עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    פיד RSS

    חכמת הלב

    למי שמתעניין ברוחניות, מיסטיקה, ועידן חדש

    להרפא מהדיכאון (או לפחות מנסה)

    29 תגובות   יום שבת, 25/10/14, 00:17

    ''

    הנר האדום דולק עכשיו אחרי 3 חודשים שלא הדלקתי אותו. 3 חודשים, וחצי, מאז אבא נפטר. כמעט חצי שנה שלא כתבתי פה פוסט חדש. כבר חודש חלף מאז נגמר הקורס ריברסינג עם חנן זוהר. היה לי האפשרות ללכת לפני שבועיים לקורס חדש, אבל הרגשתי שמיציתי את הריברסינג. אני אלך למפגש קבוצתי אבל יותר מזה לא צריך. 

    חלמתי על אבא פעמים רבות מאז שנפטר. פעמים רבות גם בכיתי עליו, בעיקר בלילות. נעשיתי כל כך רגיש לסביבה שלי, שכשאני שומע מוזיקה עצובה או שיר עם מילים מרגשות- אני מתחיל לבכות כמו ילד קטן. וממלמל לעצמי בתוגה "אבא שלי... אבא שלי..."

    עברתי למגמת ארט דירקטור לפני 3 וחצי חודשים, אבל הקורס מתחיל לשעמם אותי, בעיקר הקורס תוכנות. אני מרגיש שאני לא רוצה לשבת מול המחשב כל היום ולשבור את הראש בלעשות מודעה או פרסומת ללקוח שאחרי זה אני צריך לריב איתו עליה. הלכתי לקורס תוכנות גרפיות היום, והרגשתי שאני מאבד שליטה, הולך לאיבוד, טובע. כל הפונקציות והאפשרויות האלו עשו לי חור בראש, שממש נלחמתי בדחף למצוא תירוץ לקום וללכת. 

    עשיתי עכשיו מדיטציה מול הנר האדום ושילבתי קצת תטא הילינג ובדימיון מודרך נכנסתי ללב. קיבלתי את התשובה לשאלה כיצד לרפא את הדיכאון שלי, שאני צריך לתת אהבה לאנשים אחרים בזה שאכתוב להם והם יחזירו לי אהבה בזה שיגיבו לי. 

    זה הדבר שירפא אותי.

    זה ממלא אותי אושר, לראות שאנשים אוהבים את הכתיבה שלי, את הסיפורים שלי. אני עושה הכל כדי להתנתק מהמציאות. אני בורח לעולם הדמיוני שלי, בעבודה, בבית, בלימודים.

    וזה גורם לי להרגיש טוב.

    כשאני לא מתנתק מהמציאות אני סובל ממחשבות דכאוניות ומכאיבות, על דברים שעשיתי ונכשלתי או פספסתי או דברים שכואבים לי בלב ולא נותנים לי מנוח.

    שכבות עמוקות נוצרו בשעוות הנר האדום, שמדיף ריח של תות מתקתק. ובריכה של שעווה אדומה מותכת, כמו דם כהה שמתנקז טרי טרי מורידי האדם, מתאספת סביב הלהבה הבהירה שדולקת זמן רב ואינה מתכבית. 

    לא נשארתי בדירה שלי בשבת כבר שלושה חודשים- מאז שאבא נפטר. תמיד עשיתי שבת אצל אמא. אבל השבת החלטתי להשאר, לנקות, לעשות בדק בית. 

    אני מתגעגע אליו. לא עובר יום שאני לא חושב עליו. ואני חושב על הספר שהבטחתי לכתוב לו. כואב לי רק לחשוב שדחיתי את זה במקום לכתוב לו את הספר ולהוציאו לאור עוד כשהיה בחיים, כפי שביקש ממני פעמים רבות, ותמיד מצאתי תירוץ להתחמק ממטלה זו...

    מי חשב שהוא ילך ממני במהירות כזו.

    בהפתעה כזו.

    הוא אולי פה לידי עכשיו, קורא את המחשבות שלי בזמן שאני כותב זאת. או שהוא למעלה, לומד דברי אור ואהבה ממלאכים. או, שהוא כבר התגלגל ומצא לעצמו גוף חדש, חיים חדשים. 

    אני תוהה עם יש כבלים בגן עדן. ואם הוא רואה אותי דרך הטלוויזיה השמיימית, יושב בחדר וכותב בדם ליבי.

    יהיה מה שיהיה הדבר, אני אוהב אותו לנצח, ואזכור אותו תמיד עד יומי האחרון. 

    מפרקי האצבעות מתחילים לכאוב לי. כנראה אני צריך להרגיל את עצמי שוב לכתיבה.

    אני שי מיארה, ואני כותב כדי להרפא מהדיכאון שלי.

     

    * פוסט זה מוקדש לאבי משה מיארה ז"ל.

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/12/14 18:50:
      מנוחתו עדן. משמים תנוחם.
        11/12/14 11:36:
      אתה יכול לעזור לאבא שלך אפילו שהוא נמצא בעולם האמת. כתוב ''שברא מזכה אב'' = בן מזכה אב. אתה במעשים שללך ה'רגליים' שלו בעולם האמת. כי עתה הוא לא יכול לעשות יותר מצוות. אם תלך לשיעורי תורה בבית חב''ד ויקדישו את זה לעילוי נשמתו, או תצטרף למניין תפילה בבוקר, תשים צדקה בקופה כל יום, תדליק לו נר נשמה כל השנה הראשונה ואח''כ ביארצצייט הרי שאתה גורם לו לאביך, להתעלות בעולם הרוחני ולהתענג ולהתעדן. וזהו חסד חינם אמיתי. ממליצה לך מאוד, זה גם ישמח אותך שיש קשר ביניכם, קשר של אמת. ומה גם, שבקרוב ממ''ש הרבי מלך המשיח מתגלה ותהיה הגאולה האמיתית והשלימה ואח''כ תגיע תקו' ''תחיית המתים'' וכולם יקומו לתחייה. אשרינו
      היי שי, התחברתי מאד למה שכתבת לאור העובדה שאיבדתי את אבי לפני שנה והכאב עדיין גדול..אומרים שהזמן מרפא אז הוא לא.הוא רק מקל על גודל הכאב..בחודשים הראשונים לאחר מותו הייתי שבר כלי, ריקנית עם חור בלב..אפשר לומר שלקח לי שנה לחזור לעצמי..גם אנשים שהכי צריך נעלמים שם בדרך והמשפחה זה המקום הכי חשוב בזמן כזה..אני מאחלת לך שתסלח לעצמך ולכל מה שפספסת אם כמה שזה קשה.מי יתן ותמצא שלוה וקבלה..מחבקת המון.
        11/11/14 17:42:
      כמה כנה ומרגשת הכתיבה שלך. אני מאמינה שאבא לידך, מלווה אותך, שמח שאתה כותב כאן ובכלל. עוד יבואו ימים טובים ומתוך החושך דווקא יבקע לך האור שמסתתר בלב שלך ויאיר לך את היום, כל יום.
        9/11/14 16:09:
      שלא תדע עוד צער... כמה עצוב אבל אתה חזק, אתה חי, תחיה! זה מה שאביך היה רוצה, אין ספק!
        9/11/14 16:09:
      שלא תדע עוד צער... כמה עצוב אבל אתה חזק, אתה חי, תחיה! זה מה שאביך היה רוצה, אין ספק!
        8/11/14 07:14:

      מחשבות נוגעות...

      שלא תדע עוד צער.

        8/11/14 06:49:
      קראתי עם דמעות, מזדהה עם הכאב שלך, גם אני איבדתי אבא לפני חודשיים. רק אתמול בלילה חלמתי שהוא חזר.... משתתפת בצערך על האובדן הגדול. רק מי שאיבד, יכול להבין את התוגה.
        7/11/14 08:40:
      כשאתה מפסיק משהו שלא נראה לך, זה אומר שאתה בוחר, לא סתם נתקע במה שהזדמן לך בנקודה כלשהי.
        6/11/14 23:13:
      נוגע ללב, וכל כך מוכרת לי הסיטואציה....אמא שלי נפטרה ב-2006 וכתבתי המון כדי לעזור לעצמי להתגבר על האבל. מוכר.. מוכר...כותב יפה, תמשיך לכתוב. יש כוח לכתיבה!
        4/11/14 23:39:
      ראשית שתדע רק רגעי שמחה. אתה כותב בכשרון רב,הכתיבה שלך באה ממקום מאוד זך ונקי ולכן מעניין לקרוא אותך...ללא ספק ניחנת בכשרון רב ובטוחה שיש בך כשרונות נוספים.מאחלת לך ימים טובים ושמחים.
        3/11/14 07:21:

      כאשר מישהו יקר לנו נפטר, אנחנו נעטפים במחשבות על משמעות הקיום. מה הוא היה אומר או עושה לו עדיין היה כאן איתנו. מה ראוי ומתאים  להיאמר לזכרו?  ריקנות מוחלטת. ואולי אותה תהייה  הביאה את היהודים ליצור טקס רציף של מילים שמתאימות לכל מעמד... הטקסטים האלה שכולנו אומרים אחריהם אמן אבל לא מתעמקים במסר שלהן. מה עושים חילוניים שחווים מוות? מה כבר יכול להיות קדוש בכאב באובדן באבל?  שהוא הדבר הכי גשמי ועדיין הכי מייסר


        2/11/14 21:47:
      תודה רבה לכולם על העידוד והפירגון. אני מודה לכל אחד ששיתף וקרא והגיב, זה מחמם את ליבי לראות שנגעתי במילים שלי בכל אחד מכם... אני מוקיר תודה.
        2/11/14 15:16:

      תנחומי.

      אבא שלי נפטר לפני 10 שנים. אני עדין חושב עליו. הוא נשאר וישאר חלק מהחיים שלי, בזכרונות. רק הייתי צריך להתרגל לרעיון שכבר לא אוכל לדבר איתו או להסביר לו את עצמי או להגשים משהו בחיי שאני יודע שירצה אותו...כשהבנתי שגישת "חבל ש..." היא לא מעשית במקרה של מוות, תחמתי את הזכרונות ממנו ליום אחד בשנה, כשהמשפחה עולה לקברו ואני מקריא קדיש. האיפוק הזה עזר לי ועוזר לי כי גם לי כמוך קל/נח להתמלא בפאתוס....
      אולי משהו מהקורות אותי ששתפתי, יעזור לך במשהו.  

        1/11/14 20:00:
      שי - פוסט מרגש ועצוב עד מאוד. צר לי על אובדנך וזה קשה כשמדובר בהורים וילדים. מקווה שתמצא נחמה בעובדה שהתברכת באב נפלא. היה חזק.
        31/10/14 20:07:
      שי הצטערתי לשמוע על אביך, הייה חזק. ולגביך אין כמו הדמיון, אפשר לשזור אותו בחיים האמיתים שלנו ( ביננו מה זה האמיתי הנכון) תמשיך לכתוב, כתיבתך כנה ומרגשת.
        30/10/14 16:32:

      הכנות שלך מרשימה!

      טבעי והגיוני ללכת קצת לאיבוד כשמאבדים הורה. 

       

      טבעי והגיוני גם ללכת לקורסים ולהבין שזה לא הכיוון שבאמת מתאים לנו. זה קורה כל כך הרבה וזה בסדר וזה תקין.

      תשתדל לא להיות ביקורתי כלפי עצמך. לא נכשלת בכלום! עברת דברים שלולא עברת לא היית לומד על עצמך, כך שמה שעברת רק העשיר אותך. מכל דבר בחיים לומדים וממשיכים לשלב הבא. 

      אגב - אומרים שדמיון פורה זו ברכה :)) 

        26/10/14 18:45:

      שבוע טוב וחודש טוב.

      שי, תנחומי על מות אביך. טבעי לגמרי שאתה עצוב וכואב את מותו.

      תסלח לעצמך כשקשה לתפקד. זה טבעי. עם הזמן המצב ישתפר.

      תרשה לעצמך לשמוח, תצליח ותבנה את חייך.

      תהיה גאה שאתה הבן של אבא (ואמא) והגעת לאן שהגעת גם בזכותם.

      בעתיד תוכל להודות להם בליבך על שגידלו אותך ומתנו לך את התשתית להגיע לאן שתרצה.

        25/10/14 21:33:
      תנוחם, הכתיבה באמת עוזרת
      שי, תכתוב! כן, זו דרך נכונה לתעל את המחשבות, הרגשות, הכעסים והעצבונות.. תפגיש עצמך עם מקומות ואנשים ומוזיקה וכל דבר שמרומם את רוחך ו..תכתוב. תודה ששיתפת.
        25/10/14 21:21:
      יהי זיכרו ברוך.מותר לך להיות עצוב.תתחזק ותחייה חיים טובים זה מה שאביך היה רוצה.
        25/10/14 20:54:
      תודה רבה לכולם על המילים החמות. מתחזק ומתעודד. שבוע טוב שיהיה.
        25/10/14 14:04:
      קשה לאבד הורים, מרגישים לבד... שולחת לך חיבוק חם.
        25/10/14 12:59:
      שי שלא תדע עוד צער
        25/10/14 11:46:
      יש אומרים כי מצב רוח קודר גורם לפעילות יצירתית רבה, וגם אם לא וזו רק סברה, עדיף ליצור ולהשתחרר מהתחושות הדיכאוניות. שלא תדע צער.
        25/10/14 10:59:
      "אני שי מיארה, ואני כותב כדי להרפא מהדיכאון שלי." תמשיך לכתוב שי ואני גם ממליצה לך לפתוח דף בפייסבוק.
        25/10/14 09:32:
      תודה שי על השיתוף בפוסט אני חושבשיצירה של דברים שאתה אוהב. דברים רוחניים, דברים טובים ויפים, דברים בעלי ערך, העזרה והנתינה לאחרים, יעזרו.
        25/10/14 01:36:

      שי, מאוד כן ומרגש הפוסט שלך. זה אך טבעי שלאחר מותו של אביך האהוב אתה תהיה בדיכאון ועצב גדול. כך מגיבה כל נשמה לאבודן אדם אהוב. זה תהליך שלוקח זמן, וחצי שנה זה עדיין טרי מאוד.
      וכתיבה ידועה כמקלה על תחושות קשות כגון אלו. כתיבה מרפאת בכל הרמות. נפשית, רגשית וכתוצאה מזה גם גופנית. ואכן בחרת נכון להעלות את מחשבותיך ולבטיך ועצבונך וגם כעס ותסכול, כל דבר שעולה ומפריע לך אתה יכול לבטא דרך הכתיבה. זה משחרר ומנקה משקעים.
      מילות נחמה לא יעזרו לך כאן. תלמד להכיל את העצב והכאב ולהבין שזו דרכו של עולם.
      הנשמה ממשיכה הלאה וקיימת ואביך רואה ומקשיב לך. הוא ךאינו רוצה שתישאר במצב של עצב.  ואל תצטער שלא הספקת לכתוב לו את הספר. בכל עת כשהספר יצא וגם אם בעוד שנים, הוא ידע וישמח.
      ברצוני להציע לך לקרוא את ספרי " משני עברי רציף החיים", המדבר בדיוק על הנושא הזה. אובדן אדם אהוב מאוד והמשך הקשר עמו גם לאחר המוות.- מבוסס על סיפור חיים אמיתי שהיה, כאן בארץ. אתה תמצא שם הרבה תשובות לשאלותיך ומקווה שגם מעט נחמה.

        25/10/14 00:48:
      פוסט מרגש מאוד. כל כך התחברתי לכתיבה כדי לרפא עצב. מי כמוני יודעת ומבינה שזו הדרך. ואבא...רואה הכל ושומע. הנשמה לא מתגלגלת הלאה כל כך מהר. הספר. יגיע בזמן הנכון לא. אל תלקה את עצמך על מה שלא נעשה. יש סיבה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שימיארה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין