עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (11)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      14/5/15 17:59:
    יופי של כתבה, של ראיון ושל חברות. זוכר את "פיאוני" הנפלא של פרל בק, העליתם בי נשכחות. טקסט מרגש, איך לא פגשתיו עד עכשיו?
      6/11/14 22:08:

    תודה גם לך, באבא יאגה, על התגובה והחום. שבת שלום.

     

    ====

     

    צטט: באבא יאגה 2014-11-06 18:38:12

    כל כך נהניתי לסייר אתך בשנגחאי, שמחה בעיקר על הדגש האמנותי. תודה רבה, שושן
      6/11/14 18:38:
    כל כך נהניתי לסייר אתך בשנגחאי, שמחה בעיקר על הדגש האמנותי. תודה רבה, שושן
      6/11/14 16:41:

     

    תודה, נרתיקנית דביקה, על התגובה ועל הוספת הקישור. הקישורים לאתר של בשמת לוין ולאתרים נוספים בנוגע לשנגחאי מופיעים בסוף חלק ב'. לצערי, נאלצתי לחתוך את הרשומה לשני חלקים...

    ====

     

    צטט: נרתיקנית דביקה 2014-11-01 18:18:22

    באתי, קראתי ונהניתי מאוד לקרוא אותך.

    הפרגון הוא לך ככותבת וגם לאמנית, בשמת לוין (מים ריחניים:)) - אהבתי!

    אכן נראה לעין ששהותה בסין משפיעה על סגנון ציורה, משיכות מכחול ברורות,

    צבעוניות עזה, וקומפוזיציה מאוזנת וברורה. 

    מכיוון שסקרנת אותי באמנית, גגלתי ומצאתי את האתר שלה. הנה קישור לכל 

    מי שמתעניין כפי שלי קרה :)

     

     

    http://www.basmatlevin.com/

     

    נ.ד. שיהיה לנו שבוע מצויין חיוך

      3/11/14 10:14:
    מעניין.
      1/11/14 18:18:

    באתי, קראתי ונהניתי מאוד לקרוא אותך.

    הפרגון הוא לך ככותבת וגם לאמנית, בשמת לוין (מים ריחניים:)) - אהבתי!

    אכן נראה לעין ששהותה בסין משפיעה על סגנון ציורה, משיכות מכחול ברורות,

    צבעוניות עזה, וקומפוזיציה מאוזנת וברורה. 

    מכיוון שסקרנת אותי באמנית, גגלתי ומצאתי את האתר שלה. הנה קישור לכל 

    מי שמתעניין כפי שלי קרה :)

     

     

    http://www.basmatlevin.com/

     

    נ.ד. שיהיה לנו שבוע מצויין חיוך

      1/11/14 15:22:
    מרתק!
      7/10/14 10:30:
    תודה תכשיט, למדנית ודוקטורלאה. מרתק לפגוש אתכן במרחב הכתיבה שלנו ברשת. שתהיה לכן שנה טובה ומהנה בכל, ובכתיבה בפרט, שושן
      7/10/14 10:16:
    תודה. פגישה מעניינת עם ציירת משלנו בארץ זרה. מעניין.
      7/10/14 09:12:
    תודה על הפוסט המרתק, שושן! התענגתי עליו מאוד! אני כה אוהבת את הפוסטים שלך שפותחים צוהר לתרבות זרה ומסקרנת. תיכף הולכת לקרוא את ההמשך. חג שמח!
      5/10/14 20:35:
    מרתק...
    0

    רק זאת העיר: שנגחאי – חלק א

    11 תגובות   יום ראשון, 5/10/14, 15:54

    ביקורים בשנגחאי וראיון עם ציירת ישראלית המתגוררת בשנגחאי

    בשאנגחאי – העיר על הים – רואים בגדול את מה שניסו לצמצם או לדכא בסין במשך שנים רבות בעבר. היא פתוחה החוצה למדינות מחוץ לסין; היא יותר מערבית מכל הערים האחרות בסין; היא כרך מגביה לשחקים; היא אוהבת כסף ומפגינה את עושרה; היא משדרת סקס אפיל; היא שוחרת תרבות גלובלית; היא נהנתנית; היא אופנתית; עסוקה בעצמה, מלאה מעצמה. היא לא בירה עם מחויבות לאומית, היא בועה אוטונומית, בסגנון מה שאומרים על תל-אביב.

    בשביל זה צריכים את הנתונים האלו: לשכון לחוף ים; להשתרע בצד המזרחי של המדינה; לחבוק נהר ארוך  החובר לצ'אנג ג'יאנג ['יאנגצה', כפי שהוא מוכר לנו בשמו האחר], כלומר, לעורק תחבורה ראשי שגובים מסים בפתחו ומְשַנְעים עליו סחורה עמוק לתוך המדינה וממנה; הרבה גשם ומים; מזג אוויר המאפשר חקלאות פורה במשך כל השנה; עבר דרמטי [תפקיד ראשי בכינון הרפובליקה העממית של סין ובהקמת המפלגה הקומוניסטית]; לככב בספרות, בעשרות סרטים בקולנוע מקומי ומערבי – Shanghai Express, Skyfall, Lust, Caution – ולחדור למשחקי מחשב ["טום קלנסי – ספלינטר סל: סוכן כפול", שבו גיבור המשחק צריך להתגנב למגדל ג'ינמאו בעיר]; לפמפם בקביעות יחצנות.

    לשנגחאי יש את כל זה.

    ויש עוד: כ- 24 מיליון תושבים; שטח עצום; תחרות עם הבירה בייג'ינג ועם בירות קודמות בסין, כמו נאנג'ינג; מוזיאונים "כבדים", ציבוריים ופרטיים, וגלריות חיוניות; תחבורה ציבורית מרושתת; קניוני ענק ושווקים; ריכוז גבוה של מוסדות להשכלה גבוהה ואוניברסיטות מובילות [Zhejiang, Fudan, Shanghai Jiao Tong], סצנה קולינרית; "צבע והמולה [...] רעש וברק".1 עקבות גלויים של פלישת זרים – בריטים, צרפתים, אמריקאים ויפנים – שהחתימו אותה בתרבות מערבית ומודרנית והכתימו בקולוניאליזם פרוע. וגולת הכותרת: ה"בונד" – טיילת חולקת דבידנדים לכל האמור לעיל.

    כתבו על העיר שהיא "עיר של גנים", שיש בה הרבה חוכמה ותלמידים [האב מטיאו ריצ'י בשנת 1600 לערך]. שהיא עיר מסחררת בעלת "עושר גשמי", מסחרית ש"הכל בה למכירה"... מקום עם אנרגיות אינסופיות.

    דבר אחד מוזר אין ב"עיר על הים": חופי רחצה ותרבות של עיר השוכנת עם הפנים לים. חוף הים מחכה ליזמים שעוד יעוטו. כמו הנדל"ניסטים שגילו לאחרונה שחדרה היא עיר עם חוף ים בגבולה המערבי. חחחח.

     

    הקדשה, תודות ומבנה הרשומה

    את הרשומה אני מקדישה לסטודנטים שלי הסינים שגדלו בשנגחאי והנחילו לי את אהבתם לעיר הסוערת. שמם בעברית: אורי, מיכאל, מאי, מור, איתי ודקל. עם אורי [Gu yi] – כיום שליח הטלוויזיה המרכזית של סין במזרח התיכון – שוחחתי שוב על עיר הולדתו ב- 29.8.14. תודה, אורי, על הכנסת אורחת לעירך שבלב.

    תודה מיוחדת לבשמת לוין, לנירה פורן, לענת וילנאי ולסלע ברוש – איתכם שנגחאי יפה ומרגשת.

    הרשומה מציגה את שנגחאי משתי נקודות מבט: האחת מנקודת מבטה של הציירת בשמת לוין שחיה ומציירת בשנגחאי, כפי שהציגה אותה בריאיון בחלק א ובחלק ב. והשנייה שלי-אישית, שנכתבה מתחת לתמונות שצילמתי בעיר.

    בסיום שימושון והערות לשני החלקים.

    *

    ציירת ישראלית בשנגחאי 

    שנגחאי היא עיר פשוטה לתיור עצמאי ולא מאורגן. ספרי הדרכה וכתבות ברשת האינטרנט יכולים להדריך אתכם [ראו גם בשימושון]. אז כדי לרענן את המבט על העיר פגשתי את בשמת לוין, ציירת ישראלית שמתגוררת בעיר. צבעונית באישיותה וצבעונית בציורים.

    את בשמת ראיתי בתערוכת kan-kan - "כאן-כאן" בבייג'ינג, בקיץ 2007, אבל הכרתי אותה מקרוב בביקור בשנגחאי בסתיו 2013 בתיווכה של נירה פורן, חברה של המשפחה. "בואו", אמרה לענת ולי כשהיא אוחזת בכידון של האופניים, "נלך לבית של בשמת. אתן מחפשות אומנות, זו הזדמנות".

    "בשמת ל-וין" , סקרתי במהירות את לוח הזיכרון בראשי, "זאת הציירת שציור שלה נמצא על כריכת הספר 'פיאוני' של פרל בָּק שיצא לאור לא מזמן. איזה קטע!".

    ויצאו קטעים. הבית של בשמת המם אותנו. הציורים הגדולים, הצבעוניים ועזי הביטוי שלה – תלויים במרחבי הבית – סינוורו. סיכמנו שמחר נבקר בסטודיו שלה ונראה עוד. באנו, נכווינו, ולמחרת באנו שוב. לא נרגענו עד שארזנו שתי תמונות גדולות כדי לתלות את הציורים של הציירת הישראלית בשנגחאי על קירות דירת השׂרד של ענת ובעלה מתן וילנאי, בשגרירות מדינת ישראל בסין.

     

    מי את, בָּשְׂמת לוין?

    נולדתי בירושלים, חייתי שנים בניו יורק, למדתי ב- New York Studio School, בית ספר ללא ציונים שנמצא בבניין שהיה פעם משכנו של מוזיאון וויטני. לפני שבע שנים, כשנמאס ליוני בעלי מעסקי הקולנוע בני יורק, הוא בא הביתה והודיע שהוא מתפטר. קנינו כרטיסי טיסה לטיול סביב העולם ויצאנו עם שני הילדים, בני 4 ו-7, לטיול שנמשך שנה בעקבות השמש. כשהגענו למזרח אסיה, ולפני שהמשכנו לאפריקה, נדלקנו על העיר שנגחאי והחלטנו להישאר. שכרתי סטודיו במתחם מוגנשאן 50 [Moganshan 50, להלן בכינוי המוכר M50] ומאז, בהפסקות מסוימות, אנחנו בשנגחאי.

    איך נראים החיים בשאנגחאי?         

    העיר מרתקת. עוברת שינויים ענקיים, כמו בסולם ריכטר. את עוזבת לשבוע והכל משתנה. העיר וגם האנשים. תחלופת אנשים גבוהה. באים ועוזבים. הילדים נשארים ללא חברים. מיום ליום העיר נעשית יותר מודרנית ויותר רגילה בעולם. המערב חודר, כל העולם מגיע והסינים מתמערבים. זו זכותם. אנחנו אוהבים יופי אוריינטלי אז מה. עדיין, למרות שהכל נראה מודרני, הסיניות מורגשת וגם הממשל הסיני.

    את מרגישה סינית?

    כיום מגיעים לעיר יותר ויותר זרים, שנשארים מרוחקים. לפני שבע שנים היתה אחווה של זרים, כולנו אהבנו את סין ואת החוויה להיות בה. עכשיו זרים מגיעים רק כדי לעשות כסף. בשבילי זה או שאת סינית או שאת לא סינית, אין להיות יהודי, ערבי או אוסטרלי, ואין פלשתינאים ושואה ואין דברים כואבים, לא של העולם ולא של ישראל. אני מרגישה כמו מישהו שמסתכל בסרט בלי סאונד. אני לומדת סינית ומבינה קצת, אבל מה שאני שומעת לא כואב לי ואני לא באמת מבינה. אני מלמעלה והכל נראה יפה וטוב. אנחנו די בוחרים בזה כי אנחנו באים ממקום כואב, וזה נורא נעים...

    איך נראים החיים המקצועיים שלך כציירת?

    מבחינה מקצועית, בייחוד בהתחלה, הגיעו זרים לסין כדי לגלות את הכישרון הסיני הבא. אספנים ואוצרים התעניינו רק באומנות סינית. אף אחד לא עשה את כל הדרך לסין כדי לגלות אומנית ישראלית. אבל בכל זאת הצלחתי בתור ציירת. אנחנו בני אדם. או שהציור מדבר אליך או שלא. הכל מבוסס על קשרים של חושים בין אדם לאדם ולא על שאלות של מין, גזע או לאום.

    במשך השנים היו לי תערוכות שהצליחו. אנשים קנו ציורים. כשהגעתי לאסיה התאהבתי בפנים האסייתיים היפייפיים בעיני, בייחוד בעיניים שלהם. הם נראו לי מסתוריות כי אי אפשר לקרוא אותן, לפחות במערב. אנחנו רגילים להביט לאדם בעיניים, יש לנו כלים להבין, אבל זה לגמרי לא עובד כאן, כולל שפת הגוף. הכול עובד אחרת. הסתובבתי עם מצלמה וצילמתי אנשים וחברים וציירתי אותם. לתערוכה קראתי "פייס-בוק". בלי מילים רק עם פנים. אני בעיקר ציירת פורטרטים, הם הנשמה. בסין אנשים אהבו שצילמתי אותם, אבל כשחזרתי לניו יורק והמשכתי לצלם, ישר צעקו עליי, מה את מצלמת! ... והפרטיות...

    היו לי כמה תערוכות בשנגחאי. אני עובדת עם גלריות ודילרים שונים. אני עובדת מהר ובבת אחת על חמש-עשרה תמונות, בכל זמן מוקפת בפרצופים גדולים שמארחים לי חברה. אני כל היום איתם. כל יום אני באה לסטודיו ומנהלת עם הציורים דו שיח: מי רוצה שאני אצייר אותו היום. בין לבין לוקחת הפסקה ומציירת פרחים או patterns [דפוסים צורניים]. חמש שעות ביום, כל יום, לפעמים גם בסופי שבוע. הכי אני אוהבת להיות בסטודיו.

     

    ''

    בשמת לוין [מימין] וענת וילנאי במתחם Moganshan 50 

    בכניסה למתחם ליד מסעדה סבירה Traveled Coffee & Tea מתקדמות לסטודיו של בשמת. ישר, כניסה משמאל, קומה שנייה. יש שילוט BASMAT LEVIN. 

     

    וחיי היומיום שלך, בשמת?

    יש לי קשרים עם חברים אומנים בסביבה ועם בעלי גלריות. זו שכונה קטנה ונחמדה. עולם האומנות בשנגחאי קטן, כולם מכירים את כולם. שנגחאי הרבה יותר קטנה מבייג'ינג.  

    יש לך שם סיני? 

    תרגמו לי את השם. אני בושם. 'ש'ינג שוויי' – מים ריחניים, אבל הם אומרים משהו כמו 'בסמה'.

    לובשת צ'יפאו [qípáo], את השמלה הסינית ההדוקה שקיבלה בולטות אופנתית בשנגחאי?

    כן, המון. מאוד אוהבת. את כל הבגדים שלי אני מעצבת ועושה כאן. לוקחת תופרת... מה יפה בצ'יפאו? כל האסתטיקה שלהם יפה בעיניי. הצורה של השמלה מזכירה לי את העבר של הסינים, את שנגחאי בגדולתה, בעשורים הראשונים של המאה שעברה. בליבי אני רוצה שסין תישאר כמו שהייתה.

    מה בבית שלך בשנגחאי מנכיח את העיר ואת סין?

    יש לי עציצים עם צמחי במבוק. אני גרה בבית בסמטה בין בתים סיניים. לידי הכביסה שכולם תולים, וחוטי החשמל. בדלת מולי גרים מעסים, אנשים שעובדים במסז'. זו שכונה סינית ורחוב סיני וזה כיף. האוכל בבית הוא סיני כי יש לי Ayi [nanny] שמבשלת אוכל סיני. את כל הרהיטים שלנו עיצבנו לבד.  קל לנגר אותם כי כוח העבודה זול.

    וכמובן הציורים עם דמויות סיניות ועם מאפיינים סיניים. למשל הציור הזה: יש בו נוכחות סינית לא מודעת שמחלחלת אליי. היא נמצאת בעציץ עם עץ תפוז ננסי שהסינים מאוד אוהבים לגדל וגם בעיטור של המסגרת המחקה את דפוס הגילוף שלהם בעץ.

     

    ''

     

    יהודים וישראלים בעיר?

    יש קהילה קטנה של ישראלים שנפגשים בחגים. וכללית כאלפיים יהודים שנפגשים בבית חב"ד. יש בשנגחאי בית כנסת אחד 'אוהל רחל' שנבנה ב-1927. היפנים הקימו ברחובות לידו "גטו היהודי" במלחמת העולם השנייה. יהדות היא לא דת מוכרת בסין, אבל יש בית כנסת יפה, ששימש כמשרד ממשלתי ובזכות בקשה ישירה של הילרי קלינטון הוא חזר לשמש כבית כנסת פעמיים בשנה, ביום כיפור ואולי בפסח. יש בעיר הרבה יהודים מצרפת. לא שוכחים את היהודים המוכשרים, כמו ששון וכדורי, שפעלו בשנגחאי ובנו בבונד בנייני פאר, ואז עם הניצחון של הקומוניסטים על הלאומנים העיפו אותם מסין.

    מה היחס שלך לבייג'ינג?

    היא ענקית בשבילי. אני לא מגיעה אליה מספיק. מרגישה שם כמו ירושלמית בתל אביב. בבייג'ינג נמצא מרכז הכובד של הקולנוע ושל האומנות. הכול שם יותר גדול. בזמן האחרון סצנת האומנות עוברת להונג- קונג משיקולי מיסים. ארט בזל Art basel קנו את יריד הונג-קונג ויריד האומנות השנתי עבר לשם.  

    האם אומנים סינים עכשוויים מפרים אותך?

    אני הולכת הרבה לתערוכות. אומנים סינים רבים ניסו להעתיק את המערב. הם לא ספגו את העומק של התרבות המערבית. הם דילגו על דברים שבצורה טבעית מגיעים אליהם בתהליך. לא כמוני שהלכתי לבית ספר ולאט למדתי. הם יום אחד רואים את אנדי וורהול ואז הם מציירים את מרלין מונרו עם עיניים סיניות. הם לוקחים אומנים מערביים ידועים ומשנים קצת. פחות דברים מקוריים, יותר דברים שיעשו אימפקט. וזה חבל כי העבר שלהם עשיר והקליגרפיה נהדרת. בזמן האחרון רואים שאומנים חוזרים לזה ולא מתביישים בתרבות המסורתית שלהם. יוצאים דברים יפים אבל כשמנסים לעשות מה שמוצא חן בעיני המערביים, את זה אני פחות אוהבת. באחת התערוכות הראשונות שלי הגיע בחור על אופניים עוד כשתלינו את הציורים. הוא בא וקנה ציור ענק בהרבה כסף. הביא ערמה של כסף מזומן. חברים שלי, סינים, אמרו שהוא צייר מפורסם שמוכר את הציורים שלו ביוקר. מה פתאום צייר קונה מצייר תמונות? כשהגיע הזמן למסור את הציור החלטתי להביא לו אותו בעצמי כי רציתי לראות איפה הוא עובד ומי הוא. נכנסתי לסטודיו שלו, ראיתי ילד בן שמונה יושב לפני כַּן  ציור מול ספר פתוח של מאטיס. הילד העתיק ציור של מאטיס. הצייר הסיני הסביר לי שקנה את הציור שלי לנתח, ללמוד ולפענח את קוד הציור המערבי דרך הציור שלי. אגב קנייה של ציורים, בתערוכה "כאן-כאן – kan-kan" [=להסתכל בסינית] של ציירים ישראלים שמציירים בסין, שנערכה בבייג'ינג במאי 2007, מישהי סינית קנתה ציור וקבענו להיפגש במלון בהילטון. ישבנו בלובי, היא הוציאה ערימה של שטרות ואמרה תתחילי לספור. הרגשתי כמו סוחרת סמים. לא רגילה לזה במערב.

    יש דברים שלא תציירי בסין בגלל מגבלות פוליטיות-תרבותיות?

    כן. מעלימה תכנים פוליטיים עכשוויים וגם לא מציירת עקיצות שאותי הן משעשעות. בהתחלה ציירתי, למשל, פורטרט וכתבתי בצד בסינית "מייד אין צ'יינה". נכנסה בחורה סינית ושאלה למה אני מתכוונת. זה לא הצחיק אותה... אותי זה שיעשע. היא לא הבינה. עכשיו אני יותר מרגישה אותם.

    צנזורה?

    יש. היו לי שתי תערוכות ב- M50, מתחם אומנות ששייך לממשלה, והייתי צריכה להציג למשרד את העבודות ולקבל אישור. קיבלתי. בכוונה לא בחרתי דברים בוטים פוליטית. לפני שבועיים הסתובבתי ב- M50 בבגדי עבודה ובדיוק עבר צוות טלוויזיה. הם שאלו אם אפשר לראיין אותי, וביקשו שאשווה את M50 היום למה שהיה לפני כמה שנים. אמרתי שהמקום השתנה, נעשה יותר מסחרי ויקר, שהיו בו יותר אומנים ושעכשיו הרבה אומנים לא יכולים להרשות לעצמם לשכור סטודיו במקום, ויש יותר חנויות. הם אמרו או קיי, עכשיו נשאל את אותה שאלה ובבקשה תגידי דברים טובים. ערכו לי ריאיון כפול.

    ציירים ואמנים סינים ידועים שפועלים בעיר

    הידוע ביותר הוא כנראה Yang Fudong. אמן-משורר. אמנים נוספים: Sun Liangun Liang, Ding Yi שהשתתפו בביאנלה בונציה ב-1993. Huang Yuangqing צייר מופשט. Zhang Enli, Yang Jianping  – פסל שמחבר בין המודרני למסורתי,  Xue Song הביקורתי, Xu Zhen [MadeIn] הפרובוקטיבי, Yang Zhenzhong, Liu Jianhua. גם האמן  Pu Jie – שָׁכֵן לסטודיו שלי וידיד.

     

    ''

    ציור של Pu Jie  מסדרת Double Vision. דיוקן של בחורה סינית עכשווית בסגנון אומנות פופ על רקע דיוקן של בחורה סינית כפי שנראו וצוירו בחורות ב"אומנות האדומה". הצבע האדום הפך לצהוב. אומנות צהובה בסין היא כמו סרטים כחולים במערב. צהוב מזוהה עם סקס. זו דעתו ביחס לסין של היום לעומת סין מלפני כמה עשרות שנים.

     

    ''

    עבודה של Pu Jie. חיבור של מסורת סינית שורשית בחומר [פסולת זיקוקים], בצבע [אדום] ובדימוי [ספר]. הזיקוקים הם ייצוג סיני דרמטי באור, צבע וקול. במשך שנה אספו עבורו חברים פסולת של זיקוקים. ראינו בסטודיו שקים של פסולת. פו ג'י מבשל את העיסה בתוספת דבק ומעצב ממנה את עבודותיו. מסגרת הזהב רומזת על ביקורת ביחס לקידמה ולמקומו של העושר.

     

    ''

    Pu Jie בסטודיו שלו – מתחםMoganshan 50  / M50. 8 בנובמבר 2013.

    את פו ג'יי פגשנו בסטודיו שלו הסמוך לסטודיו של בשמת. צילמנו ציורים שלו, קיבלנו הסברים, שתינו תה וקיבלנו את ספרו.לדבריו, "כל האומנים שעוסקים כיום באומנות עכשווית מכירים זה את זה... יש יותר מדיי אומנים."

     

    את מכירה אומנים ישראלים שמציירים את סין?

    לא הרבה. דביר בר-גל [Dvir Bar-Gal], מי שגם עורך סיורים מודרכים במתחמים שבהם גרו ופעלו יהודים בשנגחאי, הוציא ספר צילום יפה על סין ועל שנגחאי. ניר חסון, צלם, שכבר חזר לישראל. עירית תמרי משלבת את החוויה הסינית והצילומים שצילמה בסין בעבודות שלה.

    איך הגיע ציור שלך לכריכה של הספר "פיאוני" של פרל בק3?

     

    ''

     

    הציור בעטיפה לקוח מסדרה של פורטרטים שקראתי לה "אופרת בייג'ינג". בעלת ההוצאה רחל פֶּן הגיעה לפני שנים לסטודיו בניו יורק וקנתה ממני ציור. היא מכירה את העבודות שלי והיא פנתה אליי לפני שהוציאה לאור את הספר. איפה הציור המקורי? הוא נמכר למישהו באירופה... ההיסטוריה הסינית מעניינת. ציירתי דיוקנות של נשים משושלת טאנג. הסתכלתי בספרים על אומנות סינית עתיקה ותרגמתי לעצמי את הדמויות הנשיות בציורים העתיקים. אפשר לראות אותם באתר שלי [ראו שימושון בסוף חלק ב'].

    היד המציירת שלך היא מערבית אבל אני רואה בציור שלך גם קו סיני, קווים זורמים ומתעגלים של קליגרפיה, למשל בגבות. בעיניים, בפינת השפתיים.

    כן? עכשיו שאת אומרת זה נראה לי יפה ונחמד. לא שמתי לב לזה, וזה לא נעשה בכוונה. אני מציירת מהבטן אין לי מושג. יוצא לבד מהיד בלי לחשוב. לא משתמשת בשכל ולא יכולה להסביר. יש הרבה אלמנטים בציורים שאני לא מבינה. אני אוהבת את התלבושות האלו בלי להבין מה הן מסמלות. הם גאים בהן ואני מכבדת אותן.

     

    מי זאת האישה שמופיעה בכמה ציורים שלך בסדרה "פייס-בוק"?


    ''

     

    זאת כריס צ'אנג Chris Chang, חברה שלי, מעצבת אופנה בשנגחאי. היא הוציאה לאחרונה ליין של בגדים וצילמה אותם על רקע סדרת הציורים שליWall Paper Pattern . עכשיו היא מעצבת בגדים מבדים שעליהם היא הדפיסה ציורים שלי מסדרת Patterns.

      

    ''

    בשמת לוין וכריס צ'אנג, המודליסטית מהתמונה למעלה במופע יומיומי, ליד M50, 8.11.13.

      

     

    ''

    שת"פ סינו-ישראלי: הציורים והההדפסים על הבגדים של בשמת לוין. עיצוב: כריס צ'אנג. כוח נשי עז. © בשמת לוין וכריס צ'אנג.

     

    *

    בחלק ב': מתיירים עם בשמת לוין בשנגחאי, תמונות בשנגחאי, סיום מוזיקלי ושימושון.

    ראו:  http://cafe.mouse.co.il/post/3148238/

     

    *

    תערוכת ציורים של בשמת לוין נערכת בימים אלו בהונג-קונג. תקפצו אם אתם בדרך... הזדמנות להרהר בשאלה למה כל הצבעים של בשמת לוין, ולא רק האדום, עזים כל כך?

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין