עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    סיעור מוחות לסוכות

    18 תגובות   יום שבת, 11/10/14, 01:16

    אוקטובר מפתיע לטובה עד עכשיו, פה ושם ירדו כבר ממטרים, אבל סוכות כבר כאן והשנה אפשר לשבת מתחת לסכך ממש כמו בארץ האבות. בדרך כלל בזמן הזה אנחנו כבר עמוק בתוך הגשם, אבל השבוע הסתכלנו לירח ישר בלבן של העיניים, ממש כמו בקיץ. אני יודע שאני כותב שורות כאלה מיד מגיע מנה של גשם לוונקובר, והחזאים מדברים על חג הודיה רטוב במיוחד. אבל עד עכשיו, אוקטובר מסביר לנו פנים. הקאנקס פתחו את עונת ההוקי עם ניצחון, לראשונה מזה שש שנים. החבר'ה של אלי גוטמן חוזרים מקפריסין עם ניצחון חוץ יקר, נראה שאנחנו מסודרים לחג. כמובן שלא כולנו, בכל חברה יש את אלו שיש להם כסף למילקי ואת אלו שלא יכולים להרשות לעצמם את המעדן המדובר של השבוע, בישראל ובתפוצות.

     

    **

    המילקי (שבגילגול הקודם שלו נקרא "מחאת הקוטג'") הוא רק סימפטום לנושא הרחב של הגירה ממדינת ישראל. בתור מהגר ישראלי שחי במערב קנדה מזה תשע שנים, חלקתי איתכם חלק מחוויות המסע שלי בבלוג הזה בארבע וחצי השנים האחרונות. זה לא עניין פשוט להיות מהגר, למרות שוורן באפט טוען כי המהגר הוא המניה הכי טובה בשוק. הון אנושי. אף אחד לא מהגר בגלל מילקי, אנחנו מהגרים בגלל שלכל אחד מאיתנו יש את המסע שלו, ואיש לא יודע לאן המסע יוביל אותו. יש כאלו שחיו בדור שהיגר למצרים, יש כאלה שיצאו ממצרים. יש כאלה שגלו לבבל ופרס ויש כאלה שהתגלגלו למרוקו וספרד. יש כאלה שקפאו בשלג של פולין ורוסיה ויש כאלה שתפרו חליפות בברודווי. אבל בשבוע הזה של השנה, כולנו יושבים בסוכה ודנים עם חכמים אחרים בסוגיות הבוערות של חיינו. זהו חג של פרספקטיבה, חג של התבוננות אל השמיים, מבעד לסכך. רוצים פרספקטיבה? בשנה שעברה פורסם "אסיר, תודה" הטור הנצפה ביותר בהיסטוריה של הבלוג הזה. (http://cafe.mouse.co.il/post/2999727/) פוסט שמתקרב ל 10 אלפים צפיות, יד אליהו מלא. יש כאלה שהיו מצפים למחיאות כפיים, אבל עבדכם הנאמן רק אומר תודה רבה. כי השנה, גם אם יש לי פחות קוראים, לפחות אני חופשי. כל טוראי יגיד לכם, אין מחיר לחופש.

     

    **

    חופש הוא גם אחת הנקודות העיקריות בשיחה שלי עם עזרא שנקן, היו"ר החדש של הפדרציה היהודית בוונקובר. הוא מונה בסוף מארס, ונחת בעיר בקיץ. בעולם, כידוע, לא נהוג לעבוד בקיץ, אבל המבצע בעזה הכניס את יהדות צפון אמריקה לנוהל חירום. עם תום הקרבות נסע עזרא לישראל ביחד עם ראשי קהילות אחרות, ביקור בזק שהותיר בו רושם עמוק אותו הוא חלק עם הקהל בערב פתיחת הקמפיין של הפדרציה. ביום שלישי, במשרד המעוגל שבראש המצודה היהודית על פינת 41 ואוק אנחנו מדברים על המהגרים הישראלים שלא מגיעים לאירועים כאלו ואחרים. עזרא מגיע מניו יורק, לפני זה עבד בקולורדו, בה גדל. יכול להיות שהנסיון הקנדי שלו עדיין קצר בשביל להבין את ההבדלים בין קנדה לארה"ב, אבל את הישראלים והמנטליות שלהם הוא בהחלט מכיר.

    "הישראלים מגיעים לצפון אמריקה עם רגש אשמה מובנה בתוכם. זה בסדר גמור להרגיש קצת לא נעים עם זה שאתה עוזב את המדינה שלך. הישראלים באים מחברה שבה האמונה משייכת את האזרח ללאום שלו. כאן אנחנו מקיימים קהילה שהיא מבוססת אמונה, אנחנו הקהילה היהודית. המסורת של הקהילות שלנו התעצבה במאה ומשהו השנים האחרונות. בצפון אמריקה אנחנו נהנים מחופש אמונה שהיהודים אף פעם לא זכו לו. במשך מאות שנים האופי של החיים היהודים התעצב על פי לחץ חיצוני. החגים היו נחגגים בתוך הבית והמשפחה הייתה אחראית על העברת המסורת. היום, יש לנו את החופש לחיות חיים יהודים מבלי לחשוש מרדיפה או פרעות או כל איסור שילטוני אחר. זוהי חירות נפלאה מצד אחד, אבל גם מאתגרת מאוד. אני מאמין שחלק מהחופש הזה הוא הזכות לבחור איפה אתה רוצה לחיות את חייך. בקנדה, בארצות הברית, בישראל, אתה חופשי לבחור. אנחנו נמצאים כאן כדי לאפשר לך לחיות חיים יהודים מלאים במקום שבו בחרת לחיות. אנחנו עוזרים לך לבנות כאן בית. המוסדות שלנו יוצאים מגדרם כדי לאפשר לכולם להנות מחוויה יהודית על פי בחירתו. התפקיד שלנו הוא לסמן דרך, לקיים דיון, לבנות חזון. כל הדברים שאנחנו עושים מחוברים לסט של ערכים ומסורת. התפקיד שלנו והאחריות שלנו היא להמשיך את המסורת הזאת. חלק מהמסורת הזאת היא צדקה ותרומה. אני לא המצאתי את זה, הרי זה אחד משלושת היסודות של היהדות, ביחד עם תורה ועבודה. המסורת של היהדות איננה פוסלת התעשרות, שגשוג. אצלנו אין קדושה שבאה מעוני. אנחנו אוהבים לטרוף את החיים. הרי אפילו אבותינו, אברהם, יצחק ויעקב, זכו בשגשוג ועושר יחסי לימים ההם. היהדות מעודדת לחיות חיים פנסטיים, אבל היא גם אומרת לנו להיות אחראים למשפחה, לקהילה ולחברה שבה אנחנו חיים. זה הרי מה שהופך אותנו למה שאנחנו היום, מצליחנים, מובילים, אגרסייבים, אבל גם תומכים ועוזרים. אני לא צריך לומר לאנשים לפתוח את הארנק, זה המצוות שלנו והערכים שלנו שאומרים להם את זה. אני כאן בשביל לתרגם הוצאה להארה, ליצירת חיים של משמעות ומטרה".

     

    ש: יש ישראלים שאומרים "אני שירתתי בצבא, עשיתי את שלי, שאחרים יתרמו".

     

    "אנחנו לא יכולים לשפוט אנשים שעברו חוויות קשות, איך אפשר לקבוע מי סבל יותר, אלו ששרדו את השואה, אלה שנרדפו על ידי הקומוניסטים או אלו ששירתו בצה"ל ועברו את מלחמות ישראל. הרי כל אלה יכולים לבוא ולבקש פטור מתרומה, הם הרי עברו חוויות קשות וכביכול "שילמו את חובם". באה היהדות ואומרת להם, לא ככה. המסע לא נגמר, האחריות לא מסתיימת. הכסף שאתה נותן כאן עוזר לשליחים של ה JDC להכניס מזון ותרופות ליהודים בסכנה בגבול של רוסיה אוקראינה. הכסף שאתה נותן פה זה חלק מ 40 מיליון הדולר שיהדות צפון אמריקה גייסה הקיץ לטובת שיקום הדרום. צדקה זו לא המילה, אנחנו מדברים על אחריות. וכיום עם כל החופש שבו אנחנו חיים, האתגר הוא לשמור על אותה רמת אחריות, גם אם אין יותר אנטישמיות ממוסדת מסביבנו. זו המשימה". אין ספק שהאיש יודע את מלאכתו, הלוואי על ממשלת ישראל כמה שרים ברמה הזאת. בחור צעיר, דינמי ורהוט שמתאים לאתגרי העת החדשה. מצאתי סרטון קצר שבו עזרא מדבר על אלוהים ועל המשמעות שלו בחייו. הוא עלה לרשת לפני ארבע שנים וזכה בפחות ממאה צפיות, אתם מוזמנים להכיר את הראש החדש במצודה. לא תצטערו. http://www.youtube.com/watch?v=sp8SPJXheWM  

     

    **

    אחרי הפגישה אני מתגלגל 13 שדרות למטה אל "בית ישראל" שהפך אחרי השיפוץ להיכל מדהים בגודלו ובתפארתו. בקומת הקרקע מארגנת הזרוע הפוליטית של הקהילה, CJPAC, עימות בין המועמדים לראשות עירית וונקובר. האירוע מושך אליו כמאתיים אורחים ממיטב השמנא והסלתא של העיר. הכיבוד משובח וקירה מ. מחלקת את הקהל לשלוש קבוצות שהמועמדים עוברים בינם. הקהל מתאכזב כי ראש העיר המכהן גרגור רוברטסון לא מתייצב ובמקומו מייצג את ויז'ן, חבר המועצה ג'ף מגס, האחראי על תיק התחבורה. מגס מנסה לשכנע בדבר הצורך בבניית קו רכבת קלה לאורך ציר ברודווי, הרעיון החדש שויז'ן התניע באמצע הקמפיין. בנושא מחירי הדיור, להבנתו, קנדה אינה סינגפור והחוקה הקנדית (צ'רטר הזכויות) אינה מאפשרת מיסוי גבוה של תושבים שלא גרים בעיר (שמיצרים את בועת הנדל"ן הכואבת). המועמדת של COPE וועד עובדי העיריה, מינה וונג, תוהה איך העיריה הוציאה אשתקד 2.2 מיליון דולר על יח"צנים ויועצי תקשורת, ופחות מרבע מהסכום הזה על ארוחות חמות לילדים נזקקים. היא תוהה איך הגיעה העיר למצב שבו צריך להשתכר 20 דולר לשעה כדי לחיות חיים סבירים בוונקובר, בזמן ששכר המינימום הוא 10.25 דולר לשעה. היא מבטיחה למסות באגרסיביות אנשים שמחזיקים בתים ודירות ריקות ופוגעים במרקם החברתי של העיר. מי שיקח כנראה את הבחירות הללו הוא מועמד ה NPA קירק להפוינט, עיתונאי לשעבר שגדל בעיר לאם חד הורית ומכיר הבעיות של וונקובר מבפנים. להפוינט מדבר על יצירת משרות איכותיות יותר, הוא מציין כי ההכנסה המשפחתית השנתית הממוצעת בוונקובר נמוכה ב 27 אלף דולר לעומת קלגרי השכנה. לטענתו לוונקובר אין מספיק משרות איכותיות להציע לילדים שגדלים בה, למעט עבודות זיעה של קבלנות, גינון ותחזוקה. הוא מבטיח שאצלו וונקובר תפסיק להיות עיר שמתביישת בכלכלה שלה. את ערן א. מראשי מועדון ההיטק שלנו הוא שכנע, והוא לא היחיד. עוד חודש הבחירות.

     

    **

    אחרי המפגש אני ממשיך לאולם הקולנוע להקרנה מיוחדת של "גברים, נשים וילדים" סרטו החדש של הבמאי הקנדי היהודי המשובח, ג'ייסון רייטמן ("ג'ונו", "תלוי באוויר"). לאורך כל הקריירה שלו רייטמן עוסק בשאלות של ערכים ונורמות וגם הפעם, בנסיון הראשון שלו לעבוד עם תסריט מולטי-פלוט, הוא נשאר בתחום האהוב עליו. הסרט, שמבוסס על ספר של צ'אד קלוגטן, עוקב אחרי כמה תלמידי תיכון באוסטין, טקסס, ומנסה לבחון איך האינטרנט ועולם הרשתות החברתיות משפיע על נושאים כמו אנורקסיה, תהילה, רומנטיקה, אהבה, סקס, הומופוביה, משחקי המחשב ושאר ירקות. אולי לא הטוב בסרטיו של רייטמן עד עכשיו, אבל בהחלט דרמה אקטואלית שבוחנת את הערכים המודרנים של החברה האמריקאית. שווה לכם לקפוץ לסוכה שלו. לא תצטערו.  

    ''

     

    **

    ביום ראשון (12 לחודש) ארוחת בוקר של פנקייק בJCC וב 2 בצהריים כוסית לחיים ב"בית ישראל" עם יוסי לינקס וחבורתו. ביום שני צהריים של חג ההודיה בסוכה של המוישה האוס. בחמישי בערב שמחת תורה קהילתית עם הכולל באולם הג'ול. ב 19 לחודש שירה בציבור עם מרים בני ב JCC. ב 25 לחודש (כן, שבת) מפגש היכרות לפורום הפייסבוק "ישראלים בוונקובר". פרטים אצל שרון ו. או איילת ב.מ. מועדון ההיי טק הישראלי חוזר עם מפגש נוסף ב 4 לנובמבר, בכיכר רובסון. אגב, סוף אוקטובר הוא המועד האחרון לתיאום פגישה עם הקונסול הישראלי שמגיע לביקור בנובמבר. מי שצריך להחליף ניירת עם מדינת ישראל, שיפנה ליפעת בפדרציה בהקדם האפשרי.

     

    **

    הזמן קצר והמלאכה מרובה. אדם כהן, הבן של לאונרד, מספר לנו מהי אהבה. ערך עליון ואוניברסלי. חג שמח חברות וחברים. תישארו יבשים.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/10/14 17:18:

      צטט: יסינראל 2014-10-15 14:48:07

      כן, זה בגנים שלנו להיות ישראלים עם נפש של מהגרים קטנים או גדולים. והסוכה היא ראיה ל-ד.נ.א הלאומי הזה. בוונקובר, אני מניחה, לא מתפללים בדבקות למוריד הגשם, אה?

      בוונקובר מתפללים בדבקות למוריד השמש, חג סוכות שמח לביג'ינג.

        15/10/14 14:48:
      כן, זה בגנים שלנו להיות ישראלים עם נפש של מהגרים קטנים או גדולים. והסוכה היא ראיה ל-ד.נ.א הלאומי הזה. בוונקובר, אני מניחה, לא מתפללים בדבקות למוריד הגשם, אה?
        14/10/14 18:33:
      נקודה מעניינת שניר, הזוית האישית שלך היא שלך. אנחנו מגדירים את עצמנו על פי מה שאנחנו מרגישים וחושבים, ואילו הסביבה - הקרובה והרחוקה - מגדירה אותנו אחרת, על פי התרשמותה והבנתה. אבל זה לא הופך את העניין לטרגדיה, מדובר רק בקונפליקט מתמשך בין ערכים שונים.
        14/10/14 17:25:

      מי שהגדיר את היהודים והפך אותם שטן הם האנטישמים. ומי שהקים את המדינה הם חילונים שברחו מתופעות האנטישמיות. בעולם היהודי ההבנה של המושג חילוני מתאפיינת בדמיון חסר כל בסיס או נקודת מבט תרבותית, קיומה מבוסס על השקפה חלולה. ציוניים ואנטי ציונים נמצאים כאן כעניין של עובדה. אנחנו תוצאה של טרגדיה. רק העבר ההיסטורי שלי היה יהודי, ואילו ההווה שלי כל יום לטוב ולרע הוא ישראלי, ועתיד שלי של הילדים שלי  חייב להיות מונחה על ידי חשיבה אוניברסלית, עקרונות פתוחים ונדיבים. עליי להיפרד מהסבא רבא שלי ומהמחשבה שצאצאי יהיו חלק מן העמים הנצחיים.  אני בעצמי חלק מהיצירה התרבותית, לשונית ואפילו רעיונית של המפעל הציוני, ואני לא יכול לבטל את זה.  חיי היומיום שלי והתרבות הבסיסית שלי ישראלית. אני לא גאה בזה בדיוק כפי שאין לי גאווה להיות  איש עם עיניים חומות וגובה ממוצע. אני מוצג  על ידי יהודים לאומנים פשיסטיים כהתקפה על אופייה היהודי של מדינת ישראל, כאנטישמי... כל גישה רצינית לפתרון נקלע למבוי סתום.. העולם בחוץ, למרבה הצער, לא עושה את מה שנדרש. אני מרגיש כאן כמו בגלות אתנית יהודית שמקיפה אותי, וכשאני מוצא את עצמי בחו"ל, אני מרגיש נוסטלגיה לשפה, לרגשות ולמחשבות שלי. אני לא הולך לבתי כנסת בחו"ל להפיג נוסטלגיה זו כי הם מתפללים שם בשפה שהיא לא שלי, והאנשים שאני פוגש שם שאין להם שום עניין בהבנה מה זה להיות הישראלי 

       

        13/10/14 21:12:

      צטט: philia 2014-10-13 19:31:15

      אתה יודע, כל פעם שאני קוראת אותך ולא רק הפעם. אבל הפעם במיוחד. יוצא שאני לפחות מוצאת שבקריאה חוזרת יש דברים שפספסתי בקריאה ראשונה. ועכשיו. מה שבא לי לכתוב בכל השפות שיש וזה נכון לכל פיסקה ופיסקה זה את המילה *חופש* בערך בכל שפה... או *חירות*  ממש באותה נשימה. אחל'ה של פוסט!! אבל ממש.

      תודה פיליה, אפילו ביחס אלי, הטקסט הזה הוא עשיר (ומעשיר) במיוחד. אין מחיר לחופש ולחירות האדם וזוהי אחת מהשאיפות הכי מבוקשות של כולנו, בלי הבדל, דת, צבע, מין או גיל. חג שמח גם לך.

        13/10/14 21:10:

      צטט: באבא יאגה 2014-10-13 14:04:28

      תודה, אנחנו דווקא רוצים להירטב. יללה, בוא ירושלימה, תכתוב לנו סקירות מקומיות כמו שצריך חגים לשמחה

      תודה על ההזמנה, באבא, אשמח להביא איתי את הגשם כשאגיע לביקור. חג שמח לכולכם.

        13/10/14 19:31:

      אתה יודע, כל פעם שאני קוראת אותך ולא רק הפעם. אבל הפעם במיוחד. יוצא שאני לפחות מוצאת שבקריאה חוזרת יש דברים שפספסתי בקריאה ראשונה. ועכשיו. מה שבא לי לכתוב בכל השפות שיש וזה נכון לכל פיסקה ופיסקה זה את המילה *חופש* בערך בכל שפה... או *חירות*  ממש באותה נשימה. אחל'ה של פוסט!! אבל ממש.

        13/10/14 14:04:
      תודה, אנחנו דווקא רוצים להירטב. יללה, בוא ירושלימה, תכתוב לנו סקירות מקומיות כמו שצריך חגים לשמחה
        12/10/14 03:36:

      צטט: face 2014-10-12 00:27:10

      לגבי הציטוט הזה: "אני שירתתי בצבא, עשיתי את שלי, שאחרים יתרמו". ישראלים אומרים המון דברים. בד"כ זה גם תלוי בזמן שהם אומרים מה שהם אומרים.. ואתה יודע מה אומרים על מילים. ישראלים תמיד נשארים ישראלים לא משנה כ"כ איפה הם גרים..  הקליפ בסוף. יש לו לטעמי לפחות יופי של מילים. והאבא של הבן בחר לילד יופי של שם. פה אגב כבר היו קצת ממטרים פזורים :)) 

      בצפון אמריקה תרומות נחשבות כפטורות ממס וכך יש תעשיה שלמה של פילנטרופים ומארגני אירועים למינם שמחזרים אחרי תורמים פוטנציאלים. ישראלי שהתאקלם, נניח חיים סבן לדוגמא, זה אחד שמבין שתרומה לעמותות זה חלק מהחיים בצפון אמריקה, חלק שלחלוטין לא מוכר לעשירי ישראל. ד"ש לגשם, אצלנו עדיין די נחמד.

        12/10/14 00:27:

      לגבי הציטוט הזה: "אני שירתתי בצבא, עשיתי את שלי, שאחרים יתרמו". ישראלים אומרים המון דברים. בד"כ זה גם תלוי בזמן שהם אומרים מה שהם אומרים.. ואתה יודע מה אומרים על מילים. ישראלים תמיד נשארים ישראלים לא משנה כ"כ איפה הם גרים..  הקליפ בסוף. יש לו לטעמי לפחות יופי של מילים. והאבא של הבן בחר לילד יופי של שם. פה אגב כבר היו קצת ממטרים פזורים :)) 

        11/10/14 18:21:
      ד"ר לאה היקרה, אני מקבל ומבין בהחלט את השקפתך, שמח שאת מקבלת ומבינה את טענות המהגרים. אנחנו חלוקים כנראה בדעותינו לגבי מהי דמוקרטיה ומהי אחריות המדינה ומנהיגיה כלפי האזרחים בדמוקרטיה. חג שמח.
        11/10/14 18:15:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2014-10-11 12:10:21

      תודה, שחר. אני מתאפקת ולא כותבת מסה על מה שכונה "ירידה" , מתרשמת מרצינותם של המועמדים לרשות ואנקובר, וברכתך ש"נשאר יבשים" מצחיקה אותי, היושבת בציון. לכל היותר, יהיו לנו 45 ימים רטובים...שנה טובה.

      העיקר שהעלתי חיוך על שפתייך, מכבית יקרה, חג שמח ותודה על הביקור.

        11/10/14 17:30:
      מדינת ישראל אינה צריכה לדאוג לכך שתנאי החיים כאן יהיו כאלה שיהודים ואחרים לא ירצו להגר ממנה לארצות אחרות. המדינה נוסדה כדי שהעם היהודי , שהיה דורות על דורות מפוזר בכל העולם, ישוב לחיות במולדתו ההיסטורית ויחיה על האדמה שהיתה פעם אדמתו. הוא יפתח כאן את תרבותו הייחודית, ישוב לדבר בשפתו, ישמור ויעשיר את ערכיו היהודיים שהתגבשו בגולה. זאת המטרה העיקרית של הקמת המדינה. לקבץ את היהודים מכל העולם. תנאי החיים במדינה, בזמן נתון, הם פועל יוצא של גורמים שונים ומגוונים, שלא על כולם אפשר לחייב את נבחרי האומה. היו כאן אירועים ברמה, בעוצמה ובתדירות ששום מדינה מערבית לא עברה באותו הזמן. בינתיים צריכה הממשלה לשמור על המשך קיומה של המדינה. זה תפקיד נכבד ומחייב ששום מדינה אחרת לא נדרשת כיום למלא. כשם שלא כל היהודים הגיעו לישראל כדי לחיות ולפעול כאן, אפשר להבין ולקבל את אלה שהיו כאן, אולי אפילו נולדו והתחנכו כאן, והחליטו להגר למקום אחר. מה יהיה בעתיד? הנבואה ניטלה מהארץ.
      תודה, שחר. אני מתאפקת ולא כותבת מסה על מה שכונה "ירידה" , מתרשמת מרצינותם של המועמדים לרשות ואנקובר, וברכתך ש"נשאר יבשים" מצחיקה אותי, היושבת בציון. לכל היותר, יהיו לנו 45 ימים רטובים...שנה טובה.
        11/10/14 09:54:
      ד"ר לאה היקרה, תודה רבה על תגובתך המפורטת והעמוקה על הנושא החשוב והמרתק הזה. אף אחד אינו סבור שלא צריך לשמר את מדינת היהודים העצמאית. אף אחד לא טוען שניתן להעלים את האנטישמיות מהעולם. אולם, כל עוד מדינת ישראל היא חופשית ודמוקרטית, היא איננה יכולה להגביל את חופש התנועה של אזרחיה, אם חשוב לה לשמור על בניה ולייצר עבורם תשתית הולמת להמשך החיים, עליה לייצר תנאים מתאימים עבורם. מי שמאמץ את הרעיונות הקפיטליסטים באופן כל כך נלהב, מין הראוי שיבין את כללי התחרות של הקפיטליזם ולא ינסה לנפנף באנטישמיות כסדין אדום שימנע הגירה של אזרחים מתוסכלים ומאוכזבים. מדינת ישראל היא סיפור הצלחה בהמון תחומים, אין סיבה (נראית לעין) שהיא לא תהיה סיפור הצלחה גם בתחומים כמו חינוך, רפואה, סיעוד ותעסוקה. לא ניתן לשכוח שהמדינה ניתנה לנו כדי שתשמש מקלט ליהודי העולם אחרי השואה, את שלב הגטו כבר עברנו, עכשיו ישראל היא מעצמה צבאית אזורית שקיומה לא מוטל בספק. האם לא ניתן לצפות מהמנהיגות הישראלית לספק קצת רווחה לתושבי ישראל? במקום להמשיך ולספר מעשיות אימה על האנטישמיות המשתוללת ברחבי העולם. זו השאלה שאת צריכה לשאול ד"ר לאה את נבחריך, ולא את אלו שנהנים מחופש הבחירה הדמוקרטי ומחליטים מה טוב עבורם.
        11/10/14 09:07:
      נהניתי (כרגיל) למקרא דבריך. אני מבקשת להעיר על נושא המהגרים שהפך אקטואלי אצלנו בימים אלה. המהגר הבודד אינו הנושא. העניין הוא תנועת מהגרים. זכינו שבימי חיינו אנחנו חיים במדינה יהודית. האחת והיחידה בעולם. התאגדויות יהודים ברחבי העולם אינם ולא יהיו מדינה יהודית עצמאית. לדעתי, חייבים לשמר את המדינה הזאת למען היהודים החיים בה וגם למען המהגרים שהיגרו או נולדו בעולם כולו ועדיין שומרים על יהדותם. בימים האחרונים שמעתי, לגמרי במקרה, על תופעות אנטישמיות בעולם החופשי לכאורה. ספרו ילידי ארצות הברית מכמה דורות, שהם מסירים סימני זהות יהודיים, כיפה וכדומה, בלכתם ברחוב. והם מפחדים, מסתגרים בלילות. האנטישמיות לא תיעלם לעולם. זו אינה מחלה שימצאו לה תרופה, וצריך רק להמתין. היא תשוב ותתפרץ, אין לשער בדיוק בשל איזה סיבות ובאיזה ארצות. הרעיון הציוני הוא הרעיון היחידי שהצליח מסדרת הרעיונות שהתגבשו במאה ה19, איפה חי הקומוניזם? ומיישוב קטן של מאות אלפים יש בישראל כיום ששה מליון יהודים. אינני עוצמת עיניים ומתעלמת מהבעיות, הן רבות. חלקן לא יפתרו בזמננו. אבל נושא אחד אינו נתון במחלוקת - חשיבות קיומה של מדינה יהודית עצמאית, על אדמתה ההיסטורית. חג סוכות שמח! ואצלנו נרטבו הסוכות...
        11/10/14 08:00:

      צטט: נערת ליווי 2014-10-11 06:40:53

      לגבי האיש החדש של המצודה - יש משפט אחד שהוא אמר בחיוך מתוק מדבש. ואתה כתבת פה היום על חופש, מה שלי הזכיר משהו שכתבת מזמן. ועכשיו אקטואלי מתמיד. מלאלה יוספאזי כמובן. (שכתבת עליה בפוסט מוקדם יותר שלך  והבאת את הסיפור שלה) וזכתה רק עכשיו בנובל אז כבוד גם על זה וחג של שמח מכאן!! 

      צודקת להפליא נערה יקרה, האמת היא שלא הוספתי כי הפוסט גם כך צפוף במיוחד, אך רציתי לציין.

      למי שמעוניין, הפוסט המקורי כאן: http://cafe.mouse.co.il/post/3035702/ 

      כפי שאת יודעת, תמיד שווה לבקר אצלנו. חג שמח ומהנה.

        11/10/14 06:40:

      לגבי האיש החדש של המצודה - יש משפט אחד שהוא אמר בחיוך מתוק מדבש. ואתה כתבת פה היום על חופש, מה שלי הזכיר משהו שכתבת מזמן. ועכשיו אקטואלי מתמיד. מלאלה יוספאזי כמובן. (שכתבת עליה בפוסט מוקדם יותר שלך  והבאת את הסיפור שלה) וזכתה רק עכשיו בנובל אז כבוד גם על זה וחג של שמח מכאן!! 

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין