ברחוב הנביאים מספר 29 בירושלים מסתתר לו מבנה קטן וכעור חיצונית, על שער המבנה הקמור כתוב שבת אחים ע"ש האירגון שפועל בו כיום, בעבר פעל פה רופא הילדים ד"ר מקס סנדרצקי יווני ממוצא פולני-גרמני חלוץ בתי החולים לילדים בירושלים העותומאנית ובמזרח התיכון.

בית החולים מבחוץ,כרישי הנדל"ן מאחוריו

בתקופה בה רפואה הייתה קשורה בקשר עבות עם מיסיונריות, בלט פועלו של ד"ר סנדרצקי עד כדי כך שבמותו הטרגי זכה למודעת אבל בעיתון חבצלת היהודי-עברי בשנת 1899.

שלט ההנצחה לבית החולים

כנראה שמותם של חמשת אחיו ואחיותיו כילדים בירושלים השפיע עמוקות על מקס, עד שהחליט להקדיש את חייו ללימוד רפואת ילדים. תמותה גבוהה של ילדים הייתה נפוצה מאוד בתקופה ההיא והדבר בא לידי ביטוי בכיתוב על מצבת אחיו בהר ציון "אין לבכות".

ד"ר מקס סנדרצקי ז"ל

סנדרצקי למד רפואה בגרמניה,ולאחר נישואיו לרעייתו ההולנדית יוהנה היגר לירושלים בשנת 1868 ועבד בבית החולים הגרמני בעיר. לאחר מסע איסוף תרומות והון התחלתי הוא פתח בית חולים ע"ש מריה פון שוורצבורג אשת הדוכס מקלנבורג (מדינה בגרמניה) בשם מריאנשטיפט.

הדלת בקומה השנייה

בית החולים התאפיין בשמירה על נקיון וחיטוי, ועל שמירה על רוחו של הילד בעזרת שירה ,נגינה,צעצועים,ריפוי בעיסוק, ושינת האם ליד הילד החולה בלילות.

בתקופה ההיא ניסו מעצמות אירופה לקרב את היהודים לנצרות בעזרת בתי חולים שהוקמו בירושלים, כמו בית החולים של המיסיון האנגלי בעיר העתיקה,ויהודים נמנעו להכנס לבתי החולים הנ"ל,וכל מי שניכנס הסתכן בנידוי.

חדר האוכל

סנדרצקי סירב לערב דת וטיפול רפואי,ולאט לאט רכש את ליבם של יהודי ירושלים (במיוחד לאחר שטיפל בשנת 1875 ביהודי שנפצע קשות בהתקפת שודדים על נחלת-שבעה), שאף העבירו לו מעט כסף להמשך אחזקת המקום ,דבר שסייע לסנדרצקי לטפל בילדים עניים בלי תשלום.גם השילטון העותומאני העניק לו בתחילה אות לציון פועלו וטיפולו בילדים לא קשר למוצאם.

חדר האירוח הראשי

מעניין לדעת שסנדרצקי וארבעת ילדיו ואישתו עבדו ללא תשלום בבית החולים,והתפרנס במרפאה פרטית משלו,ובבית החולים הגרמני.

המודעה בעיתון חבצלת 1899

 לקראת סוף המאה עבר בית החולים לבניין סמוך ברחוב הנביאים פינת הרב קוק.

בגיל 60 בשנת 1899 חלה סנדרצקי במחלת כליות קשה,ויחד עם הדיכאון מהקשיים השילטון העותומאני הטיל עליו בעיקבות הלשנות מצד המסיון,והחשש שלא יוכל להמשיך בעבודה,ויפול לנטל על משפחתו, הוא החליט להתאבד,והוא ביצע זאת ביריה ליד קבר בנחל קידרון.

נעלים קטנות נעלים גדולות

המוסד לא שרד זמן רב אחריו, ונסגר ב 1900, המשפחה חזרה שבורת לב לגרמניה,זמן מה אחר כך נפטרה יוהנה,והחלום לבית חולים לילדים מת עימם.

כיום (משנת 1994) שוכן פה האירגון "שבת אחים" אירגון שמביא לישראל ילדים רכים ממדינות עניות בעולם (רובם ממדינות אוייב כמו הרשות הפלשתינית,ירדן)

לניתוחי לב.

השער הקמור בכניסה

ההורים משלמים לרוב חצי מסכום הניתוח, או שמקבלים סיבסוד על החלק שלהם מתרומות,והמוסד מקבל מבית החולים הישראלי הנחה של 50% ממחיר הטיפול, דבר שמשום מה לא מגיע לידיעת מועצת זכויות האדם באו"ם..

ביום שביקרתי הייתה במקום רק משפחה אחת,אם ובת שכנראה זקוקה לניתוח.

הגדר החיצונית של בית החולים

פגשתי כאן ביום הפתוח של בתים מבפנים בירושלים, חלק מצוות האירגון, היו פה בעיקר נשים, צעירות ומבוגרות חלקן מהולנד,ומסין,וארה"ב ובחור וגם כלבה חמודה בשם שבי (שבת אחים) שליוותה אותי בחן ברוב סיורי.

שבי המקסימה

המבנה הזה כמובן כמו כל פיסת נדל"ן בירושלים וברחוב הנביאים עומד בפני כרישי הנדל"ן ככסף על הריצפה.ולמרות החלטה לשמר את המבנה, לא ברור כיום עם ההחלטה תבוצע.עד כמה שהבנתי מבנה גדול עומד לקום מאחורי בית החולים הקטן.

מעניין לראות את המבנה הקטן ,והדחוס, שהצליח ומצליח להציל חיים של ילדים רכים ללא הבדל גזע,לאום,ודת.רוב התמונות בפוסט הן שלי, מלבד תמונתו של סנדרצקי ומודעת האבל שלו, שהן באדיבות ויקיפדיה ישראל.