הָעֲצִיץ שֶׁקִּבַּלְתִּי לְיוֹם הֻלַּדְתִּי, אֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדוֹת, גָּרַם מְנָיָה-וּבֵיהּ לְמִסְפַּר בְּעָיוֹת.
בָּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹנָה בְּעָיַת מָקוֹם.
אַחַר-כָּךְ תִּחוּחַ, עִשּׂוּב, טִיּוּב, הַשְׁקָאָה קַלָּה. בִּקְצָרָה, בְּעָיוֹת נִלְווֹת.
מְבִיאֵי הָעֲצִיץ, תּוֹדֶה! לֶעָתִיד לָבוֹא, אָנָּא הָבִיאוּ גַּם רַעֲיוֹן לַמָּקוֹם.
*מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב © כל הזכויות שמורות |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חה חה חה
אני בטוחה שאתה מעניק לאותו עציץ טיפול נהדר ואהבה
אני דווקא מעדיפה במקום בקבוק בושם - עציץ
הצצה לפינה אחת בסלון ביתי