חָזַרְתִּי בְּעֶשֶׂר וָחֵצִי כְּפִי שֶׁנִּדְבַּרְנוּ, הָרוּחַ שָׁרְקָה בַּפִּיר-הַמַּעֲלִית.
בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה עָדִיף לֹא לַעֲלוֹת בַּמַּעֲלִית, מִי יָבוֹא לְחַלְּצֵנִי אִם אֶתְקַע?
אַף-אֶחָד לֹא יִטְרַח לָצֵאת בִּדְמֵי-הַלַּיְלָה מִבֵּיתוֹ אוֹ מִמִּטָּתוֹ הַחַמָּה, כְּדֵי לְחַלֵּץ אָדָם תָּקוּעַ בַּמַּעֲלִית.
עם תּוֹבָנָה עֲגוּמָה זוֹ עָלִיתִי בְּאִטִּיּוּת בַּמַּדְרֵגוֹת וּפָתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ שֶׁבְּכִיסִי.
טוֹב שֶׁזָּכַרְתִּי לְקַחְתּוֹ, אֵיךְ הָיִיתִי נִכְנָס הַבַּיְתָה אִם הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ לְקַחְתּוֹ?
מאסופת שירי יהודה ויצנברג ניב (ב) כל הזכויות שמורות
|
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה, היא לא היתה פותחת לך את הדלת?