עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    זה ממני?

    12 תגובות   יום ראשון, 30/11/14, 23:53

    זה ממני?

     

    ירחמיאל ומרגרט שכבו על הגב בשדה שבפאתי המושבה וצפו בשמים התכולים החפים מעב. פרחי חרציות צהובים התנשאו מעל לראשיהם ועיטרו אותם כמו זר כלולות. זרועו השמאלית של ירחמיאל נחה מתחת לראשה של מרגרט, וימינו ליטפה לאט את בטנה העירומה. מרוקנים ממעשה האהבה, הם שכבו בשקט, מאזינים לזמזום הדבורים.

    "מרגרט", הפר ירחמיאל את הדממה, "ספרי לי עליך ועל המשפחה שלך".

    "הייתי בת שלוש ב'ליל הבדולח', כשהבריונים הנאצים תקפו את הבית של משפחתנו בהמבורג. הוריי החליטו לברוח לדנמרק. הם ניסו למכור את רכושם, אך לא הצליחו והשאירו הכל אצל סבי וסבתי. הם הגיעו עם אחותי הבכורה ואתי, לקופנהגן, כשמזוודה אחת בלבד בידם. כעבור זמן לא רב, בטרם הצליחו להתבסס בעיר, הגרמנים פלשו לפולין ופרצה המלחמה. הוריי לא סמכו על הגרמנים שיכבדו את הניטרליות של דנמרק, והמשיכו לנדוד לאנגליה. גרנו בלונדון ברובע וייטצ'פל, והוריי, שנותרו בחוסר כל, הצליחו בקושי להתפרנס. אבי, שהיה חייט, החליט שעל מנת לקבל משכורת קבועה, עליו להתגייס לצבא הבריטי. בשל מוצאנו מגרמניה, הוא נתקל בקשיים מרובים, אך בסופו של דבר הוא התקבל, ורווח לנו במקצת מבחינה כלכלית".

    "הוא השתתף בלחימה נגד הגרמנים?"

    "לא, הוא עבד במתפרה צבאית ותפר בגדים לחיילים, וכך הצליח לחזור בשלום ללונדון, אחרי המלחמה. כיום יש לו מתפרה משלו בבירמינגהם".

    "מה אתן עשיתן בזמן המלחמה?"

    "בעת הבליץ הגדול על העיר, פינו את אחותי ואותי לבירמינגהם, ואמי נשארה בלונדון. היא עבדה כאחות מתנדבת, וטיפלה בפצועי ההפצצות".

    "עברתם חוויות לא פשוטות במלחמה".

    "כן, זו היתה תקופה קשה לכולנו, אך למזלנו נשארנו בחיים. לעומת זאת, הסבים שלי וכל בני המשפחה נספו על ידי הנאצים במחנות ההשמדה, חוץ מדודה אחת, שהגיעה הנה למושבה. אבל, ירחמיאל, אני מעדיפה לא לדבר יותר עליי. הייתי רוצה שתספר לי גם עליך".

     

    מרגרט היתה בלונדינית תמירה בת שבע עשרה, בעלת עיניים כחולות וגוף חטוב ומלא. היא הגיעה לביקור אצל קרוביה, וכשטיילה עם בת דודתה ברחוב הראשי של המושבה, צדה את עינו של ירחמיאל.

    הוא היה בן עשרים וחמש, גבה קומה ורחב כתפיים. את שפתו העליונה עיטר שפם עבות, ובלוריתו השחורה התנפנפה ברוח. הוא היה נכד למשפחת חקלאים, מאלה שייסדו את המושבה, והקרין שפע של ביטחון עצמי. כשחזר למושבה אחרי מלחמת השחרור, צולע קלות, נחשב לגיבור והיה מושא להערצתן של הבנות. הוא החליף חברות רבות, ולמרות גילו "המבוגר", לא מיהר להתחתן.

    ירחמיאל הכיר היטב את בת הדודה של מרגרט, וביקש שתעשה לו הכרה עם האורחת. ה"קליק" ביניהם היה מיידי, וכבר באותו ערב הלכו יחד לסרט "חלף עם הרוח", בבית הקולנוע היחיד במושבה.

    כעבור יומיים, לקח אותה ירחמיאל לשדות.

     

    "מה את רוצה לדעת עליי?"

    "הכל", אמרה. "כל מה שתרצה לספר".

    "הייתי חבר במחתרת האצ"ל, והשתתפתי בפיצוץ רכבת התחמושת הבריטית לא רחוק מכאן. כשפרצה מלחמת השחרור, השתתפתי בקרבות במסגרת חטיבת אלכסנדרוני. בקרב על הכפר קאקון, נפצעתי ברגל, ולאחר שהחלמתי חזרתי לפלוגה שלי והמשכתי אתה עד סוף המלחמה".

    "היה לך קשה?"

    "היה קשה לי כמו לכולם. לא היתה לנו מספיק תחמושת, ולא תמיד היה אוכל. כשכבשנו כפר ערבי, היינו אוכלים את מה שמצאנו בבתים של הערבים שברחו".

    "ואיך החיים במושבה?"

    "עובדים הרבה וקשה. אני יוצא השכם בבקר לשדות או לכרמים שלנו, וחוזר רק בערב".

    "אז מתי אתה חי?"

    "קודם כל, אני חי גם בעבודה. אני אוהב את העבודה בחוץ, בשמש, ואני אף פעם לא לבד. אני עובד עם אבי ועם האחים שלי, ועם הפועלים הערבים".

    "יש גם פועלות? צעירות?"

     

     ירחמיאל היה בן איכרים שזוף, מסוקס ומחוספס, ולא נטה לדיבורים, אך היה במרגרט משהו, שהתיר את חרצובות לשונו. כששאלה על הפועלות הערביות, התחיל לספר לה סוד שמעולם לא חלק עם אף אחד.

     

    "כן, יש פועלות ערביות מבוגרות וגם צעירות. לפני שנתיים היה לי סיפור מיוחד עם פועלת ערבייה צעירה אחת".

    "באמת?"

    "כן, היא היתה בערך בגילך. היו לה עיניים ירוקות ועור בהיר מהרגיל אצל ערביות. מי יודע? אולי היתה ממזרה של איזה חיל אנגלי, ואולי היתה מצאצאי הצלבנים", צחק. "בכל אופן, היא היתה יפה מאד, ונמשכתי אליה".

    "והיא אליך?"

    "תראי, אני הייתי בנו של בעל הבית, והיא היתה תלויה במשפחה שלי לפרנסתה. אבל, אני חושב שגם היא נמשכה אלי, בלי קשר. לא אנסתי אותה. היא שכבה אתי מרצונה. הדבר נמשך כמה חודשים, בדיסקרטיות מוחלטת. אף אחד לא ידע על היחסים שלנו, לא בני משפחתי, ולא החברה שלי מבנות המושבה".

    "ואיך זה נגמר?"

    "אני לא בטוח שאני רוצה לדבר על זה".

    "מה כבר יכול להיות יותר גרוע מבגידה בחברה שלך עם אחת הפועלות הערביות?"

    "טוב, אני אספר לך. יום אחד בעת הבציר, היא באה אלי והודיעה לי שהיא בהריון ממני. 'איך את יודעת שזה ממני?' שאלתי אותה, והיא פרצה בבכי, ואמרה שהיא לא היתה עם אף אחד אחר. האמנתי לה, כי היא היתה בתולה כשהתחילו היחסים בינינו. אמרתי לה שתעשה הפלה, אבל היא אמרה שהיא רוצה ללדת את הילד שלי. היא עמדה על דעתה ולא היתה מוכנה לוותר, אז נתתי לה בעיטה בבטן. היא התחילה לדמם, והפילה במקום".

    "אני מבינה עכשיו למה התביישת לספר. זאת בהחלט התנהגות גסה ולא ראויה".

    השתררה דממה.

    מרגרט וירחמיאל התלבשו מבלי להוסיף מילה וחזרו למושבה.

    למחרת עזבה מרגרט את המושבה ולא שבה  עד שחזרה לאנגליה. 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/12/14 00:01:

      צטט: באבא יאגה 2014-12-06 22:27:02

      ככה?

      כן, אלאונורה, יש גם טיפוסים כאלה.

      אולם,אני מוכרח לומר, שהיו לו בהחלט גם צדדים חיוביים, אך אלה הם חלק מסיפור אחר.

      שבוע טוב, עמוס.

        6/12/14 22:27:
      ככה?
        6/12/14 19:13:

      צטט: יסינראל 2014-12-06 10:20:52

      וואו, איזה סיפור מהמם על "גיבור" ישראלי-חלוצי... "חומץ הארץ". בעיטה במיתוסים מכוננים. עמוס, כל הכבוד לעוז הרוח והכתיבה!

      תודה רבה, שושן.

      לעתים קרובות החקלאים בעלי הקרקעות לא היו "סופרים" את עובדיהם הערבים - ר' למשל אצל אחד העם "לא זה הדרך".

      שבוע טוב, עמוס.

        6/12/14 10:20:
      וואו, איזה סיפור מהמם על "גיבור" ישראלי-חלוצי... "חומץ הארץ". בעיטה במיתוסים מכוננים. עמוס, כל הכבוד לעוז הרוח והכתיבה!
        5/12/14 15:18:

      צטט: פרמינה 2014-12-04 10:09:04

      נשארתי בלי מילים. סיפורים של מושבות קטנות לא תמיד מסתיימים בטוב.

      טלי, זהו סיפור ישן מאד במושבה.

      את צודקת - לא כל סיפורי המושבה מסתיימים בטוב.

      שבת מלאת סיפוק, עמוס.

        5/12/14 15:16:

      צטט: טלוני 2014-12-04 20:31:14

      אהבתי את הסיפור ואת דרך הכתיבה, אבל בסוף גם אני קיבלתי בעיטה בבטן... מזעזע. ועוד יותר קשה לי עם זה שכתבת שמבוסס על אירוע אמיתי.

      רוני, הרבה בסיפור הוא המצאה שלי. הבעיטה בבטן אכן קרתה, לצערי.

      שבת שלום, עמוס.

        5/12/14 15:14:

      צטט: פו3 2014-12-05 10:05:31

      עצוב

      אכן, סיפור עצוב, רויטל. הבעיה היא שהוא קרה במציאות.

      שבת שלום, עמוס.

        5/12/14 10:05:
      עצוב
        4/12/14 20:31:
      אהבתי את הסיפור ואת דרך הכתיבה, אבל בסוף גם אני קיבלתי בעיטה בבטן... מזעזע. ועוד יותר קשה לי עם זה שכתבת שמבוסס על אירוע אמיתי.
        4/12/14 10:09:
      נשארתי בלי מילים. סיפורים של מושבות קטנות לא תמיד מסתיימים בטוב.
        1/12/14 11:25:

      צטט: sari10 2014-12-01 09:08:48

      אתה כותב שמעניין לי לקרוא.
      הסיום דרמטי...
      ואני מבינה את מרגרט לגמרי.

      תודה רבה, שרי.

      אני שמח שמעניין אותך.

      הסיפור דמיוני, אך מבוסס על מקרה אמתי.

      כל טוב, עמוס.

        1/12/14 09:08:

      אתה כותב שמעניין לי לקרוא.
      הסיום דרמטי...
      ואני מבינה את מרגרט לגמרי.

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין