עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    ללכת על המים

    18 תגובות   יום שבת, 29/11/14, 04:10

    ענני השמים נפתחו השבוע, יממות ארוכות ורצופות של גשם, כזה כמו שאנחנו מכירים כאן, בשיאו של החורף. אחרי שלושה ימים של גשם שלוליות ענקיות מצטברות ליד פתחי הניקוז בשולי הכביש. מכוניות חולפות מפזרות גלים גדולים ומפוארים למדרכה, הולכים ושבים קופצים בזהירות, מפחדים להרטב עוד יותר. הגשם והחושך יוצרים קומבינציה קטלנית על נפש האדם. בעבר כתבתי כבר שנובמבר הוא כנראה אחד החודשים הכי קשים על המהגר לקנדה. אבל נובמבר הנוכחי, אולי כמו הוכחה להתאקלמות, לא היה ממש קשה. כאילו כדי לשבור את השגרה הנוקשה של יממות חשוכות וארוכות, השמים הורידו המון מתנות, מפתיעות, בלי הכנה מוקדמת. מתנות שהפכו את הנובמבר הזה לחודש מסעיר ומרתק, חודש של שמחות, דווקא עכשיו כאשר בחוץ יורד מבול בלתי נפסק. ציפיתי והכנתי את עצמי לאיזה סוג של נפילת מתח מתבקשת אחרי הקרנת הבכורה של "פתק בעץ האלון" בפסטיבל הסרטים היהודי של וונקובר. התכוננתי לשקט שאחרי מחיאות הכפיים. אותה תחושה שיוצרים רבים מכירים אחרי השיא הרגשי של יציאת התינוק אל אויר העולם. אחרי מסיבת הסיום של הפסטיבל הקפיץ אותי חבר אל הבניין, למרות שמדובר בכמה דקות הליכה, הוא התעקש, ואני לא סרבתי. "הכל יהיה בסדר" הוא הבטיח כדרכם של ותיקי הישוב הישראלי בעיר הגשם, ואני הנהנתי כמי ששמע את ההבטחה הזאת לא פעם ולא פעמים. הודתי לו והוא נסע אל תוך הגשם. עמדתי עוד כמה דקות בחושך, כדי להקל על הנפש את המעבר מהציבורי אל הפרטי. נזכרתי Day for Night סרטו המופתי של פרנסואה טריפו, זוכה האוסקר בשפה הזרה לשנת 1973, על במאי קולנוע שאפתן שמנסה להשלים את צילומי סרטו ובאותה העת להתמודד עם בעיות אישיות, מקצועיות, רפואיות ומשפחתיות של צוות השחקנים ואנשי ההפקה שלו. "מהו במאי קולנוע?" שואל טריפו את המצלמה שלו ועונה לעצמו תוך כדי תנועה. כי אי אפשר להפסיק לנוע, אי אפשר להפסיק לשאול שאלות, כי ההצגה חייבת להימשך גם אחרי שכל האנשים הלכו הביתה, כיבו את האורות ונשכבו על המיטה, מנסים להירדם לקול דפיקות הגשם הבלתי נפסק על חלון חדר השינה. הבמאי חייב להמשיך ללכת על המים. https://www.youtube.com/watch?v=1enCMgg71O8

     

    **

    הנה לא עוברים יומיים והגשם לא פוסק, אבל ג' על הקו עם כרטיסים להופעה של הפילהרמונית של וונקובר בערב מחווה למלחינים היהודים הגדולים. אף פעם עוד לא הייתי בערב של ה VSO ואם מנגנים גרשווין, אז בטח שאני לא אגיד לא. בוקר לפני ההופעה הגשם מתחלף בגל קור מרעיד עצמות. אבל במוצאי שבת הדאון טאון שוקק חיים, בכניסה לאולם אנחנו מגלים פנים מוכרות, לא מעט יהודים וישראלים ניצלו את האירוע כדי להכיר את הסימפונית העירונית שלנו בניצוחו של ברומוול טובי הוותיק שמתבל את הקונצרט בפכים קטנים שמאחורי הנעימות המפורסמות של ברנשטיין, קורנגולד, קופלנד, וגרשווין המופתי של "אמריקאי בפאריס". ג', פוליטית כמו תמיד, רוצה לדעת מה קורה בירושלים. אני מנסה לתת לה את דעתי, אבל היא רוצה שם מישהו חזק "כמו פוטין" אחד כזה שאף אחד לא יתעסק איתו. כמו קנדי מנומס אני אומר לה שאני מבין מאיפה בא הרצון שלה. הצלילים סוחפים אותנו ואת האולם כולו למחוזות פנטזים של צליל ורגש. מאוחר יותר, כשהקהל מתפזר אל הכפור שבחוץ, הצעירים מצתופפים בבתי המרזח והותיקים ממהרים אל בין השמיכות והכסתות. אני תוהה ביני לבין עצמי, האם הסיכויים שלי למצוא כאן איזה גרשווין צעיר, אחד שילחין לי "ישראלי בקנדה", הם יותר טובים מהסיכוים שלה למצוא "פוטין" בירושלים. https://www.youtube.com/watch?v=BUfI6v6SwL4 

     

    **

    לפחות על דבר אחד שנינו הסכמנו, תמיד טוב לקבל חיזוקים שהדמוקרטיה הקנדית עדיין עובדת. אולי לאט מדי לטעמם של חלק, אבל עובדת. השבוע גורש מעיר הבירה אוטווה הפרופסור לסוציולוגיה חסן דיאב, 60, שנשלח אחר כבוד באחת מטיסות הבכורה של איר פראנס לקנדה, היישר לבית המעצר של פאריס. משטרת צרפת טוענת כי דיאב הוא האחראי לרצח ארבע מתפללים יהודים ולפציעתם של עשרות אחרים בפיגוע שאירע בבית כנסת בפאריס באוקטובר 1980. בית המשפט העליון של קנדה דחה בשבוע שעבר את הערעור האחרון שלו וכך אחרי שש שנים בכלא הקנדי ומאבק משפטי שנמשך 34 שנים כנגד ההסגרה. נגמר החבל של דיאב והשבוע כבר הוגש נגדו כתב אישום בצרפת. לאט, אבל עובדת.

    http://ottawacitizen.com/news/local-news/ottawas-hassan-diab-extradited-to-france-early-friday

     

      **

    בצהרי יום א' שמשי וקר אני קופץ לידידי הותיק ממחלקת הספורט של קול ישראל, אילן פילו, שליח הקק"ל לעירנו, המתגורר עם אשתו יעל באחד ממגדלי היילטאון. רק עוד אוהד אחד של נבחרת ישראל בכדורגל אנחנו מצליחים לגרד, אשר א. שהגיע לכאן בקיץ. מי שלא בא לראות את נבחרת ישראל מכניסה שלישיה לבוסניה החמיץ את הנצחון הגדול ביותר של ישראל ב 15 השנים האחרונות. לא נבחרת סופר מבריקה, עדין נוגעים בכדור יותר מדי פעמים וקצת נחותים פיזית, אבל חבורה שאפתנית ולוחמת של שחקני שורה שניה ושלישית באירופה שיודעים שהטורניר הזה יכול להקפיץ להם את הקריירה. הקמפיין ימשיך ארבע ימים לפני ליל הסדר, למי שמתכנן קפיצה לארץ, עם צמד משחקי בית מול בלגיה ווולס. שתי נבחרות שישראל יכולה לתת להם פייט במשחק בית, שווה לעקוב, אולי גם אלי גוטמן יודע ללכת על המים.

     

    **

    עוד לא הספקנו לקחת אוויר מהקונצרט באצטדיון "עופר" וארבעה ימים אחר כך נחתו בכיסי ארבעה כרטיסים למשחק הבית של הקאנקס שלנו נגד אנהיים דאקס המשובחים. כל כך כיף לקבל מתנות מאנשים שמכירים תודה על מה שעשית עבורם. מזג האוויר הקשוח שבחוץ התאים בדיוק לערב של הוקי חזק. הסיפור של המשחק היה חזרתו של ראין קסלר לוונקובר בפעם הראשונה אחרי עשר שנים של עבודה בשורות הקאנקס. קסלר הוא בחור אמריקאי מפרבר של דטרויט שהגיע לוונקובר בגיל 20 ועבר כאן תהליך של שיפור והכשרה שהביא לו מדלית כסף אולימפית עם נבחרת ארה"ב ב 2010 וזכיה בתור אחד ממצטיני העונה ב 2011 אותה סיים עם 41 שערים. בדרך הוא ריסק המון לבבות של המון אוהדות הוקי בוונקובר שבחרו בו שנה אחרי שנה בתור השחקן הכי חתיך במועדון. אחרי שהאליפות ברחה לנו מהידיים ב 2011 הבין קסלר שחלון ההזדמנויות שלו במועדון הזה הסתיים וביקש לעבור לקבוצה שיש לה סיכוי אמיתי לזכות בסטנלי קאפ, הברווזים הציעו את העסקה הכי טובה וקסלר עזב אותנו בחודש יוני האחרון. הוא עדיין מרוויח את ה 5 מיליון דולר שלו בעונה, אבל את המיסים הוא משלם עכשיו לאובמה. בוונקובר שאלו בבלוגים האם להריע לו או לשרוק לו בוז. כנהוג במקומותינו הבלוג המושקע הזה לא זכה אפילו לתגובה אחת. אבל באצטדיון הקהל מחא לו כפיים לפני המשחק ושרק לו בוז לכל אורך 65 הדקות. כשהוא החמיץ את מכת העונשין שלו, הגג כמעט קרס אחרי אנחת הרווחה הקולקטיבית. עיר קשוחה וונקובר, אבל עם לב חם.

    http://www.vancitybuzz.com/2014/11/ryan-kesler-cheer-jeer/

     

      **

    קסלר הוא לא היחיד שעזב את הקאנקס בקיץ. בעקבות העונה האחרונה והנוראית פוטרו הנשיא, המנג'ר והמאמן. שלושה ראשים חדשים החליפו אותם, לינדן, בנינג ודה'זרדין. שלושתם שועלי ליגה ותיקים אבל זו הפעם הראשונה שלהם בתפקיד הנוכחי. האכזבה של קהל האוהדים הובילה למשבר אמון ולראשונה אחרי 12 שנים רצופות הקאנקס כבר לא סולד אאוט בכל משחק. הרצף הרביעי באורכו בתולדות הספורט הצפון אמריקאי הסתיים במשחק ה 474. למרות פתיחת העונה המהוססת, עם החלפת ההילוך של החורף גם הקבוצה החדשה של קאנקס התחילה להידבק ונראית עכשיו כמו קבוצת פלייאוף לגיטימית לגמרי. את המשחק מול הברווזים הפסדנו בפנדלים, אבל ביום א' ניצחנו את שיקגו בבית, ועכשיו רצף ארוך של שבעה משחקים בחוף המזרחי. למרות התוצאה הילדים שלי יצאו שמחים אל הכפור שבחוץ. אין כמו ערב באצטדיון, עם המוזיקה, הקהל, הצבעים והאקשן על הקרח, התרופה הכי טובה לערבי הגשם הכבדים של נובמבר. אם הם יתפסו מומנטום מחירי הכרטיסים ינסקו בין לילה, עדיף לתפוס אותם עכשיו. http://globalnews.ca/news/1620781/canucks-say-home-sellout-streak-officially-over/

     

    **

    כדי להרגע מעט מהאקשן באצטדיון ניגשתי להאזין לסופרת הישראלית צרויה שלו שפתחה את פסטיבל הספרים היהודי של וונקובר. גם כאן האולם לא היה מלא לחלוטין, אבל הערב ענה על כל הציפיות התרבותיות. אשת תרבות נעימה, צנועה, חכמה ומרתקת. מספרת סיפור חיים מרתק שמתחיל בילדות בקיבוץ כנרת, נמשך בבית ברל ומתקיים כרגע בירושלים, שם היא נפצעה לפני כעשור בפיגוע ברחוב עזה, פציעה שהצריכה חצי שנת החלמה. הסיבה לביקור שלה אצלנו הוא התרגום לאנגלית של ספרה "שארית החיים" וקידום ספרה העברי החדש "תראו את הילד". תור ארוך של יהודיות חביבות השתרך בסוף הערב אל מול השולחן שלה כדי לקבל חתימה על הספר החדש. קריאה נעימה לכל הנערות בכל הגילאים. אחרי הכל "חמדה", גיבורת "שארית החיים", שוכבת גוססת במיטה ירושלמית ומשחזרת את חייה, אלו החומרים שיחממו לכן את הלב.

    http://www.amazon.com/Remains-Love-Novel-Zeruya-Shalev/dp/1608199541/ref=asap_B001JOF3FS_1_1?s=books&ie=UTF8&qid=1417160553&sr=1-1

     

     **

    וונקובר מארחת ביום א' את הגרי קאפ, גמר ליגת הפוטבול הקנדית. 4000 כרטיסים נותרו בקופות למרבה הבושה, לראשונה מזה 7 שנים שאין סולד אאוט. אין ספק שכלכלת השיפוצים של הרפר נותנת אותותיה על העיר, שמחירי הדיור היו הנושא העיקרי בבחירות שהסתיימו בשבוע שעבר בניצחונו של רוברטסון, המכהן, בחמישה אחוזי יתרון. לפחות לקלפי הם הלכו כאן השנה, 42 אחוזי הצבעה. חגיגה צבעונית מחכה ברחובות עם אוהדי קלגרי והמילטון, שחוזרות לכאן ממש כמו בשנת 1999. ביום א' הדאון טאון צפוי להיות סואן במיוחד. שמש ומינוס שש מעלות מחכות לתיירים.

     

    **

    מי שרוצה לברוח מהמשחק יוכל לראות סרט דקומנטרי מרתק על משפט קסטנר, ביום א' בשתיים בצהריים ב JCC. ביום ג' בערב דניאלה ג. מארגנת ערב שירים ישראלים בשבע בערב בקוטג' ביסטרו (4470 Main St.) תרומה לאגודת הסיסטיק פיברוטיס. ביום רביעי ב 7:30 תוכלו ללמוד איך לאפות חלה עם שייני ווינברג בחב"ד מזרח העיר, בערב שמתאים לפעילות של אם ובת. ארוחת השבת החודשית של המוישה האוס בחמישי לחודש. לכל מי ששאל ודרש, המוישה האוס מיועד לצעירים 20 – 30 ואיננו מוסד דתי. לתושבי הגדה הצפונית מגיעה הקרנה של הסרט הישראלי "הבן האחר" לבית הכנסת הר-אל ביום ג' ה 9 לחודש. שלל מסיבות חנוכה מחכות לכם בתיבת הדואר האלקטרונית, אם רק תצליחו להמשיך וללכת על המים, כל יום קורים ניסים.

     

    **

    שבוע כזה יכול להסתיים רק עם אושיק לוי, שראה את הנולד לפני שלושים שנה, כל יום שעובר הוא "כמו בסרט". יש שירים שתמיד נשארים. קיץ או חורף. תשארו יבשים ילדות וילדים.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/12/14 17:54:
      בילוי נעים פיליה יקרה, קלאסיקה לעולם לא מתיישנת. אמנות זה לנצח.
        2/12/14 11:31:

      מה להגיד לך. יש סיכוי כזה או אחר שפה הולכים לראות את לסלי קרון וג'ין קלי ב ז כ ו ת ך!! כי מה לעשות פריז. לא רק באביב. עשית לי חשק עכשיו עם הקטע של גרשווין :) המשך שבוע טוב עם מזג אוויר נסבל שם אצלכם ותודה!! 

        1/12/14 03:56:
      חזק! פייסצ'וק, מאיפה הבאת את זה? כל הכבוד על הטיובה, שיהיה לך שבוע נפלא :)
        30/11/14 22:23:

      מעניין לכם שם בוונקובר. אין מה להגיד.

      שבוע של טוב, וחורף נעים...

      ''

        30/11/14 20:53:
      מרק זו אמנות בפני עצמה, גילה, אני מודה שלא הכנתי מספיק מרקים בחורפים האחרונים, תודה שהזכרת את זה, אני זקוק לאתגרים אישיים להמשך החורף. מעריך מאוד את תגובתך הישרה והכנה, משתדלים למצות כל יום, כמו שצריך.
        30/11/14 13:43:
      היומן השבועי שלך כתוב באופן מרתק שמכסה אותנו בשמיכת ציפייה דקה לבאות. נראה שהחורף הביא איתו שפע אירועי תרבות וספורט ושאתה ממצה כל רגע בהנאה גדולה. מקווה שתמצא את הזמן גם לקפץ בין ובתוך שלוליות, לרקוד בגשם ולהכין מרק טעים...
        29/11/14 23:17:

      צטט: באבא יאגה 2014-11-29 21:08:24

      לא רק טריפו, אפילו משיחנו ישוע הלך על המים, אני לעומת זאת מהלכת די ביציבות על הבוץ, לפעמים מחליקה לשלולית...

      באבה, מצחיקול'ה אחת, את צריכה נעלים מתאימות בשביל זה, היזהרי מחיקויים :)

        29/11/14 21:08:
      לא רק טריפו, אפילו משיחנו ישוע הלך על המים, אני לעומת זאת מהלכת די ביציבות על הבוץ, לפעמים מחליקה לשלולית...
        29/11/14 19:42:

      צטט: Zvi Hartman 2014-11-29 19:34:15

      חורף נעים לך שחר , ותדע לך שגם אצלנו יש כמה רגעי גשם ואם כבר אז גם שיטפון .

      גשם זה מצוין צבי ידידי, זה מזכיר למי ששכח, מה זה להיות אנושי. המשך חורף נעים.

        29/11/14 19:34:
      חורף נעים לך שחר , ותדע לך שגם אצלנו יש כמה רגעי גשם ואם כבר אז גם שיטפון .
        29/11/14 19:18:

      צטט: שטוטית 2014-11-29 19:04:45

      הקדמת אותי, כבר הצצתי לפוסט הזה ובדיוק כשרציתי להגיע שלחת קישור. כמו שכתבו כאן גם אצלנו היה מלא גשם אבל אצלך הגשם יותר מעניין וחורפי. חוץ מזה מלא חיי תרבות לך שם אפילו צרויה שלו מגיעה עד וונקובר. כייף. חורף נעים וחמים שחר :)

      אצלנו תרבות ואמנות זה הדבר הכי חשוב בחיים, שטוטית יקרה שלי, כי כסף בא והולך אבל אמנות זה לנצח. אל תהיי מציצנית, אוהב אותך אקטיבית ועוקצנית כמו שאת. שבוע נפלא, רטוב וקר גם לך.

        29/11/14 19:14:

      צטט: bonbonyetta 2014-11-29 19:03:34

      *
      לא יודעת למה, אבל הפעם אהבתי והתחברתי יותר לכתיבה שלך מאשר בעבר, במיוחד אהבתי את החלק הראשון משום מה. אולי בגלל החורף המשותף ההרגשה שזה יוצר באדם לפעמים, השד יודע למה... שבוע טוב, בריאות, וחיוך

       

      כי החלק הראשון אצלי הוא בדרך כלל יותר אישי, והאחרים נוגעים במעגלי חיים אחרים, בונבוניטה חביבתי. אבל שמח שנהנית, תמיד נחמד לראותך בין קוראינו. שבוע נפלא וחורף נעים.

        29/11/14 19:04:
      הקדמת אותי, כבר הצצתי לפוסט הזה ובדיוק כשרציתי להגיע שלחת קישור. כמו שכתבו כאן גם אצלנו היה מלא גשם אבל אצלך הגשם יותר מעניין וחורפי. חוץ מזה מלא חיי תרבות לך שם אפילו צרויה שלו מגיעה עד וונקובר. כייף. חורף נעים וחמים שחר :)
        29/11/14 19:03:

      *
      לא יודעת למה, אבל הפעם אהבתי והתחברתי יותר לכתיבה שלך מאשר בעבר, במיוחד אהבתי את החלק הראשון משום מה. אולי בגלל החורף המשותף ההרגשה שזה יוצר באדם לפעמים, השד יודע למה...
      שבוע טוב, בריאות, וחיוך

      ''

        29/11/14 19:00:
      אני יודע כפרה, שיורד אצלכם סוף סוף קצת גשם. לכן אושיק הוא סיום נפלא. מקווה שאהבת גם את השאר. עם פוטין או בלי פוטין. :)
        29/11/14 18:47:

      מה להגיד לך. מסתבר שחורף זה חורף.

      לא משנה באיזה צד של העולם או האולם יושבים.

      ואושיק הוא לגמרי סיום מוצלח לפוסט נהדר!!

      (גם כאן די רטוב עכשיו)

        29/11/14 18:21:
      שמח בשמחתם של העצים שלך, דוקטור לאה היקרה, אכן, כולנו יודעים בצער עד כמה חסכנית המדינה שלנו במי גשם, כמה עורגת האדמה לגשמי הברכה, כל חודש כזה הוא חודש של ברכה.כן ירבו, שבוע טוב לך.
        29/11/14 09:48:
      קראתי את דבריך, נהנית לצאת לשעה קלה מטרדות הנעשה אצלנו. בוודאי שמעת על נובמבר הגשום שלנו. עשרים שנה לא היה מופע כזה. העצים שלי בגינה (חצי דינם עצים שונים וותיקים) רקדו משמחה על שפע המים שנחת עליהם. העלו אצלנו את מחירי המים, ומכיוון שאינני חקלאית, אין לי הנחה הולמת. לכן חיכיתי לגשם והוא בא בשפע. קראתי על חיי התרבות אצלכם ונהניתי. צרוייה שלו היא סופרת ראוייה וספריה הם חלק טוב של תרבותנו. כל טוב לקראת דצמבר...

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין