דֶּלֶת הַבַּיִת טָרְקָה אַחֲרַיִךְ עַל עָצְמָה אַחַת וְעוֹד אַחַת. רֵיחֵךְ הַמֻּכָּר שֶׁנּוֹתַר עַל הַסַּף מְמַלֵּא אֶת חֲלָצַי בִּכְאֵבִים לֹא-פְּתוּרִים. אֶת מְטַלְטֶלֶת עַכְשָׁו אֶת מַחְשְׁבוֹתַי כְּמוֹ דְּבֻקַּת בַּקְבּוּקֵי-יַיִן, פְּלִיטֵי בִּטְנָהּ שֶׁל סְפִינָה נִטְרֶפֶת שֶׁרְצוֹנָם הַמְּטֹרָף לְהִתְנַפֵּץ עַל שׁוּנִיּוֹת-הַחוֹף, נִבְלַם עַל יְדֵי הַגַּלִּים. *מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה