הצרעת היא כנראה לא הצרעת המקראית, מחלה קשה זו שהייתה מביאה לנידויו של אדם מהחברה וממשפחתו ,ולחיי סבל וחרפה עד שארית ימיו.

הצרעת נגרמת בשל חיידק שנתגלה ע"י הנסן הנורווגי,וניתנת לעצירה וריפוי בעזרת אנטיביוטיקה.למרות זאת בישראל מתגלים מספר מקרים מידי שנה,ובעולם חולים במחלה הזאת מיליוני בני אדם.

מושבת המצורעים ליד שער ציון 1873

צרעת הייתה כאמור מבשרת על מותו החברתי של אדם, הוא היה מנודה למושבת המצורעים המקומית,נדרש ללבוש בגד מסויים,ולצלצל בפעמון או ברעשן שהתריעו על המצאותו בחברת בני אדם בריאים.

לרוב בני האדם יש חיסון טבעי כנגד החיידק, ורק 5% מכלל האוכלוסיה עשויים להדבק בה.המחלה הייתה גורמת ברוב המקרים למעין שיתוק או אובדן תחושה, וכך חולים רבים היו נפגעים בתאונות שונות בשל חוסר היכולת לחוש בכאב.

נשים מצורעות בירושלים בשנת 1887

בתנ"ך נזכרת מרים הנביאה אחות משה רבנו כחולה במחלה, וגם עוזיהו מלך יהודה לקה במחלה והעביר את שארית ימיו במושבת מצורעים.

במוזיאון מגדל דוד המלך מוצגת בתערוכה בנושא הרפואה, מצבת עוזיהו, אשר שימשה לסימון קיברו השני, לאחר שהוצא מקברו בעת הרחבת העיר בימי בית שני.

על המצבה רשום "לכה התית טמי עוזיה מלך יהודה ולא למפתח" = לכאן הועברו עצמות עוזיהו מלך יהודה ואין לפתוח.

מצבת המלך עוזיהו בקבורה השנייה

בירושלים הייתה במאה 19 ממוקמת מושבת מצורעים באיזור שער ציון במקום שהיה נמוך מגובה העיר העתיקה. חיו פה  רוב מוסלמים,נוצרים,ומעט יהודים בעוני ובחרפה, מנודים משאר האוכלוסיה שגם כך חיה בחרפת עוני.

כשהגיעה לפה קבוצת עולי רגל מגרמניה, הם הזדעזעו מהמראה העלוב, והחלו באיסוף תרומות , בתרומות הם בנו בית מצורעים ברחוב אגרון 20 ממול לבריכת ממילא בשנת 1866.

המקום בו ישבה מושבת המצורעים בעיר העתיקה,גן התקומה כיום

11 שנה מאוחר יותר נבנה בית החולים "עזרת ישו" למצורעים בשכונת טלביה בתקופה אז הבית היה מבודד בחולות,את המבנה תיכננו קונרד שיק,ותיאודר זנדל.

שנים עמד פה המבנה מוקף בחומות גבוהות שלא אפשרו להציץ במתרחש בפנים,ולאט לאט הוקף המבנה בבתים פרטים שנבנו סביבו.

אמבטי טבילה לחולים

המיסתורין סביב המקום פרח, שנים שאנשים נהגו לחלוף במהירות ברחוב הצר ובתלול, ומיד הייתה הכניסה הראשית סגורה ומסוגרת.בכל זאת חולים הגיעו ונכנסו באופן חופשי דרך דלת ירוקה צדדית,בני המשפחות ביקרו במקום, וגם היו חולים שיצאו לעבוד ולחופשות וחזרו למקום.

כלי נגינה בתוך בית החולים עם צילום הברונית אוגוסטה מתורמות לבית החולים

המחלה כאמור החלה להתמגר בישראל, בית החולים שעבר לידים ישראליות ע"י רכישתו בידי קק"ל, ב 1948 שינה את שמו לבית החולים ע"ש הנסן. מנהל המקום הערבי שניהל את המקום סירב להצעה להמשיך בעבודה במקום, וגם ההצעה כנראה לא הייתה מכל הלב...

הכיתוב "עזרת ישו" בכניסה לבית החולים

בסיור במקום במסגרת בתים מבפנים, דיברה איתנו רות וכסלר אחות ראשית במקום משנות השמונים במאה הקודמת.היה מרתק לשמוע סיפורים על המקום ויושביו.

רות וכסלר אחות ראשית לשעבר מספרת

בשנת 2000 נסגר בית החולים בשל מיעוט החולים (חלקם נשאר במקום בשל הנתק מחיי המציאות במשך עשרות שנים,ולא בשל המחלה עצמה).למבנה היפה והמיסתורי היה ביקוש מכרישי הנדל"ן, אך מדינת ישראל העבירה אותו לידי עיריית ירושלים בשנת 2009 למטרת שיקום,והפיכתו למרכז תרבות של עיצוב ,מדיה,וטכנולוגיה.

הכניסות הצדדיות ברחוב התלול (מרכוס) והחומה.

לאחר השנים שהיה סגור, משמש הבניין לאירוח תערוכות קבועות ומתחלפות של יצירות אומנות.יש פה תערוכה היסטורית של המקום שרות וכסלר הצליחה ליצור בעזרת פריטים שהיו במקום. יש פה אולם קולנוע,מעבדות סאונד ואנימציה,וכמובן את הגינה.

אגב קונרד שיק מתכנן המקום היה הבונה של לא מעט מבנים מעניינים בירושלים, כמו בית התבור, בית הספר למל,בית החולים שערי צדק הישן,בית החולים ביקור חולים,בית המצורעים באגרון,שכונת מאה שערים,ועוד.