עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    מחשבות ניסתרות

    מצאתי אותן בקירבי והן -
    המילים, כדורבנות נמצאות בתוכי
    מבקשות לצאת אל העולם לחופשי
    אט אט משחררת
    אט אט משתחררת

    0

    סבתא רוזה - סיפור מאת כוכבה סרנגה

    9 תגובות   יום שבת, 11/10/14, 12:58

    סבתא רוזה / סיפור מאת כוכבה סרנגה

     

    סבתא רוזה הייתה מגיעה אליהם מדי סופשבוע ואומרת, שתשאר מספר ימים לכל הפחות…. אבל, אף פעם זה לא קרה . כבר מיום חמישי אחר הצהריים, אביהּ, היה יוצא ומביא את סבתא רוזה, אל ביתם, נוסע באוטובוס וחוזר איתה אחר כך במונית. כשסבתא רוזה הייתה באה אליהם היא הייתה מגיעה תמיד עם אותה מזוודה חומה קטנה, שבה היו מונחות גם התמונות הישנות, הדהויות , המצולמות בשחור ולבן של בני המשפחה- חלק מהם כבר לא היו בין החיים.

    סבתא רוזה, גרה באותה עיר בקרבת מקום, מרחק של ארבע או חמש תחנות נסיעה באוטובוס. היו לה עוד ילדים, אבל בשנים האחרונות היא בקושי ביקרה אותם ... היה לה קשה... או שהיא לא רצתה. אמא שלה, אמרה, שכנראה שהיא לא רצתה להיות להם לטורח .

    פעם כשסבתהּ הייתה צעירה יותר, ורד זכרה שהיא הייתה מכינה להם מרק עוף טעים . ורד עוד זכרה את הריח . כשסבתא רוזה הייתה באה לישון אצלם, אחיה הגדול, היה עובר לישון על הספה בסלון ואחותה הקטנה עברה לישון במיטה הקטנה יותר. והיא, חלקה עם סבתהּ את המיטה הנפתחת . לורד לא היא אכפת לחלוק איתה את מיטתה , היא אהבה כשסבתא היתה באה לביקור.

    בשעות אחר הצהרים כולם התיישבו בסלון ושתו את כוס התה עם הנענע ואכלו את עוגת השוקולד שאמה הייתה מכינה ואז בערך בשעה שבע בערב היתה מתחילה ההתארגנות לסידורי השינה . ורד עזרה לאמה ולאביה. הם היו גוררים את החלק התחתון ,הנמוך יותר של המיטה הנפתחת ושם הייתה ישנה עם סבתהּ.

    אבל ...כמעט כמו בכל פעם היה הביקור הזה קצר והוא נמשך יום אחד או מקסימום יומים בלבד. מוקדם בבוקר (אחרי לילה שעבר כמעט ללא שינה ), הייתה הסבתא אומרת : ״ אני רוצה לחזור הביתה . אין כמו הפינה שלי ״. כך היה במשך שנים .... למעשה מאז שורד זוכרת את עצמה ...

    הפעם הראשונה שורד ראתה את התמונות שהיו במזוודה של סבתא רוזה, הייתה לפני כמעט שנה, כשמלאו לה 11 שנים. כמו בכל סוף שבוע סבתא רוזה, באה לבקר. ורד זכרה מכיוון שמספר ימים קודם לכן היא חגגה את יום הולדת , היא קיבלה מהוריה, זוג אופניים בצבע אדום, שהחליפו את האופניים הישנות שלה. מיד לאחר שהיא הגיעה, פתחה סבתא רוזה את המזוודה וקראה לה לבוא להתיישב לצידה .


    הן התבוננו בתמונות ...


    תמונות של בני משפחה , תמונות מחתונות משפחתיות, תמונת רקדנית עם פרח בשיערה....
    "יה סבס... " אמרה סבתא רוזה לורד, כשהיא מצביעה על אחת התמונות -
    "קוואנדו איו ארה אונה נינייה פיקנייה ... מוי ארמוזה כמו אונה קוקלה ... מ "
    ועיניה התכולות של סבתא, שהיו דומעות לעיתים....לפתע זהרו באור אחר...

    ורד הבינה את דבריה של סבתה שנקטעו עם הדמעות ...והיא הביטה בהּ מחכה שתסיים את דבריה........
    התמונות הן מזמן כשסבתא עוד הייתה ילדה קטנה , היא חשבה לעצמה ...

    "מיס אוחוס, הטיפות ...."

    קולה של סבתא רוזה קטע את מחשבותיה...

    ורד נהגה בדרך כלל לעזור לסבתא לשים בעיניה טיפות עיניים , ושוב היא עזרה לה עם טיפות העיניים . היא פתחה בזהירות את קופסת הקרטון הקטנה וסובבה את הפקק ובלחיצה קלה על הגומי שהיה מחובר לקצה המזלף היא מילאה את צינור הזכוכית הקטנטן בטיפות עיניים ובידה השניה מתחה קלות את עיניה של סבתא רוזה והזליפה טיפה אחת בכל עין ומיד הגישה לה חתיכה מצמר הגפן הלבן שהיה מונח על השידה בצד המיטה .


    ורד חזרה והמשיכה להתבונן בתמונות......

    בתמונה המזהיבה והדהוייה עם השוליים הקרועים הייתה דמות של ילדה, נערה צעירה, כבת עשר, המצולמת עם בובה, עשוייה מצמר . הבובה הייתה דומה להפליא לילדה לשתיהן היו צמות שחורות וכן גם נראה שמהבד המשובץ של השמלה שהילדה לבשה נתפרה גם שמלת הבובה ...
    "זאת את בתמונה?" שאלה ורד את סבתא .
    "סי " ענתה סבתא
    "ואיפה הבובה הזאת עכשיו סבתא ?" שאלה ורד.
    סבתא ענתה : "נו לו סה, לו פרדי אל קמינו , לא יודעת היא אבדה לי בדרך ." - אמרה ולא יספה .


    סבתא רוזה התקרבה כבר לשנות השמונים שלה . היא הייתה רזה מאוד ושיער ראשה היה כבר לגמרי לבן . והיו לה שיניים תותבות, שאותן, הייתה נוהגת להוציא בלילה ולהניח בתוך כוס זכוכית עם מים . הכוס הייתה הייתה על השידה שהייתה צמודה למיטתה . בבוקר היא הייתה מוציאה את השיניים התותבות מהכוס ומניחה אותן בחזרה בתוך פיה .


    בשנים האחרונות סבתא רוזה, בקושי הצליחה לעמוד על רגליה וללכת, לכן נעזרה במקל הליכה . היו לה כמעט את כל המחלות שבעולם, כך חשבה ורד, ותמיד כשהיא הגיעה אליהם היא סחבה איתה ( או יותר נכון אבא), גם את קופסת הפח הלבנה הקטנה עם שתי הדלתות, שהייתה דומה לארון קטן - ובה היו מונחות התרופות שלה בקופסאות קרטון קטנות ועליהן מצויירים היו סימנים ומדבקות עם עיגולים בצבעים שונים שאבא של ורד הכין לה כדי שלא תתבלבל ותדע מה וכמה ומתי לקחת את הכדורים שהיא צריכה.
    כך היה במשך שנים .... למעשה מאז שורד זוכרת את עצמה ... זה היה הביקור של סבתא רוזה .


    גם ורד הייתה מבקרת את סבתא .

    פעם כשהייתה קטנה, הייתה הולכת עם אבא ואמא בלבד. ומשגדלה מעט הייתה אפילו נוסעת באוטובוס ... בשנה האחרונה מאז שהיא קיבלה את האופניים החדשות, ליום הולדתה, היא הייתה נוהגת לבקר את סבתא בתדירות גבוהה יותר . ובחופש הגדול היא בקרה אותה אפילו פעמיים בשבוע היא רכבה על המדרכה ואף הצליחה לרכב על הכביש בזהירות.


    בכל שבוע מדי יום שלישי הייתה ורד רוכבת אליה ומביאה לה מטעמים שאימה הייתה מכינה . קופסאות עם תבשילים : פלפל ממולא, מוסקה, קציצות ברוטב עגבניות ואורז לבן ופסטל .
    אימה של ורד, מלכה, הייתה אלופה בבישולים ובכל יום היה אוכל טרי וחם מוגש אל השולחן . בימי שישי הצטרפו למטעמים גם לחם הבית ועוגות ועוגיות שהייתה אופה .

    ורד אהבה להתבונן באימה כשהייתה אופה ומדי פעם אף בקשה בעצמה ללמוד איך לתבל את עיסת הבשר לקציצות , ולרדד את הבצק- כשזמן האפייה הגיע.


    סבתא רוזה חיה בגפה זה שנים רבות . בעבר התגוררה עם אחותה הבכירה אך מאז שזו נפטרה היא עברה לגור באחד השכונות הותיקות של העיר בבית קטן.
    בית, היה זה חדרון מרובע, שהיה מסודר כשבו היו מקרר ומיטה, שולחן קטן ושני כסאות. בגדיה המעטים של הסבתא היו מונחים בארון קטן שהיה צמוד לדלת חדר השרותים ו המקלחת הקטנה, הדיפה לפעמים ריח של ביוב עולה ...

     
    ורד אף פעם לא ידעה איך סבתא מסתדרת שם לבדה בבית . ולא פעם היא שאלה את אימהּ : "אמא, איך סבתא מתקלחת , ומי מטפל בה כשהיא חולה ... ? " 
    ורד דאגה שמה היא עלולה ליפול .


    ביום שלישי האחרון של החופש הגדול , ורד הגיעה לבקר את סבתא בביתה.
    ימי שלישי היו ימי הנקיון, ובשעה ש ורד הגיעה הייתה שם גם לונה . 
    גברת לונה, השכנה של סבתא. היא גרה בבית הסמוך ומדי פעם הייתה באה גם לעזור לסבתא, לנקות את החדר הקטן . כשורד נכנסה , לונה יצאה להכין ארוחת צהרים למשפחתה ועזבה אותן לבד .


    ורד המשיכה במלאכת הנקיון .
    "עכשיו בחלון... תשתמשי במגזינים , קרידה " אמרה הסבתא בעברית עילגת " בשביל המים...יותר טוב ...ואין סימנים״.
    את העיתונים הישנים קיבלה סבתא מהשכנים שחצר ביתם הייתה צמודה לחדרה של סבתא . כשסיימה לנקות ולהעביר סמרטוט לח על הריצפה הישנה המרוצפת קוביות צבעוניות שנראו כמו שטיח אמרה לה סבתא, "תעשי לי צ'אי " ביקשה הסבתא "א-ואן-הקי א סינטני ה-מי-לאדו."

    ורד הבינה שהיא ביקשה שתבוא לידה ותשב לצידה , אבל קודם לכן יצאה לקטוף לימון...


    עץ לימונים גדול צמח בחצר השכנים ושלח אל חצר ביתה של סבתא את ענפיו עמוסי הפרי, ורד נהגה לקטוף תמיד לימון טרי ולהשתמש בפלחים ממנו לכוס התה והיא יצאה גם הפעם וקטפה את הלימון הקרוב ביותר שהיה . היא התרוממה מעט על קצות אצבעותיה אחזה בו וסובבה אותו עד שנתלש מהענף . אחר כך עם ציפורניה גירדה מעט את הקליפה והגישה את הלימון אל אפהּ וכדי להריח את ריח הבושם הנפלא שקליפת הלימון הפיצה .

    במטבח הקטנטן שפתה מים על הגז בעל שני הלהבות וחיכתה שהמים יירתחו ומזגה בזהירות אל תוך שתי כוסות זכוכית בהן הוסיפה שתי קוביית סוכר לכל כוס 
    ופלחי לימון טרי והתיישבה לצד מיטתה של סבתא רוזה ...לשוחח ....
    כך נהגו שתיהן לשבת ולדבר בשפה שהייתה מובנת רק להן קצת עברית וקצת לדינו, הרבה סימניי ידיים ומבטים אוהבים בעיניים.

    *

    ורד אהבה לבוא ולבקר את סבתא . 
    בשביל המוביל אל הבית, פרחו פרחים סגולים בעלי מראה של גרמפון ובכל פעם כשהייתה מגיעה לשם על אופניה הייתה עוצרת לרגע וקוטפת פרח אחד ועושה את עצמה כמאזינה לשיחה חשובה ..... "הלו... הלו " הייתה עושה עצמה כמדברת וכמי שמשחקת בהצגה , ואז מניחה את הפרח על אזנה לקישוט ומסדרת את שיערה השחור. "עכשיו אני כמו הרקדנית שראיתי בתמונה שהייתה במזוודה החומה של סבתא". הייתה אומרת לעצמה.
    השיח צמח בחצר הבית הסמוך ומשם גם עלו מדי פעם ריחות מיוחדים של תבשילים שמילאו את האוויר ... ריח מיוחד בניחוח שלא היה מוכר לה.


    ביום שישי בשבוע האחרון של החופש הגדול, סבתא לא הרגישה טוב.
    כל בקשותיהם של הוריה לסבתהּ שתבוא להתארח בביתם בסוף השבוע או לפחות רק לאכול איתם את ארוחת הערב, נענו בשלילה.

    ואחר כך כששנת הלימודים החלה , ביקוריה של ורד בבית סבתהּ התמעטו.
    את חג ראש השנה הם חגגו עם משפחת של אמה . 
    סבתה הייתה מאושפזת בבית חולים לזמן קצר ושוב שוחררה לביתה .


    ביום הראשון של חופשת חג סוכות פנתה אמא של ורד אליה ואמרה לה: "בואי מתוקה, תקחי את שתי השקיות האלה לסבתא, אבא הביא לה אוכל בתחילת השבוע ....והיום הכנתי לה את אגריסטדה שהיא אוהבת ועלי גפן ממולאים הנה יש פה גם רבע "עוגת לקח" היא אוהבת לאכול אותה מאוד ולשתות ביחד איתה גם את התה"

     
    ורד ידעה טוב מאוד מה עליה לעשות ובשמחה לקחה את השקיות עם קופסאות האוכל, הניחה אותם על האופניים מאחור וקשרה אותם כדי שלא יפלו מטלטלת הדרך היא דיוושה במרץ על האופניים . דוושות האופניים ניכנעו לכפות רגליה והניעו במהירות את גלגלי האופניים.... היא רכבה במיומנות ממהרת להגיע לבית סבתה נושאת בשקיות הקשורות מאחור את המטעמים שהכינה אמהּ.


    באותו יום שישי ... כשהגיעה אל הבית, הדלת הייתה נעולה מבפנים .

     
    סבתא אף פעם לא נעלה את הדלת.

     
    ״אין אצלי מה לקחת ״ אמרה תמיד סבתא ״שום דבר כאן הוא לא בעל ערך חומרי״
    ורד דפקה בחזקה על הדלת מחזיקה בידה השניה את השקיות עם האוכל שאימה הכינה לקראת השבת ...... 

    לא נשמע כל קול.

    ורד המשיכה לדפוק בחזקה בדלת .


    לפתע הגיעה השכנה לונה ושאלה "מה קרה, למה מאדם רוזה לא פותחת את הדלת ? "
    "לא יודעת , אף פעם הדלת הזאת לא נעולה" ורד ענתה והוסיפה : "אני מקווה שלא קרה לסבתא כלום " ... ורד הרגישה שעיניה מתחילות לדמוע ....
    ניסתה להתאפק ... אך היא התחילה לבכות והמשיכה לדבר בקול רועד ...
    " היא ... היא לא הרגישה טוב בימים האחרונים . אבא הזמין לה רופא אבל היא לא רצתה ללכת שוב לבית החולים. "


    השכנה לונה נקשה בדלת ומשכה את הידית למטה וניסתה לפתוח אותה....

    "מאדם רוזה , קומו סטס , הברי לה פוורטה.... " קראה בספרדית ושוב אחר כך בעברית ... "מאדם רוזה איך את מרגישה... תפתחי את הדלת "


    גברת לונה אמרה לורד שהיא הולכת להתקשר לאבא שלה ולהזמין אמבולנס. ורצה בחזרה אל ביתה.


    ורד הפסיקה לבכות והמשיכה לדפוק על הדלת ...

     
    "סבתא ....סבתא ...את שומעת אותי , תפתחי לי את הדלת ..."

     
    נדמה היה לורד שדקות ארוכות עברו ...

     
    לפתע נשמע קול ......אהה... אההה....
    מעבר לדלת נשמעו קולות שירה.... שיר ילדים ... הצלילים נשמעו לה מוכרים .
    ורד זיהתה את השיר וזכרה שסבתא הייתה נוהגת לשיר לה כשהיתה קטנה יותר בשפה הבולגרית ושפת הלדינו ...
    אחר כך נשמע רחש של טפיפות צעדים ... והקול התגבר
    "רוזה ...קרידה.... מי-קוקלה ...."

     
    הקול שנשמע נדם אבל מאחורי הדלת היה עוד רחש קל של ניענוע הידית ...
    ודלת הבית נפתחה לרווחה .

     
    מתוך הבית שהיה סגור , הריחה ורד, ריח של לימון רקוב....

     
    סבתא רוזה הייתה שרועה על המיטה ....

     
    "סבתא" קראה ורד והתקרבה למיטה .
    "סבתא, את בסדר את שומעת אותי ...? "

     
    ברקע נשמעו הצפירות של האמבולנס, שהשכנה גברת לונה, הזמינה מהטלפון בדירתה.
    סבתא רוזה לא ענתה, אך עינייה היו פקוחות ונדמה לורד שהיא רואה חיוך קל על פניה למרות שהיתה ללא השיניים התותבות היא נראתה יפה ...


    לרגע נדמה לורד שסבתא רוזה עושה תנועה כלשהי ...
    נדמה היה לה שהיא מרימה מעט את ידה וקוראת לורד להתקרב יותר...
    ורד התקרבה והסיטה את השמיכה מעל המיטה של סבתה .
    ערימה קטנה של צמר שחור, עם פיסות בד משובצות משכו את מבטה.

     
    היא התבוננה שוב על המיטה ...

    "סבתא רוזה, סבתא רוזה״ שבה ורד וקראה ...


    על המיטה לצידה של סבתא רוזה , הייתה מונחת בובת הצמר עם הצמות השחורות...

    בובת הצמר מהתמונה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/11/14 21:58:

      תודה רבה לכולם נשיקה

       

      http://cafe.mouse.co.il/image/3102371/

        2/11/14 11:51:

      מצטרפת לתכשיט ולתומר.

      כל מילה.

        16/10/14 20:47:
      מקסים ומרגש~
        13/10/14 19:16:
      את כותבת נפלא... מרגש...
        13/10/14 18:14:
      געגועים לסבתות. מועדים לשמחה
        11/10/14 15:39:

      כוכי יקירתי שבתי להצמיד כוכב אהבה

        11/10/14 14:40:
      נשמע אמיתי לגמרי
        11/10/14 14:28:

      כוכי יקירתי נשיקה

      איזה סיפור מרגש ועצוב בסופו הבאת לנו

      סבתא רוזה ז"ל הלכה לעולמה כשהבובה - זו שאבדה לה בדרך - לצידה

      (-: ואני כבר מדמיינת שמשהו נהדר ועל טיבעי קרה לפני מותה

      כי ניסיתי גם להבין מי פתח את דלת ביתה לבסוף ........

      ( הרי הוא היה נעול מבפנים )

      קראתי את סיפורך בשקיקה

      עוד אשוב להצמיד כוכב אהבה

      שבת נהדרת וחג שמח

        11/10/14 14:19:

      כוכי,
      איזה סיפור יפה ונוגע ללב,
      עם כל הפרטים של הריחות, התבשילים,
      הלימון, הבובה עם הצמות השחורות,
      הרגשות והתקופה.
      אהבתי! ♥

      ארכיון