלם מעצמו כעשן שמתערפל באוויר החופשי. ובאוויר הקר הוא חרט- "ראיתי את עצמי רואה את עצמי ולא עשיתי דבר".

    זה היה יום חורפי וגשום.

     

     

     

    נקודת שבירה

     

     

    בוקר אחד יצאתי לדרך, דרך ארוכה ולא מובנת. שמי אביתר ונולדתי בירושלים בעל כורחי למשפחה חרדית מאד. אני בהיר עור ומאד נהנה להסתכל במראה למרות שבכלל לא היו מראות בבית הולדתי. כנראה שלהוריי בכלל לא היה אכפת איך הם נראים וכנראה גם לא איך שאני נראה, למרות שתמיד אמרו שירשתי את העיניים הכחולות והגדולות מסבא, ואת תווי הפנים המדויקים מהסבא השני. את מבנה הגוף הגבוה והגברי כמובן שירשתי מאבי, אך על השעירות המוגזמת שירשתי ממנו הייתי מוותר. כמובן שעתה לא ניתן למצוא שערה קמוצה על עור גופי כתוצאה מן ההבל בו אני מצוי בתקופה האחרונה, והנה לעצמי הוויתור.
    שני הוריי באמת שהם "מקסימים", אחד מהם רודן קוראים לו משה לוי והוא אבי. הוא רודה כמעט בכל מה שזז. אחת שהיא אמא ושמה רבקה לוי, אישה כנועה וצייתנית וכן מסכנה מאד. חמשת אחיי ואחותי הקטנה, איתמר הקטן ממני בשנה שמעתי שהוא כבר התחתן, בסך הכל הוא בן עשרים ואחת, למה למהר?. ואבנר בטח גם ימצא עצמו בקרוב מתחת לחופה, וכמובן שגם שמואל ועובדיה. ויונתן איך אני מתגעגע אליו, וכמובן שלדינה אחותי הקטנה, היא כבר בת עשר, ילדה גדולה.
    עכשיו כשאני בדרך כבר כמעט שלוש שנים, עוד חודש אני אהיה כבר בן עשרים ושתיים, יצאתי מבית הוריי מעט לפני גיל שמונה עשרה ומאז אני נווד העולה ויורד. ואני בטוח שאם מישהו מבני משפחתי יתקל בי ברחוב אף אחד מהם לא יזהה אותי.
    אולי אני צריך לחזור לחיי הקודמים, אולי שם הוא מקומי האמתי. מה עליי לעשות עם חיי כרגע, בנקודה זו אני ממש חסר אונים.
    גם אם אעטה חיוך נבוך ואייחל שעדת הצלמים והכתבים שחיטטו בכל פיסה מחיי ייעלמו כעדת ציפורים נודדות. מעשיי בניכר לא יכרתו מראשי, אם בחרטה או באכזבה, אם בחוסר השלמה או דעיכה. תמיד אהיה שייך למקום אחר.
    במשך חודשים שטפטפו לשנים, נדדתי ברחובות, נזרקתי מפינה לפינה. מכרתי את גופי לטיפה המרה ולהזיה. כל עצם שריר וניב בגופי עבר שינוי מהותי, כאילו עברתי ניתוח לשינויי התדמית.
    אני מתגעגע אל חיי ההם, אל הפשטות ואל התום שבחוסר הידיעה. אל התפילות והטקסים, אל השקט של שבת.

    איני יכול להמשיך היום, געגועיי להוריי ואחיי מטריפים לי את הדעת. הימים קורסים, השעות מתות והחיים נמסים תחת ידיי.

     

    פרק 16-הוראה ומחקר

     

     

    משה לוי לא ידע שינה מיום שהתחיל את לימודי ההוראה שלו. שנתיים עברו מאז שהתחיל ללמד כמרצה זוטר, ובביתו ביקר כאורח סמוי. הרגיש קצת כמו בוגד, על אף שכל חבריו למושב התפילה ממש התגאו בו. בבית לא כל כך מצא את מקומו. חברים כמעט לא היו לו, והוא התרכז בהוראה. הוראה ומחקר.
    כפף עצמו אל המקלדת לתקן מילים שבדה מראשו, מילים שאינן קיימות אך בראשו הן מסתדרות. אך המקלדת סירבה לתקן. האותיות התחלפו מעצמן. לחץ חזק על המקלדת אך זה לא עזר. צרה צרורה אמר לעצמו. הביט בשעון. השעה קוראת לחזור הביתה, אל אשתו וילדיו. ואל החלל שהותיר אחריו בנו בהיעלמו משם.
    למחרת משה לוי קנה מקלדת חדשה. ועוד לפני כן הוא תחב את ראשו לצווארון הסוודר השחור. הכניס את ידיו לכיסיו ויצא אל החנות המוכרת במצלול הרחוב. בתלמידיו גער ושוב ועוד גער. תסכוליו פרשו דרור על כתפיהם של חסרי הישע שבסך הכל ביקשו ללמוד תורה מפיו של רב השכונה.
    ובלילות היה מבכה בהקיץ ובימים היה מבכה. ובלילות היה חולם לסירוגין. מלאכים בלבן מתת המודע אל הבוקר המקיץ אל המודע ואל המציאות התופחת על פניו של אב שאיבד את בנו שלוש שנים לפני. לא נותרה לו פינה בליבו לאף אחד ונשמתו הנדכאת לא ידעה מנוח ממחשבה ודאגה. רק בהיסח דעת היה שוכח לפרקים וממשיך הלאה אל תוך הימים.
    רבקה לוי, רעיה ואם מסורה. מאושרת למחצה. מרגע שנשאה למשה לוי לא ידעה רגע דל. הביאה לעולם שבעה ילדים, שישה בנים ובת. בהפרשים של שנה ושנתיים. מתמודדת לבדה עם מטלות הבית וחוץ מן הטראומות אשר חווה בחייה היומיומיים לצידו של בעלה, חוותה עוד שתי טראומות איומות ביותר כאשר אבדה למוות את בנה אבנר ובעודו בן עשרים בלבד, וכשאבדה את בנה אביתר אשר יצא בשאלה ועבר לגור בניכר.
    כעת יושבת רבקה בביתה ומדמיינת את פניו של בנה אביתר. רוצה אותו בחזרה וקרוב אליה. רוצה להחזיק אותו שוב כתינוק המתערסל בתוך זרועותיה. חולמת ובוכה, מדמיינת ובוכה.
    רבקה נדרה נדר כי תשיב אל זרועותיה את בנה אביתר ויהי מה.
    איתמר לוי הבן הגדול בבית מאז לכתו של אביתר, בן עשרים ואחת נשוי ואב לבן ובת. גבר גבה קומה וחמור סבר כאביו. כל הליכותיו כסיר הרותח. נדר לעצמו שלעולם לא יקבל בחזרה את אחיו אביתר אפילו אם יחזור בתשובה שוב, ואפילו אם יהפוך באחד הימים לרב.
    שמואל לוי בין שמונה עשרה, נשוי וממתין לבנו הראשון. דומה שתי טיפות מים לאחיו הגדול אביתר.
    עובדיה ויונתן תלמידי ישיבה. והאחות הקטנה כבר בת עשר ממתינה בכל יום בחלון לבואו של אביתר האח הגדול.
    מסור היה משה לוי לעבודתו כמורה וכמרצה, למרות קשיחותו כלפי תלמידיו כולם כבדו והעריכו מאד את המורה גבה הקומה בעל הגוף האתלטי והנערי והמושך תשומת לב מיוחדת. כמוהו גם בניו קיבלו את החזות הגברית הקשוחה למעט אביתר שלו גוף גברי וחטוב אך פניו יפות כשל בחורה.

    ירושלים פנים רבות לה, נופי תפארת ושנים רבות. ובירושלים רוחניות וחילוניות התקבצו יחדיו למחול אנושי רב. ססגוניות מועטה אך נשמה גדולה.....

     

     

    © כל הזכויות שמורות לאלי משעלי

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      elimish
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין