עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ילד מחבל!?

    2 תגובות   יום שישי , 24/10/14, 18:15

    ילד מחבל!?

     

     

    "המהומות בירושלים נמשכות", הודיע הבקר (24.10.14) קריין הרדיו בחדשות.

    יידויי האבנים ובקבוקי התבערה נמשכים כבר זמן מה בשכונות הערביות בעיר, מאז הרצח של הילד אבו-חדיר בידי יהודים, עוד לפני "צוק איתן". בחדשות הודיעו שמרבית המתפרעים הם בני נוער. במקום אחד נתפס נער בן שש עשרה, ובמקום אחר "נער" בן שלוש עשרה.

    "זו איננה אינתיפאדה", חוזרים ושונים באוזנינו. האמנם?

     

    אינני יכול שלא להיזכר באינתיפאדה הראשונה בשנת 1987.

    השתתפנו באותו יום בחגיגת הלידה ("בריתה") של בתה של עמיתה, במלון אינטרקונטיננטל שעל הר הזיתים. באותה עת היה זה טבעי לחלוטין ליהודים לחגוג במלון, או במסעדה, במזרח ירושלים. חזרנו הביתה מבלי שקרה דבר חריג בדרך, אך בחדשות הערב בטלוויזיה דיווחו אז על התפרעויות בהר הזיתים והראו את הדרך שבה עברנו קודם לכן בשלום, זרועה באבנים ובשברי סלעים. האבנים האלה ניפצו אצלי את האשליה שירושלים חוברה לה יחדיו ושיש סיכוי לחיים בשלום של יהודים וערבים זה בצד זה, כפי שהיה בעבר הרחוק והיותר קרוב.

    ימים ספורים אחר כך הגעתי לעזה לשירות מילואים מיוחד והתמקמנו במחנה שבויים מאולתר שנקרא בעגה החיילית "אנצאר 2", על שם מחנה המעצר בלבנון.

     

    "המפקד, תראה מה הביאו לנו", אמר החוקר שנכנס למשרד, מוביל ילד קטן, שנראה כבן תשע.

    "מה זה? למה הביאו אותו?"

    "לטענתם, הוא זרק בקבוק תבערה על סיור בשכונת זֵיתוּן".

    "תחקור אותו ותחזור אלי", אמר המפקד.

    הילד עורר את סקרנותו של המפקד, שגם הוא, כמונו, היה מילואימניק ותיק. היה קשה לו להאמין שילד כזה, לא צעיר בהרבה מבנו, אכן זרק בקבוק תבערה. אולם, דו"ח החקירה אושש את טענות החיילים. הוא החליט לרדת בעצמו לשורש העניין וציווה להביא את הילד אליו.

    "שוּ אׅסְמׇךּ, יא וׇלׇד? (מה שמך, ילד?)"

    "אׅסְמי מוסא (שמי מוסא)", השיב הקטן מישיר מבט אל המפקד, ללא מורא.

    "קׇדֶש עֻמְרׇךּ? (בן כמה אתה?)"

    "עׅנְדי חְדׇעׇשׇר סׇנֶה (אני בן אחת עשרה)", אמר הקטן והזדקף מלוא קוטן קומתו.

    הוא היה קטן וצנום, לבוש מכנסי 'טרנינג' ארוכים, גדולים ממידתו, מהוהים ומלוכלכים, שכנראה היו פעם כחולים, אך צבעם עתה היה בלתי ניתן להגדרה. שער ראשו השחור מתולתל ובעיניו מבט ישיר, מחוצף כלשהו ועל כן משעשע.

    המפקד המשיך לחקור את הילד, אך היה בו איזה שהוא כוח משיכה, קסם ילדותי, שריכך ומוסס את היחס של חוקר-נחקר. המפקד הושיב את מוסא בכיסא מולו וביקש להביא לשניהם שתייה חמה וביסקוויטים.

    התברר שמוסא יצא לרחובות עם שני אחיו הגדולים ממנו. הם הצטרפו לחבורה של "גדולים" - נערים בני שבע עשרה ושמונה עשרה - וחיפשו ריגושים. האינתיפאדה כבר השתוללה מספר ימים, אחרי התאונה הקטלנית ליד אשדוד, שהיתה העילה לפרוץ המהומות, וזו היתה הזדמנות לצעירים העזתים להשתתף בפעילות ולהכניס עניין לחיים.

    בשכונת זיתון נתקלו מוסא וחבריו בסיור של צה"ל והחלו לזרוק עליו אבנים, אך החיילים נהגו באיפוק כלפיהם. כשההמון גדל וצר עליהם מכל עבר, תפסו החיילים מחסה. אולם, כשהחלו להשליך עליהם גם בקבוקי תבערה, ירו החיילים באוויר. לשמע היריות החלו המתפרעים לברוח. מישהו נתן למוסא בקבוק עם סמרטוט בוער בראשו ואמר לו להשליך אותו על החיילים.

    "אתה ילד קטן, לא יעשו לך כלום", עודד אותו אחיו הגדול.

    מוסא השליך את הבקבוק והחל גם הוא לברוח. הסמרטוט ניתק וכבה והבקבוק לא התלקח. מוסא ברח, נתקל באבן ונפל וכך נתפס על ידי החיילים.

    המפקד שמע את הסיפור, שסופר בתום לב, ללא חשש, אך גם ללא הבעת שנאה לחיילים, או לישראלים ככלל. הכל היה אצל מוסא מעין משחק.

     

    השיחות בחדר המפקד, לעתים בחברת שאר החוקרים, הפכו לחלק משגרת החיים במשרד. הילד הקטן, השובב והאינטליגנטי, שבה את לב כולנו. תמיד כשדיבר, היה זיק חיוך בעיניו והוא היה מזדקף ומנסה להגביה את עצמו, כמו כל ילד קטן שרוצה להיראות יותר גדול.

     

    מוסא הוחזק במחנה ולא נשלח להופיע בפני שופט. לפני שהוחלפנו על ידי צוות חוקרים חדש, מוסא הוחזר למשפחתו, בצירוף התרעה חמורה לאב שישמור עליו ועל יתר בניו. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/10/14 08:16:

      צטט: מרב 1956 2014-10-25 06:48:58

      סיפור שובה לב.

      איזה יופי אתה מיטיב לבפר ויכול לראות את האחר.

      מעניין אותי היכן מוסא היום ןמה מעשיו.

      תודה רבה, מרב.

      אני מקווה שהוא מצליח לחיות בשמחה ובאושר במציאות הקשה של עזה. מעולם לא ניסיתי להתחקות אחריו ולברר מה עלה בגורלו.

      האם עשה זאת מפקדנו?

      שבת שלום, עמוס.

        25/10/14 06:48:

      סיפור שובה לב.

      איזה יופי אתה מיטיב לבפר ויכול לראות את האחר.

      מעניין אותי היכן מוסא היום ןמה מעשיו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין